ברטלן פור
 | |
| לידה |
4 בנובמבר 1880 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
29 באוגוסט 1964 (בגיל 83) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| מקום לימודים |
אקדמיה ז'וליאן (1903) |
| תחום יצירה |
ציור |
| פרסים והוקרה |
פרס קושוט (1949) אמן מצטיין של הונגריה (1952) פרס קושוט (1951) פרס מונקאצ'י (1950) אמן דגול של הונגריה (1955) |
  | |
ברטלן פור (במקור פולאצ'ק, בהונגרית: Pór Bertalan; באבאסק,[1] 4 בנובמבר 1880 – בודפשט, 29 באוגוסט 1964)[2] היה צייר יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט פעמיים (הפרס המקביל בהונגריה לפרס ישראל), מרצה באוניברסיטה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברטלן פור נולד במשפחה יהודית כבנם של מור פולאצ'ק ושל תרזיה פיק. הוא היה אחד הציירים המוכשרים ביותר של ציור האוונגרד ההונגרי של המאה העשרים. הוא למד בבית הספר לעיצוב בבודפשט, המאסטר שלו היה לאסלו דיולאי, ואחר כך המשיך את לימודיו במינכן בבית הספר של המאסטר גבריאל פון האקל (Gabriel (von) Hackl)(אנ'). הוא ביקר גם בבית הספר הפתוח של הצייר שימון הולושי. עם ציור הדיוקן העצמי שלו זכה במלגת-הרקאני בשנת 1901, בעזרתה הצליח ללמוד באקדמיה ז'וליאן בפריז בין השנים 1901 לבין 1903, שם למד אצל הצייר ז'אן פול לורנס.
פור עבד בבודפשט משנת 1903, והציג דיוקנאות בהיכל האמנות ולאחר מכן בסלון קניבש קלמן (Könyves Kálmán). חזון הציור שלו העניק לרוב קווי מתאר קצביים לציוריו בסגנון אר נובו. הוא הפך לחבר ב-MIÉNK (אמפרסיוניסטים ונטורליסטים הונגרים) ובהמשך היה חבר מייסד בקבוצת האמנות של השמונה. הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה כצייר חזית בקווים הקדמיים. הוא הכין 16 ליטוגרפיות על כפרים הרוסים ושדות נטושים ואלה פורסמו בספר בשנת 1916 בבריסל. באותה שנה התחתן בבודפשט עם הרופאה מרגיט ברנאט, בתם של ברנאט וויינברגר והרמינה גרוס.
פור לא התרחק מהפוליטיקה היומיומית, בשנת 1919, במהלך קיומה של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, התחייב להוביל את מחלקת הציור במנהל האמנות ולעצב כרזות גיוס. לאחר נפילת הרפובליקה היגר לחו"ל, חי ועבד בפיישטיאני[3] עד שנת 1938. הוא שמר על קשר עם חוג החברים של מיהאי קרויאי. בשנת 1934 נסע לפריז, בשנת 1936 לברית המועצות. הוא התיישב בפריז בשנת 1938. פור נתפס במהלך מלחמת העולם השנייה בזמן הכיבוש הגרמני של צרפת ולאחר שחרורו השתתף בתנועת ההתנגדות הצרפתית. הוא חזר מצרפת לבודפשט בשנת 1948, הפך למרצה באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות עד 1960, ההוראה וחייו הציבוריים היו כה עמוסים עד שבקושי צייר, בהתחשב באחד מציוריו האחרונים בשנת 1958, אי אפשר לומר שהוא עבר לסגנון סוציאליסטי.
אמנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן כללי, פור מייצג סגנון אוונגרדי הונגרי של פוסט באיה מארה שמבוסס על ידע רב בציור ההונגרי. המטמורפוזה של מגמות האמנות המודרניות ( plein air, אר נובו, פול סזאן והפוסט-אימפרסיוניסטים האחרים) והריאליזם המבוסס על מסורת מיהאי מונקאצ'י הוא סגנונו הציורי האישי המיוחד. זה הופך את הדיוקנאות ואת ציורי הנוף שלו לאקספרסיביים ומהנים כל כך. בשנות השלושים הופיעה בציוריו סמליות של בעלי חיים. סמליות בעלי החיים שלו מבטאת שקט לפני הסערה, כוח רב ומתח הולך וגובר. סמליות בעלי החיים שלו באה לידי ביטוי לא רק עקב מלחמת האזרחים בספרד בשנות השלושים ועקב הופעת הפשיזם, אלא באומנות של פור הופיעו סמלי הפרים (שבטעות נקראים שוורים) גם בעקבות פבלו פיקאסו. גם דיוקנאות עצמיים סימבוליים שבהם האמן אינו יכול לשקר, ואמנים גדולים לעולם לא משקרים, הדיוקן העצמי שלו משנת 1953 משקף נוקשות, נחישות ופסימיות עמוקה בעת ובעונה אחת.
עבודותיו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1902 דיוקן עצמי (שמן על בד, 54 x 41 ס"מ; הגלריה הלאומית ההונגרית = MNG)
- 1903 ילד צועני עם שיער אדום (שמן על בד, 52 x 44 ס"מ; MNG)
- 1905 מחוץ ליער (שמן על בד, 34 x 43 ס"מ; באוסף פרטי)
- 1905 בסטודיו (שמן, בד, 55 x 68 ס"מ; MNG)
- 1907 צוענים (שמן על בד, 55 x 66 ס"מ; MNG)
- 1907 דיוקן עצמי (שמן על בד, 42 x 35 ס"מ; MNG)
- 1909 משפחה (שמן על בד, 176.5 x 206 ס"מ; MNG)
- 1909 דיוקן של אדן לכנר (שמן על בד, 51 x 41 ס"מ; מוזיאון ההיסטוריה)
- דיוקן עצמי משנות ה-20 של המאה ה-20 (שמן על בד, 77 x 63 ס"מ; MNG)
- 1910 ילד צועני (שמן על בד, 77 x 62.5 ס"מ)
- 1910 געגוע לאהבה טהורה (שמן על בד, 52 x 67 ס"מ)
- 1911 (שמן על בד, 300 x 450 ס"מ; פיקדון MNG)
- 1911 נאום ההרים (שמן על בד, 50 x 63.5 ס"מ)
- 1911 געגוע לאהבה טהורה (שמן על בד, 238 x 350 ס"מ)
- 1912 דיוקן גבר (שמן על בד, 69.5 x 55.5 ס"מ)
- 1914 מלחמת העולם הראשונה, 16 ליטוגרפיה משדה הקרב
- 1918 דיוקן אמי (שמן על בד, 125.5 x 95.5 ס"מ; MNG)
- 1919 עיצוב פרסקו לפרלמנט (נייר, טמפרדה, 223 x 505 מ"מ; MNG)
- 1919 לנשותיך, לילדיך, קדימה! פוסטר צבעוני
- 1919 פועלי העולם התאחדו. כרזה צבעונית (250 x 186 ס"מ; MNG)
- 1927 רועה ואהובתו (שמן, קרטון, 42.5 x 57 ס"מ)
- 1929 נוטריון ווצלר (שמן על בד, 81 x 64.5 ס"מ; באופן פרטי)
- 1930 בול הראשון (שמן על בד, 60 x 73 ס"מ; MNG)
- 1930 מיהאי קארואי (שמן על בד, 114 x 87 ס"מ)
- 1930 בערך ילד במעיל אדום (שמן על בד, 48.5 x 38.5 ס"מ)
- 1934 שור זועם, ציור
- 1938 בערך מרגיטקה (שמן על בד, 67 x 54 ס"מ)
- 1939 אנדרה אדי, דיוקן מצויר
- 1948 פרים (שמן על בד, 129 x 195 ס"מ; MNG)
- המחצית הראשונה של שנות החמישים: מתיאש ראקושי בקרב איכרי החווה הקולקטיביים ותמונות אחרות המתארות את ראקושי
- 1953 דיוקן עצמי
עבודותיו ברשות הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1911 פרסקו[4] לקישוט הבמה של האופרת העם (תיאטרון ארקל), בודפשט
- פסיפס 1911 (בית הספר המסחרי רחוב ואש, בודפשט)
חברויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- MIÉNK
- השמונה
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס הרקאני (1901)
- פרס קושוט (1949, 1951)
- פרס מיהאי מונקאצ'י (1950)
- פרס האמן המעוטר (1952)
- פרס האמן הדגול (1955)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון האמנות. כרך 2 בודפשט 1935. פור ברטלן עמוד 318.
- לקסיקון האמנות. כרך 3 בודפשט, 1967. פור ברטלן l. 806-807.
- לקסיקון אמנות. בודפשט. 1998. ברטלן פור מסת"ב 963908428X
- לקסיקון אומנים בני זמננו. ISBN 963-8477-46-6
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929 ברטלן פור
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Babina, ma Szlovákia
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi polgári halotti akv. 1367/1964. folyószáma alatt".
- ^ Szliács, Csehszlovákia, ma Szlovákia
- ^ Már 1935 előtt eltávolították (Művészeti lexikon, 1935. im. 318. o.), de megmaradt 11 méteres, eredeti méretű kartonja, l. Művészeti lexikon, 3. köt. 1967 i. m. 806. o.