The Doors (אלבום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Soul Kitchen)
The Doors
אלבום אולפן מאת הדלתות
יצא לאור 4 בינואר 1967
הוקלט אוגוסט - ספטמבר 1966
מקום הקלטה סאנסט סאונד, הוליווד
סוגה רוק פסיכדלי,[1] ארט רוק,[2] מוזיקה פסיכדלית[3]
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 43:34
חברת תקליטים אלקטרה רקורדס
הפקה פול רוטשילד
כרונולוגיית אלבומים של הדלתות
The Doors
(1967) 		Strange Days
(1967)
סינגלים מ-The Doors
  1. "Break On Through (To the Other Side)"
    תאריך יציאה: 1 בינואר 1967
  2. "Light My Fire"
    תאריך יציאה: 24 באפריל 1967
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

The Doors הוא אלבום הבכורה של להקת הרוק האמריקאית הדלתות, שיצא ב-4 בינואר 1967 על ידי חברת התקליטים אלקטרה רקורדס. האלבום הוקלט באוגוסט 1966 ב-סאנסט סאונד רקורדרס בהוליווד, קליפורניה, בהפקתו של פול רוטשילד. האלבום כולל את הגרסה המורחבת של הסינגל פורץ הדרך של הלהקה "Light My Fire" ואת "The End" הארוך והקרוב יותר עם קטע המילים המדוברות האדיפלי שלו.[4] פרסומים שונים, כולל BBC ורולינג סטון, דירגו את The Doors כאחד מאלבומי הבכורה הגדולים בכל הזמנים.[5][6]

הדלתות עבדו על החומרים של אלבום הבכורה שלהם במהלך 1966 במקומות ובשלבים שונים, כגון ויסקי אה גוגו. הקלטת האלבום החלה לאחר פיטורין מהמקום, לאחר שחתמו בחברת התקליטים אלקטרה רקורדס. ההקלטות של The Doors ביססו את מגוון ההשפעות המוזיקליות של הלהקה, כגון ג'אז, קלאסי, בלוז, פופ, R&B ומוזיקת רוק.[7] הוא נתפס במידה רבה כחלק מהותי מאבולוציית הרוק הפסיכדלי, תוך שהוא מוכר גם כמקור השראה ליצירות רבות אחרות.

The Doors ו-"Light My Fire" נכנסו להיכל התהילה של הגראמי. בשנת 2015, ספריית הקונגרס בחרה ב-The Doors להיכלל במרשם ההקלטות הלאומי בשל היותן "משמעותיות מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית".[8] נמכרו מעל 13 מיליון עותקים ברחבי העולם נכון לשנת 2015,[9] מה שהופך אותו לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה.[10] בשנים 2003 ו-2012 דירג הרולינג סטון את האלבום במקום ה-42 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים", ומיקם אותו מחדש במקום ה-86 במהדורת 2020.

האלבום כולל כמה משיריה הידועים של הלהקה, ובהם "Light My Fire", אחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה, שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי; "Alabama Song" (שיר אלבמה), המבוסס על שיר מאת ברטולט ברכט וקורט וייל, ובמקורו נכתב בעבור האופרה "Aufstieg und Fall der Stadt Mahagonny" (גרמנית: עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני); "Break on Through", שפותח את האלבום, ו-"The End" המקאברי, המתנגן לאורכן של כ-12 דקות, שסוגר את האלבום.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסקי אה גוגו, שם היו הדלתות להקת הבית ממאי עד אוגוסט 1966.[11]

ההרכב הסופי של הדלתות הוקם באמצע 1965 לאחר ששני אחיו של הקלידן ריי מנזרק, ריק וג'ים "מנצ'רק", עזבו את ריק והרייבנס, שחבריהם כללו מלבד מנזרק, גם את המתופף ג'ון דנסמור שהושפע מג'אז ואת הסולן המתחיל דאז ג'ים מוריסון. החברות בלהקה הוקמה כאשר הגיטריסט רובי קריגר הסכים להצטרף.[12] למרות שהיה לו ניסיון קודם בנגינה בפולק ובפלמנקו, קריגר ניגן בגיטרה חשמלית רק כמה חודשים כאשר הוזמן להיות חבר בלהקה, ששמה שונה במהרה לדלתות.[13] הם הוחתמו בתחילה בחברת התקליטים קולומביה רקורדס תחת חוזה לשישה חודשים, אך הם ביקשו שחרור מוקדם לאחר שחברת התקליטים לא הצליחה להשיג מפיק לאלבום והכניסה אותם לרשימת שחרור.[14]

לאחר שחרורם מחברת התקליטים, הדלתות הופיעו באמצע 1966 בשני מועדונים היסטוריים של סאנסט סטריפ, London Fog וויסקי אה גוגו.[15] הם נצפו בויסקי אה גוגו על ידי נשיא אלקטרה רקורדס, ג'ק הולצמן, שנכח בהצעתו של זמר להקת לאב ארתור לי.[16] לאחר שראה שני סטים, הולצמן התקשר למפיק פול רוטשילד כדי לראות את הלהקה.[17] ב-18 באוגוסט, לאחר שנכחו במספר הופעות של הלהקה, הולצמן ורוטשילד החתימו אותם בסופו של דבר בחברת התקליטים אלקטרה רקורדס.[18]

הדלתות המשיכו להופיע בויסקי אה גוגו עד 21 באוגוסט, אז פוטרו בשל ביצועם לשיר "The End", שבו מוריסון אלתר קטע לא מצונזר של המלך היווני המיתולוגי, אדיפוס.[16] מוריסון החמיץ את הסט הראשון מבין שניים באותו לילה, כשהתארח במלון טרופיקנה תחת השפעת LSD.[11]

הקלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Doors הוקלט על ידי המפיק פול רוטשילד ומהנדס הקול ברוס בוטניק באולפני סאנסט סאונד בהוליווד, קליפורניה, במשך כשבוע[19][20] בסוף אוגוסט 1966.[21] השירים "Indian Summer" ו-"Moonlight Drive" היו החזרות הראשונות של האלבום,[6] בעוד שהשירים הראשונים שהוקלטו בפועל והופיעו היו "I Looked at You" ו-"Take It as It Comes".[22] נעשה שימוש במכונת הקלטה בעלת ארבעה רצועות בעלות של כ-10,000 דולר.[23] שלושה מהרצועות שימשו כ: בס ותופים על ביחד, גיטרה ואורגן על אחר, ושירה של מוריסון על השלישי. הרצועה הרביעית שימשה לאובר-דאבינג (בעיקר קולות ההרמוניה של מוריסון וגיטרת הבס).[17][24][25]

כלי הנגינה באלבום כוללים קלידים, גיטרה חשמלית, בס מזדמן,[26] תופים,[27] ומרקסופון (בשיר "Alabama Song").[28] רוטשילד אסר על קריגר להשתמש באפקטים של הגיטרה שלו (במיוחד בדוושת ה-Wah-wah) באלבום כדי להימנע ממה שרוטשילד חשב שהוא שימוש יתר במכשירים אלה.[17] עם זאת, האולפן היה מצויד בחלל תהודה שנתנה את האפקט הספציפי הזה לצליל.[29]

ריי מנזרק, שהסביר על אוברדאב הבס, אמר:

... בחלק מהשירים הבאנו נגן בס אמיתי, אחד ה"חתולים" מלוס אנג'לס, לארי קנכטל, שניגן את אותו בסליין שניגנתי ב-"Light My Fire". הוא הכפיל את הבסליין שלי.[25]

לדברי בוטניק, "מה שאתה שומע באלבום הראשון זה מה שהם עשו בהופעה חיה. זה לא היה רק לנגן את השיר - זה התעלה על זה".[30] עם זאת, מוזיקאי הסשן לארי קנכטל וקריגר דיבבו גיטרת בס במספר רצועות כדי לתת קצת "פאנץ'" לצליל הבס של מנזרק.[31][32][33][34][35] מוריסון הסביר ב-1969: "התחלנו כמעט מיד, וחלק מהשירים לקחו רק כמה טייקים. היינו עושים כמה טייקים רק כדי לוודא שלא נוכל לעשות אחד טוב יותר".[36] עבור השירים "The End" ו-"Light My Fire", שני טייקים נערכו יחד כדי להגיע להקלטה הסופית.[31][25] האלבום עבר מיקס והושלם באוקטובר 1966.[37] למרות שהשיר "Indian Summer" הוקלט במהלך הסשנים והושקעה מחשבה לכלול אותו כרצועה האחרונה, הוא הוחלף בסופו של דבר ב-"The End".[6][38]

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי הדלתות (ג'ים מוריסון, ריי מנזרק, רובי קריגר וג'ון דנסמור) (למעט היכן שמצוין אחרת). 

צד א'
מס' שםכותב(ים) משך
1. Break On Through (To the Other Side)   2:25
2. Soul Kitchen   3:30
3. The Crystal Ship   2:30
4. Twentieth Century Fox   2:30
5. Alabama Song (Whisky Bar) ברטולט ברכט, קורט וייל 3:15
6. Light My Fire   7:06
משך כולל:
 21:16
צד ב'
מס' שםכותב(ים) משך
1. Back Door Man וילי דיקסון 3:30
2. I Looked at You   2:18
3. End of the Night   2:49
4. Take It as It Comes   2:13
5. The End   11:35
משך כולל:
 43:34

שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Break on Through (To The Other Side)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Break On Through (To The Other Side) הוא השיר הראשון, הפותח את האלבום.

את השיר כתב ג'ים מוריסון.

חברת התקליטים של הלהקה Elektra, התנגדו לשימוש במילים "she gets high" ("היא עפה גבוה", ביטוי להתמסטלות) בגלל שזהו התייחסות לשימוש בסמים. בכל ההוצאות של אלבום הבכורה המשפט הזה נכתב וכל מילות השיר הופיעו, עד 1990 שבו מחקו את המילה "high" וכך ג'ים שר "she gets" ארבע פעמים עד ליללה. תחנות רדיו עד היום משתמשות בגרסה המצונזרת.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

Soul Kitchen[עריכת קוד מקור | עריכה]

Soul Kitchen הוא השיר השני באלבום. השיר הוא מעין מחווה למסעדה בשם "אוליביאס'ס" בחוף ונציה, לוס אנג'לס, בה סולן הלהקה ג'ים מוריסון הרבה לאכול שם ואמר שהמסעדה מזכירה לו את הבית.

משתתפי השיר: ג'ים מוריסון - סולן, רובי קריגר - גיטרה, ריי מנזרק - קלידים, קלידי בס, קולות, ג'ון דנסמור - תופים וכנגן אולפן לארי קנשטל - גיטרת בס.

שיר זה כמו שירים רבים של הלהקה, מופיעים בסרט פורסט גאמפ.

ב-1980, להקת הפאנק X, ביצעה גרסת כיסוי המופיעה באלבום הבכורה שלה.

אקו והבאנימן עשו גרסת כיסוי המופיעה כרצועת בונוס בגרסת הרימסטר לאלבום Echo & the Bunnymen מ-2003.

אדמסקי ביצע גרסת כיסוי לשיר בשם "Soul Kitsch Inc" באלבומו "Doctor Adamski's Musical Pharmacy" מ-1990.

באדי ריץ' ביצע גרסת כיסוי לשיר באלבום ההופעה שלו מ-1969, Buddy & Soul.

The Crystal Ship[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Crystal Ship הפך לבי-סייד לסינגל המצליח שהגיע למקום ה-1 במצעד הפזמונים, Light My Fire. לפי דבריו של מתופף הלהקה ג'ון דנסמור, מוריסון כתב את השיר לחברתו לשעבר מארי וורבלו.

הוצע לקרוא לשיר "Crystal Ship" (ספינת הגבישים) המתייחס לפלטפורמת הולי, אסדת נפט מול חופי סנטה ברברה, קליפורניה, שנוצצת כמו ספינת גבישים שמוארת בלילה, בהשפעת לילה אחד בחוף הים שסולן הלהקה ג'ים מוריסון בילה.

Twentieth Century Fox[עריכת קוד מקור | עריכה]

Twentieth Century Fox מספר על אישה אופנתית אך חסרת רגש כמטפורה לחברת הסרטים והטלוויזיה בעלת אותו השם.

לעומת זאת, מעריצי הלהקה טוענים כי לפי האוטוביוגרפיות של קלידן הלהקה ריי מנזרק ומתופף הלהקה ג'ון דנסמור, השיר עוסק בחברתו לשעבר של מנזרק (כיום אשתו) דורותי.

חלק מהשיר כולל סולו גיטרה שנשמע בדיוק כמו בקטע מסולו הגיטרה בשיר השני באלבום, Soul Kitchen.

(Alabama Song (Whisky Bar[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר זה הוא גרסת כיסוי לשיר אלבמה.

הסולן ג'ים מוריסון שינה מעט את המילים; במקום Show us the way to the next pretty boy (הראו לנו את הדרך לבחור היפה הבא) הוא שר: Show me the way to the next little girl (הראו לי את הדרך לילדה הקטנה הבאה).

Light My Fire[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

Back Door Man[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

I Looked At You[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

End of the Night[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

Take It As It Comes[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

The End[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas Smith, The Doors’ Jim Morrison: 10 profound, bizarre and brilliant quotes, NME, ‏2018-05-22 (באנגלית בריטית)
  2. ^ Michael GallucciMichael Gallucci, Doors Albums Ranked Worst to Best, Ultimate Classic Rock, ‏2015-10-23 (באנגלית)
  3. ^ Classic Tracks: The Doors 'Strange Days', www.soundonsound.com
  4. ^ The Doors | The Doors, web.archive.org, ‏2015-09-07
  5. ^ BBC Four - Classic Albums, The Doors: The Doors, BBC (באנגלית בריטית)
  6. ^ 1 2 3 Jordan Runtagh, Doors' Debut Album: 10 Things You Didn't Know, Rolling Stone, ‏2017-01-04 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ Michael GallucciMichael Gallucci, Top 25 Psychedelic Rock Albums, Ultimate Classic Rock, ‏2021-02-23 (באנגלית)
  8. ^ National Recording Registry To "Ac-Cent-Tchu-Ate the Positive", Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA
  9. ^ Moskowitz, David, The 100 greatest bands of all time: a guide to the legends who rocked the world, Santa Barbara: Greenwood,, an imprint of ABC-CLIO LLC, 2015, עמ' 222, ISBN 978-1-4408-0339-0
  10. ^ Melissa Ursula Dawn Goldsmith, Listen to classic rock! exploring a musical genre, Santa Barbara, California: Greenwood, an imprint of ABC-CLIO, 2020, Exploring musical genres, עמ' 92, ISBN 978-1-4408-6579-4
  11. ^ 1 2 How Jim Morrison got The Doors fired from Whisky a Go Go - Far Out Magazine, faroutmagazine.co.uk, ‏2020-04-16 (באנגלית אמריקאית)
  12. ^ Fong-Torres, Ben; The Doors, The Doors, 1st ed, New York: Hyperion, 2006, עמ' 37, ISBN 978-1-4013-0303-7
  13. ^ Martin KieltyMartin Kielty, Robby Krieger Recalls Move to Electric Guitar, Ultimate Classic Rock, ‏2019-01-27 (באנגלית)
  14. ^ Fong-Torres, Ben; The Doors, The Doors, 1st ed, New York: Hyperion, 2006, עמ' 53, ISBN 978-1-4013-0303-7
  15. ^ Rich Weidman, The Doors FAQ: all that's left to know about the kings of acid rock, Milwaukee, WI: Backbeat Books, 2011, עמ' 120–121, ISBN 978-1-61713-017-5
  16. ^ 1 2 Cherry, Jim, The Doors Examined, 2013, עמ' 13, ISBN 978-1909125124
  17. ^ 1 2 3 Bam Interview - Paul Rothchild, archives.waiting-forthe-sun.net
  18. ^ Fong-Torres, Ben; The Doors, The Doors, 2006, עמ' 58, ISBN 1-4013-0303-X
  19. ^ Weiss, Jeff (2021). The Doors (Liner Notes). The Doors. Elektra Records. RCV1-653797.
  20. ^ John Densmore, Riders on the storm: my life with Jim Morrison and the Doors, New York, N.Y: Delacorte Press, 1990, עמ' 90, ISBN 978-0-385-30033-9
  21. ^ Michael GallucciMichael Gallucci, Revisiting the Doors' Historic Debut Album, Ultimate Classic Rock, ‏2016-01-04 (באנגלית)
  22. ^ Paul Rothchild Speaks About Recording The Doors – The Doors, thedoors.com
  23. ^ Rich Weidman, The Doors FAQ: all that's left to know about the kings of acid rock, Milwaukee, WI: Backbeat Books, 2011, FAQ, עמ' 148, ISBN 978-1-61713-017-5
  24. ^ The Doors, 1st ed, New York: Hyperion, 2006, עמ' 68, ISBN 978-1-4013-0303-7
  25. ^ 1 2 3 Harvey Kubernik, Ray Manzarek on The Doors’ 6 Studio Albums, Best Classic Bands, ‏2024-02-12 (באנגלית בריטית)
  26. ^ The Doors (2008). Classic Albums: The Doors (DVD). Eagle Rock Entertainment.
  27. ^ The Doors (Album notes). The Doors. New York City: Elektra Records. 1967. Back cover. EKS-74007.
  28. ^ The Doors (2008). Classic Albums: The Doors Extras (DVD). Eagle Rock Entertainment.
  29. ^ Alan Paul published, The Doors' Robby Krieger Sheds Light — Album by Album — on One of Rock’s Most Mysterious Bands, guitarworld, ‏2016-01-08 (באנגלית)
  30. ^ Rich Weidman, The Doors FAQ: all that's left to know about the kings of acid rock, Milwaukee, WI: Backbeat Books, 2011, עמ' 149, ISBN 978-1-61713-017-5
  31. ^ 1 2 Fong-Torres, Ben; The Doors, The Doors, 1st ed, New York: Hyperion, 2006, עמ' 71, ISBN 978-1-4013-0303-7
  32. ^ Stephen Davis, Jim Morrison: Life, Death, Legend, Penguin, 2005-06-16, עמ' 139, ISBN 978-1-101-21827-3. (באנגלית)
  33. ^ Steve Sullivan, Encyclopedia of Great Popular Song Recordings, Scarecrow Press, 2013-10-04, עמ' 484–485, ISBN 978-0-8108-8296-6. (באנגלית)
  34. ^ Kent Hartman, The Wrecking Crew: The Inside Story of Rock and Roll's Best-Kept Secret, Macmillan, 2012-02-14, עמ' 2, ISBN 978-0-312-61974-9. (באנגלית)
  35. ^ THE DOORS | Mr. Mojo Risin': The Story of L.A. Woman Q&A and Performance, נבדק ב-2024-05-12
  36. ^ January 1967: The Doors Debut with THE DOORS | Rhino, www.rhino.com (באנגלית)
  37. ^ Jac Holzman Talks ‘The Doors’ – The Doors, thedoors.com
  38. ^ Rich Weidman, The Doors FAQ: all that's left to know about the kings of acid rock, Milwaukee, WI: Backbeat Books, 2011, FAQ, עמ' 201, ISBN 978-1-61713-017-5
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=The_Doors_(אלבום)&oldid=38644520"