זכויות להט"ב בתאילנד
.svg) | |
| תאילנד | |
| מעמד בחוק | חוקי מאז 1956 |
|---|---|
| טרנסג'נדריות | אין הכרה בשינוי מגדר |
| שירות צבאי | להט"בים מורשים לשרת מאז 2005 |
| הגנה מפני אפליה | ישנה הגנה בחוק מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית מאז 2015 |
| זכויות משפחה | |
| הכרה בזוגיות חד־מינית | אין הכרה בזוגיות חד מינית, הכרה בשותפות לחיים ממתינה לאישור |
| אימוץ | אין הכרה באימוץ על ידי זוגות חד מיניים |
| הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בתאילנד מתמודדים עם אתגרים משפטיים שאינם נתקלים בהם תושבים הטרוסקסואלים. הומוסקסואליות גברית ונשית חוקית במדינה, אם כי משקי בית בראשות זוגות חד-מיניים אינם זכאים לאותן הכרות משפטיות העומדות לרשות זוגות הטרוסקסואלים. על פי סקר מ-2018, כ-8 אחוזים מהאוכלוסייה התאילנדית, המוגדרים כחמישה מיליון איש, נחשבים כחלק מקהילת הלהט"ב.
בשנת 2013 הצהיר בנגקוק פוסט כי "אף על פי שתאילנד נתפסת כאזור תיירותי לזוגות חד מיניים, המציאות עבור המקומיים היא שהחוק, ולעיתים קרובות הרגשות הציבוריים, אינם כל כך ליברלים".[1] דו"ח משנת 2014 מאת הסוכנות לפיתוח בינלאומי של ארצות הברית ותוכנית הפיתוח של האו"ם הצהיר כי חברי קהילת הלהט"ב התאילנדית "עדיין נתקלים באפליה המשפיעה על זכויותיהם החברתיות והזדמנויות בתעסוקה אף על פי שרשות התיירות מקדמת את תאילנד כמדינה ידידותית עבור להט"ב".
שינויים בגישה ובמדיניות הציבורית כלפי סוגיות להט"ב החלו להתרחש בתאילנד במהלך שנות ה-90 ובמיוחד החלק המוקדם של המאה ה-21. בשנת 2015 חוקקה תאילנד חוק מקיף נגד אפליה המכסה נטייה מינית וזהות מגדרית. החל משנת 2019, הצעת חוק להכרה באיחוד אזרחי נידונה על ידי הפרלמנט התאילנדי, שאם תתקבל תעניק לזוגות חד מיניים מספר מזכויות הנישואים, בעיקר זכויות קניין וירושה, אך לא זכויות לרווחת הציבור, הטבות מס או אימוץ.
בשנת 2017, בנגקוק זכתה לתואר העיר השנייה בדירוג ידידות כלפי להט"ב באסיה, אחרי תל אביב, ישראל, בהתייחסות לסצנת חיי הלהט"ב בתוכה, חיי לילה, ליברליות ובטיחות.[2] רשות התיירות של תאילנד השיקה ב-2019 פרויקט עולמי תחת הכותרת "Go Thai Be Free" (לך לתאילנד, היה חופשי) לעידוד תיירות להט"ב מרחבי העולם.[3]
מעמד בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעילות הומוסקסואלית, בין מבוגרים בהסכמה הועברה אי-הפללה בתאילנד בשנת 1956. באמצעות חוק תיקון חוק העונשין משנת 1997, נקבע גיל ההסכמה ל-15 שנים ללא קשר למין או לנטייה מינית.
בשנת 2002 הודיע משרד הבריאות התאילנדי כי הומוסקסואליות לא תיחשב עוד כמחלת נפש או הפרעה.[4]
הכרה במערכות יחסים חד מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לשנת 2021, תאילנד אינה מכירה בנישואים חד-מיניים, באיגודים אזרחיים, בשותפויות ביתיות, במגורים משותפים לא רשומים או בכל צורה אחרת של איגודים חד-מיניים.[5][6] עם זאת, סקרי דעת קהל הציגו בעקביות תמיכת רוב בהכרה משפטית בנישואים חד מיניים.[7][8]
בספטמבר 2011 הציעה הוועדה הלאומית לזכויות אדם (NHRC) והארגון הלא ממשלתי, רשת המגוון המיני, טיוטת חקיקה בנושא נישואים חד מיניים וביקשה את תמיכת ממשלת תאילנד בחוק.[9] במקום זאת, בדצמבר 2012 הקימה הממשלה ועדה לניסוח חקיקה המספקת הכרה משפטית לזוגות חד מיניים בצורה של שותפויות אזרחיות.[10] ב-8 בפברואר 2013 קיימו המחלקה להגנת זכויות וחירויות וועדת הפרלמנט לעניינים משפטיים, משפטים וזכויות אדם דיון ציבורי ראשון בנושא הצעת חוק השותפות האזרחית.
עד 2014, הצעת החוק לשותפות אזרחית זכתה לתמיכה דו-מפלגתית, אך נבלמה עקב אי שקט פוליטי במדינה. במחצית השנייה של 2014 עלו דיווחים כי טיוטת הצעת חוק בשם "חוק השותפות האזרחית" תוגש לפרלמנט התאילנדי אשר תתיר לזוגות חד מיניים חלק מזכויות הנישואים הטרוסקסואליים. הטיוטה ספגה ביקורת על כך שהגדילה את גיל המינימום מ-17 ל-20 ולא כללה זכויות לאימוץ.[11]
בשנת 2017, פקידי ממשלת תאילנד הגיבו בחיוב לעתירה שנחתמה על ידי 60,000 אנשים הקוראים לחקיקת שותפויות אזרחיות לזוגות חד מיניים. פיטיקאן סיטהיידג', מנכ"ל המחלקה להגנת זכויות וחירויות במשרד המשפטים, אישר שקיבל את העתירה ויעשה כל שביכולתו כדי להעבירה בהקדם האפשרי.[12] משרד המשפטים התכנס ב-4 במאי 2018 כדי להתחיל בדיונים על טיוטת הצעת חוק לשותפות אזרחית, שכותרתה "הצעת חוק רישום שותפויות מאותו מין". על פי ההצעה, זוגות חד מיניים יוכלו לרשום את עצמם כ-"שותפים לחיים" ויקבלו חלק מזכויות זוגות נשואים.[13][14] הצעת החוק נדונה בדיונים ציבוריים בין התאריכים 12 עד 16 בנובמבר, שם דיווחו 98% תמיכה בצעד.[15] ב-25 בדצמבר 2018 אישרה הממשלה את הצעת החוק.[16] ב-8 ביולי 2020 אישרה הממשלה טיוטה חדשה של הצעת החוק אשר כעת עתידה להיות מוצגת באספה הלאומית.[17][18]
ביוני 2020 הציג חבר מפלגת התקדמות קדימה הצעת חוק להתרת נישואים חד מיניים.[19] הייעוץ הציבורי בנושא ההצעה הושק ב-2 ביולי.[20]
הורות ואימוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
רק זוגות נשואים רשאים לאמץ בתאילנד אשר כתוצאה מאי הכרתה של המדינה בנישואים חד מיניים, יכולת אימוץ עבור זוגות חד מיניים אינה חוקית. נשים רווקות רשאיות לאמץ בנסיבות מוגבלות אך לא גברים.[21]
תאילנד ידועה כיעד פופולרי להסדרי פונדקאות לאורך שנים. אולם בשנת 2015 אישר הפרלמנט התאילנדי חוק האוסר על זרים לנסוע לשטח המדינה עבור הסדרי פונדקאות מסחריים כאשר רק זוגות נשואים תושבי תאילנד מוגדרים כרשאים. הפריה חוץ גופית (IVF) חוקית עבור זוגות נשואים בלבד.[22]
הגנה מפני אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף אחת מהחוקות התאילנדיות השונות לא ציינה נטייה מינית או זהות מגדרית בתוכנה. נייט ת'ררוג'נאפונג ואנג'אנה סוברננדה, חברי הוועדה הלאומית לזכויות אדם (NHRC) הידועים כדוגלים בזכויות להט"ב, ניהלו ללא הצלחה קבלת הכללה של "זהות מינית" בחוקה הזמנית של 2006 ובחוקת 2007.[23] עם זאת, חוקת 2007 אכן הכילה איסור רחב של "אפליה בלתי הוגנת" המבוססת על "מעמד אישי" והבטחות לכבד את חירויות האזרח השונות בהתאם ל-"ביטחון המדינה" ו-"מוסר הציבור".
"חוק השוויון המגדרי B.E. 2558" אשר התקבל ב-13 במרץ 2015 ונכנס לתוקף ב-9 בספטמבר 2015, אוסר על אפליה המבוססת על זהות מגדרית ונטייה מינית, והיה החוק הראשון בתאילנד שהכיל שפה המזכירה נושאי להט"ב בתוכנו. על פי החוק, אפליה של זכר, נקבה או "אדם בעל ביטוי מיני שונה ממינו המקורי של אותו אדם", דינה עד 6 חודשי מאסר וקנס של עד 20,000 באט.[24][25] עם זאת, החוק קבע חריגות ל-"חינוך, דת ואינטרס הציבור", סעיף אשר זכה לביקורות ציבוריות חריפות בהם מארגוני זכויות נשים.[26]
זהות מגדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתוחים לשינוי מין בוצעו בתאילנד מאז 1975, והמדינה מוגדרת בין היעדים הפופולריים ביותר בעולם עבור מטופלים מסוג זה.[27] טרנסג'נדרים שכיחים למדי בתחום הבידור הפופולרי התאילנדי, תוכניות טלוויזיה והופעות במועדוני לילה.[28]
אף על פי נראות ציבורית רחבה, טרנסג'נדרים מתמודדים עם חסמי תעסוקה משמעותיים, כולל עבודה במשרה מלאה, תפקידי מנהלים או קידום מכירות, על פי מחקר שנערך על ידי ארגון העבודה הבינלאומי לשנת 2015.[29] אפליה בתעסוקה מרתיעה לעיתים קרובות טרנסג'נדרים לחפש אפשרויות תעסוקה נוספות או להיכנס לשוק העבודה. מחקר הארגון מצא כי טרנסג'נדרים מתמודדים עם "אפליה והשפלה יומיומיות" אשר מקצרות לעיתים קרובות את אורך תקופת הקריירה שלהם.[29]
מאמר מערכת בבנגקוק פוסט בשנת 2013 ציין כי "אנחנו לא מוצאים טרנסג'נדרים כפקידים בכירים, רופאים, עורכי דין, מדענים או מורים בבתי ספר ובמכללות ממשלתיים. וגם לא כמנהלים בעולם התאגידים. דלתות סוכנויות הממשלה והתאגידים הגדולים עדיין מוגדרות כסגורות לנשים טרנסג'נדריות".[28] מקרים ספציפיים של אפליה על רקע טרנספובי כוללים בית חולים שסירב לאפשר לאישה טרנסג'נדרית להישאר במחלקה של אישה, אף על פי שעברה ניתוח לשינוי מין.
בשנת 2007 דנו המפלגות באספה הלאומית בתאילנד התרה לאזרחים טרנסג'נדרים להכרה בשינוי שמם באופן חוקי לאחר העברת ניתוח לשינוי מין.
ביולי 2019 הוצגה בפני האספה הלאומית הצעה להכרה בחוק עבור שינוי מגדר. בין היתר, ההצעה כוללת הכרה לאנשים שעברו ניתוח להתאמה מגדרית לשינוי מגדרם החוקי במסמכים רשמיים לצד כיסוי שינוי שם, זכויות נישואים וגיוס צבאי.[30][31]
גיוס צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2005 הסיר צבא תאילנד את האיסור על שירות אנשי להט"ב מוצהרים לשרת בכוחותיו. לפני ההתרה, להט"בים פוטרו על רקע "הפרעה נפשית".
תרומת דם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2009, הצלב האדום התאילנדי אישר שוב את איסורו על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) לתרום דם, למרות מסעי הסברה וקריאות לשינוי מדיניות זו.
תנאי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאילנד ידועה לאורך השנים כמדינה עם מוניטין של סובלנות בכל הנוגע לאנשי להט"ב, בה נכללים מועדוני לילה וגיי ברים רבים. מגזין הלהט"ב הראשון, Mithuna, החל לפרסם את מאמריו מאז 1983.[32]
עם זאת, בשנת 1989 תיאר פעיל זכויות הלהט"ב נטיי טירארוג'יאנאפונגס, את מצב קבלת הקהילה הגאה התאילנדית כמסובך יותר אף על פי שחבריה לא התמודדו עם דיכוי ישיר מהמדינה, "זאת שאלה של שלילה מתוחכמת באמצעות חוסר נראות וחוסר מודעות חברתית לאנשים הומוסקסואלים. אף על פי שאנשים מכירים בקיומה של הומוסקסואליות הם עדיין לא רגילים הרעיון של הומואים בגלוי ואפילו פחות מבינים את הרעיון של זכויות לסביות והומואים".[33]
המצב החל להשתנות בשנות ה-90 עם אירועים ציבוריים רבים יותר, כגון פסטיבלי גאווה שהתקיימו מדי שנה בין השנים 1999–2007 בבנגקוק, עד שסכסוכים פנימיים בקהילת הלהט"ב וויכוחים עם התומכים הפיננסיים בפסטיבל מנעו קיום אירועים עתידיים.[34] מצעד הגאווה של בנגקוק היה צפוי להתקיים שוב בנובמבר 2017, הפעם הראשונה מזה 11 שנים, אך נדחה בגלל תקופת האבל הלאומית של ראמה התשיעי, מלך תאילנד.[35]
בעיר פוקט נערכים אירועי גאווה בכל שנה מאז 1999.[36] המצעד השני בעיר צ'יאנג מאי שבצפון העיר בשנת 2009 עורר עורר עוינות רבה עד וכתוצאה מכך בוטל. כשהמשתתפים התכוננו לצעדה, קבוצה פוליטית הקיפה את המתחם שבו התכנסו, צעקה עלבונות דרך מגפונים כלפי המשתתפים והשליכה פירות וסלעים לעבר הבניין בו הסתתרו.[37] עם זאת, עשר שנים מאוחר יותר, יותר מ-500 איש כולל פוליטיקאים, צעדו במצעד הגאווה של צ'יאנג מאי ב-21 בפברואר 2019 שהוקדש לזכרו.[38][39]
"Songkran" הוא החג הלאומי של השנה החדשה בתאילנד, אשר חל ב-13 באפריל בכל שנה. החג קיבל משמעות מיוחדת בשנים האחרונות עבור התושבים הלהט"בים והמבקרים בה, שכן הוא מתקיים בו זמנית עם מסיבת המעגלים הגאה של סנגקראן בבנגקוק, שנחשבה לחגיגה הגאה הגדולה ביותר באסיה. האירוע חגג 14 שנה בשנת 2019.[40][41][42]
מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תעשיית הבידור מקבלת אותנו בזרועות פתוחות כי אנחנו צוחקים על עצמנו וגורמים לאנשים לצחוק. אבל אם אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו ברצינות בתחום כמו רפואה, אנחנו לא מקבלים את אותה אדיבות.
— פרמפריידה פרמוג'נא איוטטאיה, פעיל זכויות להט"ב טרנסג'נדרי ופקיד תוכניות באונסק"ו
מאז שנות ה-80, פרסומים רבים בנושאי להט"ב זמינים בתאילנד, כמו גם דמויות בסרטים תאילנדיים היו נפוצים מאז שנות השבעים, לעיתים קרובות כתקלה קומית, אם כי רק בגל החדש של הקולנוע התאילנדי בסוף שנות התשעים החלו סרטים תאילנדים לבחון לעומק את דמויות להט"ב ונושאי חייהן.
פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2019, מפלגות פוליטיות הביעו תמיכה בהתרת נישואים חד מיניים וזכויות להט"ב. מפלגת התקדמות קדימה קראה ללגליזציה של נישואים חד מיניים ולתיקונים בתוכנית הלימודים הרשמית של בתי ספר כך שהיא "לא תפיץ יותר סטריאוטיפים ודעות קדומות נגד קהילת הלהט"ב". מפלגת המהצ'ון, מפלגת הכוח המקומית, מפלגת תאילנד פולאמאנג, המפלגה הליברלית, מפלגת צ'אט פואה, מפלגת פשוטי העם והמפלגה הדמוקרטית הביעו כולן תמיכה בנישואים חד מיניים. מפלגת פאו תאילנדי, המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, ידועה גם כן כתומכת בהתרת נישואים חד מיניים. מפלגת תרשים הרקסה התאילנדית, שנאסרה במרץ 2019 בשל מעורבותה של הנסיכה אובול רטנה, הצהירה כי היא תומכת בהתרת שותפויות אזרחיות לזוגות חד מיניים.
במרץ 2019 נבחרה לפרמנט התאילנדי יוצרת הסרטים תנוארין סוכאפיסיט ממפלגת התקדמות קדימה והפך לחבר הפרלמנט הטרנסג'נדר הראשון במדינה.[43] שלושה מועמדים טרנסג'נדרים נוספים מאותה מפלגה, נבחרו גם כן.[44]
אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2016 כתב פייזרן ליהיטפרצ'אקול, חבר מועצת המנהלים בקרן סוגי, בכתב העת בנגקוק פוסט אזהרה על כך שאונסים מתקנים כביכול נמצאים בשימוש נרחב כדי "לרפא" לסביות מהנטייה המינית שלהם, והדגישו מקרה של אב בשם לואי שהתוודה שאנס את בתו בת ה-14 במשך ארבע שנים כדי למנוע ממנה להתרועע עם טום בוי. ליהיטפרצ'אקול הביע חשש נוסף מכך שנוהגים כאלה מנורמלים בחברה התאילנדית, וכי המספר האמיתי של מקרים כאלה היה גבוה בהרבה, מכיוון שרציחות רבות של אנשי להט"ב תאילנדים מסווגות כ-"פשעי תשוקה", מכיוון שמערכת המשפט התאילנדית אינה כוללת את הרעיון של "פשעי שנאה" ולא קיים חוק המגן על להט"בים מפני פשעי שנאה או אפליה עקיפה.[45]
לשכת הנציבות העליונה לזכויות אדם של האו"ם זיהתה רצח, מכות, חטיפות, אונס ותקיפה מינית נגד להט"בים כדוגמאות לאלימות הומופובית וטרנספובית וציינה כי אלימות כלפי להט"ב "נוטה להיות מרושעת במיוחד בהשוואה להטיות אחרות של פשעים ממניעים שונים".
דעת קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי סקר דעת קהל שנערך בשנת 2015, 89% מהתאילנדים היו מקבלים חבר הומו או חברה לסבית, 80% לא היה אכפת אם בן משפחתם היה חלק מקהילת הלהט"ב ורוב של 59% היו בעד לגליזציה של נישואים חד מיניים.[7]
על פי סקר "YouGov" שנערך בשנת 2019 בקרב 1,025 משיבים, 63% מהתאילנדים תמכו בלגליזציה של שותפויות חד מיניות, כאשר היו 11% נגד ו-27% העדיפו שלא להשיב. 69% מבני 18 עד 34 תמכו בהתרתן, ו-10% התנגדו. הלגליזציה נתמכה על ידי 56% מבני 35 עד 54 (33% מתנגדים) ו-55% מבני 55 ומעלה (13% התנגדו) בעוד 66% מבעלי התואר האוניברסיטאי היו בעד (10% מתנגדים) ו-68% מהנשים הגיבו בעד (7% התנגדו), 57% מהגברים (14% התנגדו).[46]
טבלת סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פעילות הומוסקסואלית חוקית |  (מאז 1956)
|
| גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים | (מאז 1997)
|
| חוקים נגד אפליה בתעסוקה | (מאז 2015)
|
| חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים | (מאז 2015)
|
| חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה) | 
|
| נישואים חד מיניים | (מוצע)
|
| הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים) | (מוצע)
|
| אימוץ משותף של זוגות חד מיניים | (מוצע)
|
| אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים | (ממתין לאישור)
|
| אימוץ יחידים ללא קשר לנטייה מינית |
|
| להט"בים מוצהרים רשאיים לשרת בצבא | (מאז 2005)
|
| זכות לשינוי מגדר בחוק | (מוצע)
|
| התרת קיום ניתוח להתאמה מגדרית | (חוקי מאז ומעולם)
|
| גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות | (קיימת התרה עבור זוגות נשואים בלבד)
|
| טיפולי המרה אסורים בחוק |
|
| פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים | (קיימת התרה עבור זוגות נשואים בלבד)
|
| גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם |
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Limited, Bangkok Post Public Company. "The two faces of Thai tolerance". Bangkok Post. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ coconutsbangkok, Happy Pride Month! Bangkok named second best LGBT city in Asia, Coconuts, 28 ביוני 2017 (באנגלית)
- ^ Thailand wants to become a more LGBT-friendly destination, Lonely Planet (באנגלית)
- ^ Gay Rights in Thailand 2007, web.archive.org, 3 באוקטובר 2009
- ^ Thailand's Civil Partnership Bill sparks further debate on same-sex couple rights, CNA (באנגלית)
- ^ "Thailand Has Three Paths to Recognizing Same-Sex Partnerships". Bloomberg.com (באנגלית). 2021-03-16. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ 1 2 Land of lady boys? Thailand is not the LGBTI paradise it appears, South China Morning Post, 16 בספטמבר 2019 (באנגלית)
- ^ Nida Poll: Most Thais agree with same sex marriage - Thai PBS English News, web.archive.org, 21 בנובמבר 2017
- ^ About the Author Staff Writers Twitter Facebook, Commission for marriage rights, Star Observer, 13 בספטמבר 2011 (באנגלית)
- ^ Anna Leach, Thai government drafting same-sex civil partnership law, Gay Star News, 17 בדצמבר 2012 (באנגלית)
- ^ Same-sex marriage may come true under Thai junta, Prachatai English (באנגלית)
- ^ Thailand to revive gay rights Bill, TODAYonline
- ^ Hornet Networks, Thailand Could Actually Beat Taiwan to Legalizing Same-Sex Unions and Benefits, Hornet, 30 ביולי 2018
- ^ Thailand expected to introduce same-sex civil partnerships, The Independent, 27 באפריל 2018 (באנגלית)
- ^ Thailand could be first country in Asia with same-sex unions, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, 6 בנובמבר 2018 (באנגלית)
- ^ Limited, Bangkok Post Public Company. "Cabinet endorses civil partnership bill". Bangkok Post. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ Limited, Bangkok Post Public Company. "Cabinet backs bill allowing same-sex unions". Bangkok Post. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ "Thailand Leads Way in Southeast Asia With Same-Sex Union Bill". Bloomberg.com (באנגלית). 2020-07-08. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ Move Forward Party to push bill granting same-sex marriage in Thailand, Thai Enquirer, 15 ביוני 2020 (באנגלית)
- ^ Marriage law amendments now up for public consultation, Prachatai English (באנגלית)
- ^ Thailand Adoption, ThaiEmbassy.com (באנגלית)
- ^ Thai junta's surrogacy bill to ban LGBT and singles from having their own children, Prachatai English (באנגלית)
- ^ Gay Thailand News & Reports 2007, archive.globalgayz.com
- ^ Thailand’s equality laws come into effect, archive.globalgayz.com
- ^ Limited, Bangkok Post Public Company. "Learn about LGBTI, say activists". Bangkok Post. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ Thai junta expected to pass Gender Equality bill, strongly opposed by women rights groups, Prachatai English (באנגלית)
- ^ "How Thailand Became a Global Gender-Change Destination". Bloomberg.com (באנגלית). 2015-10-26. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ 1 2 Limited, Bangkok Post Public Company. "Katoey face closed doors". Bangkok Post. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ 1 2 Limited, Bangkok Post Public Company. "Trapped beneath the transgender glass ceiling". Bangkok Post. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ Rik Glauert, Transgender activists in Thailand propose law to protect their rights, Gay Star News, 28 ביולי 2019 (באנגלית)
- ^ นายกสมาคมสตรีข้ามเพศ ยื่นร่างกฎหมายรับรองสิทธิ-ใช้คำนำหน้าชื่อตามเพศสภาพ, www.sanook.com/news (בתאית)
- ^ Asian Gay and Lesbian News Archive by Utopia, www.utopia-asia.com
- ^ Thailand, web.archive.org, 30 באוגוסט 2009
- ^ No Gay Pride in Bangkok 2010 - GlobalGayz, www.globalgayz.com
- ^ Yi Shu Ng, Bangkok will hold its first gay pride parade in 11 years, Mashable (באנגלית)
- ^ Pride Month คืออะไร ทำความเข้าใจกันง่ายๆ, THE STANDARD, 24 ביוני 2019 (בתאית)
- ^ Thailand’s Intolerance of Its Own LGBT Community Will Surprise You, Time (באנגלית)
- ^ Chiang Mai celebrates its first LGBT Pride in a decade, Prachatai English (באנגלית)
- ^ Chiang Mai Pride 2019, Chiang Mai Citylife (באנגלית)
- ^ Bangkok, TripSavvy (באנגלית)
- ^ Kyle Malinda-White, Bangkok LGBT Songkran Guide 2018: Alternative Events and Who To Call In An Emergency, Medium, 27 במאי 2018 (באנגלית)
- ^ A Night Out at Asia’s Biggest Gay Circuit Party: gCircuit during Songkran, Travels of Adam (Hipster Blog), 2 באפריל 2017 (באנגלית)
- ^ "FEATURE-From movies to marriage, first Thai transgender MP wants change". Reuters (באנגלית). 2019-04-17. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ Limited, Bangkok Post Public Company. "LGBT MPs given dress code leeway". Bangkok Post. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ Limited, Bangkok Post Public Company. "We need to fight homophobia at home". Bangkok Post. נבדק ב-2021-10-24.
- ^ 3 in 5 Thais support same-sex civil partnerships: survey, Coconuts, 18 בפברואר 2017 (באנגלית)
