אנדור מיקלוש
 | |
| אנדור מיקלוש סביב שנת 1930 | |
| לידה |
21 בינואר 1880 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בדצמבר 1933 (בגיל 53) בודפשט, ממלכת הונגריה |
| שם לידה |
Klein Ármin |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| בן או בת זוג |
פרידה גומבאסגי (1922–1933) |
  | |
אנדור מיקלוש (במקור עד 1905 ארמין קליין, בהונגרית: Miklós Andor; בודפשט, 21 בינואר 1880 – בודפשט, 2 בדצמבר 1933) היה עיתונאי הונגרי-יהודי, עורך עיתונים, הבעלים והעורך הראשי של אשט, יו"ר המו"ל ובית הדפוס הוותיק והחשוב "חברת אתניאום לספרות ודפוס".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד כבן הבכור במשפחה יהודית ענייה בת שמונה נפשות. אביו היה שמואל קליין ואמו סרנה שנפלד.[1] בתחילה עבד כנער שליח בבית דפוס. הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו בשנת 1901 ביומון מדיאר סו (Magyar Szó), ומשנת 1902 המשיך במערכת העיתון פשטי נפלו (Pesti Napló) שפירושו "יומן של פשט" והיה עיתון חשוב ביותר מאז ייסודו בשנת 1850 ועד סגירתו בשנת 1939 כשהפסיק להופיע. בעיתון זה הפך מיקלוש תחילה לסוכן מכירות של פרסומות, אחר כך עבד כחבר הדסק הכלכלי ובהמשך כראש הדסק. הוא היה בקשר עם בנקים וחברות תעשיות רבות, והפרסום או אי-פרסום הידיעות הכלכליות עליהם סיפק לעיתון ולבעל הטור (ראש הדסק) הכנסה קבועה. לבסוף, בשנת 1910, הבעלים של העיתון יוז'ף שוראני (שוורץ), פיטר את ראש הדסק הזריז מדי.
כבר באותה שנה הקים אנדור מיקלוש עיתון משלו, האשט (Az Est) כלומר "הערב", כדי ליצור את העיתון היומי המוצלח ביותר ל 20–25 השנים הבאות. לאחר פיטוריו החלה התדיינות משפטית בין שני בעלי העיתונים, כלומר עם יוז'ף שוראני, אך גילוי סודות מסחריים לא היה באינטרס של אף אחד מהצדדים, לכן בספטמבר 1912 משך אנדור מיקלוש את תביעתו והצדדים הביעו בפומבי את "חרטתם הכנה" על ההאשמות ההדדיות. למנכ"ל ההוצאה לאור וגם של עיתוניו הוא בחר מתחילה בארנולד שבשטין המוכשר.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, עסקי ההוצאה לאור שגשגו משמעותית. בזמן שהתפוצה והמכירות גדלו בקצב מהיר, בית הדפוס אתנאום, שהדפיס את עותקי האשט, נכנס להפסדים, כיוון שלא הצליח לצמצם עלויות מול ספקיו. במצב דחוק זה, "הבנק המסחרי ההונגרי של פשט", שהחזיק ברוב מניות אתניאום, העביר לבסוף את מניות אתניאום לאנדור מיקלוש, על פי הסכם שנחתם בין הצדדים. הרכישה הפכה את מיקלוש גם לבעלים גם של גוש בניינים ענקי במרכז פשט, לצד חברת הדפוס וההוצאה לאור וקבוצות אחרות מעניינות. הגוש הענקי היה בצומת הרחוב דרך ראקוצי ושדרת (בולוואר) ארז'בט. בסוף 1917 נבחר אנדור מיקלוש לנשיא אתניאום. (עשרים שנה לאחר מכן רכשה אתניאום גם את מניות ארמון ניו יורק בפשט בהמשך לגוש הבניינים. ארמון ניו יורק היה המטה של חברת ביטוח בזמנו, הוא ידוע כיום בשם מלון ניו יורק פאלאס, והוא מלון יוקרתי מפואר).
לאחר המלחמה, הוא הוסיף לחברתו את עיתון "הונגריה" (בשל חובות העיתון), ובשנת 1920 גם את העיתון בו עבד קודם וממנו פוטר ה"אשטי נפלו" שהיה אז כבר בשליטתו של לאיוש הטווני ובבעלות של חברת הטווני-דויטש. מכאן ואילך, קבוצת העיתונים שלו הצליחה להפיק עיתוני בוקר, אחר צהריים וערב והפכה למעצמת העיתונות הגדולה ביותר בהונגריה. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית נאסרו הופעתם של האשט ושל עיתונים רבים אחרים ואנדור מיקלוש נמלט לווינה. לאחר נפילת הרפובליקה החלו התקפות נגדו ועיתונו מכיוון החוגים הימניים הקיצוניים.
יש מעט מאוד מידע אמין על פרטי חייו הפרטיים של מיקלוש. ב־14 באפריל 1922 נשא לאישה את השחקנית ההונגרייה-יהודייה פרידה גומבאסגי (מקודם: פרידריקה וילמה גרין).[2] בצוואתו השאיר אנדור מיקלוש את כל רכושו ועסקיו לאשתו. פרידה גומבאסגי אכן פרשה מהבמה והשתלטה על ניהול העיתונים. אימרה שלושינסקי הפך לעורך האחראי של האשט, ואילו בלה ודנאי ולאסלו שרש מילאו תפקיד משמעותי בניהול העיתון. החברה כולה הוחרמה על ידי המדינה בשנת 1939 והאשט פורק באותה השנה.
העורך של האשט[עריכת קוד מקור | עריכה]
האשט היה צהובון, ופירוש הדבר לא היה שהוצא למכירה רחבה ברחובות, בשדרות וכו', אלא בעיקר נמנע מתבניות העיתונאיות המיושנות, וסיגל סגנון חדש. אנדור מיקלוש כעורך הראשי הצליח ביותר. העיתון שלו הביא לעיתונות היומית שלל חידושים בכל הקשור לרעיונות, תוכן ודפוס. קולו היה נועז, הוא היה פרוגרסיבי, אך היה עצמאי, לא שופרו של אף גוף פוליטי ולא היה תלוי באף מפלגה פוליטית. מאמרי המערכת של האשט השפיעו על טעמי והשקפות של הבורגנות ועל המוני האזרחים בכלל.
אנדור מיקלוש הקיף את עצמו באנשי מקצוע מצוינים. לאיוש מיקש היה העורך הספרותי של העיתון, וההוצאה לאור נוהלה על ידי ארנולד שבשטין, בעלה של אחת מאחיותיו של אנדור מיקלוש,[3] והיה לו חלק ניכר בהצלחה. חומרי הפרסומות וקידום המכירות הוכנו על ידי גרפיקאים מוכשרים (למשל טיבור פויה). העיתון בלט בשירות החדשות הסנסציוני, אך האמין שלו. הוא העסיק כתבים מעולים, פושרים ורשת מקיפה של מאתרי מידע וכתבים. בנוסף לעיתונאים המקצועיים הוא סיפק במה לסופרים המוכרים של התקופה (לעיתים קרובות לאלה שהו זקוקים לכך כלכלית) הוא שימש להם פלטפורמה לפרסום; רבים מהם הפכו מוכרים לציבור באמצעות האשט. על אנדור מיקלוש, עם זאת, לא נכתב דבר בעיתונים שלו.
הסופר ההונגרי המפורסם ז'יגמונד מוריץ לא צייר ביומנו תמונה מחמיאה לגביו, אך הכיר ביכולתו:
הייתה סתירה מוזרה באיש הזה. על פני השטח הוא היה כחנווני שגרתי, שהריח ניחוחות של נפט, שהצליח ליצור את אחד ממקבצי העושר הגדולים ביותר במדינה, ומה שהיה אף קשה יותר, לשמור עליו. היו בו אם כן יכולות, אך אלה הוסתרו היטב. עיתונו עמד כל הזמן על קצה התער. החנווני הרגיש היטב מה שההמון רצה ...
— [4]
בפעמים אחרות, לעומת זאת, קרא לו "העורך הגאון". והוא נזכר כך:
אנדור מיקלוש וארנולד שבשטין לימדו את העם ההונגרי לקרוא. מקריאת לוח השנה אנשי הכפר ההונגרי הפכו לקוראי האשט
.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ההיסטוריה של הספרות ההונגרית. Pintér Jenő: A magyar irodalom története: tudományos rendszerezés Budapest, 1930–1941; 8. kötet: Bevezetés. (Arcanum Kiadó)
- לקסיקון יהודי הונגרי (1929) אנדור מיקלוש
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי
- Lengyel Géza (1963). Magyar újságmágnások. Budapest: Akadémiai Könyvkiadó. pp. 62–100. Irodalomtörténeti füzetek 41. szám.
- Buzinkay Géza (1997). "Bulvárlapok a pesti utcán". Budapesti Negyed. אורכב מ-המקור ב-2012-12-01.
- Buzinkay Géza. Kis magyar sajtótörténet. Vmek.oszk.hu. אורכב מ-המקור ב-2014-04-18. Újságírók – sajtóerkölcs – sajtókarrierek című fejezet
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Buzinkay Géza: Kis magyar sajtótörténet
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. V. ker. állami házassági akv. 250/1922. folyószáma alatt.
- ^ Lengyel Géza i. m. 92. oldal.
- ^ Móricz Virág: Apám regénye, 1954, 430. o. Idézi: Lengyel Géza i. m. 93. oldal.