קטרינה פריץ'
 | |
| לידה |
14 בפברואר 1956 (בת 68) אסן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות של דיסלדורף |
| פרסים והוקרה |
פרס אאכן לאמנות (1996) Piepenbrock Prize for Sculpture (2008) פרס אריה הזהב (2022) Coutts (1994) |
  | |
קטרינה פריץ' (בגרמנית: Katharina Fritsch; נולדה ב-14 בפברואר 1956) היא פסלת בינלאומית, ופרופסור לפיסול, אשר חיה ועובדת בדיסלדורף, גרמניה. ב-1995 ייצגה את גרמניה בביאנלה בוונציה, זוכת פרס מפעל חיים בביאנלה של ונציה ב-2022.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריץ' נולדה ב-14 בפברואר 1956 באסן, עיר במערב גרמניה. היא למדה בתחילה היסטוריה ותולדות האמנות באוניברסיטת מינסטר, אך בשנת 1977 עברה לאקדמיה לאמנות דיסלדורף שם הייתה תלמידתו של פריץ שוגלר עד 1984. פריץ' הציגה תערוכות יחיד במוזיאונים מרכזיים בסן פרנסיסקו, בזל, ציריך, שיקגו, לונדון, ניו יורק ודיסלדורף. היא הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה במרכז דיא לאמנויות בניו יורק ב-1993. ב-1995 ייצגה את גרמניה בביאנלה בוונציה. ב-2001 הוצגו עבודותיה בטייט גלרי בלונדון.[3]
בשנת 2001 מונתה פריץ' לפרופסור לפיסול באקדמיה לאמנויות יפות, מינסטר, תפקיד בו כיהנה עד 2010. כיום היא פרופסור לפיסול באקדמיה לאמנות דיסלדורף. היא חברה באגודת האמנים הגרמנית ומאז 2010 חברה מלאה באקדמיה למדעים ואמנויות נורדריין-וסטפאל בגרמניה.
ב-2022 זכתה בפרס אריה הזהב בביאנלה ה-59 של ונציה. הפסל שיצרה ב-1987, פילה בגודל טבעי, הוצג בתערוכה במיקום מרכזי.[4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריץ' ידועה בפסליה ובמיצבים שלה המחייה אובייקטים מוכרים ברגישות צורמת ומדהימה. האיקונוגרפיה של יצירותיה שאובה ממקורות רבים ושונים, כולל נצרות, תולדות האמנות ופולקלור. בילדותה נהגה לבקר אצל סבה, מוכר של ציוד אמנות של פייבר-קסטל דבר אשר השפיעה על עבודתה. בעבודתה היא מושפעת מעבודתו של מרסל דושאן על ידי תגובה לרעיונותיו ושינוי תפיסת הצופים לגביהם.
היא משכה תשומת לב בינלאומית לראשונה באמצע שנות ה-80 עם יצירות בגודל טבעי כמו פיל בקנה מידה אמיתי, יחד עם העתקים של חפצים יומיומיים כמו עמדת תצוגה גדולה מלאה בפסלים של מדונה. האמנות של פריץ' עוסקת לעיתים קרובות בפסיכולוגיה ובציפיות של המבקרים במוזיאון.
העבודות המוכרות ביותר שלה הן מלך החולדות (1993), מעגל ענק של חולדות פוליאסטר שחורות, שנכללו בביאנלה בוונציה בשנת 1999. עבודות אחרות כוללות את "נזיר" (2003), דמות גברית סטואית ומונוכרומטית, עשויה מוצק פוליאסטר עם משטח שחור מט חלק; "קבוצה של דמויות" (2006-2008), מיצב של תשעה אלמנטים; והאן/קוק (2010), תרנגול בגובה 4.5 מטרים בכחול אולטרה-מרין שיוצג על הבסיס הרביעי בכיכר טרפלגר בלונדון מיולי 2013 עד ינואר 2015.
בתהליך העבודה שלה, משלבת פריץ' את טכניקות הפיסול המסורתי עם אלו של הייצור התעשייתי. בעוד שרבות מיצירותיה המוקדמות נעשו בעבודת יד, פריץ' מייצרת כעת רק את הדגמים של הפסלים שלה ולאחר מכן מוסרת אותם למפעל לייצור, לפי "מפרט כמעט פתולוגי". היא משתמשת בדגמים הללו ליצירת תבניות, מהן יצוקים הפסלים הסופיים בחומרים כמו גבס, פוליאסטר ואלומיניום. רבים מיוצרים כמהדורות, כלומר מספר יציקות נלקחות מתבנית אחת. פריץ' משתפת פעולה לעיתים קרובות עם דוגמן בשם פרנק פנסטרמאכר. אחת המוזות שלה. הוא "מייצג את ה'אדם' הגנרי ביצירות כמו שלושת האנשים ה'רעים' שלה: הנזיר, הדוקטור והמטפל. התהליך של פריץ' ביצירת דמויות אנושיות דומה ליצירות החיות או החפצים שלה. היא מצלמת את הדוגמן, מנסה רעיונות ומתעדת את פרטי עמידתו של הדוגמן. ביצירת התבנית היא וטכנאי הגבס שלה מכסים את הדגם בוזלין ויוצרים את התבנית מלמעלה. לאחר סיטואציה דרמטית, קרוב למוות, שבה פרנק היה מכוסה יותר מדי גבס והכחיל, כשראשו "נשען קדימה" לאחר פריץ' סיימה את תבנית הגבס, היא משתמשת בסיליקון כדי ליצור מודל הפוך ולאחר מכן בפוליאסטר כדי ליצור מודל ישר מהסיליקון. החלקים השונים מחוברים יחד בקפידה כי "המשטח צריך להיות מושלם לחלוטין."לאחר מכן פריץ' צובעת או מרססת את הפסל כדי לסיים אותו.
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריץ' העלתה מספר רב של תערוכות יחיד ותערוכות במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. היא ייצגה את גרמניה בביאנלה בוונציה 1995 והציגה תערוכות יחיד במוזיאונים ברחבי אירופה וארצות הברית, כולל המוזיאון לאמנות מודרנית בבזל, מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, המכון לאמנות של שיקגו, מוזיאון טייט מודרן בלונדון ו-K21 בדיסלדורף. ב-2009 עבודתה הייתה נושא לרטרוספקטיבה בקונסהאוס ציריך וב-דיכטורהאלן, המבורג. בשנת 2013 היא יצרה את Hahn / Cock, פסל ענק של תרנגול כחול בוהק, עבור כיכר טרפלגר בלונדון. גרסאות של העבודה מוצגות כעת בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון ובמרכז האמנות ווקר במיניאפוליס.
פריץ' השתתפה גם בתערוכות קבוצתיות רבות, כולל הביאנלה של סידני (1988), הביאנלה ה-46 בוונציה (1995), הביאנלה ה-48 בוונציה (1999), הביאנלה גוואנגג'ו (2010), הביאנלה ה-54 בוונציה (2011), וכן הביאנלה ה-59 של ונציה (2022).[5]
יצירות בולטות באוספים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gespenst und Blutlache (רוח רפאים ובריכת דם) (1988), המכון לאמנות של שיקגו ומוזיאון פילדלפיה לאמנות
- Warengestell mit Madonnen (דוכן תצוגה עם מדונות) (1987-1989), מוזיאון הירשהורן וגן הפסלים, מכון סמיתסוניאן, וושינגטון די.סי. וגלריית שטוטגרט
- שמונה ציורים עם שמונה צבעים (1990–1991), המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק
- Kind mit Pudeln (ילד עם פודלים) (1995-1996), מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית
- Rattenkönig (Rat King) (1998), המכון לאמנות של שיקגו ושאולאגר, מינשטיין, שווייץ
- Mönch (Monk) (1997-1999), המכון לאמנות של שיקגו וגלנסטון, Potomac, מרילנד
- הנדלר (דילר) (2001), גלנסטון, פוטומק, מרילנד
- סנט קתרינה (סנט קתרין) (2004), מרכז ווקר לאמנות, מיניאפוליס
- קבוצת דמויות (2006–2008), המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק
- תרנגול (2010/2013), הגלריה הלאומית לאמנות, וושינגטון הבירה ומרכז האמנות ווקר, מיניאפוליס
- סארג (ארון מתים) (2016), מרכז פומפידו, פריז
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1984: Rheinische Post Art Prize, דיסלדורף
- 1989: פרס האמנות Glockengasse, קלן
- 1994: Coutts & Co. International Award, לונדון
- 1996: פרס אאכן לאמנות
- 1999: פרס אמנות עיר צעירההמוענרת לרמן צעיר מהעיר וולפסבורג
- 2002: פרס קונרד פון סוסט של האגודה האזורית של וסטפאליה-ליפה
- 2008: פרס פיפנברוק לפיסול
- 2014: פרס האמנות של העיר דיסלדורף
- 2022: אריה הזהב בביאנלה ה-59 בוונציה על מפעל חייה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קטרינה פריץ'
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Central Pavilion See on Google Maps, Biennale Arte 2022 | Katharina Fritsch, La Biennale di Venezia, 2022-03-28 (באנגלית)
- ^ זוועה ויופי בוונציה: הביקור בביאנלה מותיר תחושת גודש ובלבול | כלכליסט, באתר calcalist, 2022-05-08
- ^ Megan O'grady, A Sculptor of the Female Gaze, NY Times, 2020
- ^ האם פיקסו היה פיקסו לו היה בת? - הנשים במרכז הבמה של הביאנלה לאמנות ה-59 בוונציה, באתר migdala, 2022-09-17
- ^ Katharina Fritsch | Matthew Marks Gallery, Katharina Fritsch | Matthew Marks Gallery