בוריס אניספלד
 | |
| לידה |
2 באוקטובר 1878 (יוליאני) בלץ, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
4 בדצמבר 1973 (בגיל 95) ווטרפורד, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנות באודסה על שם גרקוב |
| הושפע על ידי |
קיריאק קוסטנדי |
| צאצאים |
Marochka Chatfield-Taylor |
  | |
בוריס אניספלד באנגלית: Boris Anisfeld (1878–1973) היה צייר ומעצב תיאטרון יהודי אמריקאי ממוצא רוסי.[1]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוריס אניספלד נולד בבילצי, במחוז בסרביה של האימפריה הרוסית (מולדובה), למשפחה יהודית של שרול אניספלד, מנהל אחוזה, וגיתליה אניספלד. עד גיל שבע עשרה, האמן לעתיד מתגורר בבית הוריו. הוא למד גרמנית וצרפתית.[2] בשנת 1895 - אניספלד נכנס לבית הספר לציור של אודסה, שם הוא למד אצל קיריאק קוסטנדי, באותה תקופה המורה המוביל לציור דיוקנאות וציור באודסה. [3] בסוף לימודיו אניספלד נכנס לאקדמיה הקיסרית לאמנויות בסנט פטרבורג. המורה הראשון שלו הוא פ.ו. קובלבסקי, צייר תמונות קרב. [4] והמשיך בלימודים אצל גנאדי לדיז'נסקי ואיליה רפין.
בשנת 1904 - מועצת בית הספר החליטה לתת לאניספלד מענק חד פעמי, מתוך הבנה שהוא יקדיש את עצמו ללימודי האמנות. אניספלד בילה את הקיץ בנסיעות ברחבי רוסיה - נסיעות שנמשכו בחמשת הקייצים הבאים.
את החורף בשנת 1906 - אניספלד העביר בפריז. באותה שנה בפעם הראשונה, הוא השתתף בתערוכות של איגוד האמנים הרוסים, במוסקבה, ושל עולם האמנות בסנט פטרבורג. אחד מצבעי המים שלו, "פרחים" נרכש על ידי גלריית טרטיאקוב. סרגיי דיאגילב מארגן תערוכה של אמנות רוסית בסלון הסתיו בפריז. אניספלד השתתף בו, והוא אחד משישה אמנים רוסים שנבחרו לתערוכה, שהמשיכה לברלין. שנה מאוחר יותר, התערוכה הרוסית מפריז מוצגת בצורה מקוצרת בוונציה.
אניספלד מתחיל לעבוד על תפאורות תיאטרון, בין השאר על האופרה בוריס גודונוב שהפיק סרגי דיאגילב. באותה העת, 1908, הוא עובד בכתב העת הסאטירי Satyricon, ומשתתף במספר תערוכות: תערוכת הסתיו של בית הספר הגבוה לאמנות של האקדמיה האימפריאלית, ותערוכה בווינה.
בשנת 1911 - המטרופוליטן אופרה של ניו יורק קונה את התפאורות של אניספלד עבור בוריס גודונוב מהאופרה הגדולה של פריז. ב-29 בנובמבר, אניספלד חותם על חוזה עם הנהלת התיאטראות האימפריאליים ברוסיה לביצוע תפאורות ותלבושות להפקות שונות. אבל שנתיים מאוחר יותר
.jpg)
הוא נמצא בלונדון ומעצב במות ותלבושות, ובהמשך מבצע תפאורה לאופרה של פרנץ ליסט המבוצעת על ידי להקתה של אנה פבלובה על במת האופרה במנהטן. זו הפעם הראשונה שקהל אמריקאי רואה את עבודת התיאטרון של אניספלד. האמן מבלה את הקיץ בוונציה, לוקח חלק בתערוכה הבלטית במאלמו, שוודיה, וחוזר לפטרבורג דרך פינלנד עם פרוץ המלחמה.
בשנת 1915 - אניספלד הופך לחבר בחברה היהודית לעידוד האמנויות, ומשתתף במספר מכירות פומביות של צדקה לתמיכת אמנים נזקקים וקבוצות חברתיות אחרות. בפרוץ המלחמה הוא מקבל פטור משירות צבאי, ומשלים לפחות שמונה ציורים מרכזיים לתערוכה במוזיאון ברוקלין, מקבל אישור ייצוא לציוריו, ועוזב את פטרוגרד עם אשתו ובתו בספטמבר. דרכו לוקחת אותו לוולדיווסטוק, ליוקוהאמה, משם לוונקובר ולרוחב קנדה. לניו יורק. האמן כבר מכיר את האימפרסרי הניו יורקי מקס רבינוף.
קריירה בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אניספלד הגיע לניו יורק עם מכתב המלצה מאת ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, עורך העיתון "פטרוגרד רייך", ואספן עבודות התיאטרון של אניספלד, הממוען להרמן ברנשטיין, הפובליציסט והמתרגם הניו יורקי של מקסים גורקי והסופר ליאוניד אנדרייב. תערוכה של יצירותיו של אניספלד הוצגה במוזיאון ברוקלין.[5] התערוכה, במהלך שנתיים נדדה לכמה ערים גדולות באמריקה, ופתחה דיון על האמנות שלו.
בניו יורק המשיך לעסוק בעיצוב תפאורות לתיאטרון ולאופרה, בנוסף להצגת עבודותיו בגלריות השונות.[6] ב-27 בדצמבר 1919, נחגגת הבכורה של המטרופוליטן אופרה של "הציפור הכחולה", עם תפאורות ותלבושות של אניספלד, בנשף בוולדורף אסטוריה בראשות גברת ו. קיי. ונדרבילט, שיזמה מה שנקרא "קמפיין לאושר".
שנתיים לאחר מכן, עיצב את התפאורה לאופרה "נערת השלג" (Snegourochka) של רימסקי-קורסקוב, באופרה המטרופוליטן וזכתה להצלחה גדולה.
בשנת 1926 אניספלד קיבל אזרחות אמריקאית. הוא זכה במדליית זהב בתערוכה בפילדלפיה על ציורו Hispania, ועיצב תלבושות לשתי הפקות של הבלט הרוסי של מיכאיל מורדקין. במהלך שנות השלושים עד החמישים הוא לימד במכון לאמנות בשיקגו, ולעיתים קרובות את הקיץ עשה במערב ארצות הברית. (קולרדו וניו מקסיקו)
בשנים 1934–1965 - האמן למד ציור לקבוצה קטנה של תלמידים ברוב הקיצים. במה שנקרא "בית הספר לציור של בוריס אניספלד". הוא התגורר כל העת, בעיר העתיקה של שיקגו, באותו מקום מאמצע שנות השלושים כמעט עד מותו.
1958 - המכון לאמנות מארגן תערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיו של אניספלד, תערוכה שהעלתה מחדש את שמו של אניספלד כיוצר.
1973 - אניספלד מת בניו לונדון, קונטיקט.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוריס אניספלד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Anisfeld, Boris Israilovich, Oxford University Press, 2011-10-31, Benezit Dictionary of Artists
- ^ National Archive of Republic of Moldova, Chișinău, dep. 152, index 1, file 269 (47)
- ^ State Archive of the Region of Odessa, dep. 368, index 1, file 58
- ^ Russian State Historical Archive, St. Petersburg (РГИА), dep. 472, index 43 (501/2733), file 116; dep. 497, index 8, file 195; dep. 789, index 12, file И-22 (personal file); dep. 789, index 13, file 22
- ^ he Boris Anisfeld Exhibition. 1918–1919–1920.With Introduction and Catalogue of the Paintings by Christian Brinton, 1918
- ^ Boris Anisfeld. The Kingore Galleries, New York 1919