הרפובליקה הסובייטית ההונגרית
| |||
 | |||
| מפת שטחי הלחימה בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. גבול הונגריה בשנת 1918. גבול הונגריה בשנת 1920 | |||
| המנון לאומי |
האינטרנציונל  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| שפה נפוצה |
הונגרית | ||
| רשות מחוקקת |
National Assembly of Soviets | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| הקמה | 21 במרץ 1919 | ||
| פירוק | |||
| פירוק | 1 באוגוסט 1919 | ||
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} הרפובליקה ההונגרית הראשונה | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} הרפובליקה ההונגרית (1919–1920) | ||
  | |||
.svg)
 | |
| מנהיגים | בלה קון (כהן), יוז'ף פוגאני (שוורץ), ינה לנדלר, שאנדור גרבאי |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 21 במרץ 1919 – 1 באוגוסט 1919 (19 שבועות ויום) |
| אידאולוגיות | קומוניזם, מרקסיזם |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל קיצוני |
| צבעים רשמיים | אדום |
הרפובליקה הסובייטית ההונגרית (בהונגרית: Magyarországi Tanácsköztársaság, ובשם מלא: Magyarországi Szocialista Szövetséges Tanácsköztársaság[1] "רפובליקת המועצות המאוחדות הסוציאליסטיות (או הסוציאליסטית) של הונגריה" הידועה בכינויה[2] הרפובליקה הסובייטית ההונגרית) הייתה תקופה בתולדות הונגריה בשנת 1919 בה השלטון במדינה היה בידי המפלגה הקומוניסטית ההונגרית בין 21 במרץ לבין 1 באוגוסט בעקבות ניצחון הדיקטטורה הפרולטרית.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה האוסטרו-הונגרית התפוררה במלחמת העולם הראשונה, והלאומים השונים בשטחה שביקשו להקים מדינות חדשות עצמאיות לעצמן הקימו בזה אחר זה מועצות לאומיות משלהם.[3] גם בהונגריה הוקמה המועצה הלאומית ההונגרית (Magyar Nemzeti Tanács) ב-24 באוקטובר 1918 שהייתה מורכבת ממפלגת העצמאות של מיהאי קארואי, ומהמפלגה הרדיקלית האזרחית בהנהגת אוסקר יאסי, כלומר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית.[4] כמאפיינים העיקריים בתוכניתה של המועצה הלאומית הופיעו:
- השמירה על הזכויות הדמוקרטיות
- פתרון סוגיית האחוזות הגדולות והאדמות בכלל
- ויתורים משמעותיים ללאומים שבשטחי "הונגריה הגדולה" שמלפני המלחמה.[5]
הציבור בבודפשט דרש מקרל הראשון מלך הונגריה שהיה גם קרל הראשון, קיסר אוסטריה את מינויו של מיהאי קארואי לראש הממשלה. המלך הגיב באי רצון, ובין 30 באוקטובר לבין 31 באוקטובר בלילה החיילים תלו חרצית במקום הסמל הקיסרי כמחאה וכבשו אזורים חשובים בבירת הונגריה. יוזף אוגוסט, ארכידוכס אוסטריה (שהיה "הומו רגיוס", כלומר נציג המלך) שייצג את המלך בהונגריה, לא יכול היה לעשות דבר מלבד למסור את המנדט להרכבת ממשלה בידי קארואי.[6]
השלטון עבר לידי המועצה הלאומית ללא שפיכות דמים, רק הרוזן אישטוואן טיסה נורה למוות בביתו על ידי קבוצת מיליטנטים.[7] ב־16 בנובמבר הכריז קארואי על הקמת "הרפובליקה העממית ההונגרית" (Magyar Népköztársaság (1918–1919))).[8] הממשלה החדשה לא הצליחה לספק מזון וחימום, ולא נמצא שום פתרון לסוגיית האדמות. מלבד קארואי רק "מפלגת החקלאים הקטנים" תמכה בחלוקת האדמות לאיכרים.[9] קארואי נכשל גם במדיניות החוץ שלו:הלאומים השונים רצו להתנתק ולקבל עצמאות, ורוב הונגריה הייתה תחת כיבוש צבאות זרים.
תולדות הקמת הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 בנובמבר 1918 הוקמה המפלגה הקומוניסטית ההונגרית על ידי בלה קון. קון החל לגייס את תמיכת ההמונים העניים על ידי הבטחות חברתיות.
ממשלת מהפכת החרציות ומיהאי קארואי היו במצב מאתגר במרץ 1919. מחד, הם היו חייבים לחתום על הסכמי השלום של הונגריה, שיצאה בין המפסידות במלחמת העולם הראשונה, והתנאים לא היו מפתים במיוחד. מאידך, גבולות המדינה היו מאוימים לא רק על ידי תוכנית השלום הצרפתית, אלא גם על ידי הכיבוש הצרפתי והסרבי של דרום הונגריה. התמיכה הפוליטית בקארואי לא הייתה יציבה, מול הפופולריות העולה של קון.
ב־20 במרץ קיבלה הממשלה מסמכים להחלטה לגבי הסכם השלום (מסמך שמכונה "רשימת וי" על שם לוטננט-קולונל וי הצרפתי), שאפשרה קידום של חיילים רומנים והקמת אזור נייטרלי בדרום הונגריה. התנאים נחשבו משפילים.[10] הממשלה התחילה משא ומתן עם הקומוניסטים על איחוד המפלגות הסוציאל-דמוקרטית והקומוניסטית על מנת להקים ממשלה סוציאליסטית משותפת. ממשלת ברינקי קיימה אחר הצהריים באותו יום את ישיבתה האחרונה, שבה התבשרה בטעות שאפשר להקים ממשלה סוציאליסטית משותפת. אולם באותו הזמן, ינה לנדלר סיכם ביושבו בכלא עם בלה קון על הקמת ממשלת דיקטטורה של הפרולטריון.[10] בערב, בזמן שקארואי חיכה למינוי ממשלה סוציאליסטית חדשה, התפשטו בלא ידיעתו חדשות, שהממשלה התפטרה ומסרה את השלטון לפרולטריון. קארואי שמע ופרש. ב־21 במרץ הכריזו הסוציאל-דמוקרט שאנדור גרבאי ומנהיג הקומוניסטים בלה קון על הקמת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. ההצהרה נמסרה בשמו של מיהאי קארואי, אך ללא ידיעתו.
ממשלת גרבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית הייתה מורכבת מעשרים חברים ובראשם שאנדור גרבאי, הפוליטיקאי הסוציאל-דמוקרטי. חבריה היו: שאנדור גרבאי, בלה קון, וילמוש בהם, טיבור סמואלי, ג'ורג' ניסטור, ינה ורגה, ז'יגמונד קונפי, בלה ואגו, דז'ה בוקאני, יוז'ף פוגאני, בלה סאנטו, זולטאן רונאי, ג'רג' לוקאץ', ינה המבורגר, קארוי וונטוש, ינה לנדלר, בלה סנדאבו, דיולה הבשי, אנטאל דובצ'אק ודיולה לנדייל (מתוך העשרים 14 (70%) היו יהודים).
הממשלה הונהגה רשמית על ידי שאנדור גרבאי, אך קון, כקומיסר העם לענייני החוץ, החזיק בשלטון אמיתי מכיוון שרק לקון הייתה היכרות וידידות עם לנין. (הוא היה האדם היחיד בממשלה שנפגש ודיבר עם לנין במהלך המהפכה הרוסית פנים אל פנים) וקון שמר על קשר עם הקרמלין באמצעות תקשורת רדיו. משרדי הממשלה סובבו בין חברי הממשלה השונים לעיתים קרובות ואלה היו חבריה:
- שאנדור גרבאי נשיא וראש ממשלת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית
- ינה לנדלר קומיסר העם לענייני פנים
- שאנדור צ'יזמדיה, קארוי ואנטוש, ינה המבורגר, ג'רג' ניסטור - קומיסרי העם לענייני חקלאות
- יוז'ף פוגאני, לימים גם בלה סאנטו - קומיסרי העם לענייני הגנה
- זולטאן רונאי, לימים גם אישטוואן לאדאי – קומיסרי משפט
- ינה לנדלר – קומיסר הכלכלה
- מור ארדיאי, לימים גם ברנאט קונדור - קומיסרים לאספקת מזון
- ז'יגמונד קונפי, לימים גם ג'רג' לוקאץ', טיבור סמואלי, שאנדור סבאדוש -קומיסרים על חינוך
- בלה קון - קומיסר לענייני חוץ
- דז'ה בוקאני – קומיסר לענייני עבודה
- הנריק קלמר - קומיסר לענייני גרמניה
- ינה ורגה, לימים גם דיולה לנדייל – קומיסר לענייני האוצר
- וילמוש בהם – קומיסר לעניין הסוציאליזם, לימים גם אנטל דוֹבצַ'ק
אמצעים והוראות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפובליקה הסובייטית הפכה למעשה לגוף שלטוני מלא, ל"מועצה הממשלתית המהפכנית". השרים, חברי המועצה הממשלתית המהפכנית, כונו כל אחד "קומיסר העם"[11] או נציב העם (Népbiztos). כדי לשמור על השלטון הקימו את "המשמר האדום". ב-7 באפריל התקיימו בחירות למועצות ברחבי המדינה. באופן עקרוני זכות הבחירה "חלה על כל הגברים והנשים מעל גיל 18", עם זאת, לא היו יכולים להיבחר אנשי השלטון הקודם ואנשי כמורה. רק המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית, שהוקמה לאחר איחוד המפלגות הסוציאל-דמוקרטית והקומוניסטית, יכלה להתמודד בבחירות.
בין 21 באפריל לבין 22 באפריל, התרחש במחוז זלה הניסיון הראשון להפיל את הרפובליקה הסובייטית. התנועה האנטי קומוניסטית שם הצליחה להשתלט על הדירקטורט של לנדאווה, אך עד מהרה נעצרו 26 מנהיגיה כולל בלה פנגלר המארגן הראשי. הם נלקחה לבודפשט להישפט על ידי בית הדין המהפכני.
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לראשונה בהונגריה תחת שלטון הרפובליקה הסובייטית החל מ-2 באפריל 1919:
- כל הגברים והנשים מגיל 18 ומעלה היו זכאים להצביע, בתנאי שהם עובדים.[12]
- יום העבודה הוכרז כ־8 שעות.
- האחוזות הגדולות והאדמות בכלל הופקעו. אמנם לא חולקו לאיכרים בשל רצון השלטון לקולקטיביזציה, אבל האיכרים העניים קיבלו זכות שימוש וזרעים לזריעה.
בשל היעדר חלוקת האדמות ממש, האיכרים שהמתינו לשווא התפכחו בהדרגה מהדיקטטורה הפרולטרית. איכרים זעירים שהיו בעלי אדמות בשטחים קטנים שלא הופקעו החלו לחשוש מהפקעת אדמות נוספות, לכן התחילה בהדרגה התנגדותם לשלטון החדש. על מנת להפחיד את הלא מרוצים, להשמיד את "אויב המעמד" ולפרק את ההתקוממויות המקומיות, השלטון יצר משטרי טרור (נערי-לנין) שהפך לצבא הפוליטי של המועצה הממשלתית המהפכנית במהלך הרפובליקה הסובייטית ההונגרית ב-1919, בחודשים שכונו "הטרור האדום" בשליטתו של טיבור סמואלי (היהודי אף הוא).
הנפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע יוני שלח ראש ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו תזכיר למועצת הממשלתית ובו נאמר, כי הצבא האדום של הרפובליקה נדרש לסגת מגבולותיה הצפוניים והמזרחיים של הונגריה. בתמורה, הרומנים ייסוגו מהטרנסקרפטים. לאחר דיון ממושך מנהיגי הרפובליקה קיבלו את ההצעה שבמזכר, אלא שלמרות נסיגת הצבא האדום ההונגרי, הרומנים לא זזו מנהר הטיסה.
בלה קון ביקש מהנהגת המפלגה הבולשביקית במוסקבה ב-27 וב-30 ביולי, ומלנין באופן אישי ב-27 ביולי - 30 ביולי לפתוח חזית בבסרביה (אז חלק מרומניה, מדינת מולדובה של היום) נגד הרומנים. ב-31 ביולי התקבלה תשובה ממוסקבה שלא ניתן לפתוח מתקפה באופן מיידי בגלל המצב באוקראינה. ללא תמיכה רוסית נחרץ גורלה של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-2 באוגוסט הגיעו חלוצי הצבא המלכותי הרומני לגבולות בודפשט, וב-4 באוגוסט 1919 נכנסו הכוחות הסדירים של הצבא הרומני לבודפשט ופירקו מנשקו את חיל המצב. הם התחילו בביזה של המוזיאון הלאומי, שנמנע רק בהתערבות הארי היל בנדהולץ (גנרל של הצבא האמריקאי). מנהיגי הרפובליקה ברחו, מי לוינה ומי למוסקבה. האדמירל מיקלוש הורטי, שהוביל כוחות התנגדות לרפובליקה, השתלט על בודפשט בתמיכת הרומנים. במרץ 1920 החליטה האספה הלאומית ההונגרית על הקמתה מחדש של ממלכת הונגריה והורטי מונה לעוצר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדיקטטורה של הפרולטרים A proletárdiktatúra
- הצבא האדום A Vörös Hadsereg
- מיהאי קארואי והדיקטטורה Károlyi Mihály és a proletárdiktatúra
- משטר האימים האדום בהונגריה A vörös rémuralom Magyarországon.
- העיר באדום A város vörösben – Index, 2015. március 21.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Az 1919. július 6-án kiadott Alkotmány szerint
- ^ Az 1919. április 2-án kiadott ideiglenes alkotmány szerint
- ^ Romsics 2002, p. 110
- ^ Romsics 2002, p. 112
- ^ Száray 2014, p. 23
- ^ Romsics 2002, p. 113
- ^ Romsics 2002, p. 114
- ^ Romsics 2002, p. 117
- ^ Romsics 2002, p. 118
- ^ 1 2 Vörös Könyv 1919. Szerk. Gerencsér Miklós. Lakitelek, 1993, Antológia Kiadó, 11-12. o.
- ^ מתוך כ55 קומיסרים של העם למעלה מ-30 היו יהודים
- ^ Magyar nők a dualizmus korában
