ויסמר

**ויסמר**
**Wismar**
סמל ויסמר סמל ויסמר	דגל ויסמר דגל ויסמר
מדינה	גרמניה
מדינה	מקלנבורג-מערב פומרניה
מחוז	צפון-מערב מקלנבורג
ראש העיר	תומאס באייר ; Thomas Beyer
שפה רשמית	גרמנית
תאריך ייסוד	המאה ה־13
שטח	41.36 קמ"ר
גובה	15 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	43,878 (31 בדצמבר 2022)
‑ צפיפות	1000 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	53°54′N 11°28′E / 53.900°N 11.467°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.wismar.de/
אתר מורשת עולמית
	המרכזים ההיסטוריים בשטרלזונד ובויסמר
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2002, לפי קריטריונים 2, 4
שטח האתר	1.68 קמ"ר
שטח אזור החיץ	4.48 קמ"ר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ויסמר

ויסמר (בגרמנית: Wismar) היא עיר נמל ובירת מחוז צפון-מערב מקלנבורג שבמדינת מקלנבורג-מערב פומרניה שבגרמניה. העיר שוכנת במרחק של 45 ק"מ מזרחית לליבק ו30 ק"מ מצפון לשוורין. הנמל הטבעי שלה ממוקם במפרץ ויסמר.

עקב היותה עיר מייצגת לברית ערי הנזה ועיר שנבנתה בלבנים בסגנון גותי, הוכרז המרכז ההיסטורי שלה בשנת 2002 (יחד עם העיר שטרלזונד) כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסמר נוסדה על ידי שבטי הפולאבים בשם וישמיר (Vishemir) ובהמשך יושבה על ידי שבטים גרמנים. וישמיר קיבלה זכויות של עיר ב-1229 והפכה להיות חלק ממקלנבורג ב-1301. ב-1259 היא נכנסה לברית יחד עם ליבק ועם רוסטוק במטרה להגן על עצמה כנגד שודדי ים מהים הבלטי. ברית זו התפתחה בהמשך לחברות בברית ערי הנזה. במהלך המאות ה-13 וה-14 הייתה ויסמר עיר פורחת ופעלו בה בתי חרושת חשובים לעיבוד צמר. למרות מגפת דבר שגרמה למותם של 10,000 מתושביה בשנת 1376, היא נותרה עיר משגשגת עד למאה ה-16.

תקופת השלטון השוודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי שלום וסטפליה מ-1648 הועברה ויסמר לשליטתה של שוודיה. בתוקף שליטתם בוויסמר ובערים נוספות בתחומי האימפריה הרומית הקדושה, הייתה למלכי שוודיה זכות הצבעה במושב החילוני של מועצת הנסיכים של האימפריה הרומית הקדושה. ב-1803 העבירה שוודיה את העיר לידי מקלנבורג תמורת 1.258 מיליון ריקסדאלר, אך עד 1897 לא יוצגה ויסמר במועצה של מקלנבורג. ב-1903 ויתר שוודיה באופן סופי על תביעותיה על העיר. ויסמר עדיין שומרת על כמה מזכויותיה ההיסטוריות, כולל הזכות להניף דגל משלה.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת המאה ה-19 היו ענפי התעשייה החשובים בוויסמר ייצור ברזל, ייצור נייר ואספלט. תנועת הסחר שעברה דרך הנמל של העיר הייתה ערה מאוד וכללה ייצוא דגנים, שמן מאכל וחמאה ויבוא פחם, עצים וברזל. הנמל היה עמוק דיו כדי לאפשר לספינות בשוקע של 5 מטרים ולספינות קיטור גדולות לעגון ברציפיו. בוויסמר פעלו מפעל המטוסים דורנייר (Dornier) וסדנאות רכבת. במהלך מלחמת העולם השנייה ניזוקה ויסמר קשות מההפצצות של מטוסי בעלות הברית. עם סיום המלחמה, בהיותה על קו המגע בין בעלות הברית לבין ברית המועצות, נכבשה ויסמר על ידי הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית (הכלניות) ב-2 במאי 1945. ב-1 ביולי 1945, על פי ההסכמים שנחתמו בועידת יאלטה, עברה ויסמר להיות בשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה. הכוחות הבריטיים עזבו את העיר והכוחות הסובייטים נכנסו אליה.

אתרים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזה של העיר העתיקה של ויסמר הוא השוק הענקי שלה, אחד הגדולים ביותר בצפון גרמניה בשטח של 10,000 מטרים רבועים, המוקף בבניינים אלגנטיים במגוון סגנונות החל מסגנון גותי גרמני מהמאה ה-14, עבור בסגנון התחיה הרומנסקית מהמאה ה-19 ועד לבנייה בסגנון האר נובו. הנקודה המרכזית של כיכר השוק היא מזרקה שיובאה מהולנד ב-1602. בחלקה הצפוני של הכיכר ניצב בניין העירייה שנבנה בסגנון נאו-קלאסי בין השנים 1817–1819. בניין נוסף הראוי לציון הניצב בכיכר הוא מחסן עתיק הבנוי בסגנון גותי שהוקם בסביבות שנת 1380.
המגדל בגובה של 80 מטרים של כנסיית מריה הקדושה (Marienkirche), הוא השריד היחידי של מבנה הכנסייה המקורי שנבנה במחצית הראשונה של המאה ה-13. מבנה הכנסייה ניזוק קשות במלחמת העולם השנייה וב-1960 נהרס על ידי ממשלת גרמניה המזרחית.
כנסיית ניקולאוס הקדוש (Nikolaikirche) נבנתה בין השנים 1381–1460 והקימורים שלה גבוהים מאוד. יחד עם כנסיית מריה הקדושה, מהווה הכנסייה דוגמה להשפעה של כנסיית מריה הקדושה בליבק.
כנסיית גאורג הקדוש (St Georgen-Kirche) מתוארכת למחצית הראשונה של המאה ה-13. היא ניזוקה קשות במלחמת העולם השנייה ושוקמה בעשור האחרון של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21.
ארמון הנסיכים (Fürstenhof), בעבר מעון הדוכסים ולאחר מכן שימש כבניין העירייה, הוא מבנה המעוטר בעושר רב בסגנון הרנסאנס המוקדם. הבניין נבנה בשנים 1552–1565 ושופץ בשנים 1877–1879.