יחסי אפגניסטן–פקיסטן
| יחסי אפגניסטן–פקיסטן | |
|---|---|
|
|
| |
| אפגניסטן | פקיסטן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 652,230 | 796,095 |
| אוכלוסייה | |
| 43,174,244 | 244,395,072 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 14,583 | 376,533 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 338 | 1,541 |
| משטר | |
| אמירות איסלאמית | רפובליקה אסלאמית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי אפגניסטן–פקיסטן אלו יחסים דיפלומטיים ובילטראליים בין האמירות האיסלאמית של אפגניסטן לבין הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן. אורך הגבול המדיני בין המדינות הוא 2,670 ק"מ[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפגניסטן והודו הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמיר אפגניסטן, עבדור-רחמן, הצהיר על דחייתו של קו דורנד כגבול מדינה, ואף אחד מממשיכיו לא נטש את המטרה ליצור מדינה אחת לפתאנים, אפילו כששיתפו פעולה עם הודו הבריטית בסוגיות אחרות. כתוצאה מכך, קו דורנד, שחילק את הפתאנים לשתי מדינות, הפך להיות נושא למחלוקת בין ממשלות אפגניסטן ופקיסטן. למרות העובדה שטענות טריטוריאליות אלה של אפגניסטן החלו להישמע רק במהלך חלוקת הודו הבריטית, הפוליטיקה הבריטית באזור זה לא תרמה לנורמליזציה של היחסים. בשנת 1901, יצרו הבריטים אזור מנהלי חדש של הודו הבריטית - פרובינציית הגבול הצפון-מערבי, אשר הם נפרדו משטח פונג'אב. מחוז הגבול הצפון-מערבי חולק למחוזות ולטריטוריה של שבטי הממשל הפדרלי, ואזור השבטים נשלט ישירות מדלהי[2].
אפגניסטן ופקיסטן העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1947, ממשלת אפגניסטן התנגדה לקבלתה של פקיסטן לאומות המאוחדות, אם כי חודשים ספורים לאחר מכן שינתה את החלטתה [3]. ב-26 ביולי 1949, כאשר היחסים בין אפגניסטן לפקיסטן החלו להתדרדר במהירות, נערך קונגרס לויה ג'ירגה באפגניסטן, לאחר שמטוס צבאי של חיל האוויר הפקיסטני פשט על כפר אפגני בסמוך לקו דורנד. כתוצאה מסכסוך זה, הצהירה ממשלת אפגניסטן כי אינה מכירה בגבול המדומה בין שתי המדינות וכי כל ההסכמים הקודמים בקו דורנד לא תקפים. בשנים 1950–1951, קבוצות חמושים בלתי חוקיים חדרו מאפגניסטן לספח חלק מפקיסטן, אך הניסיונות לא צלחו. ממשלת פקיסטן בתגובה ניתקה את היחסים הדיפלומטיים, החזירה את שגרירה מקאבול והפסיקה לספק נפט לאפגניסטן במשך כשלושה חודשים[2].
בשנות ה-70 נקלעו שוב פקיסטן ואפגניסטן ליחסים מתוחים לאחר דיכוי התקוממות הלאומנים בלוך ופשטון על ידי ממשלת זולפיקר עלי בהוטו. ממשלת פקיסטן החליטה להתגמל נגד המדיניות האסלאמית של אפגניסטן, ותמכה במתנגדי האסלאמיסטים של ממשלת אפגניסטן, כולל מנהיגי העתיד של מג'אהדין גולבדין חכמתיאר ואחמד שאה מסעוד. פעולה זו הצליחה מאוד ובשנת 1977, ממשלת אפגניסט של מוחמד דאוד הייתה מוכנה לפתור את כל סוגיות הגבול המצטיינות בתמורה להסרת האיסור על יצירת אוטונומיה לפתאנים, שהובטח על ידי חוקת פקיסטן, אך בוטלה על ידי ממשלת זולפיקר בהוטו, כאשר המדינה כולה חולקה לשניים מחוזות: מערב ומזרח פקיסטן[4][5].
בשנת 1978 עלה הצבא לשלטון בפקיסטן, בראשותו של הגנרל מוחמד זיא אל-חאק, והוקם משטר פרו-סובייטי באפגניסטן תחת הנהגת המפלגה הדמוקרטית העממית של אפגניסטן. מנהיגי המורדים האפגנים גולבדדין חכמטיאר ומוחמד רבאני קיבלו מימון, אימונים וציוד מהמודיעין הבינלאומי של סוכנות פקיסטן. בשנות ה-80, מוחמד זיא אל-חאק יצר קשרים הדוקים עם המחתרת האפגנית, בהסתמך על סילוק הממשלה הפרו-קומוניסטית של אפגניסטן[4].
מלחמת אפגניסטן (1979–1989)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1979 פלשה ברית המועצות לאפגניסטן, מה שהוביל להתקרבות בין ארצות הברית לפקיסטן. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר כינה את פקיסטן "מדינת החזית" של המלחמה הקרה והציע למדינה של 400 מיליון דולרים בסיוע צבאי וכלכלי, שזיא-אל-חאק סירב לקבל. עם זאת, תחת הנשיא רונלד רייגן, ארצות הברית הצליחה לשכנע את פקיסטן להילחם נגד ברית המועצות באפגניסטן, כשהמודיעין הבין-שירותי הפקיסטני משמש כגוף מתווך בין ה-CIA האמריקאי לגורמי מוהג'האדין באפגניסטן. ארצות הברית סיפקה סיוע בסך 3.2 מיליארד דולר אמריקאי והיצע 40 לוחמי F-16. בשנת 1986 הוכרזה תוכנית הסיוע הבאה לפקיסטן בסכום של יותר מ-4 מיליארד דולר אמריקאי, מתוכם 57 אחוז סיוע כלכלי, והשאר סיוע צבאי[6].
בשנת 1985 עלה לשלטון מיכאיל גורבצ'וב בברית המועצות, שהיה כרוך בשינוי המדיניות הסובייטית באפגניסטן. בחסות האומות המאוחדות בז'נבה התקיימו משא ומתן בין ממשלות אפגניסטן, פקיסטן, ארצות הברית וברית המועצות. באמצע פברואר 1989 הוצאו כוחות סובייטים מאפגניסטן, דבר שהחריף את היחסים בין ארצות הברית לפקיסטן, שכן הרשויות האמריקאיות הביעו חשש מעליית האסלאם הקיצוני לשלטון באפגניסטן[6].
היחסים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 פרצה מלחמת אפגניסטן בין כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי (ISAF), שנתמך תחילה על ידי הברית הצפונית ואחר כך הממשלה החדשה של אפגניסטן, לבין הארגון האיסלאמיסטי טליבאן, ששלט בעבר ברוב אפגניסטן. בשנת 2002, בסיוע האו"ם, קיבלה פקיסטן 3.8 מיליון פליטים אפגנים, והשאירה כ-2.6 מיליון איש בשטחה. פקיסטן שלחה כוחות לגבול בין המדינות וארגנה את הקמת מכשול הגבול לאורך קו דורנד וטריטוריה שבטית של הממשלה הפדרלית, כדי לעצור את חדירתם של טרוריסטים זרים לשטחה. הצבא האפגני, האמריקני והפקיסטני מקיימים מדי פעם ישיבות משותפות כאשר מתעוררות בעיות לאורך הגבול[1].
בעשור השני של המאה ה-21 הנהלת נשיא ארצות הרית ברק אובמה ביחס לאפגניסטן ופקיסטן, כדי להביא למצב מדיני וצבאי אחיד באזור, הציגה את הניאולוגיות של אפ-פאק, לייעד את המדינות הללו כזירה יחידה. במאי 2007 פרץ סבב עימות חדש בין המדינות, כוחות פקיסטנים פלשו לאפגניסטן והקימו מאחז צבאי. במהלך המלחמה הקצרה מתו עשרות אנשים[7]. במאי 2017 התרחשו קרבות בין יחידות של צבאות אפגניסטן ופקיסטן סמוך לעיר צ'מאן בבלוצ'יסטן, עשרות אנשי צבא משני הצדדים נהרגו[8].
בשנת 2017 התגוררו בפקיסטן 2–2.4 מיליון איש (מתוכם: 1.4 מיליון רשומים; 600,000 – 1.0 מיליון איש ללא מסמכים) פליטים מאפגניסטן[1].
בשנת 2021 חלה הידרדרות ביחסים בין שתי המדינות על רקע יציאת כוחות צבא ארצות הברית מאפגניסטן ועליית הטליבאן במדינה. שיאה התבטא בחטיפת בתו של שגריר אפגניסטן בפקיסטן, החזקתה בשבי ועינויה.[9] בתגובה, אפגניסטן החזירה את שגרירה ואת עובדי השגרירות בפקיסטן והודיעה כי הם יחזרו לתפקידם רק כאשר יוסר האיום הביטחוני וכשיתפסו החוטפים. משרד החוץ הפקיסטני הודיע כי הוא מופתע מההחלטה.[10]
ב-6 באוקטובר 2023 הודיעה פקיסטן כי בכוונתה לגרש 1.7 מיליון מהגרים מאפגניסטן חסרי מסמכים. הוכרז כי תאריך הגירוש יהיה 1 בנובמבר, אך זה נדחה ל-31 בדצמבר. על פי נתוני האו"ם מנובמבר 2023, חיים בפקיסטן כ-1.3 מיליון פליטים מאפגניסטן שברשותם תעודת פליט שהונפקה על ידי ממשלת פקיסטן, ועוד כ-880,000 חסרי מסמכים וללא מעמד חוקי.[11]
יחסי מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 היקף הסחר בין מדינות הסתכם ב-0.8 מיליארד דולר אמריקאי. בשנת 2013 השלימו המדינות את פעולות הסחר בהיקף של 2.1 מיליארד דולר אמריקאי. בשנת 2015 הייתה פקיסטן השותפה הגדולה ביותר של אפגניסטן לסחר ולכלכלה[12]. בשנת 2016 חלה ירידה בסחר בין מדינות, המחזור הסתכם ב-1.5 מיליארד דולר אמריקאי, שהיה תוצאה של יחסים פוליטיים אינטנסיביים[13]. בשנת 2017 הסתכם הסחר בין מדינות בכ-500 מיליון דולר אמריקאי[14].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפגניסטן, יחסי-חוץ, פקיסטן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 The World Factbook
- ^ 1 2 Afghanistan - The Pashtunistan Issue
- ^ Independent Pakistan
- ^ 1 2 Afghanistan - Pakistan's Support of Afghan Islamists, 1975-79
- ^ Pakistan - Pakhtuns
- ^ 1 2 Pakistan - THE ZIA REGIME
- ^ "Cross-Border Attack: Afghan shelling kills 4 Pakistani soldiers" (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2012-02-01. נבדק ב-2011-08-07.
- ^ Pakistan-Afghanistan crossing closed after border clash | Pakistan News | Al Jazeera
- ^ סוכנויות הידיעות, זעזוע באפגניסטן: בת השגריר נחטפה ועברה עינויים, באתר ynet, 18 ביולי 2021
- ^ Пакистана разочарован из-за решения Афганистана вернуть своего посла, РИА НОВОСТИ, 18 ביולי 2021 (ברוסית)
- ^ סוכנויות הידיעות, עוברים מבית לבית: פקיסטן החלה לגרש מאות אלפי אפגנים, באתר וואלה, 2 בנובמבר 2023
- ^ The Future of Afghanistan-Pakistan Trade Relations | United States Institute of Peace
- ^ Trust Deficit Between Afghanistan and Pakistan Is Hurting Trade - World News Today
- ^ 'Bilateral trade between Pakistan, Afghanistan has dropped by $2b' | The Express Tribune
