האדמה הנושמת
.svg)
האדמה הנושמת או שִׂיזָ'אנְג (בסינית: 息壤; בפין-יין: xīrǎng, תרגום "האדמה הנושמת", "האדמה המתנפחת" או "האדמה המתחדשת") היא חומר פלאי מן המיתולוגיה הסינית אשר שימש את גון ולאחריו את יו' הגדול בטיפול בהצפות[1] בתקופתם של חמשת הקיסרים. סוד כוחה של האדמה הנושמת היה ביכולתה לגדול ולהתנפח, ושמותיה השונים נובעים מן השימוש בסימן הסיני xī 息 "שִׂי", שמשמעו "לנשום, לנוח, לגדול".
במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במספר גרסאות של המיתוס, גון גונב את האדמה הנושמת מן הקיסר או מן האל שאנגדי, וזה שולח בתגובה את ג'וז'ונג להוציא להורג את גון על הר הנוצה[2]. בגרסאות על פיהם יו' הוא זה שמשיג את האדמה הנושמת, הסיטואציה חיובית יותר: יו' עולה לשמיים, מתחנן אל שאנגדי, ומקבל במתנה כמות גדולה ככל שיכול הצב השחור הפלאי שלו לשאת על גבו. כך חוסם יו' את 233,559 המעיינות הגורמים להצפה. בגרסאות אחרות של הסיפור משתנה זהותו של בעל האדמה השמיימית או של המוציא להורג[3].
הסברים למיתוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש מי שהציעו בסיס היסטורי לשיטפון ולאדמה המתנפחת, ביניהם הוקס שטען כי המיתוסים על השיטפון ועל האדמה המתנפחת מבוססים על סמליות של שינוי חברתי. ובמקרה שלפנינו גון מייצג חברה בשלב טכנולוגי מוקדם, שעוסקת בחקלאות זעירה, ובכלל זה בהרמת שטחים ניתנים לעיבוד מעל רמת פני הביצות. האדמה המתנפחת הפלאית מייצגת כנראה סוג כלשהו של גן מוגבה, עשוי אדמה, עץ וחומרים דומים. ופעילותו של יו' בשליטה בשיטפונות מסמלת חברה מסוג מאוחר יותר, כזו המאפשרת גישה של קנה מידה גדול יותר להפיכת אדמות מוצפות לשטחים חקלאיים[4].
חימר מתרחב מספר הסבר חומרי יותר למיתוס. חימר ככלל אטום למים, ומשמש גרעין לסכרי אדמה. חימר מתרחב ניחן ביכולת להגדיל נפח כאשר הוא נרטב, ומכאן התאמה שלו להגדרת ה"מתנפח". לאחר שהתייבש, יש לחימר המתרחב מראה נפוח דמוי פופקורן, אותו ניתן לפרש כ"נושם" או אוורירי. ניתן למצוא חימר שכזה בשפע במחוז שאאנשי, אליו נהוג לשייך חלק גדול מההתרחשות של הטיפול בהצפות.
התייחסויות בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור על גנבת האדמה המתנפחת בידי גון מופיע כבר בקלאסיקה של ההרים והימים במאה ה-3 לפנה"ס:
גוּן גנב את האדמה הנושמת מן הקיסר על מנת לסכור את מי השטפון, ולא שעה לפקודות הקיסר.
— "הקלאסיקה של ההרים והימים" בפרק "הקלאסיקה של ימי המרכז"[5]
בספרים "סידור מחודש" ,"תוכניות המדינות הלוחמות" ו"רשומות ההיסטוריון", כולם ממאות 1-2 לפנה"ס, וב"עקרונות הממשל של אוסף הספרים" מן המאה ה-7[6], מופיע השם "אדמה מתנפחת" כשם של מקום בתוך סיפור על המצביא גָאן מָאו מצ'ו של תקופת המדינות הלוחמות. הקשר בין אזור גאוגרפי לבין המיתוס יכול להתבהר לאור שורה מתוך "חְווָאיְ נָאן דְזְה"[7], שמזכירה את "המחוז שבו סכרו את מי השיטפון באמצעות אדמה מתנפחת". משמע: המיתוס ומיקומו היו מוכרים כבר במאות הראשונות לפני הספירה.
בספרים "היסטוריה כהלכה" מן המאה ה-12[8] וב"דברים מיותרים ממושב האורחים"[9] מתחילת המאה ה-17, מתוארים שלל מקומות בהם מתואר כי יש אדמה מתנפחת, אשר "היסטוריה כהלכה" ממש מגדיר כ"אדמה שמבצעת נשימה"[10]. כך שהעניין לא נתפס כאגדי אצל הכותבים, אלא כתופעה סבירה לחלוטין.
מיתולוגיה השוואתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לסיפור על האדמה המתנפחת יש מקבילות מעניינות במיתולוגיות של הילידים באמריקה הצפונית והדרומית, ובמיוחד בסיפור הבריאה או בסיפורי מבול על צולל-האדמה. במיתוס צולל-האדמה, המים הקדומים מכסים הכל, עד שיצור אחד, אחרי קשיים רבים, מסוגל לצלול למים ולהביא מעט אדמת פלא. אדמה זו מתנפחת והופכת לשטחי היבשה המוכרים לנו כיום.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Yang, Lihui; An, Deming (2008). Handbook of Chinese Mythology. Oxford University Press. ISBN 0-19-533263-6. 218
- ^ Christie, Anthony (1975). Chinese mythology (3rd impression. ed.). London: Hamlyn. p. 87. ISBN 978-0-600-00637-4.
- ^ Yang, Lihui; Turner, Deming An, with Jessica Anderson (2008). Handbook of Chinese mythology. Oxford: Oxford University Press. pp. 127, 237. ISBN 0-19-533263-6.
- ^ Hawkes, David, translator and introduction (2011 [1985]). Qu Yuan et al., The Songs of the South: An Ancient Chinese Anthology of Poems by Qu Yuan and Other Poets. London: Penguin Books. ISBN 978-0-14-044375-2, pp 138-139
- ^ 《山海经·海内经》, תרגום עופר ולדמן.
- ^ 《群书治要·列传》, 《新序·杂事二》, 《战国策·秦策·秦二·秦武王谓甘茂》, 《史记·列传·樗里子甘茂列传》
- ^ 《淮南子·时则训》, המאה ה-2 לספירה.
- ^ 路史, מגילה 47
- ^ 客座贅語, מגילה 9, בערך 息土
- ^ במקור: 息生之土.