אכילת בשר ביהדות

אודות אכילת בשר ביהדות קיימות הלכות שונות ביניהן לאיסור, להיתר, ואף למצווה. מבחינה הלכתית עקרונית, פעולת הפסקת חייו של בעל-חיים (למעט דגים וחגבים) מותרת לצורך אכילה על ידי שחיטה, ובמקרים מסוימים הדבר חובה ומצווה. שני התחומים בהם עוסקת ההלכה בעניין זה הם הקורבנות והכשרות.

קורבנות

ערך מורחב – קורבן (יהדות)

הבאת הקורבנות הייתה מרכיב עיקרי בפעולת בית המקדש. מרבית הקורבנות היו בשר בעלי חיים, מהם שנשרפו כליל, מהם שנאכלו על ידי הכהנים בבית המקדש, ומהם שנאכלו על ידי מביא הקורבן.

מצוות הקורבנות תופסות חלק נכבד מן ההלכה היהודית. רוב פירוט דיני הקורבנות לסוגיהם נמצא בתורה בספר ויקרא, ובמידה פחותה גם בספרים שמות במדבר ודברים. בנביאים מופיעים דיני כהונה וקורבנות גם בספר יחזקאל. במשנה ולאחריה בתלמוד הבבלי הוקדש לדיני הקורבנות אחד מששת סדרי המשנה, הוא סדר קודשים. על פי מניינו של הרמב"ם, 142 מצוות מבין תרי"ג המצוות שבתורה עוסקות בנושא הקורבנות.

כשרות הבשר

ערך מורחב – כשרות

בהלכה קיימת מערכת כללים וחוקים מסועפת באשר לכשרות הבשר. מערכת זו מבוססת על רשימת בעלי החיים המותרים והאסורים באכילה, המופיעה בתורה (ספר ויקרא, פרק י"א, וספר דברים, פרק י"ד). בנוסף לקביעת בעלי החיים המותרים באכילה, נקבעו כללים על אופן הכנתם לאכילה, החל משלב השחיטה.

שמחה בבשר

ערך מורחב – אין שמחה אלא בבשר ויין

במקור, אכילת בשר קרבנות מהווה גורם לשמחה.

רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים, כ"ז) "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך" ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין

— בבלי, פסחים קט ע"א, מצוטט גם ברמב"ם, יו"ט, ו, יח

עם זאת, גם אכילה רגילה של בשר, יש בה מן השמחה, ולפיכך נפסק שבזמנים ששיש צורך להרבות בשמחה, כגון ימים טובים, מצווה ואף חובה לאכול בשר על פי חלק מהפוסקים. ובימים מסוימים, כגון שבת הדבר רצוי. בזמנים שיש להמעיט בשמחה ואף להצטער, כגון בתשעת הימים שקודמים לתשעה באב, נהוג שלא לאכול בשר.

מקרים של משיכה אסורה לבשר

אכילת בשר בהמה נאסרה לעיתים, כאשר הזמן או אופן האכילה איננה כשורה, וכך למשל נאסר אכילת בשר לפני קבורת המת, משום שהאונן צריך להיות טרוד בקבורת המת, ולא לעסוק בדברים אחרים המונעים זאת, (תוספות למועד קטן כג ע"ב דיבור המתחיל ואינו). מצווה נוספת הקשורה באכילת בשר, מופיעה בדין בן סורר ומורה, לפיה בן זה מתחייב במוות רק כאשר גנב מאביו כסף קנה ואכל בשר ויין:

מאימתי חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי

— בבלי סנהדרין ע ע"א

בתלמוד זיהו את המשיכה בגיל צעיר ליין ולבשר אם הוא טרי ונשחט באותו יום, כעדות לאדם שללא ספק יהיה מסוכן לחברה, מכיוון שאדם הנמשך בגיל צעיר אחרי בשר ויין עד כדי כך שגנב מהוריו כסף לצורך כך, ומכיוון שאכילת בשר מושכת וגורמת לאדם להוסיף ולאכול בשר בקביעות, הוא בוודאי ימשיך במנהגו הרע ובסופו של דבר יעמוד על פרשת דרכים וילסטם את הבריות כדי לאכול בשר, ולכן התורה מצווה להורגו בקטנותו.

בשר לפני ואחרי המבול

על פי הפרשנות המסורתית לספר בראשית, אלוהים המשיל את אדם הראשון על כל בעלי החיים, אך התיר לו לאכול מזון ממקורות צמחיים בלבד. פרשנות זו מסתמכת על הכתוב:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב

— ספר בראשית, פרק א', פסוקים כ"ח–כ"ט

באופן הזה גם פירשו חז"ל בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ט, עמוד ב', ואחריהם פרשני התנ"ך מימי הביניים כגון רש"י רמב"ן רד"ק ועוד. אמנם, בעלי התוספות הבינו את דברי חז"ל הנ"ל כך שלאדם הראשון נאסר להמית בע"ח לצורך אכילה. בשר של חיה שמתה מאליה או בכל דרך שבה לא נהרגה חיה הותר לו, והמדרש אכן מתאר שלאדם הראשון "היו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין".

הוגים ופרשנים ביהדות הסבירו את איסורו של אלוהים לאדם הראשון לאכול בשר, כביטוי של אכזריות וכעס. רבי יוסף אלבו כותב בספר העיקרים, בהתייחסו לאיסור זה בראשית הבריאה:

מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חמה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש. ... ובעבור זה, אף על פי שבשר קצת הבעלי חיים מזון טוב ונאות אל האדם, רצה השם להסיר ממנו הטוב המועט הזה שיש באכילת הבשר, בעבור הרע וההיזק המרובה שאפשר שימשך מזה אליו. ולזה אסר אכילת הבעלי חיים לאדם.

— ספר העיקרים, מאמר שלישי, פרק ט"ו

בעל הספר העיקרים מסייג את דבריו ואומר כי למרות זאת, לאחר המבול התיר הקדוש ברוך הוא לאכול בשר, וזאת כדי להפרישם מהדיעה החולה כי אסור לאדם להרוג בעלי חיים, מכיוון שאין הבדל בינו לבינם. הוא מסביר כי חטאם של קין והבל היה בנקודה זו. קין סבר שאין לאדם שום יתרון על בעלי החיים מלבד היותו יכול לעבוד את האדמה על ידי הדעת שניתנה בו, שזהו יתרון קטן, ולכן הביא קרבן מפרי האדמה ולא מבעלי החיים, כי לא סבר שיש לו יתרון עליהם וממילא סבר שאסור להרוג אותם. הבל היה חכם יותר, והבין שמותר להשתמש בבעלי החיים לצורך האדם, אך לא סבר שמותר לו להרוג אותם - אם לא לצורך גבוה, ולכן הביא קרבן מבעלי החיים, כלומר: בניגוד לקין הוא ידע שמותר להקריב מהם קרבן, אך חשב שאסור לו עצמו להרוג בעלי חיים כדי להשתמש בהם. ולכן שעה השם אל מנחתו, אך מכיוון שדעתו הייתה בכל זאת רחוקה מעט מהאמת הוא נהרג כדי שלא יטעו אחר דעתו, אך קין לא נהרג כי דעתו הכוזבת הייתה עוד יותר רחוקה ולא עלולה הייתה לגרום להמשך אחריו.

כדי לשרש דעה כוזבת זו הורה הקדוש ברוך הוא כי מותר להרוג בעלי חיים ולאכול אותם, אך למרות זאת אכילת בשר הותרה בקושי, חלקם לא הותרו כלל שכן הם מולידים תכונות רעות בנפש, וגם אלו שהותרו - הותרו מפני ש"לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע", וכמו שאמרו "כי תאווה נפשך לאכול בשר (דברים, י"ב, כ') למדה תורה דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון".

פרשני מקרא נודעים כמו הרמב"ן והאור החיים מבארים, כי הטעם שהבשר הותר לנח לאחר המבול הוא, משום שמכיוון שכל בעלי החיים ניצלו על ידי צדקתו של נוח, ובתיבתו שאכלסה אותם בתקופת המבול, הוא זכה בהם בדין, ולכן התיר לו האלוהים להורגם למאכלו.

עוד מבואר בדבריהם, שבעלי החיים שהתורה אסרה מולידים בנפש האדם תכונות רעות, לעומת זאת בעלי החיים שהותרו לאכילה, ובאופן שהוכנו למאכל על פי דיני הכשרות, אין בהם כל חשש כזה.

בפירושו להורדת המן במדבר, כותב אברבנאל:

אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע, ולכן יעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה 'אריה כבקר יאכל תבן'. וביאר הסיבה בזה באמרו 'לא ירעו ולא ישחיתו' וגו'. הנה מפני זה לא אמר הקב"ה למשה שיתן לישראל בשר, כי אם לחם, שהוא מזון נאות והכרחי למזג האדם, וזה הוא 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים'.

— פירוש אברבנאל לשמות ט"ז, ד'

אחת המצוות הידועות ביותר הנקשרות לצער בעלי חיים היא שילוח הקן, עליה אומר הרמב"ן, בהזכירו את האימרה בתלמוד:

טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד, ומפני זה אמרו 'טוב שבטבחים שותפו של עמלק'.

— פירוש הרמב"ן לדברים כ"ב, ו'

קורבנות בראשית הימים

יש בקרב חז"ל שטענו שכבר אדם הראשון הקריב קורבן מן החי. גם על הבל, בנו של אדם הראשון נכתב בתורה שהקריב קורבן מן החי, וקורבנו אף היה מובחר יותר מהקורבן הצמחי של קין: ”וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו” (ספר בראשית, פרק ד', פסוקים ג'-ה'). יש מהפרשנים המסבירים את הסתירה לכאורה המוצגת כאן בכך שמה שנאסר על האדם זה דווקא אכילת בשר, אולם שימוש בבעלי חיים לצרכים אחרים כמו לשם קורבן לאלוהים - לא נאסר, ועל פי היהדות המסורתית אף רצוי להשתמש בהם לצורך שימושים אלו. לפי אחת הדעות, גם במהלך הנדודים במדבר נאסר על בני ישראל לאכול "בשר תאוה" והותר להם בשר קורבנות בלבד.

אכילת בשר לאחר חורבן הבית

לאחר חורבן בית המקדש השני היו פרושים שרצו בעקבות הצער על החורבן להפסיק לאכול בשר, אמנם חכמי ישראל התנגדו לכך. וכך מובא בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא (דף ס ע"ב):

ת"ר כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להן ר' יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אפשר בפירות אחרים מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים שתקו אמר להן בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה דכתיב במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה.

— בבלי, בבא בתרא ס ע"ב

אכילת בשר מבחינה מוסרית

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא דן בגישות וקבוצות שונות כמעט בלי מקורות ובלי להסביר באילו קבוצות או הוגים מדובר, אם בכלל.

הגישות ההגותיות השונות התייחסו למכלול מרכיבים באכילת בשר, במקורו, בהשפעתו ובפן המוסרי שיש בו. הגישה המסורתית לא מזהה כל בעיה מוסרית, בכך שהבשר מגיע בעקבות מותו של יצור חי. גישה זו התבססה על כך שהיהדות מתירה ואף מחייבת קיום קורבנות, מחייבת לעיתים אכילת בשר לצורכי שמחה ובכלל.

הטענה ההגותית שהצטרפה לכך ראתה את האדם כמרכז הבריאה, כפי המצטייר בסיפור הבריאה בספר בראשית, ואת הסובב אותו כדברים שנועדו לצורכו; לכן גם בעלי החיים נועדו לצורך האדם, ובתוך כך אף אכילת בשרם. גישה זו אף כופרת לעיתים במוסריות של אלו הנמנעים לאכול בשר מטעמים שונים (צמחונות) נגד רשותו של בורא העולם שהוא מקור המוסר והצדק על פי תפיסת היהדות, היו שהוסיפו לטעון שגם צמחים מהווים גורם חי, ברמה מסוימת, ותלישתו לצורך אכילה אף היא מהווה רצח. ומכיוון שעל ידי כך נוצרת בעיה קיומית שכן כאשר אדם אינו מתבסס באכילה על הצומח או על החי, ימות. לכן גורסים בעלי תפיסה זו, ששרשרת המזון, היא דבר טבעי, ומוסרי, וניסיונות להתכחש להם אינם אמיתיים.

אך המצדדים בדעה הטבעונית אומרים שטענה זו אין לה שום בסיס מדעי שכן לצומח אין מערכת עצבים וחישה ולא נגרם שום צער פיזי בתלישתו, יתרה מכך - צמחים ופירות רבים זקוקים לבעלי חיים שיתלשו אותם וכך יעבירו הלאה את זרעיהם כדי שהפרי יתרבה, וכן כל פרי בשל נושר מעצמו מהעץ; כך שוודאי אין צער לעץ בלקיחתו.

עם זאת קיימות קבוצות ביהדות שהתרפקו על מניעת האכילה של בשר לפני המבול כמתואר בתורה, ואף את החזון לשוב לתקופה זו. בעלי גישה זו התנגדו לאכילת בשר וראו בו פעילות לא מוסרית. הם צירפו לטענתם את ההלכות הנוגעות לצער בעלי חיים, והלכות נוספות. את ההיתר ההלכתי לאכילת בשר הם ראו, בעקבות הרב אברהם יצחק הכהן קוק, כהיתר זמני שיתבטל בעתיד.

הכנת הבשר

דיני הכשרות מגדירים בדקדקנות את דרך השחיטה המותרת. מספר פרשנים שאפו לציין ולהסביר את הזווית המוסרית בקביעה ההלכתית ביחס לשחיטה, ושיערו שזו הדרך הגורמת את הסבל הקטן ביותר לבעל-החיים.

ראו גם

• צמחונות
• צמחונות וטבעונות ביהדות
• חזון הצמחונות והשלום
• צער בעלי חיים (יהדות)

לקריאה נוספת

• Prof. Richard H. Schwartz, Judaism and Vegetarianism, Lantern Books, 2001

קישורים חיצוניים

• הרב אליעזר מלמד‏, האם ראוי לחנך לצמחונות?, באתר פניני הלכה
• הפן המיסטי באכילת בשר (אורכב 08.08.2013 בארכיון Wayback Machine), אתר בית חב"ד
• ארגון הצמחונים היהודים של צפון-אמריקה
• היחס לבעלי-חיים בתורה, מאמר באתר שב"י
• הרב שמחה רוט, "ואנשי קודש תהיון לי", מאמר באתר כנסת הרבנים בישראל
• טבעונות וצמחונות במגזר החרדי: הצצה מרתקת לתופעה לא חריגה, אתר כיכר השבת, כ"ו באלול תשע"ב
• צביקה נבו, חזון היהודי הצמחוני, באתר ynet, 27 במאי 2007
• חזון הצמחונות והשלום, מאמר מאת ד"ר יעל שמש על כתביו של הרב קוק ועל צמחונות בהשקפה היהודית בכלל
• יהדות וצמחונות, מאמר מאת ד"ר יעל שמש על ספרו של ריצ'רד שוורץ
• הרב יוסף אלבו, מתוך ספר העיקרים
• הרב יוסף אלנקווה, האם יש חובה לאכול בשר בימינו, אתר מורשת
• ליקוט מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים בגנות אכילת בשר
• צמחונות לפי פרשות השבוע

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.