אברהם מתתיהו זילברשלג
 | |
| מתס זילברשלג בשנת 2015 | |
| לידה |
22 ביוני 1934 גורה הומורה, רומניה |
|---|---|
| פטירה | 31 בדצמבר 2022 (בגיל 88) |
| בת זוג | זהבה זילברשלג |
אברהם מתתיהו (מתס) זילברשלג (כז' בתמוז תרצ"ד, 10 ביולי 1934 – ז' בטבת תשפ"ג, 31 בדצמבר 2022) היה מחלוצי ישיבות הציונות הדתית.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו בזמן השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בגורה הומורה, רומניה לשמעון ואסתר רבקה כבן הזקונים לשישה ילדים. הוא נקרא על שמו של האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט שנפטר באותה שנה. מתס גדל בבית חסידי המקורב לחסידויות בויאן וסדיגורה תוך כדי שאיפה ציונית עזה לעליה לארץ ישראל.
עם התבססות המשטר הנאצי החלו להופיע חוקים נגד יהודים. השיא היה ביום ראשון כ"א בתשרי תש"ב, 12 באוקטובר 1941 בו גורשו יהודי העיירה ובהם משפחתו, במסגרת גירוש יהודי רומניה לטרנסניסטריה אשר בדרום מערב אוקראינה מעבר לנהר הדניסטר.[1][2]
מתס, שהיה בעת הגירוש בן שש בלבד, החל עם משפחתו במסכת תלאות ומאבק קיומי. הם התמקמו בדוחק רב תחת איומי הרג, רעב ומגפת הטיפוס, בגטו מוגילב[3][4] עד לשחרור הגטו על ידי הצבא האדום במרץ 1944.
העלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום המלחמה נדדה המשפחה לבסרביה וכשהתאפשר חזרה המשפחה לבית שגורשה ממנו בגורה הומורה. בשנת 1948 קיבלו מהארץ סרטיפיקט עלייה ועזבו את העיירה בדרך לארץ ישראל. הם הגיעו לפריז, בצרפת ושם המתינו לרגע המיוחל בו יוכלו לעלות ארצה. הזדמנות זו הגיעה בפברואר 1949 כאשר מתס ומשפחתו עלו על סיפונה של האוניה "עצמאות" בדרך ארצה.[5]
ביום חמישי, ב' באדר תש"ט, 1 במרץ 1949 הגיעה האוניה לנמל חיפה בארץ ישראל. כמו עולים רבים אחרים המשפחה שוכנה במחנה העולים בפרדס חנה ולאחר תקופה קצרה הם עברו למעברת "מחנה שמעון" באבו כביר שבתל אביב. מתס שהיה כבר בן 15 למד בבית הספר "סיני" בתל אביב בכיתה של תלמידים הצעירים ממנו בשנתיים (ילידי 1936) וכך גם בהמשך חייו נשאר עם קבוצת גיל זו.
הלימודים בישיבת כפר הרואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום לימודיו בתל אביב בתש"י, 1950, החל מתס יחד עם חבריו ללמוד בישיבת בני עקיבא בכפר הרואה אצל הרב משה צבי נריה והרב אברהם צוקרמן.
בתקופה זו הישיבה מנתה עשרות תלמידים בלבד והרב נריה זיהה במחזור זה של מתס וחבריו, בני שבט איתנים, שאיפות חלוציות ותורניות ושלח אותם למשימות לאומיות שונות כמו סיוע במחנות העולים.[6] בראשית שנות הישיבה ניתנו סמכויות רחבות לוועד התלמידים, שמנה חמישה חברים. הוועד היה אחראי על קביעת נוהלי הישיבה, קבלת תלמידים חדשים, מניעת סילוק קיימים וכדומה. כל תלמיד הגיע לתקופת ניסיון, ורק לאחר שהוועד אישר את קבלתו הוא היה הופך לתלמיד ולאחר מכן גם לחבר ולבעל זכות בחירה לוועד. ראשי הישיבה שיתפו את חברי הוועד בהכרעותיהם ולבטיהם. מתס היה אחד מחברי ועד החברים ולמרות הרקע ה"גלותי" שלו, היה אחד מהפעילים בישיבה.
הקמת ישיבת בני עקיבא במירון[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בסיום שנתו הראשונה בכפר הרואה הצטרף מתס לקבוצה מצומצמת של 13 תלמידים ור"מ שנשלחה על ידי הרב נריה להקים את ישיבת בני עקיבא השנייה במירון. בד' בטבת תשי"א, 13 בדצמבר 1950, הוקמה הישיבה שנועדה להעניק חינוך תורני לבני יישובי העולים שהיו נתונים במסגרת החינוך של זרם העובדים והאזור היה משופע בהם. הרב נריה ראה ביישוב הכפרי המרוחק מקום אידיאלי לעיצובו של בן התורה, בעיקר הודות להיות המושב בזרם הפועל המזרחי המשלב חיי תורה ועבודה. הישיבה במירון הוקמה על פי מודל שחזר על עצמו בהקמת הישיבות הבאות שבו ר"מ עם שכבת תלמידים הלכה למקום הישיבה החדש עד שזו התבססה. עם סיום תקופת ההקמה שבו מקימי הישיבה לכפר הרואה ומדי ז' באדר יום הסתלקותו של משה רבינו ע"ה עלו מתס וחבריו תלמידי הישיבה ובראשם הרב נריה לקבר רשב"י במירון לחגוג ולהתפלל תפילת הודיה על שחרור המקום. חברו הקרוב של מתס מוסא ברלין, הכליזמר הידוע, הנעים בנגינתו את האירוע מדי שנה.[7]
הקמת ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב נריה המשיך ליזום ישיבות נוספות והפעם שלח את הרב אריה בינה, שהיה ר"מ בכפר הרואה, יחד עם 15 תלמידים ומתס ביניהם להקים ישיבת בני עקיבא בירושלים.
ישיבת נתיב מאיר נוסדה על ידי הקבוצה בז' באדר תשי"ג, 22.2.1953.[8][9][10] הישיבה שכנה בתחילה בשכונת אבו תור, במבנה שהוקם במאה ה-19 ובו שכן בית החולים לעיניים סנט ג'ון (כיום משמש המבנה את מלון הר ציון). מיקום הישיבה היה בסמוך לקו הגבול עם ירדן, ומתס וחבריו היו שומעים יריות תכופות של חיילי הלגיון הירדני. מאוחר יותר עקב המצב הביטחוני עברה הישיבה לרחוב הפסגה בשכונת בית וגן.
שבט איתנים בבני עקיבא וגרעין גחל"ת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתס יחד עם חבריו היה פעיל בתנועת בני עקיבא והיה בן שבט איתנים בסניף תל אביב. הרב חיים דרוקמן היה המדריך של שבט איתנים בסניף תל אביב ומאוחר יותר הפך למדריך הארצי של השבט. שבט זה היה ייחודי בתנועה ואת טביעות האצבע שלו אפשר למצוא היום בכל מפעלותיה של הציונות הדתית.
חלק מהנפשות הפועלות של השבט הפכו לשמות מוכרים, במגזר ומחוצה לו. מלבד ראשי ישיבות ורבני ערים – כמו הרב צפניה דרורי, הרב זלמן מלמד והרב יעקב פילבר – יצאו מאיתנים גם מנהיג המפד"ל השר זבולון המר, שופט בית משפט השלום בדימוס דוד פרנקל, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה חיים פיזם ופרופ' עמוס אלטשולר. חברי שבט איתנים היו הראשונים שחבשו לראשם כיפות סרוגות במקום הקסקטים המסורתיים.[11][12]
מתס היה אחד מחברי גרעין גחל"ת (ר"ת גרעין חלוצים לומדי תורה), 13 נערים שבסיום שנתם הראשונה בישיבת כפר הרואה, שאפו לחזק את הרמה הדתית בתנועה וחלמו על הקמת ישיבה גבוהה וקיבוץ שחבריו יקדישו מחצית מיום העבודה ללימוד תורה.
_%D7%9E%D7%A0%D7%A6%D7%97_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%AA_%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%98_%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%9D_(%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%96%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%A8_%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C_%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%9B%D7%94%D7%9F).png)
מלבד מתס היו בין השאר זלמן מלמד, יעקב פילבר, צפניה דרורי, בנימין הרלינג, ידידיה כהן, שבתי זליקוביץ וזלמן לזר. בתשי"ג, 1953 הסכים הרב דרוקמן לרעיונם ופעל לקדם אותו בהנהלת התנועה. לאחר משא ומתן אישרה התנועה לחברים המעוניינים בכך לדחות את גיוסם לצורך לימוד בישיבה, והסדירה את העניין עם שר הביטחון.
לאחר הישגם זה הגישו בוועידת התנועה השישית בירושלים בתשט"ו "הצעת מיעוט" לכלל המליאה בדרישה לחיוב שנת ישיבה לפני הגיוס לנח"ל כחלק מהמסלול הרגיל בתנועה מכאן ואילך.[13] הצעה זו עמדה מול הצעתה הרשמית של הנהלת התנועה לאפשר שנת ישיבה לרוצים בכך אך לא להפוך זאת למסלול הרשמי. בהצבעה זכתה הצעתם של בני שבט איתנים. בהחלטות הוועידה נכתב: "הוועידה מטילה על ההנהלה הארצית לבצע את הוצאת חברי השבטים הבוגרים לשנה של השתלמות תורנית בישיבה ובאולפנה לפני צאתם לנח"ל, ומייפה את כוחה לחייבם לכך". בעקבות ההישג, הונע שינוי בתנועה שגרם לאחר מכן להקמת ישיבות ההסדר. באותה תקופה, גילתה הנהלת התנועה את קיומו של גרעין גחל"ת וכפתה על הרב דרוקמן לפעול לפירוקו. הגרעין פורק אך השלכות פעילותו המשיכו ללוות את הציונות הדתית. [14][15][16]
הקמת ישיבת כרם ביבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שאושרה שנת ישיבה לפני הגיוס ונמצא המקום להקמת הישיבה ליד קבוצת יבנה, פנו מקימיה חברי גחל"ת לחיפוש אחר ראש ישיבה. הרב חיים יעקב גולדוויכט, בהתייעצות עם רבו החזון איש, מונה לתפקיד. הוא הנהיג את הישיבה כישיבה ליטאית לכל דבר, למעט העובדה שתלמידיה הם בוגרי בני עקיבא.
מתס וחבריו הגשימו מעשית את שאיפתם כאשר הקימו את הישיבה בר"ח חשון תשי"ד, 10 באוקטובר 1953[17] ושנת הישיבה עצמה החלה בר"ח אלול באותה השנה.[18] בשנותיה הראשונות שימש המוסד כישיבה גבוהה לבוגרי ישיבות תיכוניות ולחברי גרעיני בני עקיבא שביקשו להישאר זמן נוסף בישיבה מעבר לתקופה הקצובה של גרעיני בני עקיבא שלמדו בישיבות אחרות של התנועה. בתשכ"ה, 1965, החלה הישיבה לפעול במתכונת של ישיבת ההסדר הראשונה.
גם לבנות השבט נדרשה מסגרת תורנית. הפתרון שמצא עבורן הרב דרוקמן היה הקמת אולפנה בקריה החינוכית בגבעת וושינגטון. באותה תקופה פעל בגבעה סמינר למורות בניהולו של דב רפל, איש קבוצת יבנה. כמו מקביליהן הבנים, חברות שבט איתנים שבחרו במסלול הזה הקדישו חצי יום לעבודה וחצי יום ללימודי קודש.
התקופה בישיבת כפר חסידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תקופת ההקמה של "כרם ביבנה" יצא מתס לתקופה של לימוד תורה בישיבה ותיקה והצטרף לישיבת כפר חסידים ששכנה אז בזכרון יעקב. שם למד תחת המשגיח הצדיק הרב אליהו לופיאן. מתס היה מקורב לרב דב יפה, לימים המנהל הרוחני בישיבה ומראשי הציבור הליטאי, ועם הרב יצחק ברנשטיין שלימים היה ראש הישיבה. יותר מאוחר ב-1955 עברה הישיבה ומתס איתה ליישוב כפר חסידים.
הגיוס לנח"ל ובני דרום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1955 כמתוכנן התגייס מתס יחד עם בני ובנות שבט איתנים לנח"ל ולאחר ההכשרה הצבאית הם הצטרפו לקיבוץ בני דרום.
אומנם הם מאוד רצו להקים קיבוץ חדש לפי השקפתם האידאולוגית, אבל ההנהלה הארצית לא אישרה להם ושלחה אותם להשלים את קיבוץ בני־דרום, שחווה משבר כלכלי קשה באמצע שנות החמישים.
הרב צבי יהודה קוק ו"הקמתה מחדש" של ישיבת מרכז הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום השירות בנח"ל, חזר מתס ללימודים בישיבות. מתס חזר תחילה לישיבת כרם ביבנה ולאחר תקופה המשיך עם חלק מחבריו לקבוצה לישיבת מרכז הרב בירושלים. ישיבת מרכז הרב הייתה בשנים הקודמות להצטרפות בני איתנים במצב כללי ירוד ועם מעט תלמידים.
עם פטירתו של ראש הישיבה הרב חרל"פ החל הרב צבי יהודה, בנו של הראי"ה קוק לכהן כראש הישיבה. כשנתיים לאחר תחילת כהונתו, ובשכנועו של הרב עוזי קלכהיים ממרכז הרב, נפגשו כמה מחברי גחל"ת עם הרב צבי יהודה. כך החלו חברי הקבוצה להצטרף לישיבה. בין חבריו לקבוצה של מתס שהיו במרכז הרב באותו הזמן ניתן למצוא את הרב יעקב פילבר, הרב זלמן מלמד, הרב שבתאי זליקוביץ, הרב אליעזר ולדמן, הרב יעקב אריאל והרב חיים דרוקמן מדריכם, שלימד בישיבה. מתס וחבריו ראו ברב צבי יהודה קוק את מורם ורבם ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של הציונות הדתית.
הקשר לחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתס שגדל בבית חסידי על יסוד של אמונת חכמים היה מקורב כל חייו לאדמו"רי החסידות.
גם כאשר היה פעיל בבני עקיבא ובישיבות הציונות הדתית, שמר תמיד על קשר עם אדמו"רים והתייעץ עימם בכל התלבטות בחיים האישיים. במיוחד היה מקורב לאדמו"רי חסידות סאדיגורה, נפגש עימם תכופות.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות השישים הצטרף מתס לשלושת אחיו בחברה המשפחתית שעסקה בעבודות בניה וחשמל בכל רחבי הארץ. בשנים מאוחרות יותר נהיה קבלן עצמאי עד שנותיו האחרונות.
בתשכ"ד, 1964, נישא מתס לזהבה איזביצקי מתל אביב, בתם של אברהם אריה איזביצקי, ממייסדי בנק המזרחי, ואשתו שרה בתיה.
מתס וזהבה התגוררו שנים ארוכות בגבעתיים שם מתס היה ממקימי קהילת ובית הכנסת "גבורת מרדכי".
כשהגיעו לגיל פרישה עברו מתס וזהבה לעיר אלעד ושם היה מתס ממקימי בית הכנסת "נוסח ספרד".
נפטר בליל שבת קודש ז' בטבת תשפ"ג, הותיר אחריו את אשתו זהבה, ארבעה ילדים, נכדים ונינים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עמי סלנט, השואה השקטה –שואת יהודי רומניה וגיא ההריגה טרנסניסטריה, באתר רגעים היסטוריים
- ^ טרנסניסטריה הגיהינום (סרט תיעודי), באתר YouTube
- ^ גלי מיר-תיבון, השומר אחי אנוכי? הוועדים היהודיים בגטאות מחוז מוגילב והשלטון הרומני בטרנסניסטריה בתקופת השואה,1944-1941, באתר עיתון לחקר השואה-אוניברסיטת חיפה, 2016
- ^ חיי היהודים בגטאות בתקופת השואה - לומדים שואה עם יד ושם, באתר YouTube
- ^ רשימת עולים 1949 (מרץ) חלק א, עמוד 40, עולה מספר 1074, באתר ארכיון המדינה, 01/03/1949
- ^ על דרכה החינוכית של ישיבת כפר הרואה - ראיון עם הרב נריה, באתר YouTube
- ^ הרב נריה זצ"ל במירון, באתר YouTube
- ^ הקמנו הישיבה בירושלים, זרעים אדר תשי"ג ע' ב, באתר אוסף גליונות זרעים, 1953
- ^ עם הקמת הישיבה, זרעים אייר תשי"ג ע' ב, ח-ט, באתר אוסף גליונות זרעים, 1953
- ^ ישיבת ירושלים בהתפתחותה, זרעים אלול תשי"ד ע' ח-ט, באתר אוסף גליונות זרעים, 1954
- ^ חיים שטנגר, לתולדותיה של הכיפה הסרוגה, באתר מחלקה ראשונה, 27/09/2015
- ^ איתי יעקב, עין תחת עין: יום הולדת 60 לכיפה הסרוגה, באתר NRG, 22/09/2010
- ^ לקראת הועידה השישית, זרעים אדר תשט"ו ע' ג-ה, באתר אוסף גליונות זרעים, 1955
- ^ אלישיב רייכנר, קרב איתנים: השבט שקבע את עתיד הציונות הדתית, באתר מקור ראשון, 08/06/2018
- ^ פריצת עולם התורה הארץ ישראלית, באתר YouTube
- ^ שבט איתנים במפגש בבית הציונות הדתית, באתר YouTube
- ^ ישיבת כרם ביבנה, זרעים חשוון תשי"ד ע' ד, באתר אוסף גליונות זרעים, 1953
- ^ גרעין איתנים לישיבות, זרעים תשרי תשט"ו ע' ב, באתר אוסף גליונות זרעים, 1954