חורבת פצה
 | |
| מבט לעבר חורבת פצה מדרום | |
| נתונים ומידות | |
|---|---|
| שטח | 30 דונם קמ"ר |
| גובה ממוצע | 540 |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | מערב השומרון |
| קואורדינטות | 32°01′18″N 35°07′45″E / 32.021651°N 35.129269°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   יער אום צפא | |
  | |
חורבת פצה היא חורבה גדולה, השוכנת בראש כיפה במרכז שלוחה המופרדת מסביבתה על ידי יובליו של נחל שילה ונמצאת מצפון ליישוב נווה צוף ומזרחית לכפר נבי סאלח בבנימין.[1]
היסטוריה וסקרים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חורבת פצה (Kh. Fassa) היא חורבה גדולה השוכנת בראש כיפה במרכז שלוחה המופרדת מסביבתה על ידי יובליו של נחל שילה. האתר נסקר בעבר על ידי צוות סקר החירום, צוות סקר אפרים ובמסגרת סקר דרום השומרון. בסקרים דווח על חרסים רבים שמייצגים רצף יישובי למן תקופת הברונזה התיכונה ועד לימי הביניים.
ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באתר נמצאו טראסות ומתקנים חקלאים, שרידי מבנים, בורות מים, קולומבריום, מקווה טהרה, מערות קבורה, מחילות מסתור וחרסים מתקופות שונות.[2]
תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
התיעוד המפורט ביותר שנערך עד כה באתר נעשה במרץ 2015 במסגרת 'סקר דרום השומרון החדש'. שרידי היישוב משתרעים על פני שטח של כ-30 דונם בראש גבעה ובמדרונותיה. במהלך הביקור התברר שהאתר נפגע לאחרונה באופן חמור מעבודות פיתוח וחציבה שבוצעו בידי כלי מכני כבד בחלקו הדרום-מערבי. עבודות אלו פגעו במבנים קדומים וכיסו את פתחה של מערכת המסתור.
בית בד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדרון המערבי של הגבעה נתגלו מתקני בתי בד ככל הנראה מתקופת הברזל המורכבים משקעי פריכה בקוטר 80 ס"מ שלצידם שני שקעים לעיגון מתקני סחיטה.
מקווה טהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישל יתאח דיווח על הימצאותו של מקווה טהרה חצוב ומדורג בחלקו הצפון-מערבי של האתר. במהלך סיור באתר בדצמבר 2008 אותר ושורטט מקווה טהרה זה.
מערות קבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנקרופוליס של האתר משתרע ממזרח ומצפון לאתר וכולל לפחות שישה קברי כוכים, שלושה קברי דו-מקמר, קבר מקמרים וקבר שלא הושלמה חציבתו. מבין קברי הכוכים ראויים לציון שניים: קבר בעל מבוא העשוי כקמרון חביתי ופתח בנוי אבני גזית המוביל לחדר הקבורה. המבוא ודופן הפתח הבנויה טויחו בטיח לבן. קבר שהוא קבר מרשים בגודלו המזכיר במידותיו ובתוכניתו את הקברים בתל תמנה הסמוך ובו התגלה גם שבר גלוסקמה.
מערכת מסתור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 2008 תועדה בחלקו הדרומי של האתר מערכת מסתור טיפוסית בידי דביר רביב. המערכת כוללת מגוון מרכיבים המאפיינים מערכות מסתור: חיבור בין מתקנים קדומים, מחילת מסתור בעלת חתך טיפוסי, שקעים לנרות, מתקן נעילה, פיר אוורור, שינוי מפלס ומחילה הפונה בזווית חדה. במערכת נצפו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה שבין המרידות, מה שמאפשר להניח שהיא נחצבה ושימשה בימי מרד בר-כוכבא.
חרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברחבי האתר נלקטו חרסים מהתקופות רבות: ברונזה תיכונה, ברזל, פרסית, הלניסטית, חשמונאית, רומית קדומה (כולל התקופה שבין המרידות), ביזנטית וממלוכית. בין הממצאים ראויים לציון חרטומים של נרות הרודיאניים שלוקטו בסקר דרום השומרון.
הרס ושוד עתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2015 התברר שהאתר נפגע באופן חמור מעבודות פיתוח וחציבה שבוצעו בידי כלי מכני כבד בחלקו הדרום-מערבי. עבודות אלו פגעו במבנים קדומים וכיסו את פתחה של מערכת המסתור אשר תועדה זה מכבר. כמו שנמצא באתרים אחרים גם כאן היו חפירות לשם שוד עתיקות.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
שרידי קיר קדום בבסיס טראסה חקלאית -
מבט מצפון על רקע יער אום צפא -
פעולות הרס באתר 12/2015
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גופנא ר' ופורת י', תשל"ב, "הסקר בארץ אפרים ומנשה", בתוך: מ' כוכבי (עורך), יהודה שומרון וגולן, סקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים, עמ' 234.
- יתאח מ', תשס"ב, "מקוואות טהרה וכלי אבן בארץ בנימין בימי הבית השני", בתוך: י' אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון, יא, אריאל, עמ' 86.
- קליין א' ורביב ד', תשע"ג, "מערכות מסתור בתחומי הפלכים גופנא ותמנה וגבולו הצפוני של האזור עליו שלט בר-כוכבא", בתוך: ב' זיסו (עורך), ירושלים וארץ-ישראל, 9-8, רמת גן, עמ' 213–216.
- רביב ד', תשע"ב, היישוב בפלך תמנה משלהי ימי הבית השני ועד מרד בר כוכבא, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, עמ' 14–15.
- רביב ד', תשע"ד, "היישוב היהודי בפלך תמנה משלהי ימי הבית השני ועד מרד בר-כוכבא", בתוך: מ' ביליג (עורכת), מחקרי יהודה ושומרון, כג, אריאל, עמ' 168.
- רביב, ד' (תשע"ח), היישוב בדרום השומרון בתקופות ההלניסטית והרומית לאור תוצאות סקר ארכאולוגי, כרך ב: קורפוס האתרים, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 73–74.
- Finkelstein I., Lederman Z. & Bunimovitz S., 1997, A Highland of Many Cultures, The Southern Samaria Survey, The Sites, Tel Aviv, pp. 386-388
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דביר רביב, " חורבת פצה" הדוקטורט של דביר רביב, ד' (תשע"ח), היישוב בדרום השומרון בתקופות ההלניסטית והרומית לאור תוצאות סקר ארכאולוגי, כרך ב: קורפוס האתרים,, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 74-73
- ^ אהרון טבגר, חורבת פצה (תשע"ח), דרום השומרון בתקופות הברזל 2 והפרסית: מבט ארכיאולוגי מתוך הדוקטורט של אהרן טבגר, טבגר, א' עבודת דוקטורט, אוניברסיטת אריאל, עמ' 99-96.