אלכסנדרובקה (פוטסדאם)

אלכסנדרובקה
Alexandrowka

בית טיפוסי באלכסנדרובקה
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 1, 2, 4 חלק מתוך הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין
מידע כללי
סוג	מכלול מבנים, wooden house
מיקום	פוטסדאם
מדינה	גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1826
תאריך פתיחה רשמי	1826
קואורדינטות	52°24′38″N 13°03′25″E
(למפת גרמניה מוגדלת)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני אלכסנדרובקה (למפת גרמניה רגילה)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני אלכסנדרובקה (למפת ברנדנבורג רגילה)   פוטסדאם קוטבוס פרנקפורט אורניינבורג אברסוולדה פאלקנזה ברנאו שליד ברלין שוודט קניגס ווסטרהאוזן פולין סקסוניה סקסוניה-אנהלט סק. הת. מקלנבורג-מערב פומרניה ברלין אלכסנדרובקה (למפת ברנדנבורג מוגדלת)   פוטסדאם קוטבוס פרנקפורט אורניינבורג אברסוולדה פאלקנזה ברנאו שליד ברלין שוודט קניגס ווסטרהאוזן פולין סקסוניה סקסוניה-אנהלט סק. הת. מקלנבורג-מערב פומרניה ברלין אלכסנדרובקה

בית מספר 6 בחורף

אלכסנדרובקה (בגרמנית: Alexandrowka) היא מושבה רוסית לשעבר, שנבנתה בצפון פוטסדאם, בירת מדינת ברנדנבורג בגרמניה. המושבה הוקמה בהוראת פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה מ-1826 עד 1827, לשנים-עשר הזמרים הרוסים של מקהלה שהייתה מורכבת בעבר מ־62 חיילים. בשל יחסי המשפחה והידידות בין שושלת הוהנצולרן לשושלת רומנוב, נקראה המושבה בשם אלכסנדרובקה לזכרו של הצאר אלכסנדר הראשון שמת בשנת 1825.

המושבה היא חלק מהמכלול התרבותי "הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין" שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1990, והורחב בשנים 1992 ו-1999.

היסטוריה

בשנת 1806 הובס הצבא הפרוסי-סקסוני בקרב ינה-אאורשטדט על ידי כוחותיו של נפוליאון בונפרטה. בשנת 1812 נאלצה פרוסיה, שהובסה על ידי נפוליאון, להסכים לברית כפויה עם צרפת נגד רוסיה.

מתוך למעלה מאלף חיילים רוסים שנפלו בשבי ברוסיה בשנת 1812, נשארו 62 בפוטסדאם באוקטובר 1812. מקבוצה זו הוקמה מקהלה והוכפפה רשמית לגדוד המשמר הרגלים הראשון (Garde-Regiment zu Fuß‏.1) של מלך פרוסיה. על פי הסכם הנייטרליות, אמנת טאורוגן מיום 30 בדצמבר 1812, התאחדו פרוסיה ורוסיה כנגד צרפת באביב 1813 ורוב שבויי המלחמה לשעבר שולבו בגדוד נפרד לבקשת המלך הפרוסי. כוחות רוסים ופרוסים, שבויי מלחמה רוסים לשעבר ועריקים פרוסים לחמו נגד נפוליאון בהנהגה משותפת. מקהלת המלך של שבויי מלחמה רוסים לשעבר המשיכה לספק בידור במחנות הצבא, ואובדן של אנשים משורת המקהלה פוצה בשנת 1815 על ידי שחרור גרנדירים נוספים מהגדוד הרוסי: הצאר אלכסנדר הראשון לא רק אפשר למקהלת החיילים להישאר בפרוסיה. הוא העביר אליה גם שבעה גרנדירים מאחד הגדודים שלו בגדוד השומרים של המלך.

כאשר הצאר אלכסנדר הראשון מת בשנת 1825, התגוררו רק 12 מהזמרים הרוסים הללו בפוטסדאם. ב-10 באפריל 1826, קבע המלך פרידריך וילהלם השלישי את הצו הבא:

בכוונתי להקים מושבה ליד פוטסדאם כזיכרון קבע לקשרי הידידות ביני לבין הקיסר בעל הנפש הנעלה אלכסנדר מרוסיה, שבה איישב כמתנחלים את הזמרים הרוסים שניתנו לי על ידי הוד מלכותו ורוצה אני לקרוא למקום אלכסנדרובקה.

- פרידריך וילהלם השלישי

בשנת 1827 עברו התושבים החדשים לנכס המרוהט במלואו. הוקמו אפילו גנים וכל בית קיבל פרה. המתיישבים לא הורשו למכור, להשכיר או לשעבד את האדמה, אך הם קיבלו אישור להוריש אותה ליורשים גברים.

כנסיית הזיכרון אלכסנדר נבסקי של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הוקמה על גבעת קפלנברג (Kapellenberg) הסמוכה והוקדשה בספטמבר 1829. לצד הכנסייה נמצא בית מספר ארבע עשרה של המושבה שבו התגורר המשרת המלכותי הרוסי טרנובסקי.

הזמר האחרון מת בשנת 1861. בשנת 1927, 100 שנה לאחר הקמת המושבה הרוסית, היו רק ארבע משפחות ואחרי הרפורמה בקרקעות היו רק שתי משפחות צאצאיהם הישירים של הזמרים הראשונים הללו. בשנת 2008 מתו במושבה אחרוני הצאצאים הישירים של משפחת שישקוף (Schischkoff). המושבה עצמה הייתה בבעלות פרטית של בית הוהנצולרן עד להפקעת רכוש הנסיכים ברפובליקת ויימאר בשנת 1926, אך נוהלה בפועל על ידי גדוד המשמר הראשון. רק לאחר פירוק הגדוד לאחר 1919 השתלטה משפחת הוהנצולרן על תחזוקת האתר. הוראות המלוכה לשעבר על זכויותיהם וחובותיהם של התושבים נותרו בתוקף עד 1945. שינויים יסודיים במעמדם החוקי של המושבה ותושביה לא התרחשו עד לתקופת השלטון הסובייטי במזרח גרמניה ושלטון גרמניה המזרחית (ה-DDR). מרבית הבתים נמצאים בבעלות פרטית מאז איחוד גרמניה מחדש.

תכנון ואדריכלות

כנסיית הזיכרון אלכסנדר נבסקי

אחרי שני עיצובים שונים לחלוטין למראה, העניק מנהל הגינון פטר יוזף לנה לאתר כולו את הצורה הבסיסית של היפודרום עם צלב אנדראס הקדוש משובץ, בצומת בו היה בית הסרג'נט. בהנחיית גנן החצר יוהאן גאורג מורש האב יושמה טיוטה זו.

התוכניות לבניינים היו פרשנויות פרוסיות לשרטוט של האדריכל האיטלקי-רוסי קארלו רוסי, אשר תכנן בשנת 1815 כפר "טיפוסי רוסי" עבור הקיסרית מריה פיודורובנה בפארק פבלובסק (כיום חלק מסנקט פטרבורג) והעניק למלך הפרוסי סקיצה בעת שביקר את בתו הבכורה, שרלוטה, אימו של הצאר לעתיד אלכסנדר השני, בשנת 1818. בעלי מלאכה צבאיים מכל גדודי השומרים הפרוסים בנו את בתי העץ הקבועים מבולי עץ עגולים למחצה, מה שחיצונית עשה רושם של בתי בולי עץ רוסיים. הרעיון לאמצעי זה הגיע ממנהל האתר, מפקד אוגדת חלוצי השומרים, ההאופטמן אדולף סנתלאגה (Adolf Snethlage‏; 1788-1856), שכבר עבד על בקתת בולי עץ אמיתית קודמת שהתבססה על עיצובו של רוסי, בקתת העץ ניקולסקוי.

היישוב כולל בסך הכול שתים-עשרה חוות משק, הבתים הנפרדים הבנויים עם גמלונים הם בני קומה אחת או שתי קומות, בית משגיח בן שתי קומות ללא גן גדול ובית בסמוך לכנסייה בו גר המשגיח על חדר התה המלכותי בקומה הראשונה.

על פי המודל הרוסי, היו גגות הבתים צריכים להיות מכוסים בסכך. עבור הגרסה הפרוסית הוחלט להשתמש בלוחות עץ, שהוחלף בגגות צפחה בסוף המאה ה-19. כל בית משק מורכב מבניין מגורים עם מרפסת ולוג'יה בחזית המחוברת לבניין אורווה קטן בכניסה לשער המקורה.

בינואר 2005 נפתח מוזיאון אלכסנדרובקה בבית מספר 2 של המושבה הרוסית, והעניק למבקרים בו תובנה בהיסטוריה ובארכיטקטורה של בתי העץ. מוזיאון זה מציג את שיטת הבנייה ונותן הסברים בלוחות רבים על ההיסטוריה של היישוב הייחודי הזה.

לקריאה נוספת

שרטוט תוכנית מאת פטר יוזף לנה, 1826. הציר המרכזי והצירים הרוחביים לא יושמו.

• Bettina B. Altendorf: Die russischen Sänger des Königs und die Kolonie Alexandrowka in Potsdam. Hendrik Bäßler, Berlin 2004, ISBN 3-930388-33-2
• Elke Blauert: Alexandrowka und die Verbindungen der Dynastien. In: Matthias Wemhoff und Alexander Lewykin: Russen und Deutsche - Essay-Band: 1000 Jahre Kunst, Geschichte und Kultur. Imhof, Petersberg 2012, S. 226–233, ISBN 978-3865688033
• Wolfgang Fabian: Potsdam. Die Stadt, die Könige und ihre Bewohner. Vision Verlag, Berlin 1997, ISBN 3-92-8787-15-2
• Anja Hecker: Glasowo bei Pawlowsk. Carlo Rossis Projekt eines russischen Parkdorfes – Vorbild für die Alexandrowka in Potsdam? Technische Universität, Berlin 2003, ISBN 3-7983-1937-5, (Landschaftsentwicklung und Umweltforschung S 14), (Zugleich: Berlin, Techn. Univ., Dipl.-Arb., 2002).
• Anja Hecker, Andreas Kalesse: Die russische Kolonie Alexandrowka in Potsdam: Zum Forschungsstand. In: Jahrbuch für brandenburgische Landesgeschichte 54, 2003, ISSN 0447-2683, S. 201–218, als PDF, (1.7 MB).
• Hermann A. Kremer (Hrsg.): Museum Alexandrowka. Die Geschichte der Kolonie Alexandrowka von der Entstehung bis zur Gegenwart. Potsdam Stiftung Kremer, Potsdam 2005, ISBN 3-9809706-1-2
• Thomas Sander: Abgebrannt. Zwischen Rock und Stiefeln - Die Malaise des Johann Schischkoff. Museum Alexandrowka, Potsdam 2009.
• Waltraud Volk: Potsdam. Historische Straßen und Plätze heute. 2. stark bearbeitete Auflage. Verlag für Bauwesen, Berlin u. a. 1993, ISBN 3-345-00488-7

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדרובקה בוויקישיתוף

• Palaces and Parks of Potsdam and Berlin UNESCO Official Website
• Potsdam, Russische Kolonie Alexandrowka - Official site of "Stiftung Preußische Schlösser und Gärten"
• Museum Alexandrowka, Russische Kolonie Nr. 2