אדן לכנר

אדן לכנר
Lechner Ödön
לידה	27 באוגוסט 1845; פשט, ממלכת הונגריה
פטירה	10 ביוני 1914 (בגיל 68); בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום קבורה	בית הקברות קרפשי
מקום לימודים	האוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט (1866); האקדמיה לבניין (1879) ;
תחום יצירה	אדריכלות
יצירות ידועות	המוזיאון ההונגרי לאמנויות שימושיות
פרסים והוקרה	פרס המורשת ההונגרית (2001)
צאצאים	János Ödön Lechner

אדן לכנר (בהונגרית: Lechner Ödön‏; 27 באוגוסט 1845 – 10 ביוני 1914) היה אדריכל הונגרי. נודע במיוחד בשל סגנונו, סגנון הזצסיון ההונגרי המקורי, השואב את מקורותיו מאר נובו פריזאי, יוגנדסטיל גרמני ומהזצסיון הווינאי, יחד עם השפעות מטורקיה ופרס ואמנות מדיארית הונגרית-עממית. בנייני הציבור אשר תכנן במפנה המאה העשרים נדמים לארמונות מקושטים בסגנון המשלב מזרח ומערב וניכרים בעבודות השימוש בפרזול בברזל (חומר חדש באותה עת) ובאריחי טרה קוטה מזוגגים המופיעים בעיקר על גבי הגגות ושואבים את עיצובם מאדריכלות עממית. זכה לכינוי "גאודי ההונגרי"^[1]. מקבץ המבנים שתכנן הוצעו ב-2008 על ידי הונגריה להכלל כאתר מורשת עולמי. אחד מתלמידיו ועובדי משרדו היה מרצל קומור האדריכל ההונגרי-יהודי שנרצח בשואה והאדריכל ההונגרי-יהודי אף הוא, דז'ה יאקאב.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכנר נולד בבודפשט והתחנך בברלין. לאחר סיום לימודי האדריכלות נסע לסיור לימודי באיטליה, שארך כשנה. לאחר שחזר לבודפשט ב-1869 השתתף בתנופת הבנייה שאפיינה את הקמת השדרות המרכזיות של פשט במסגרת שותפות עם האדריכל גיולה פרטוש. לאחר מות רעייתו ב-1875 נסע לפריז ושהה שם כשלוש שנים במסגרתן התוודע לרעיונות האר נובו. ב-1889, לאחר כעשור של עבודה בהונגריה, במסגרתו תכנן את בתי העירייה של סגד, של נאג'בצ'קרק (כיום זרניאנין בסרביה) ושל קצ'קמט, נסע למסע בלונדון.

פעילות האר נובו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתו מלונדון ב-1890 החל לכנר לשלב בתכנוניו יותר מוטיבים עממיים-הונגריים ומזרחיים. הוא יצר קשר עם מפעל האריחים של וילמוש ז'ולניי (Vilmos Zsolnay) ואריחי הטרה קוטה המזוגגים היו לסימן היכר שלו. ב-1896 פירק סופית את שותפותו עם פרטוש. באותה שנה תכנן את אחד מגולות הכותרת של עבודתו, מוזיאון האמנות השימושית בבודפשט, כמו כן הקים באותה שנה את המועדון האלגנטי להחלקה על הקרח בפארק העירוני של בודפשט העשוי בעיקר ברזל וזכוכית. יחד עם מבני המוזיאון לגאולוגיה בבודפשט (1899–1896) ובנק הדואר לחסכון (Postatakarékpénztár;‏ 1902–1899) מהווה קבוצת מבנים זו את פסגת יצירתו המקורית וסגנונו הייחודי.

סגנונו, כפי שבא לידי ביטוי בקבוצת מבנים זו בפרט, מתאפיין בעיטורים השואבים את השראתם מן המזרח התיכון, שילובי צבעים עזים, שימוש נועז בחומרים כברזל וזכוכית בנוסף לאריחי הטרה קוטה המזוגגים והעדר קווים ישרים, המקנה למבנים איכות "טבעית" כשל צמחים. עקב מאפיינים אלה זכה לכנר לכינויו "גאודי ההונגרי".

ב-1912 תכנן את כנסיית סנט לסלו בסאות' נורווק, קונטיקט, בארצות הברית. כמו כן עבד בערוב ימיו בפרסבורג (דאז בהונגריה כיום ברטיסלאבה, סלובקיה) והקים בה את "הכנסייה הכחולה" והקומפלקס המקיף אותה. עבודתו המאוחרת מתאפיינת בחזרה לקווים נקיים עם פחות קישוטים ועיצוב פונקציונלי ומודרני יותר.