תחפושת בפורים
התחפשות בפורים היא מנהג יהודי המוזכר מאז המאה ה-14. יש הסבורים שמקור המנהג הוא בקרנבלים נוצריים במערב אירופה.
_-_MOSES_AND_AARON_IN_JERUSALEM%27S_ADLOYADA_PARADE.jpg)
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור הראשון למנהג הוא אצל קלונימוס בן קלונימוס (סוף המאה ה-13) הכותב ”בחורי ישראל לכבוד והדר, יתפארו ויתהללו, כי ישתגעו, וכי יתהללו, זה ילבש שמלת אשה ולגרגרותיו ענקים, וזה יתחקה כאחד הריקים, תוף ומחול שמחה ושלישים, אלו עם אלו אנשים עם נשים”[1]. תקופה קצרה אחריו רבי משה הכהן אחיין הרא"ש תוקף את המנהג מפני איסור "לא ילבש",[2] אחריו המהרי"ל ותלמידו דנים בשאלת כלאים בתחפושת.[3]
רבי יהודה מינץ (המאה ה-15) דן בשאלת לא ילבש ואומר שילדיהם של גדולי וחסידי עולם (באשכנז) היו נוהגים ללבוש "פרצופים" ולהחליף בגדים בין גברים לנשים, הרב מינץ מביא את דעת הרב גרשון בוניפאצו (האיטלקי[4]) החולק ותוקף אותו על כך,[5] הרמ"א בהגהה לשולחן ערוך[6] הזכיר את המנהג, ללא הסתייגות מעצם המנהג.
במאה ה-16 נפוץ מנהג דומה הצגות "פורים שפיל"[7] בה על הרוב העלו הצגות מסיפור המגילה כולל תחפושות, מנהג מאוחר יותר שהחל בתל אביב בתחילת המאה העשרים הוא ה"עדלאידע" תהלוכות של אנשים מחופשים.[8]
מכיוון שאחד המקורות הראשונים של המנהג הוא בגרמניה, טען ישראל יובל שמקור המנהג הוא קרנבל הפאסנאכט (גר')[9] כך סברו גם הרב שם טוב גאגין[10] רבי יוסף משאש[11] ואחרים.[12]
רבנים רבים כתבו[13] שסיבת המנהג היא להרבות שמחה, יעקב שמואל שפיגל סבור שזו גם הסיבה ההיסטורית.[15]
נימוקים דרשניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרות ההלכתית והדרשנית נכתבו נימוקים רבים,[16] רובם אנכרוניסטים.[17]
- על פי הפסוק "אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" (אסתר, ט', א').[18]
- על סמך דברי חז"ל מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב' "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".[19]
- לזכר "התייהדותם" של הגויים (אסתר, ח', י"ז).[20]
- על שם לבישת בגדי המלכות על ידי מרדכי היהודי (אסתר, ח', ט"ו).[21]
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר השימוש ביחס לתחפושת היה במילים "מסכות" או "פרצופין", ב-1927 חודשה המילה תחפושת ב"מלון אשכנזי–עברי" של נפתלי הרץ טור-סיני ושמעון מנחם לזר, ולאחר שלוש שנים הוכנסה המילה ל"מילון שימושי לשפה העברית" של יהודה גור.[22] הפועל "התחפש" מופיע במקרא מספר פעמים[23] אך כשם עצם הוא מוכר רק במאה ה-20.
הלשונאי יצחק אבינרי לעג לתחדיש וכינה אותו "חידוש יתר". השימוש במילה התגבר בעיתונות במלחמת העולם השנייה, כדי לתאר מבצעים חשאיים. רק אחרי שמנהג ההתחפשות התקבע בישראל החל השימוש במילה בהקשר הפורימי.
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_P.M._YITZHAK_SHAMIR_WITH_HASSIDIC_FUR-HAT_(cropped).jpg)
המנהג נפוץ בספרד, באיטליה,[24] באשכנז, בלוב[25] ועוד, יהודי תימן לא נהגו להתחפש,[26] כך גם יהודי חלב,[27] יהדות מרוקו,[28] יהדות איראן,[29] יהדות עיראק,[30] ועוד. במצרים רק הילדים התחפשו.[31]
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסקים רבים תקפו בחריפות החלפת בגדים בין גברים לנשים בשל דין "לא ילבש" מבחינה הלכתית והנהגתית, החיד"א כותב: "אוי לנו! איך זרע ישראל בני אברהם יצחק ויעקב, ונשמת שדי בקרבם, בלכתם ילכו בחוקי הגוים, ונותנים כח ליצר הרע ופרקו עול תורה ומצות ביום הקדוש הזה, היאומן כי יסופר שמצוה הוא ביום הזה לעבור על דת משה וישראל. ואיך נשא פנינו לשלם רעה תחת טובה, כי ביום אשר כמעט אבדנו, וה' ברחמיו הצילנו, ביום הזה אשר קבלנו החסדים והטובות להפליא, בו בפרק אלו עוברין על רצונו, וכדאי בזיון וקצף..."[32] הב"ח העלה בעיה נוספת: החלפת בגדים מביאה לתערובת, בעקבות כך הוא מגדיר את החלפת הבגדים כ"מנהג לא הגון"[33] הבאר הגולה מוסיף שהרבה חורבנות וגזירות נולדו על ידי זה,[34] לעומת זאת פוסקים כמו מהר"י מינץ התירו ואף תקפו באופן חריפה את האוסרים.[5]
לגבי התחפשות בכלל, השל"ה כתב שזהו מנהג הוללות ויש להימנע ממנו,[35] רבי שמואל אבוהב כתב שיש במנהג איסור של הליכה בחוקות הגויים,[36] הרב מאיר מאזוז גם יצא בחריפות נגד המנהג מפני שמקורו בקרנבלים נוצריים ומסיבות אחרות.[12]
דינים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפוסקים דנו האם יש איסור לאדם להתפלל עם תחפושת, והאם יש איסור להתחפש לאדם רשע.[37]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יהודה ליב מימון, ההתחפשות בפורים, סיני, מוסד הרב קוק, תרצ"ח, גיליון ב, עמ' תג-תיז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הרב גדליה אוברלנדר, מנהג ההתחפשות בפורים, אור ישראל (מונסי), ז (שנה ב ג)עמ', באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- יעקב שמואל שפיגל, חילופי בגדים בין גברים לנשים באירועים מיוחדים, ראשונים ואחרונים, מרכז שז"ר, 2010, (תשע) 329-352[38], באתר Academia.edu
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק טסלר, הפגנה אידיאולוגית, סיפור של תקופה: ההיסטוריה של התחפושות בפורים, באתר ynet, 17 במרץ 2022
- ישראל שפירא, מיוחד: המקור של התחפושות • פרק ראשון, באתר כיכר השבת, 10 במרץ 2020
מנהג התחפושות בפורים, בביצוע מאיר אליהו, סרטון בערוץ "בית הכנסת מוסאיוף", באתר יוטיוב (אורך: 01:12:26)- משה ליב הלברשטט, תחפושות בפורים ובאירועים שונים, ירושתנו, בני ברק, תשע"א, גיליון ה, עמ' קע, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אברהם מאיר הברמן (עורך), קלונימוס בן קלונימוס, אבן בוחן, מוסד הרב קוק, ירושלים תשט"ז, עמ' 30, באתר אוצר החכמה
- ^ רבי משה הכהן, ספר חסידים תנינא, ורשה, תרכ"ו, עמ' טו., באתר היברובוקס
- ^ רבי זליקמן מבינגא, מהר"ז בינגא: חידושים ביאורים ופסקים לרבנו זעליקמן מבינגא, ירושלים: מכון ירושלים, תשמ"ה, עמ' רח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ ככל הנראה מפני שהדבר לא היה נהוג במקומו, היו שכתבו שהמנהג היה קיים כבר באיטליה ב-1450, ראו: מ. צבר, על דבר לבישת הפרצופים בפורים, משקפיים, 33 תשנ"ח, עמ' 60-62
- ^ 1 2 שו"ת מהר"י מינץ, סימן טז
- ^ ראו דרכי משה סימן תרצו ובהגהה לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ו, סעיף ח'. עדויות מאוחרות מספרות שהרמ"א עצמו היה לובש מסכה, ראו הרב עי"ש, לב העברי, ירושלים תש"נ חלק א עמוד ד אות ב
- ^ המנהג מתועד בערך מ-1555, ראו: אהובה בלקין, הפורים שפיל: עיונים בתיאטרון היהודי העממי, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ג 2002, עמ' 66 והלאה, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ^ החל מ-1912, ראו: חזקי שוהם, מרדכי רוכב על סוס: חגיגות פורים בתל אביב (1936-1908) ובנייתה של אומה חדשה, רמת גן ושדה בוקר: אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת בן-גוריון, 2013.
- ^ ישראל יעקב יובל, תקנות נגד ריבוי גירושין בגרמניה במאה הט"ו, ציון, גיליון מח חוברת ב, ירושלים 1983, עמ' 181 הערה 16, באתר JSTOR
- ^ רבי שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק א, ירושלים תש"מ, עמ' תקמה אות תרכב
- ^ רבי יוסף משאש, מים חיים, פאס תרצ"ד, סימן רצח
- ^ 1 2 הרב מאיר מאזוז, סנסן ליאיר, סימן יב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ רבי אברהם יהושע השיל מאפטא, אוהב ישראל, ירושלים תשנ"א, יד:; רבי שלמה מראדומסק, תפארת שלמה, תל אביב תשכ"ג, אסתר ה א ועוד
- ^ פורסם גם בתוך קבץ מאמריו "פתחי תפילה ומועד" (תשע) 485-508.
- ^ יעקב שמואל שפיגל, חילופי בגדים בין גברים לנשים באירועים מיוחדים, ראשונים ואחרונים, מרכז שז"ר, 2010, (תשע) 329-352[14], באתר Academia.edu
- ^ כל המקורות וכל המנהגים: לָמָה וְלְמָה מתחפשים בפורים?, באתר דרשו, 15 במרץ 2016
- ^ מקורות וטעמים נוספים בפורום אוצר החכמה
- ^ יואל רפל ועליזה שנהר אלרועי, מועדי ישראל, הוצאת משרד הבטחון, 2007, עמ' 298-299
- ^ הרב אליהו כי טוב, ספר התודעה, פרק י
- ^ רבי שמואל קעלין, מחצית השקל, הלכות פורים
- ^ רבי חיים בנבנישתי, כנסת הגדולה, הלכות פורים.
- ^
אילון גלעד, מתי בעצם התחלנו להתחפש בפורים?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2018
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ח'; ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק ל', בספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ב' הפעולה מכונית "השתנות"
- ^ בצלאל רות, היהודים בתרבות הריניסאנס באיטליה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ב, עמ' 33
- ^ רבי אברהם כלפון, חיי אברהם, ליוורנו תרכ"א, סימן שמג
- ^ עמר כהן, פורים בצנעא / בלי תחפושות ועם הרבה יין: כך חגגו יהודי תימן את פורים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 במרץ 2017
- ^ הרב חיים סבתו, בואי הרוח, הוצאת ידיעות אחרונות 2008, פרק א
- ^ הרב רפאל דלויה, זוכר ברית אבות - מנהגי אבותינו שבמרוקו, הר ברכה, תש"ע, עמ' 146, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ עדלאידענו - מנהגי החג שאת רובם למדנו בכלל מהגויים בגולה, באתר שבתון - השבועון לציבור הדתי, 24 בפברואר 2021
- ^ רבי יוסף חיים מבגדאד, בן איש חי, שנה א פרשת תצוה, אות כב
- ^ רבי רפאל אהרון בן שמעון, נהר מצרים, נא אמון תרס"ח, הלכות פורים נג.
- ^ החיד"א, לב דוד, פרק כט
- ^ בית חדש, יורה דעה, סימן קפ"ב
- ^ באר הגולה (רבקש), יורה דעה, סימן קפ"ב, סעיף קטן ח'
- ^ מסכת מגילה, נר מצווה, אות טו
- ^ רבי שמואל אבוהב, דבר שמואל, ונציה תס"ב, סוף שאלה רמז, באתר היברובוקס
- ^ 5 דברים שאולי לא ידעת על תחפושות בפורים, באתר דרשו, 21 בפברואר 2021; דיני פורים - תחפושת, חוקי חיים, גיליון 170
- ^ פורסם גם בתוך קבץ מאמריו "פתחי תפילה ומועד" (תשע) 485-508.
