The Doors (אלבום)
 | |||||
| אלבום אולפן מאת הדלתות | |||||
| יצא לאור | 4 בינואר 1967 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | אוגוסט - ספטמבר 1966 | ||||
| מקום הקלטה | סאנסט סאונד, הוליווד | ||||
| סוגה | רוק פסיכדלי,[1] ארט רוק,[2] מוזיקה פסיכדלית[3] | ||||
| שפה |
אנגלית  | ||||
| אורך | 43:34 | ||||
| חברת תקליטים | אלקטרה רקורדס | ||||
| הפקה | פול רוטשילד | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
The Doors הוא אלבום הבכורה של להקת הרוק האמריקאית הדלתות, שיצא ב-4 בינואר 1967 על ידי חברת התקליטים אלקטרה רקורדס. האלבום הוקלט באוגוסט 1966 ב-סאנסט סאונד רקורדרס בהוליווד, קליפורניה, בהפקתו של פול רוטשילד. האלבום כולל את הגרסה המורחבת של הסינגל פורץ הדרך של הלהקה "Light My Fire" ואת "The End" הארוך והקרוב יותר עם קטע המילים המדוברות האדיפלי שלו.[4] פרסומים שונים, כולל BBC ורולינג סטון, דירגו את The Doors כאחד מאלבומי הבכורה הגדולים בכל הזמנים.[5][6]
הדלתות עבדו על החומרים של אלבום הבכורה שלהם במהלך 1966 במקומות ובשלבים שונים, כגון ויסקי אה גוגו. הקלטת האלבום החלה לאחר פיטורין מהמקום, לאחר שחתמו בחברת התקליטים אלקטרה רקורדס. ההקלטות של The Doors ביססו את מגוון ההשפעות המוזיקליות של הלהקה, כגון ג'אז, קלאסי, בלוז, פופ, R&B ומוזיקת רוק.[7] הוא נתפס במידה רבה כחלק מהותי מאבולוציית הרוק הפסיכדלי, תוך שהוא מוכר גם כמקור השראה ליצירות רבות אחרות.
The Doors ו-"Light My Fire" נכנסו להיכל התהילה של הגראמי. בשנת 2015, ספריית הקונגרס בחרה ב-The Doors להיכלל במרשם ההקלטות הלאומי בשל היותן "משמעותיות מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית".[8] נמכרו מעל 13 מיליון עותקים ברחבי העולם נכון לשנת 2015,[9] מה שהופך אותו לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה.[10] בשנים 2003 ו-2012 דירג הרולינג סטון את האלבום במקום ה-42 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים", ומיקם אותו מחדש במקום ה-86 במהדורת 2020.
האלבום כולל כמה משיריה הידועים של הלהקה, ובהם "Light My Fire", אחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה, שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי; "Alabama Song" (שיר אלבמה), המבוסס על שיר מאת ברטולט ברכט וקורט וייל, ובמקורו נכתב בעבור האופרה "Aufstieg und Fall der Stadt Mahagonny" (גרמנית: עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני); "Break on Through", שפותח את האלבום, ו - "The End" המקאברי, המתנגן לאורכן של כ-12 דקות, שסוגר את האלבום.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההרכב הסופי של הדלתות הוקם באמצע 1965 לאחר ששני אחיו של הקלידן ריי מנזרק, ריק וג'ים "מנצ'רק", עזבו את ריק והרייבנס, שחבריהם כללו מלבד מנזרק, גם את המתופף ג'ון דנסמור שהושפע מג'אז ואת הסולן המתחיל דאז ג'ים מוריסון. החברות בלהקה הוקמה כאשר הגיטריסט רובי קריגר הסכים להצטרף.[12] למרות שהיה לו ניסיון קודם בנגינה בפולק ובפלמנקו, קריגר ניגן בגיטרה חשמלית רק כמה חודשים כאשר הוזמן להיות חבר בלהקה, ששמה שונה במהרה לדלתות.[13] הם הוחתמו בתחילה בחברת התקליטים קולומביה רקורדס תחת חוזה לשישה חודשים, אך הם ביקשו שחרור מוקדם לאחר שחברת התקליטים לא הצליחה להשיג מפיק לאלבום והכניסה אותם לרשימת שחרור.[14]
לאחר שחרורם מחברת התקליטים, הדלתות הופיעו באמצע 1966 בשני מועדונים היסטוריים של סאנסט סטריפ, London Fog וויסקי אה גוגו.[15] הם נצפו בויסקי אה גוגו על ידי נשיא אלקטרה רקורדס, ג'ק הולצמן, שנכח בהצעתו של זמר להקת לאב ארתור לי.[16] לאחר שראה שני סטים, הולצמן התקשר למפיק פול רוטשילד כדי לראות את הלהקה.[17] ב-18 באוגוסט, לאחר שנכחו במספר הופעות של הלהקה, הולצמן ורוטשילד החתימו אותם בסופו של דבר בחברת התקליטים אלקטרה רקורדס.[18]
הדלתות המשיכו להופיע בויסקי אה גוגו עד 21 באוגוסט, אז פוטרו בשל ביצועם לשיר "The End", שבו מוריסון אלתר קטע לא מצונזר של המלך היווני המיתולוגי, אדיפוס.[16] מוריסון החמיץ את הסט הראשון מבין שניים באותו לילה, כשהתארח במלון טרופיקנה תחת השפעת LSD.[11]
רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל השירים נכתבו והולחנו על ידי הדלתות (ג'ים מוריסון, ריי מנזרק, רובי קריגר וג'ון דנסמור) (למעט היכן שמצוין אחרת).
| צד א' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | כותב(ים) | משך | ||||||
| 1. | Break On Through (To the Other Side) | 2:25 | |||||||
| 2. | Soul Kitchen | 3:30 | |||||||
| 3. | The Crystal Ship | 2:30 | |||||||
| 4. | Twentieth Century Fox | 2:30 | |||||||
| 5. | Alabama Song (Whisky Bar) | ברטולט ברכט, קורט וייל | 3:15 | ||||||
| 6. | Light My Fire | 7:06 | |||||||
משך כולל: |
21:16 | ||||||||
| צד ב' | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | כותב(ים) | משך | ||||||
| 1. | Back Door Man | וילי דיקסון | 3:30 | ||||||
| 2. | I Looked at You | 2:18 | |||||||
| 3. | End of the Night | 2:49 | |||||||
| 4. | Take It as It Comes | 2:13 | |||||||
| 5. | The End | 11:35 | |||||||
משך כולל: |
43:34 | ||||||||
שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]
Break on Through (To The Other Side)[עריכת קוד מקור | עריכה]
Break On Through (To The Other Side) הוא השיר הראשון, הפותח את האלבום.
את השיר כתב ג'ים מוריסון.
חברת התקליטים של הלהקה Elektra, התנגדו לשימוש במילים "she gets high" ("היא עפה גבוה", ביטוי להתמסטלות) בגלל שזהו התייחסות לשימוש בסמים. בכל ההוצאות של אלבום הבכורה המשפט הזה נכתב וכל מילות השיר הופיעו, עד 1990 שבו מחקו את המילה "high" וכך ג'ים שר "she gets" ארבע פעמים עד ליללה. תחנות רדיו עד היום משתמשות בגרסה המצונזרת.
Soul Kitchen[עריכת קוד מקור | עריכה]
Soul Kitchen הוא השיר השני באלבום. השיר הוא מעין מחווה למסעדה בשם "אוליביאס'ס" בחוף ונציה, לוס אנג'לס, בה סולן הלהקה ג'ים מוריסון הרבה לאכול שם ואמר שהמסעדה מזכירה לו את הבית.
משתתפי השיר: ג'ים מוריסון - סולן, רובי קריגר - גיטרה, ריי מנזרק - קלידים, קלידי בס, קולות, ג'ון דנסמור - תופים וכנגן אולפן לארי קנשטל - גיטרת בס.
שיר זה כמו שירים רבים של הלהקה, מופיעים בסרט פורסט גאמפ.
ב-1980, להקת הפאנק X, ביצעה גרסת כיסוי המופיעה באלבום הבכורה שלה.
אקו והבאנימן עשו גרסת כיסוי המופיעה כרצועת בונוס בגרסת הרימסטר לאלבום Echo & the Bunnymen מ-2003.
אדמסקי ביצע גרסת כיסוי לשיר בשם "Soul Kitsch Inc" באלבומו "Doctor Adamski's Musical Pharmacy" מ-1990.
באדי ריץ' ביצע גרסת כיסוי לשיר באלבום ההופעה שלו מ-1969, Buddy & Soul.
The Crystal Ship[עריכת קוד מקור | עריכה]
The Crystal Ship הפך לבי-סייד לסינגל המצליח שהגיע למקום ה-1 במצעד הפזמונים, Light My Fire. לפי דבריו של מתופף הלהקה ג'ון דנסמור, מוריסון כתב את השיר לחברתו לשעבר מארי וורבלו.
הוצע לקרוא לשיר "Crystal Ship" (ספינת הגבישים) המתייחס לפלטפורמת הולי, אסדת נפט מול חופי סנטה ברברה, קליפורניה, שנוצצת כמו ספינת גבישים שמוארת בלילה, בהשפעת לילה אחד בחוף הים שסולן הלהקה ג'ים מוריסון בילה.
Twentieth Century Fox[עריכת קוד מקור | עריכה]
Twentieth Century Fox מספר על אישה אופנתית אך חסרת רגש כמטפורה לחברת הסרטים והטלוויזיה בעלת אותו השם.
לעומת זאת, מעריצי הלהקה טוענים כי לפי האוטוביוגרפיות של קלידן הלהקה ריי מנזרק ומתופף הלהקה ג'ון דנסמור, השיר עוסק בחברתו לשעבר של מנזרק (כיום אשתו) דורותי.
חלק מהשיר כולל סולו גיטרה שנשמע בדיוק כמו בקטע מסולו הגיטרה בשיר השני באלבום, Soul Kitchen.
(Alabama Song (Whisky Bar[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיר זה הוא גרסת כיסוי לשיר אלבמה.
הסולן ג'ים מוריסון שינה מעט את המילים; במקום Show us the way to the next pretty boy (הראו לנו את הדרך לבחור היפה הבא) הוא שר: Show me the way to the next little girl (הראו לי את הדרך לילדה הקטנה הבאה).
Light My Fire[עריכת קוד מקור | עריכה]
Back Door Man[עריכת קוד מקור | עריכה]
I Looked At You[עריכת קוד מקור | עריכה]
End of the Night[עריכת קוד מקור | עריכה]
Take It As It Comes[עריכת קוד מקור | עריכה]
The End[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על האלבום The Doors באתר MusicBrainz
מידע על האלבום The Doors באתר AllMusic
האלבום The Doors באתר Discogs
האלבום The Doors באתר ספוטיפיי
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Thomas Smith, The Doors’ Jim Morrison: 10 profound, bizarre and brilliant quotes, NME, 2018-05-22 (באנגלית בריטית)
- ^ Michael GallucciMichael Gallucci, Doors Albums Ranked Worst to Best, Ultimate Classic Rock, 2015-10-23 (באנגלית)
- ^ Classic Tracks: The Doors 'Strange Days', www.soundonsound.com
- ^ The Doors | The Doors, web.archive.org, 2015-09-07
- ^ BBC Four - Classic Albums, The Doors: The Doors, BBC (באנגלית בריטית)
- ^ Jordan Runtagh, Doors' Debut Album: 10 Things You Didn't Know, Rolling Stone, 2017-01-04 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Michael GallucciMichael Gallucci, Top 25 Psychedelic Rock Albums, Ultimate Classic Rock, 2021-02-23 (באנגלית)
- ^ National Recording Registry To "Ac-Cent-Tchu-Ate the Positive", Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA
- ^ Moskowitz, David, The 100 greatest bands of all time: a guide to the legends who rocked the world, Santa Barbara: Greenwood, , an imprint of ABC-CLIO LLC, 2015, עמ' 222, ISBN 978-1-4408-0339-0
- ^ Melissa Ursula Dawn Goldsmith, Listen to classic rock! exploring a musical genre, Santa Barbara, California: Greenwood, an imprint of ABC-CLIO, 2020, Exploring musical genres, עמ' 92, ISBN 978-1-4408-6579-4
- ^ 1 2 How Jim Morrison got The Doors fired from Whisky a Go Go - Far Out Magazine, faroutmagazine.co.uk, 2020-04-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Fong-Torres, Ben; The Doors, The Doors, 1st ed, New York: Hyperion, 2006, עמ' 37, ISBN 978-1-4013-0303-7
- ^ Martin KieltyMartin Kielty, Robby Krieger Recalls Move to Electric Guitar, Ultimate Classic Rock, 2019-01-27 (באנגלית)
- ^ Fong-Torres, Ben; The Doors, The Doors, 1st ed, New York: Hyperion, 2006, עמ' 53, ISBN 978-1-4013-0303-7
- ^ Rich Weidman, The Doors FAQ: all that's left to know about the kings of acid rock, Milwaukee, WI: Backbeat Books, 2011, עמ' 120–121, ISBN 978-1-61713-017-5
- ^ 1 2 Cherry, Jim, The Doors Examined, 2013, עמ' 13, ISBN 978-1909125124
- ^ Bam Interview - Paul Rothchild, archives.waiting-forthe-sun.net
- ^ Fong-Torres, Ben; The Doors, The Doors, 2006, עמ' 58, ISBN 1-4013-0303-X
| בקרת זהויות |
|
|---|