אנטיקוסטי
 | |||||||||
| דייג סלמון על הנהר א לואיל | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||||
| מיקום | מפרץ סנט לורנס | ||||||||
| קואורדינטות | 49°30′N 63°00′W / 49.5°N 63.0°W | ||||||||
| שטח | 7,953.20 קמ"ר | ||||||||
| אורך | 222 ק"מ | ||||||||
| רוחב | 56 ק"מ | ||||||||
| היקף החוף | 550 ק"מ | ||||||||
| גובה מרבי | 306 מטר | ||||||||
| נתונים מדיניים | |||||||||
| מדינה |
 קנדה | ||||||||
| אוכלוסייה | 218 (2016) | ||||||||
| אזור זמן | UTC-5 | ||||||||
| עיר ראשית | פור-מנייה (אנ') | ||||||||
| מגלה | ז'אק קרטייה | ||||||||
  | |||||||||
האי אנטיקוסטי (בצרפתית: Île d'Anticosti, באנגלית: Anticosti Island, באינו (אנ'): Notiskuan, במיקמק (אנ'): Natigostec) הוא אי בנפת מיניאני (אנ'), במחוז קוט-נור (אנ'), פרובינציית קוויבק בקנדה.
אי זה ממוקם במוצא נהר סנט לורנס אל מפרץ סנט לורנס, בין קווי הרוחב 49° ל-50° צפון ובין קווי האורך '40 61° ו-'30 64° מערב. שטח האי 7,953.20 קילומטרים רבועים, האי ה-90 בגודלו בעולם והאי ה-20 בגודלו בקנדה. האי אנטיקוסטי מופרד בצפון ממחוז קוט-נור של קוויבק (חצי האי לברדור) על ידי מצר ז'אק קרטייה (אנ'), ובדרום מחצי האי גאספה (אנ') על ידי מצר אונגדו (אנ').
האי אנטיקוסטי גדול יותר מאי הנסיך אדוארד, אך מאוכלס בדלילות (218 נפשות ב-2016[2]), כאשר רוב האוכלוסייה הקבועה מתגוררת בכפר פור-מנייה (אנ') בקצה המערבי של האי; אוכלוסייה זו הייתה פעם מורכבת בעיקר משומרי המגדלורים שהוקמו על ידי ממשלת קנדה.[3] האי כולו מהווה רשות מקומית (Municipalité) אחת הידועה בשם ל'איל ד'אנטיקוסטי (אנ').
בשל יותר מ-400 ספינות טרופות מול חופיו, האי אנטיקוסטי נקרא לפעמים "בית הקברות של המפרץ".[4]
בספטמבר 2023 הוגדרו חופי האי וקניונים של שני נהרות במרכזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[1] בהסבר להחלטה נאמר:
- ממוקם באי אנטיקוסטי, האי הגדול ביותר בקוויבק, נכס זה הוא התיעוד הפלאונטולוגי השלם והשמור ביותר של ההכחדה ההמונית הראשונה של בעלי חיים, לפני 447–437 מיליון שנים. הוא מכיל את תיעוד המאובנים השמור ביותר של בעלי חיים ימיים המכסה 10 מיליון שנות היסטוריה של כדור הארץ. השפע, הגיוון והשימור המעולה של המאובנים הם יוצאי דופן ומאפשרים עבודה מדעית ברמה עולמית. אלפי משטחי שכבות גדולים מאפשרים תצפית ולימוד של בעלי חיים בעל קונכיות ולעיתים בעלי גוף רך שחיו על קרקעית הים הרדודה של ים טרופי עתיק.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האי אנטיקוסטי הוא חלק מהשפלה המזרחית של סנט לורנס. אורכו 222 קילומטרים[5] ורוחבו המרבי 56 קילומטרים - גדול פי 1.5 מפרובינציית אי הנסיך אדוארד. אורך קו החוף שלו הוא 550 קילומטרים,[6] והוא סלעי ומסוכן, ומציע מעט מחסה לספינות למעט במפרצים של גמאש (Gamache), אליס (Ellis) ופוקס (Fox). יש שרטונים גדולים בדרום.[7]
האגם הגדול ביותר באי הוא אגם ויקנדן (אנ'), המזין את הנהר ז'ופיטר (אנ'). ישנם נהרות רבים באנטיקוסטי, שרבים מהם זורמים דרך נקיקים וקניונים עמוקים לחופים הצפוניים והדרומיים.[7]
מבחינה טופוגרפית, ניתן לחלק את האי אנטיקוסטי לשלושה אזורים נפרדים: שני אזורי שפלה, שגובהם עולה רק לעיתים רחוקות על 150 מטרים, בשליש המזרחי והמערבי של האי המחוברים לאורך החוף; ורמה מרכזית שמתנשאת לגובה של קצת יותר מ-300 מטרים. רמה זו היא מבנה חד-כיווני המוטה מעט דרומה, ומאופיינת בשורת רבדות (אנ'). הסלעים שנחשפו באי יוצרים שכבת סלעי משקע רציפה בעובי של יותר מ-2,000 מטרים. אלו הן השכבות השלמות ביותר במזרח אמריקה הצפונית של התורים הגאולוגיים של האורדוביק והסילור.[7]
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאי אנטיקוסטי יש אקלים תת-ארקטי (סיווג Dfc בשיטת קפן), הממותן על ידי ההשפעה הימית של מפרץ סנט לורנס אשר מפחיתה את הפרשי הטמפרטורות. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא C° 1.9. חודש יולי הוא החם ביותר עם טמפרטורה ממוצעת של C° 14.79. לעומת זאת, פברואר הוא החודש הקר ביותר, בממוצע C° 11.2-.[7] שלג יורד בשפע, בדרך כלל מצטבר מעל 300 סנטימטרים בחלקים המערביים והמרכזיים.
| אקלים בפור-מנייה (1980–1951) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | -6.2 | -5.7 | -1.8 | 3.5 | 9.3 | 15.8 | 19.0 | 18.0 | 13.6 | 8.1 | 2.7 | -3.5 | 6.1 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -15 | -16.1 | -10.7 | -4.4 | 1.4 | 6.6 | 11.5 | 9.7 | 5.8 | 0.6 | -4.0 | -10.9 | -2.1 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 79.5 | 65.6 | 53.6 | 54.3 | 75.1 | 79.6 | 85.0 | 80.8 | 86.8 | 92.5 | 81.0 | 74.1 | 907.9 |
| מקור: Environment Canada[8][9] | |||||||||||||
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריה ילידית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך אלפי שנים, האי אנטיקוסטי היה שטחם של העמים הילידים שחיו ביבשת והשתמשו בה כשטח ציד. האינו (אנ') קראו לו Notiskuan, בתרגום "המקום בו צדים דובים", והמיקמק (אנ') קראו Natigôsteg, כלומר "ארץ קדימה".[7][10]
קולוניזציה והתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקר הצרפתי ז'אק קרטייה הפליג לאורך חופו של האי בקיץ 1534. הוא סיפק את התיאור הכתוב הראשון שלו וקרא לו איל דה ל'אסומפסיון (Isle de l'Assomption),[3] מכיוון שהגיע אליו ביום חג עליית מרים. שם זה יצא מכלל שימוש עד 1656. בערך ב-1586, ההיסטוריון אנדרה תבה (André Thevet) כתב ש"הפראים קראו לו Naticousti", בעוד סמואל דה שמפלן איית את שם האי כ-Antiscoti (1612), Antiscoty (1613), Enticcosty (1625) ו-Antycosty (1632). מאז ואילך, צרפת שילבה את האי באופן רשמי באימפריה הקולוניאלית שלה.[7][10]
המתיישבים האירופאים הראשונים של האי הגיעו בשנת 1680 כאשר לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, העניק ללואי ז'ולייה את הסניוריה של ארכיפלג מיניאן (אנ') והאי אנטיקוסטי כתמורה עבור סיורי המחקר שערך לאורך המיסיסיפי ומפרץ הדסון. לואי ז'ולייה הקים מבצר באנטיקוסטי, ובאביב 1681 התיישב שם עם אשתו, ארבעת ילדיו ושישה משרתים. המבצר שלו נכבש במהלך החורף של 1690 על ידי כמה מכוחות מסצ'וסטס בפיקודו של ויליאם פיפס (אנ') במהלך נסיגתם לאחר ניסיון לא מוצלח לכבוש את קוויבק סיטי. לאחר מותו של ז'ולייה בשנת 1700, האי חולק בין שלושת בניו ומשפחת ז'ולייה שמרה על הבעלות עד 1763 כאשר האי הפך לחלק מצפון אמריקה הבריטית[3] על פי תנאי חוזה פריז שסיים את מלחמת שבע השנים. באותה שנה, האי סופח למושבת ניופאונדלנד (אנ') עד 1774, אז הוחזר לקנדה תחתית[3] וסופח שוב לניופאונדלנד מ-1809 עד 1825. הוא הפך לחלק מקוויבק (השם החדש של קנדה תחתית) באיחוד קנדה בשנת 1867. במהלך השנים הללו החליף האי ידיים מספר פעמים, בעליו השתמשו בו בדרך כלל לחטוב עצים; מלבד זאת לא התרחשה התפתחות אמיתית. לדוגמה, הקנדי הצרפתי גבריאל-אלזאר טאשרו (אנ') היה הבעלים שלו והרוויח ממנו.[10][11]
בשנת 1874, הוא נקנה על ידי חברת האי אנטיקוסטי והיא ייסדה את הכפרים במפרץ אינגליש (English Bay) ובמפרץ פוקס. עם זאת, רוב התושבים המשיכו להיות השומרים המעטים של המגדלורים הרבים של האי.[3] בגלל מספר הספינות הטרופות מסביב לאי, הוחזקו ברחבי האי גם מאגרי מזון עבור מלחים שעלולים להיסחף לחוף.[3] בשנת 1882 נוסדה קהילה נוצרית רשמית בשם נוטרדאם דה ל'אסומפסיון (Notre-Dame-de-l'Assomption), מונח המתייחס לשם שהעניק קרטייה לאי. ב-1884 הפך האי לנחלתם של האחים סטוקוול (Stockwell) שהקימו חברת יערנות שנתיים לאחר מכן. אבל הם לא הצליחו, והחברה החזיקה מעמד רק חמש שנים.[10][11] בשנות ה-90 של המאה ה-19, הדגים וחיות הבר של האי כמעט הוכחדו באמצעות טבח ללא הבחנה של המקומיים החדשים.[3]
בשנת 1895 נמכר אנטיקוסטי תמורת 125,000 דולר ליצרן השוקולד הצרפתי אנרי מנייה (אנ'), שגם חכר את זכויות הדיג בחוף. מנייה קרא למפלי ווריאל (אנ') בגובה 70 מטרים על שם העיירה ווריאל (אנ') בצרפת שבה היה בעלים של בית. הוא הקים את כל הכפר פור-מנייה (אנ'), בנה מפעל שימורים לאריזת דגים ולובסטרים, וניסה לפתח את משאבי העץ, הכבול והמינרלים של האח.[3] רבים מהבתים המקוריים עומדים עד היום. יתר על כן, הוא המיר את האי לשמורת ציד אישית והביא לאי בעלי חיים לא ילידיים, כולל עדר של 220 פרטים של אייל פרדי לבן-זנב. האיילים שגשגו וכיום האוכלוסייה עולה על 160,000 בעוד שאוכלוסיית האיילים הקוראים של האי מונה כ-1,000. דווח שדובים שחורים, המסתמכים על גרגרי יער בכמות גדולה לקראת החורף, חיו באי עד שהובאו אליו האיילים, אך נעלמו, אולי משום שהאיילים אוכלים את שיחי פירות היער.[11] אנרי מנייה נפטר ב-1913 ואחיו גסטון הפך לבעלים של האי אנטיקוסטי. הוא השתמש בו ותחזק אותו במשך זמן מה, אך בסופו של דבר החליט שזה לא פעולה משתלמת מבחינה כלכלית ומכר אותו לחברת הנייר ואייאגמק (Wayagamack Pulp and Paper Company) ב-1926 תמורת 6,000,000 דולר. במשך חמשת העשורים הבאים שימש האי כמעט אך ורק חברות יערנות אשר חטבו עצים ובנו תשתיות מסוימות, בעיקר כבישים, אך נטשו את הכפרים במפרץ אינגליש ובמפרץ פוקס.
ייצור העץ של ואייאגמק היה מוצלח עד השפל הגדול כאשר שוק הנייר קרס. האי עבר לבעלותה של חברת הנייר Consolidated Paper Corporation Limited בשנת 1931, אך היא גילתה בו עניין מועט והעמידה אותו למכירה. הצעות הגיעו מחברות קנדיות, אמריקאיות, בריטיות, צרפתיות ובלגיות. ביולי 1937 התקבלה הצעה מקונסורציום של בעלי הון הולנדים וגרמנים שהתכוונו להקים מפעל סולפיט (אנ') ורצו אספקה קבועה של עיסת עצים וגישה לבירת קנדה. בסתיו של אותה שנה, צוות מודדים גרמנים נסע לאי כדי לבחון את פוטנציאל העצים והיצוא שלו. כשהסיפור הזה התפרסם בעיתון מונטריאול גאזט (אנ') של 2 בדצמבר 1937, הוא גרם למחלוקת מיידית מאחר שהסיפור טען שצוות הסקר מורכב בפועל מסוכניו של אדולף היטלר ושרובם היו מומחי חיל הים, הצבא והביצורים. למרות ההצעה המהותית, ההבטחה לאלפי מקומות עבודה חדשים, והעובדה שלא היו שיטות חוקיות לחסום את המכירה, החשדות נותרו על כנם. הוקמה ועדה שתחקור את הפרשה, אך היא הגיעה למסקנה כי "לא היו ראיות המצביעות על כך שלפרויקט יש מטרה שאינה מסחרית". אולם, כאשר חלף המועד האחרון לרכישת האי ב-15 בספטמבר 1938, ההצעה פגה והמחלוקת גוועה.[12]
בשנת 1974 רכשה ממשלת קוויבק את האי מחברת היערות Consolidated Bathurst Ltd תמורת 23,780,000 דולר. אנטיקוסטי הועבר לניהול על ידי משרד הפנאי, הציד והדיג (צר') ובשנת 1983 החל התהליך להקים מִנהל מוניציפלי.[11] כיום, כ-60% מנוהלים על ידי Sépaq (אנ') (חברת מוסדות החוץ של קוויבק), סוכנות של ממשלת קוויבק שמנהלת שמורות ופארקים, ומאז אפריל 2001, 572 קילומטרים רבועים מוגדרים כפארק לשימור לאומי. עם 24 הנהרות והנחלים שלו השופעים סלמון וטרוטה, האי הוא כעת יעד תיירותי לדייגים וציידים, במיוחד מארצות הברית וקנדה, כמו גם עבור פלאונטולוגים, צפרים ומטיילים.
בשנת 2023 הפך קו החוף של האי אנטיקוסטי, בתוספת שני נהרות, לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בשל שפע המאובנים שבו.[13] אתר המורשת העולמית כולל את כל קו החוף של האי (פרט לאזור שמסביב לכפר פור-מנייה), ואת גדות נהרות ווריאל וז'ופיטר. אזור חיץ של קילומטר אחד משתרע פנימה מהחופים וגדות הנהרות.[6]
גישה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגישה לאי היא באמצעות ספינות או מטוסים. מאפריל עד אמצע ינואר, חברת הספנות המסחרית Relais Nordik משרתת את פור-מנייה פעמיים בשבוע באמצעות ספינת נוסעים ומטען.
את נמל התעופה פור-מנייה משרתת חברת Air Liaison עם טיסות סדירות לסט-איל (אנ') ואבר-סן-פייר (אנ'). ישנם שני נמלי תעופה נוספים באי, שניהם לכיוון הקצה המזרחי. Rivière-aux-Saumons (CTH7) ממוקם בצד הצפוני של האי ונסלל ביולי 2010; Rivière Bell (CRB5) הוא מסלול חצץ וממוקם בצד הדרומי. אלה משמשים חברות ציוד וחברות צ'ארטר המספקות שירותי אוויר פרטיים בעונת התיירות.
כביש אנרי-מנייה או דרך טרנסאנטיקוסטיין (Transanticostienne), הדרך הראשית הבלתי סלולה של האי, משתרעת מפור-מנייה ועד לקצה המזרחי, כשכבישי יער רבים מסתעפים כדי לספק גישה למקומות תיירות שונים וזיכיונות כריתת עצים. השכרת רכב זמינה בפור-מנייה.
צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היערות של האי אנטיקוסטי הם יער טייגה טיפוסי, עם מינים נפוצים כמו אשוחית לבנה, אשוח ריחני ואשוחית שחורה. הוא מאופין על ידי כמה חורשות קטנות של שדר הנייר (אנ') וצפצפה רעדנית. אשוח ריחני מוחלף אט אט באשוחית לבנה בגלל רעייה אינטנסיבית שנעשתה על ידי איילים ועל ידי התפרצויות תקופתיות של מיני העשים Lambdina fiscellaria (אנ') ו-Choristoneura (אנ')[14] כרבע מהאי מכוסה באדמות כבול.
האי אנטיקוסטי הוא משכנם של כמה מינים של סוג הסחלב Cypripedium (אנ') בעוד האוכלוסיות הולכות ומצטמצמות במקומות אחרים במזרח אמריקה הצפונית, הסחלב פורח כאן בשפע, מה שהופך את אנטיקוסטי למקלט עבור הצמח הזה.
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיות הבר אופייניות לסביבה ימית מבודדת. מתוך 24 מיני היונקים, 14 מהם הם יונקים ימיים הכוללים כלב ים אפור ופוקת המפרץ. גם לווייתנים גדולים מסתובבים במים הקרים הסמוכים של המפרץ.
במקור, היו כנראה רק שבעה מינים ילידיים של יונקי יבשה, שועל מצוי, לוטרה צפון-אמריקנית, אוגר יערוני (אנ'), דלק אמריקאי, דוב שחור אמריקני ושני מיני עטלפים (נשפון חום ואפלול צפוני (אנ')); הדלק והדוב נכחדו. שועלים מלניסטיים נראו על האי.[15]
על מנת להפוך את האי אנטיקוסטי ל"גן עדן" לציידים, הוכנסו לאי כמה מיני בעלי חיים; החל משנת 1896, האי הפך לניסוי ביולוגי חסר תקדים. בסך הכל, נעשו ניסיונות להכניס לאי שישה עשר מינים, כאשר שישה הוכחו כלא מוצלחים: ביזון, אייל הצפון, אייל קנדי, חורפן ודלק דייג. עם זאת, עבור עשרה מינים, זה היה ניסיון מועיל; שישה מינים של יונקים יבשתיים (אייל פרדי לבן-זנב, אייל קורא, בונה, ארנבת השלג ואונדטרה), שני מיני צפרדעים ושני מינים של ציפורים לא נודדות (שכווי הצווארון ושכווי האשוח). מכל המינים הללו שהוכנסו, ההצלחה של אייל פרדי לבן-זנב ראויה לציון במיוחד. מקבוצה ראשונית של כ-200 פרטים (הוכנסה בשנים 1896 ו-1897), גדל מספרם המוערך כיום לכ-160,000, המייצגים צפיפות של 20 איילים/קמ"ר.[14] בלא טורפים, היו לאוכלוסיית האיילים שהובאו על ידי האדם השפעה ניכרת על המערכת האקולוגית של האי. עצי אשוח ריחני כיסו כ-40% מהאי לפני הכנסת האיילים. האיילים אוכלים נבטים רכים מהאדמה, ומונעים את התחדשות אשוח; עקב כך האשוחים מוחלפים באשוחית לבנה.[16]
טרוטת ברוק (אנ'), אלתית אטלנטית וצלופח אמריקאי (אנ') מבקרים בחופי האי ושוחים במעלה מספר נהרות של האי.
כ-221 מיני עופות, ב-21 משפחות נצפו באי אנטיקוסטי. זה ביתם של כמעט 60% מאתרי הרבייה הידועים של עיטם לבן-ראש בפרובינציית קוויבק.
תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל הטבע הבראשיתי וחיות הבר המצויות בו בשפע, האי אנטיקוסטי ידוע באפשרויות הציד, הדיג והטיולים בטבע שלו, והוא מושך אליו כ-3,000 עד 4,000 ציידים בשנה.[14]
רוב האי אנטיקוסטי (4,213 קילומטרים רבועים) מנוהל על ידי Sépaq Anticosti, חטיבה של סוכנות הפארקים הפרובינציאליים ושמורות חיות הבר של קוויבק Sépaq. הוא מקדם באופן פעיל את התיירות באי, במיוחד סיורי ציד ודיג. עוד 572 קילומטרים רבועים מוגנים בפארק הלאומי אנטיקוסטי (אנ') (Parc National d'Anticosti). בנוסף לציד ודיג, פעילויות פנאי רבות אחרות מוצעות בפארק זה, כגון טיולים רגליים, רכיבה על סוסים, צפייה בטבע ושייט קיאקים בים.
ישנם גם חמש חברות מסחריות המשכירות ציוד והמחזיקות בזכויות ציד ודיג בלעדיות על 7,263 קילומטרים רבועים מהאי.[14]
פצלי אוטיקה וחיפושי הנפט באנטיקוסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פצלי אוטיקה (Utica Shale), יחידה סטרטיגרפית מתור האורדוביק התיכון, שעשויה להיות עשירה במאגרי גז, שוכנת בבסיס האי אנטיקוסטי ומשתרעת לאזורים שמסביב בקוויבק, אונטריו וחלק גדול מצפון-מזרח ארצות הברית.[17] ב-8 בפברואר 2011, קבוצת האזרחים "Non au Pétrole et au Gaz au Québec" (לא לנפט וגז בקוויבק) פרסמה את אחת העצומות הגדולות ביותר בהיסטוריה של קוויבק נגד סדיקה הידראולית בפרובינציה עם 128,000 חתימות מתוך מחשבה שהיא תמנע את חיפושי הנפט והגז באנטיקוסטי.[18] ביוני 2011 טענה חברת פטרוליה (Pétrolia) בקוויבק כי גילתה עתודות של כ-30 מיליארד חביות נפט באי אנטיקוסטי, וזו הפעם הראשונה שבה נמצאו עתודות משמעותיות בפרובינציה.[19]
בפברואר 2014 הודיעה ראש ממשלת קוויבק פולין מרואה (אנ') כי ממשלת הפרובינציה תסייע במימון שתי פעולות חיפושי פצלי גז כהקדמה לסדיקה הידראולית באי, כאשר הפרובינציה התחייבה ל-115 מיליון דולר למימון קידוחים עבור שני מיזמים משותפים נפרדים בתמורה לזכויות ל-50% מהרישיונות ול-60% מכל רווח מסחרי.[20][21] זו הייתה עסקת הנפט והגז הראשונה בכל גודל עבור הפרובינציה. עם השינוי בממשלת קוויבק שהתרחש באפריל 2014, הליברלים של פיליפ קויאר (אנ') היו יכולים לשנות את ההחלטה הזו.
ב-4 ביוני 2013, קבוצת האזרחים "Non au Pétrole et au Gaz au Québec", שהבינה שסדיקה הידראולית ממשיכה להיות שיטה אפשרית להפקת נפט באנטיקוסטי, פרסמה עצומה נוספת שגרפה 26,000 חתימות נגד סדיקה הידראולית, חיפוש וניצול של נפט וגז באי אנטיקוסטי, וביקשה מורטוריום והערכה סביבתית.[22] המהנדס הגאולוגי מארק דוראן הציג מצגת בכנס והסביר שמינימום של 12,000 בארות יהיו הכרחיות לניצול זה ויכניס את קוויבק לחובות, בהתחשב בעלות של 12 מיליון דולר של אחת מהבארות הללו.[23] שנה לאחר מכן, כשמרואה הכריזה על השקעה של 115 מיליון דולר לפטרוליה להמשך החיפושים, אותה עצומה גדלה עד ל-36,000 חתימות. הממשלה החלה ב-BAPE (הערכה סביבתית) ספציפית לאנטיקוסטי והדו"ח, שפורסם ב-3 באוקטובר, היה בעד יצירת אזור מוגן על האי.[24]
כחלק מההכנות לקראת הכרזת האי כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו יזמה ממשלת קוויבק תשלום פיצויים תמורת הפסקת הקידוחים לכל חברות חיפושי הנפט והגז באי. החברות Junex, Corridor ו-Maurel & Prom קיבלו 41.4 מיליון דולרים וחברת פטרוליה קיבלה ביולי 2017 20.5 מיליון דולר.[25]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטיקוסטי בוויקימסע (באנגלית)
- Nomination Text – Anticosti at UNESCO site
- Sépaq Anticosti official website
- Parc national d'Anticosti official website
- A virtual tour of Anticosti island
- Harry Forbes Diaries on Fishing Trips to Johann Beetz Bay, Quebec and the Anticosti Island at Dartmouth College Library
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Anticosti
- ^ "Census Profile". 9 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Anticosti, 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ Anticosti Island Is Now a UNESCO World Heritage Site
- ^ Marsh, James H. (14 בדצמבר 2013) [February 6, 2006]. "Ile d' Anticosti". The Canadian Encyclopedia.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ 1 2 Direction des aires protégées, Ministère de l’Environnement et de la Lutte contre les changements climatiques, Gouvernement du Québec. "Résumé analytique". UNESCO World Heritage.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ 1 2 3 4 5 6 "Anticosti, Île d'" (בצרפתית). Commission de toponymie du Québec. נבדק ב-2009-11-05.
- ^ "Canadian Climate Normals 1951–1980 Volume 2: Temperature" (PDF). Environment Canada. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2023-08-09.
- ^ "Canadian Climate Normals 1951–1980 Volume 3: Precipitation" (PDF). Environment Canada. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2023-08-09.
- ^ 1 2 3 4 "L'Île-d'Anticosti (Municipalité)" (בצרפתית). Commission de toponymie du Québec.
- ^ 1 2 3 4 "Histoire d'Anticosti" (בצרפתית). Municipalité de L'Île-d'Anticosti. אורכב מ-המקור ב-2010-05-05. נבדק ב-2009-11-05.
- ^ Thomas, Robert H. (Spring 2001). "The German Attempt to Purchase Anticosti Island in 1937" (PDF). Canadian Military Journal. 2 (1): 47–52.
- ^ Bilodeau, Émilie (19 בספטמבר 2023). "Anticosti ajoutée au patrimoine mondial de l'UNESCO". La Presse (בצרפתית). נבדק ב-20 בספטמבר 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Anticosti Island - Location and description". Centre d'études nordiques. אורכב מ-המקור ב-2009-10-27.
- ^ Jean-Simon Bégin (8 בנובמבר 2018). "La faune de l'Île d'Anticosti". Latulippe.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Potvin, François; BeauprÉ, Pierre; Laprise, Gaétan (2003). "The eradication of balsam fir stands by white-tailed deer on Anticosti Island, Québec: A 150-year process". Écoscience. 10 (4): 487–495. doi:10.1080/11956860.2003.11682796.
- ^ Utica Shale - The Natural Gas Giant Below the Marcellus
- ^ "Point de presse de M. Amir Khadir, député de Mercier et de M. Scott McKay, porte-parole de l'opposition officielle en matière de mines - Assemblée nationale du Québec". www.assnat.qc.ca.
- ^ Northern Promise: Anticosti — untapped treasure or natural disaster?
- ^ Vendeville, Geoffrey (16 בדצמבר 2014), "Couillard rules out fracking", Montreal Gazette, Montreal
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Quebec installs outright moratorium on hydraulic fracturing", International Business Times, 4 באפריל 2012
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Côte-Nord : une pétition pour réclamer un moratoire sur l'île d'Anticosti - ICI Radio-Canada Première".
- ^ "Au moins 12 000 puits de pétrole sur Anticosti". Le Devoir. 4 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Le BAPE dépose un rapport pour une réserve de biodiversité sur Anticosti".
- ^ Quebec pays Petrolia $20.5m to stop oil exploration on Anticosti Island
 | ||
|---|---|---|
| הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים | באנף, ג'ספר, קוטניי, יוהו (פצלי ברג'ס), האמבר, הפארק הפרובינציאלי הר אסיניבוין והפארק הפרובינציאלי הר רובסון | |
| בשיתוף עם ארצות הברית | קלואן, הפארק הלאומי ראנגל-סנט אליאס, הפארק הלאומי גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק • פארק השלום הבין-לאומי ווטרטון-גליישר | |
| פארקים לאומיים ופרובינציאליים | דינוזאור • גרוס מורן • מיגואשה • נאהאני • ווד באפלו • מיסטייקן פוינט • רייטינג-און-סטון/אייסינאיפי | |
| אתרי טבע | צוקי מאובני ג'וגינס • אנטיקוסטי | |
| אתרי תרבות | ל'אנס או מדוז • המרכז ההיסטורי בקוויבק סיטי • הד סמאשד אין • לוננבורג • תעלת רידו • נינסטינטס • גראן פרה • תחנת ציידי הלווייתנים הבאסקים ברד ביי • טרונדק-קלונדייק (פורט ריליאנס, דוסון סיטי, פורטי מייל, טרוצ'ק, מוסהייד) | |
| אתרים מעורבים | פימצ'יואין אקי | |
