הביאנלה ה-59 של ונציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הביאנלה ה-59 של ונציה
LIX Esposizione internazionale d'arte di Venezia
סוג תערוכת אמנות, ביאנלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מיקום ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
מועדים
תאריכי פעילות 23 באפריל 2022 – 27 בנובמבר 2022 (31 שבועות ויומיים) עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.labiennale.org/it/arte/2022 האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הביאנלה ה-59 של ונציה היא תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית, שהתקיימה בין החודשים אפריל לנובמבר 2022 בוונציה, איטליה. הביאנלה של ונציה היא תערוכה המתקיימת כל שנתיים בעיר זו. המנהלת האמנותית צ'צ'יליה אלמני אצרה את התערוכה המרכזית שלה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביאנלה בוונציה היא תערוכה דו-שנתית לאמנות בינלאומית המתקיימת בוונציה, איטליה. היא מתוארת לעיתים קרובות כ"האולימפיאדה של עולם האמנות", ההשתתפות בביאנלה היא אירוע יוקרתי לאמנים עכשוויים. הפסטיבל הפך לקונסטלציה של מופעים: תערוכה מרכזית שאצר המנהל האמנותי של אותה שנה, ביתנים לאומיים בהנחיית אומות בודדות ותערוכות עצמאיות ברחבי ונציה. בנוסף קרן הביאנלה מארחת גם פסטיבלים קבועים באמנויות אחרות: אדריכלות, מחול, קולנוע, מוזיקה ותיאטרון.

מחוץ לתערוכה המרכזית והבינלאומית, מדינות בודדות מייצרות מופעים משלהן, המכונים ביתנים, כייצוג הלאומי שלהם. מדינות שבבעלותן בנייני הביתן שלהן, כמו 30 הממוקמים על הג'יארדיני, אחראיות גם לעלויות האחזקה והבנייה שלהן. מדינות ללא בניינים ייעודיים יוצרות ביתנים בארסנאלה (המספנה הישנה) של ונציה וברחבי העיר.

הביאנלה ה-59 התקיימה מה-23 באפריל 2022 ועד ה-27 בנובמבר 2022. מגפת הקורונה דחתה את הביאנלה לארכיטקטורה של 2020 ל-2021 ואת הביאנלה לאמנות ל-2022.

תערוכה מרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'צ'יליה אלמני, האוצרת הראשית של היי ליין ארט, שימשה כמנהלת האמנותית של הביאנלה ה-59 בוונציה. התערוכה המרכזית שלה נקראת "חלב החלומות", על שם ספרה של האמנית הסוריאליסטית המקסיקנית ילידת אנגליה לאונורה קרינגטון, ספר אשר מלא בסיפורים קסומים שבהם ניתן לשנות הכל באמצעות דמיון. התערוכה עוקבת אחר שלושה נושאים: ייצוג גוף ומטמורפוזה, יחסי אנוש עם טכנולוגיה והקשר בין הגוף לכדור הארץ. אלמני פיתחה את הרעיון משיחות עם אמנים ושאלות בעקבות מגפת הקורונה.

"חלב החלומות" הציגה 213 אמנים. בניגוד לתערוכות קודמות, שבהן רוב האמנים הזדהו כגברים, במקום זאת פחות מ-10% מהאמנים של אלמני מזדהים כגברים. אלמני הקטינה את האלמנט הזה ולא תיארה את המופע שלה כפמיניסטית גלויה, אך דיברה על הטלת ספק ב"אידיאל האוניברסלי של 'איש התבונה' הלבן והגברי כמרכז הקבוע של היקום והמדד לכל הדברים". רבים מאמני התערוכה המרכזית קשורים לאוונגרד של המאה ה-20. כמעט מחצית מהאמנים של אלמני נפטרו, שיעור גבוה בהרבה מהביאנלות הקודמות. אמנים אוונגרדיים אלה זוכים לייצוג חסר, לאחר שזכו להכרה בתקופתם, והביאנלה נותנת שירות כדי להדגיש את עבודתם.

לאחר שהתערוכה נדחתה בשנה אחת בגלל מגפת הקורונה, אלמני קיוותה לנצל את השנה הנוספת להכנת פרויקטים חדשים ולנצל את הפתיחה, שקודמת כעת ליום השחרור האיטלקי, לציון אירוע של ביחד. אלמני היא האיטלקייה הראשונה שכיהנה כמנהלת האמנותית של הביאנלה. היא אצרה בעבר את הביתן האיטלקי של הביאנלה של 2017.

ביתנים לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סך של 80 ביתנים לאומיים השתתפו בביאנלה ה-59, כאשר חמש מדינות השתתפו לראשונה: קמרון, נמיביה, נפאל, עומאן ואוגנדה. כל מדינה בחרה אמנים לייצג את הביתן שלה, לכאורה מתוך עין לנושא הביאנלה. כאות סולידריות לאוקראינה וכאקט נגד המלחמה, אוצר הביתן הרוסי ריימונדאס מאלאשוסקאס פרש מהפרויקט שלו והביתן של רוסיה נותר סגור. אלכסנדרה סוחרבה, אחת האמניות שהיו אמורות להשתתף בביתן של רוסיה, פרסמה בהצהרה באינסטגרם כי "אין מקום לאמנות כאשר אזרחים מתים תחת אש הטילים, כאשר אזרחי אוקראינה מתחבאים במקלטים, כאשר מפגינים רוסים מושתקים”.

הביתנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה מיקום בוונציה אמנ/ית אוצר.ת קישור
אלבניה ארסנאלה לומטורי בלושמי Adela Demetja [1]
ארגנטינה ארסנאלה מוניקה הלר Alejo Ponce de León
אוסטרליה ג'ארדיני מרקו פוסינטו Alexie Glass-Kantor [2][3]
אוסטריה ג'ארדיני אשלי הנס שריל [4][5]
אתיופיה ג'ארדיני מריקוקב ברהנו
בלגיה ג'ארדיני פרנסיס אליס Hilde Teerlinck [6]
ברזיל ג'ארדיני ג'ונתס דה אנדרדה Jacopo Crivelli Visconti, José Olympio da Veiga Pereira
בוליביה ברחבי ונציה Warmichacha Collective Roberto Aguilar Quisbert - Mamani Mamani, Judith Cuba
קנדה ג'ארדיני סטאן דגלס Reid Shier [7]
קטלוניה ברחבי ונציה לארה פלוקסה Oriol Fondevila
דנמרק ג'ארדיני אופה איסולוטו Jacob Lillemose
אסטוניה ג'ארדיני קריסטינה נורמן וביטה רבזי Corina Apostol, Maria Arusoo
פינלנד ג'ארדיני פילבי טקלה Christina Li [8]
צרפת ג'ארדיני זינב סדירה [9][10]
גרמניה ג'ארדיני מריה אייכהורן Yilmaz Dziewior [11]
בריטניה ג'ארדיני סוניה בוייס [12]
הונג קונג ברחבי ונציה אנג'לה סו Freya Chou [13]
איסלנד ברחבי ונציה סיגורור גויונסן Mónica Bello [2]
ישראל ג'ארדיני עילית אזולאי ד"ר שלי הרטן [14]
האיטי ארסנאלה מירלנד קונסטנט, פרנץ זפירין
איטליה ארסנאלה ג'יאן מריה טוסטי Eugenio Viola [15]
קוסובו ארסנאלה ג'קופ פרי Inke Arns
לוקסמבורג ברחבי ונציה טינה גילן [2]
מלטה ארסנאלה ארנג'לו ססולינו, גיוספה שמברי בונצ'י, סריאן שמברי Keith Sciberras, Jeffrey Uslip [1]
הולנד ברחבי ונציה מלאני בונג'ו Maaike Gouwenberg, Geir Haraldseth, Soraya Pol [16]
נפאל ברחבי ונציה טשרין שרפה Sheelasha Rajbhandari, Hit Man Gurung [17][18]
הביתן הנורדי ג'ארדיני אנדש סונה, מארט אנה סארה, פאולינה פאודוף [19]
ניו זילנד ברחבי ונציה יוקי קיהאראה Natalie King [2][20]
פולין ג'ארדיני מלגוז'טה מירגה-טס Zachęta National Gallery of Art, Wojciech Szymański, Joanna Warsza [21]
ספרד ג'ארדיני איגנסי אבאלי Beatriz Espejo [2]
שווייץ ג'ארדיני Echakhch לטיפה Francesco Stocchi [22]
טייוואן ברחבי ונציה Sakuliu Pavavaljung Patrick Flores [2]
טורקיה ברחבי ונציה פוסון אונור Bige Örer [23]
איחוד האמירויות הערביות ברחבי ונציה מוחמד אחמד איברהים Maya Allison [24]
ארצות הברית ג'ארדיני סימון לי Eva Respini [25]
ונצואלה ג'ארדיני פלמירה קוראה, מילה קווסט, סזאר וסקז, חורחה רציו זכריאס גרסיה
רומניה ג'ארדיני אדינה פינטילי Cosmin Costinas and Viktor Neumann [26]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר מושבעים העניק את הפרסים העיקריים:

  • אריה הזהב להשתתפות הבינלאומית הטובה ביותר: סוניה בוייס – הביתן הבריטי.
  • הכרה מיוחדת: ביתן צרפתי, ביתן אוגנדי
  • אריה הזהב לאמנית הטובה ביותר של התערוכה המרכזית: סימון לי.
  • הוקרה מיוחדת: שובינאי אשונה ולין הרשמן ליסון.
  • אריה הכסף לאמן הצעיר המבטיח ביותר בתערוכה: עלי צ'רי.
  • אריה הזהב על מפעל חיים של הביאנלה ה-59 הוענק לקטרינה פריץ' וססיליה ויקוניה.

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביאנלה של 2022 הייתה התערוכה הנמכרת ביותר אי פעם עם יותר מ-800,000 כרטיסים שנמכרו. בעוד שהביאנלה של 2022 מכרה שליש יותר כרטיסים מאשר הביאנלה של 2019, היא גם הייתה ארוכה יותר ב-14% ונמשכה 197 ימים.

שתי נשים שחורות זכו בפרסים המובילים של בינאלה היו גם "רגע אגדי וגם סימן אפשרי לכך שהקנוניזציה של האמניות השחורות... בעיצומו". השפעות הפלישה הרוסית לאוקראינה היו עוד רגע גדול, שהורגש בביאנלה עם סגירת הביתן הרוסי והיעדרם הבולט של אוליגרכים רוסים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ da Silva, José (דצמבר 17, 2021). "Venice Biennale 2022: all the national pavilions, artists and curators". The Art Newspaper (באנגלית). ארכיון מ-ינואר 6, 2022. נבדק ב-פברואר 21, 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 "A Continually Updated List of Every Country's Pick for the 2021 Venice Biennale". ARTnews (באנגלית אמריקאית). דצמבר 9, 2019. ארכיון מ-דצמבר 29, 2019. נבדק ב-דצמבר 29, 2019.
  3. ^ Maida, Desirée (נובמבר 15, 2019). "Il Padiglione dell'Australia alla Biennale d'Arte di Venezia 2021". Artribune (באיטלקית). ארכיון מ-נובמבר 16, 2019. נבדק ב-דצמבר 29, 2019.
  4. ^ "Jakob Lena Knebl and Ashley Hans Scheirl Will Represent Austria at 2021 Venice Biennale". Artforum (באנגלית אמריקאית). פברואר 25, 2020. ארכיון מ-פברואר 21, 2022. נבדק ב-יוני 16, 2020.
  5. ^ "Knebl und Scheirl 2021 für Österreich bei Kunstbiennale Venedig" (אורכב 21.02.2022 בארכיון Wayback Machine) in derstandard.at (in German)
  6. ^ Greenberger, Alex (יוני 15, 2020). "Francis Alÿs, Artist with a Timely Interest in Borders, Will Represent Belgium at 2022 Venice Biennale". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-ינואר 1, 2022. נבדק ב-יוני 16, 2020.
  7. ^ Greenberger, Alex (ינואר 15, 2020). "Stan Douglas, Leading Video Artist with an Eye Toward the Marginalized, Will Represent Canada at 2021 Venice Biennale". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-ינואר 15, 2020. נבדק ב-ינואר 16, 2020.
  8. ^ Selvin, Claire (פברואר 5, 2020). "Celebrated Video and Performance Artist Pilvi Takala Will Represent Finland at 2021 Venice Biennale". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-פברואר 15, 2020. נבדק ב-פברואר 15, 2020.
  9. ^ Selvin, Claire (ינואר 27, 2020). "Zineb Sedira Becomes First Algerian Artist to Represent France at Venice Biennale". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-פברואר 21, 2022. נבדק ב-ינואר 31, 2020.
  10. ^ Azimi, Roxana (ינואר 24, 2020). "La Franco-Algérienne Zineb Sedira représentera la France à la Biennale de Venise 2021". Le Monde (בצרפתית). ארכיון מ-ינואר 29, 2020. נבדק ב-ינואר 31, 2020.
  11. ^ "Maria Eichhorn to Represent Germany at 2022 Venice Biennale". Artforum (באנגלית אמריקאית). פברואר 17, 2021. ארכיון מ-פברואר 21, 2022. נבדק ב-מאי 4, 2021.
  12. ^ Rea, Naomi (פברואר 12, 2020). "Artist Sonia Boyce Will Be the First Black Woman to Represent the UK at the Venice Biennale". Artnet News (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-פברואר 21, 2022. נבדק ב-פברואר 15, 2020.
  13. ^ Tsui, Enid (יוני 17, 2021). "Artist Angela Su to represent Hong Kong at 2022 Venice Biennale". South China Morning Post (באנגלית). ארכיון מ-אוקטובר 25, 2021. נבדק ב-יוני 18, 2021.
  14. ^ "For Ilit Azoulay, The Kingdom Has Crashed. Long Live The Queendom!". Whitewall (באנגלית). נבדק ב-2022-12-31.
  15. ^ Smee, Sebastian (אפריל 22, 2022). "A great Venice Biennale unfolds, against all the odds". The Washington Post (באנגלית). נבדק ב-אפריל 22, 2022.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  16. ^ Goldstein, Caroline (מרץ 12, 2020). "Venice Biennale 2021: Here Are All the Artists Confirmed to Represent Their Countries at the Event (So Far)". Artnet News (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-יולי 29, 2021. נבדק ב-מאי 20, 2020.
  17. ^ Solomon, Tessa (2022-02-01). "Nepal to Make Venice Biennale Debut with Pavilion by Tsherin Sherpa". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-10 בפברואר 2022. נבדק ב-2022-02-10. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Biennale Arte 2022 | National Participations". La Biennale di Venezia (באנגלית). 2022-02-02. ארכיון מ-14 בפברואר 2022. נבדק ב-2022-02-10. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Greenberger, Alex (אוקטובר 13, 2020). "To Mark Rare Showcase for Indigenous Art, Nordic Pavilion Changes Name for 2022 Venice Biennale". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-פברואר 10, 2022. נבדק ב-מאי 4, 2021.
  20. ^ Long, Lauren (ספטמבר 17, 2019). "Yuki Kihara to Represent New Zealand at 59th Venice Biennale". ArtAsiaPacific. ארכיון מ-דצמבר 29, 2019. נבדק ב-דצמבר 29, 2019.
  21. ^ "Małgorzata Mirga-Tas to Represent Poland at Venice Biennale". Artforum (באנגלית אמריקאית). אוקטובר 7, 2021. ארכיון מ-אפריל 23, 2022. נבדק ב-אוקטובר 9, 2021.
  22. ^ Greenberger, Alex (ינואר 28, 2020). "Latifa Echakhch, Rising Star Focused on Immigration and Alienation, Will Represent Switzerland at 2021 Venice Biennale". ARTnews.com (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-פברואר 21, 2022. נבדק ב-ינואר 31, 2020.
  23. ^ "Füsun Onur to Represent Turkey at 2021 Venice Biennale". Artforum (באנגלית אמריקאית). אפריל 20, 2020. ארכיון מ-פברואר 21, 2022. נבדק ב-אוקטובר 1, 2020.
  24. ^ Chaves, Alexandra (ספטמבר 28, 2020). "Emirati artist Mohamed Ahmed Ibrahim to represent the UAE at 2022 Venice Biennale". The National (באנגלית). ארכיון מ-אוקטובר 6, 2020. נבדק ב-אוקטובר 1, 2020.
  25. ^ Sheets, Hilarie (אוקטובר 14, 2020). "Simone Leigh Is First Black Woman to Represent U.S. at Venice Biennale". New York Times (באנגלית). ארכיון מ-פברואר 7, 2022. נבדק ב-אפריל 3, 2021.
  26. ^ Giardini See on Google Maps, Biennale Arte 2022 | Romania, La Biennale di Venezia, ‏2022-04-12 (באנגלית)