ויקטור דלנוקי

ויקטור דלנוקי
Dalnoky Viktor
לידה	20 ביוני 1866; אוראדיה, האימפריה האוסטרית
פטירה	13 בפברואר 1955 (בגיל 88); יוז'פווארוש (רובע 8), הונגריה
מדינה	הונגריה
פרסים והוקרה	סיגנום לאודיס

ד"ר ויקטור דלנוקי (במקור זינגר, בהונגרית: Dalnoky Viktor; נאג'ווארד, 20 ביוני 1866 – בודפשט, 13 בפברואר 1955)^[1] היה זמר אופרה (בריטון) ובמאי, רופא שיניים יהודי-הונגרי, בנו של הטנור בני דלנוקי (במקור: בנימין זינגר) ושל זמרת האלט פאני קונטי שהתגיירה כדי להתחתן עם אביו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור דלנוקי בא ממשפחה של אנשי תיאטרון ונמשך גם לקריירה רפואית, הוא לא הצליח לבחור בין השניים, ועסק בשניהם לאורך כל חייו. דלנוקי סיים את לימודיו באוניברסיטאות לרפואה בבודפשט, בווינה ובברלין. הוא היה רופא שיניים מתחיל בבירת אוסטריה, הוא טיפל גם בבני המשפחה הקיסרית ולצד עבודתו עסק בפיתוח קולו.

הקריירה הבימתית שלו החלה בברטיסלבה בשנת 1900, בשנה שלאחר מכן הגיע לבודפשט והיה אמן ב"תיאטרון העם" (Népszínház) ולאחר מכן בתיאטרון ההונגרי, בעיקר באופרטות. ב-5 במאי 1901, בבודפשט, הוא נשא לאישה את בורבלה אוגוסטה אלאונורה לורציה, ילידת ווינה.^[2]

ב-1902 הפך לחבר באופרה של וינה לכמה חודשים. בתחילת 1903 הוחתם על חוזה על ידי בית האופרה המלכותי ההונגרי, שהוריו היו חברים בו מאז פתיחתו. אמו נפטרה בשנת 1908 במהלך הופעה של האופרה אמני השירה מנירנברג, בה גילם בנה ויקטור דלנוקי את סיקסטוס בקמסר. דלנוקי לחם במלחמת העולם הראשונה כרופא גדודי וזכה במספר עיטורים. במהלך איחוד בית האופרה, אחרי נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הוא מונה למנהל למשך עונה ב-16 בספטמבר 1919. דלנוקי פרש כזמר ב-1928, והפך למנהל הראשי של התיאטרון העירוני (לימים תיאטרון ארקל) עד 1930. (בין 1922 לבין 1924 הוא כבר היה זמר אורח קבוע בתיאטרון)

הוא התחתן בשנית ב-28 בפברואר 1930 עם רוזליה נמש, שהייתה צעירה ממנו ב-28 שנים.^[3] דלנוקי התגורר ממש ליד בניין בית האופרה בארמון גומפרז (רובע 6 שדרת אנדראשי 20).תפקידי אופרה בופה היו הכי קרובים לאישיות. עם סיפוריו העליזים, הוא הופיע תכוף בכתבי עת של התיאטראות ובצהובונים. דלנוקי נפטר ב-1955. אלמנתו, רוז'ה נמש, חיה 15 שנים אחריו ונפטרה ב-16 בנובמבר 1970.^[4]

תפקידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא השתתף באופרות ובתפקידים רבים:

ליאו דליב: לקמה - פרדריק

פרנץ ארקל: באנק באן - ביברך

קודאי: הארי יאנוש - נפוליאון

פרדריק לה ריי: בתולות וסטה - סקופאס

אנדרה מסג'ר: פורטוניו - לנדרי

מוצרט: החטיפה מההרמון - פאשה סלים

מוצרט: דון ג'ובאני - מסטו

מוצרט: נישואי פיגארו - אנטוניו

מוצרט: חליל הקסם - פפגנו

אדה פולדיני: חתונת קרנבל - דומוקוס

פוצ'יני: מנון לסקו - ז'רונטה דה רבואר

פוצ'יני: לה בוהם - שונאר

פוצ'יני: מאדאם באטרפליי - שארפלס

פוצ'יני: טוסקה - הסקריסטיה

אלברט שיקלוש: המראה - פיירו [פנטומימה]

יוהאן שטראוס (הבן): הברון הצוענים - קארולי זסופאן; תלמיד גאבור

יוהאן שטראוס (האב): העטלף - ד"ר פרנק

ריכרד שטראוס: אביר הוורד - פנינל

סטרווינסקי: פטרושקה - קוסם

אמברואז תומא: מיניון - לארטס

וגנר: אמני השירה מנירנברג - סיקסטוס בקמסר

בימויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ábrányi Emil: החייל העיוור (1923) Adolphe Adam: הבובה מנירנברג (1924) Daniel-François-Esprit Auber: Fra Diavolo (1922) בטהובן: פידליו (1929) Berény Henrik: Hasis (1923) ז'ורז' ביזה: כרמן (1922) צ'ייקובסקי: Jolantha (1929) גאטנו דוניצטי: לוצ'יה די למרמור (1928) פרנץ ארקל: באנק באן (1923) קרל גולדמארק : מלכת שבא (1923) אנגלברט האומפרדינק: הנזל וגרטל (1923) רוג'רו ליאונקוואלו: Zazà (1923) פייטרו מסקאני: (1923) קוולקיה רוסטיקנה ויקטור מסה: חתונת ז'נט (1923) ז'ל מאסנה: מנון (1924) ז'יל מאסנה: Don Quijote (1929) ג'אקומו מאיירבר: ההוגנוטים (1929)	מוצרט: דון ג'ובאני (1930) מוצרט: נישואי פיגרו (1929) מיהאי נאדור: דונה אנה (1920) ג'אקומו פוצ'יני: טוסקה (1924, 1944) ג'אקומו פוצ'יני: לה בוהם (1944) ג'אקומו פוצ'יני: מאדאם באטרפליי (1938) ג'ואקינו רוסיני: הספר מסביליה (1919, 1937) Sági Cservinka Henrik: Liliomhullás (1929) Siklós Albert: המראה (1923) בדז'יך סמטנה: הכלה המכורה (1924) Franz von Suppé: A szép Galathea (1923) אמברואז תומא: Mignon (1929) ג'וזפה ורדי: Ernani (1928) ג'וזפה ורדי: Luisa Miller (1929) ג'וזפה ורדי: נשף המסיכות (1937) ריכרד וגנר: ההולנדי המעופף (1919) קרל מריה פון ובר: הקלע החופשי (1919, 1922)