יחסי יוון–פורטוגל
| יחסי יוון–פורטוגל | |
|---|---|
|
|
| |
| יוון | פורטוגל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 131,957 | 92,090 |
| אוכלוסייה | |
| 10,308,998 | 10,227,313 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 219,066 | 251,945 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 21,250 | 24,635 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי יוון–פורטוגל הם היחסים הדיפלומטיים בין יוון לפורטוגל.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברמה הפוליטית, היחסים בין יוון לפורטוגל הם ברמה טובה מאוד, והם נקבעים במידה רבה על ידי השתתפותן של שתי המדינות באיחוד האירופי ובנאט"ו. לשתי המדינות יש הרבה מן המשותף בתחום התרבותי, וישנן גם תוכניות למלגות וחילופי מדעים. יוון דחפה להצטרפות פורטוגל למשחקי הים התיכון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוון העתיקה שמרה על קשרים והתנחלויות בפורטוגל. המושבה היוונית העתיקה ביותר במה שהיא כיום פורטוגל נמצאת בטווירה, מהמאה הרביעית לפני הספירה. היו קשרי סחר לאורך כל החוף לסנטה אולאיה ומצפון.
בעוד פורטוגל הייתה בעיקר תחת שלטון ערבי בין 711 עד להקמתה בשנת 1143, יוון נותרה ביזנטית מ-395 עד 1453. לאחר מכן, יוון הפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית עד המהפכה היוונית משנת 1821, ואילו האימפריה הקולוניאלית הפורטוגלית עיצבה את האוריינטציה הלא-אירופית של פורטוגל במשך מאות שנים מאז המאה ה-15.
יוון, שהייתה עצמאית מאז 1827, ופורטוגל, כוננו אז יחסים דיפלומטיים. שגריר יוון במדריד, אנדראס מטקסס, היה השגריר היווני הראשון בליסבון שהוסמך לשתי המדינות משנת 1835, ואילו מרטינו טייציירה הום דה ברדרוד, בתפקיד המיניסטרו פלניפוטנציאריו הפורטוגזי, שהיה השגריר בבוקרשט, הוסמך אף לאתונה בשנת 1919 כשגריר פורטוגל הראשון ביוון.
ב-29 במאי 1924 הכירה ממשלת פורטוגל ברפובליקה ההלנית השנייה.
שתי המדינות חתמו על הסכם סחר ושילוח ראשון ב-15 באוגוסט 1938.
בזמן שפורטוגל נותרה נייטרלית במלחמת העולם השנייה, סבלה יוון מהפלישה האיטלקית ומהכיבוש הגרמני שלאחר מכן עד 1945. מלחמת אזרחים פרצה ביוון, ואחריה דיקטטורה צבאית. פורטוגל הייתה דיקטטורה מאז 1926, עד שמהפכת הציפורנים בשנת 1974 החזירה את המדינה לדמוקרטיה. באותה שנה נפילת הדיקטטורה הצבאית היוונית הביאה לחזרה לדמוקרטיה. שתי המדינות מכוונות כעת מערבה. במהלך הצטרפותם לאיחוד האירופי בשנת 1981 (יוון) ו-1986 (פורטוגל), שתי המדינות מתכנסות יותר ויותר. הם היו בעבר שותפים בנאט"ו, בגלל הכיוון הגאו-פוליטי השונה, כמעט ולא היו ביניהן קשרים ישירים.
לאחר הסכם ראשון בנושא שיתוף פעולה בתרבות ובמדעים בשנת 1980, הגיע בשנת 1986 הסכם תעופה דו צדדי. בשנת 1999 חתמו שתי המדינות על הסכם מיסוי כפול.
פורטוגל הייתה אחת המדינות הראשונות שהכניסו את המטבע המשותף, האירו, בשנת 1999, אחריה יוון בשנת 2001. בשתי המדינות האירו הוצג כמזומן ב-1 בינואר 2002.
כחלק ממדינות ה-GIIPS, שתי המדינות נקלעו למשבר כלכלי קשה בעקבות משבר האירו 2010 ובעקבות כך קיבלו סיוע מקרן חילוץ האירו השנויה במחלוקת. שתיהן היו בין מדינות אירופה עם יחס החוב הממשלתי הגבוה ביותר. בעוד פורטוגל הצליחה לעזוב את חבילת ההצלה בשנת 2014, משבר החוב הריבוני היווני נמשך (נכון לשנת 2017).
לאחרונה ביקר ראש ממשלת פורטוגל אנטוניו קוסטה ביוון בשנת 2016, ופגש שם את מקבילו אלכסיס ציפראס. קוסטה העניק ליוון תמיכה נוספת להתמודד עם זרם הפליטים.
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוון מחזיקה בפורטוגל שגרירות בליסבון ו-3 קונסוליות בפונשל, פונטה דלגדה ופורטו. מאידך, פורטוגל מחזיקה ביוון שגרירות באתונה ו-3 קונסוליות בקורפו, פיראוס וסלוניקי[1].
