תיירות מין
תיירות מין היא תופעה המתאפיינת בביקור במדינות שונות ובמקומות שונים במטרה לעסוק בפעילות מינית, ובפרט בתחום הזנות. לרוב מדובר במדינות עולם שלישי בהן נפוץ העיסוק בזנות, ולקוחותיהן המרכזיים הם תיירים מערביים, אך זה לא תמיד המצב - תיירות מין קיימת גם במדינות מפותחות ולעיתים אף מעוגנת בחוק במדינות אלו.
כיום, בהמשך לתהליך גלובליזציה משמעותי, תעשיית המין מהווה חלק בלתי נפרד מהכלכלה הקפיטליסטית העולמית. כלכלת תעשיית המין כוללת בתוכה שני נדבכים - תיירות וזנות. כתעשייה בפני עצמה, תיירות המין מכילה בתוכה גם את אלמנט הצריכה וגם את המודלים השונים של אספקת שירותי המין. כאשר דנים בתיירות מין ניתן לבחון אותה דרך מספר נקודות מבט - האחת של ספקי השירותים והשנייה של צרכני תיירות מין. כמו כן, עולה חלוקה נוספת הקיימת בין אספקה וצריכה של תיירות מין במדינות עולם ראשון מפותחות לבין אספקה וצריכה של תיירות מין במדינות העולם השלישי.
יש קושי להגדיר מיהו תייר מין. דוגמה לכך ניתן למצוא בשאלות העולות כחלק ממחקרים אקדמיים בנושא, כגון: האם תייר מין הוא מי שעורך נסיעה למטרת מין בלבד או שמא גם מי שרוכש שירותי מין כחלק מנסיעת עסקים? האם זרים שמגיעים לטווח ארוך וצורכים מין נחשבים גם הם לתיירי מין? וכן, האם אנשי צבא הצורכים מין ונמצאים הרחק ממולדתם כחלק משירותם בארץ זרה נופלים תחת ההגדרה תיירי מין?
תיירות המין הולכת וגדלה ברחבי העולם. המדינות הפופולריות ביותר כיעד לתיירות מין הן הולנד, גרמניה, תאילנד, ברזיל, סרי לנקה, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסטה ריקה, קמבודיה וקניה.
התפתחות היסטורית של תיירות המין[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחותו של מודל תיירות המין הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הגלובליזציה שהשפיע רבות על האופן בו מנהלים עסקים, מלחמה וכמו כן על האופן שבו ניתן לרכוש הנאה. בהתאם לכך, עם התפתחותה של ההנאה באמצעות תעשיית התיירות הבינלאומית התפתחה גם תיירות המין. במדינות רבות ניתן לראות כיצד בהמשך להתפתחות זאת, תיירות מין התחילה לתרום נתח משמעותי לכלכלה המקומית. בהמשך להתפתחות התעופה והטכנולוגיה, והיכולת לעשות שימוש בטיסות כאמצעי תחבורה לציבור הרחב למטרות עסקים וכן למטרות הנאה ונופש, החלה התפתחות משמעותית בכמות הצריכה והדרישה להכנסת אורחים בתשלום ובהתאם לכך, גם הצריכה והדרישה למין בתשלום.
מודל הגלובליזציה השפיע גם על האופן שבו התנהלו מלחמות. כתוצאה מכך, גורם נוסף אשר הביא לעלייה משמעותית בהתפתחות תיירות המין הוא הקמתם של בסיסים צבאיים של מדינות מערביות מתפתחות במדינות זרות, חלקן מדינות עולם שלישי. בסיסים צבאיים אלו שימשו מסגרת בה מקובל ואף נהוג לעשות שימוש בתיירות המין ולהזמין מין בתשלום מספקי השירות בתוך כותלי הבסיס וגם מחוצה לו. ישנם מספר גורמים לריכוזיות של תיירות מין, אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר נוגע בהשפעות של מלחמות והימצאותם של צבאות זרים במדינות שונות.[1]
את הריכוזיות של תיירות מין לאזורים ומחוזות מסוימים במדינות כמו תאילנד, וייטנאם ודרום קוריאה, וכן מדינות רבות באירופה, ניתן לשייך להימצאותם של בסיסים צבאיים במדינות אלו בעבר ובהווה. לרוב מדובר בבסיסים של מדינות כמו ארצות הברית, אך ניתן לראות זאת גם סביב בסיסים של צבא מקומי. מודל הצרכנות של תיירות המין מבוסס לרוב על טקטיקה שהייתה מקובלת כאמצעי בידור לחיילים בזמן מלחמה. המנהג אפשר להביא קבוצה גדולה של צרכנים, במקרה זה – חיילים, למחוזות בהם היה נהוג לסחור במין, כך הלכה והתעצמה הכלכלה של סחר במין. גדודים צבאיים הפכו לגורם משמעותי ועיקרי בכלכלה של תעשיית המין ולכן ניתן היום למצוא מבחר של בתי עסק שמציעים שירותי מין בתשלום סביב בסיסים צבאיים שונים, לרוב בסיסים אמריקאים.
היחס לתיירות המין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מודל תיירות המין מביא לידי ביטוי את היחסים השונים הקיימים בין מספר גורמים מאפיינים: מין אל מול כוח, מעמד של גברים אל מול זה של נשים, מדינות עולם שלישי אל מול מדינות עולם ראשון ויחסי מין אל מול תרבות ונורמות חברתיות במדינות ולאומים שונים. תיירות המין נפוצה בעיקר בערים, ובמיוחד באזורים שבהם העוני והאבטלה נפוצים והממשלות בהם "רעבות" לכסף זר ולכן לעיתים מעלימות עין מפעילות זו. החוקרת הבריטית גארופלו (Garofalo),[2] טוענת שהיחס של השלטון כלפי תיירות המין במדינות השונות הוא יחס אמביוולנטי. מצד אחד היא מדוכאת ומן הצד השני היא מקודמת על ידי המדינה. הסיבה לדיכוי נובעת מהעובדה כי תיירות זו נחשבת להרסנית ולרוב גם לא חוקית, אך מן הצד השני היא מקודמת בשל היותה מכונה משומנת היטב המכניסה כסף רב למדינה בה היא מתקיימת.עם זאת מדינות רבות בוחרות בשנים האחרונות לבצע לגליזציה ופיקוח ממשלתי על תעשיית המין במקום מלחמה בתיירות המין למדינה עקב קורלציה חיובית שנמצאה במחקרים בן לגליזציה לירידה משמעותית בשיעורי התפוצה של מחלות מין שהמרכזית ביניהם היא HIV (עד 50% ירידה בתפוצה[3]) (זאת בנוסף למחקר באוניברסיטת נבדה שמצא כי לגליזציה של זנות מפחיתה את הסיכון לסיכון של העובדות כולל מאלימות פיזית[4]), וועידה של האומות המאוחדות למלחמה בHIV אף המליצה על לגליזציה של תעשיית המין מסיבות אלו ואחרות.[5] מדינות רבות בחרו בשנים האחרונות לבצע לגליזציה של זנות, בתי בושת ואף סרסרות והפכו למרכזים לתיירות מין אזורית, כגון: גרמניה, ניו זילנד, ניו סאות' ויילס, בנגלדש, נבדה ועוד.
למרות ההסתייגות הראשונית, מדינות בעלות כלכלה חלשה החלו לעודד בקרבן את התיירות כמקור הכנסה עיקרי כחלק מתוכנית למען התפתחות כלכלית. עם צמיחתה של התיירות במדינות אלו, תיירות מין הפכה לחלק בלתי נפרד מהמודל העסקי התיירותי. במדינות אלו, כוח עבודה נשי נחשב ככוח זול, צייתן וכנוע, אשר לרוב אינו מאוגד ובהתאם לכך אין מי שילחם עבור זכויותיהן כנשים עובדות. נשים בשוק העבודה במדינות אלו הן לרוב פגיעות מינית. במסגרת עבודה בתעשיית התיירות ניתן לראות את טשטוש הגבולות בין מתן שירות כחלק ממסגרת העבודה בתיירות לבין פגיעה מינית וניצול מיני של כוח העבודה הנשי בעולם זה.
החוקרת ג'ינדי פטמאן (Pettman) טוענת במאמרה כי מדינות מערביות ומתקדמות כמו ארצות הברית, אוסטרליה ויפן הן בעלות המוניטין הגדול ביותר בשליחת תיירים לטובת תיירות מין במדינות כמו תאילנד והפיליפינים. מדינות אלו זכו להיות ידועות כיעד מרכזי ומשמעותי עבור תיירות מין. מדינות בהן תיירות מין היא פופולרית זכו לשם "מדינות מקבלות" (Receiving States). התיירות במדינות אלו מאופיינת על פי תיירות המין הפופולרית ולכן החוויה התיירותית במדינות אלו מאופיינת בדגש משמעותי על החוויות המיניות שניתן לרכוש בהן, חוויה ארוטית ואקזוטית. הנשים במדינות אלו מתוארות כ"אחרות" ולכן נעשה שימוש רב בשוני התרבותי כדי להצדיק ולהמשיך את הקידום של תיירות מין. המרוויחים העיקריים מתיירות המין הן חברות התעופה, מסעדות, מלונות וכן התחזקות הכלכלה מתיירות במדינות העניות. בניגוד למדיניות שפועלת נגד פעילות זו, מרבית המדינות העניות מעודדות ומרחיבות פעילות זו וקיימת עלייה חדה במספר הנשים הפונות לזנות בשל הביקוש ההולך וגדל. ההערכה היא שכיום בתאילנד כ-10% מכלל הנשים במדינה לוקחות חלק פעיל בתעשיית המין. בשל הביקוש, סרסורים מבנגקוק פונים לאזורים כפריים עניים ומרוחקים בתקווה למצוא נשים נוספות.[6]
תיירות מין לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תיירות מין נשית
אף שרוב תיירי המין הם גברים, בשנים האחרונות מתקיימים גם שירותי זנות לנשים.[7] יעדי הנסיעה הנפוצים הם ג'מייקה, האיים הקאריביים ומדינות באפריקה. חוקרים מעריכים כי כ-650,000 נשים מערביות היו מעורבות בתיירות מין משנת 1980 ועד היום, רובן אף לקוחות חוזרות.[8] הערכות אחרות מדברות על כ-600,000 נשים תיירות מין מדי שנה.[9]
ניתן למצוא גברים רבים המספקים שירותי מין ורומנטיקה בתוך עולם תיירות המין. הנערים והגברים הפועלים בעולם תיירות המין הם לרוב בני 18 עד 35. בניגוד למה שידוע על שעבוד נשים בעולם תיירות המין, אחוז הגברים אשר עובדים בתעשיית המין וחווים שעבוד הם נמוכים יותר. בהשוואה לזנות נשים, גברים בזנות הם לרוב בעלי מעמד טוב יותר מזה של נשים ויותר בעלי שליטה בכל הנוגע לקבלת ההחלטה לספק שירותי מין. אחוזים גבוהים מהגברים בזנות ובתיירות המין מספקים שירותי מין לגברים אחרים, יותר מאשר לנשים. כאשר מדובר בנשים אשר שוכרות שירותים של גברים לרוב ניתן למצוא פערי גילאים משמעותיים ביניהם. בעוד גברים בכל הגילאים עושים שימוש בזנות ושוכרים את שירותיהן של נשים לטובת מין, מי שיעשו שימוש בתיירות מין הן נשים מבוגרות אשר משלמות וקונות לא רק יחסים מיניים אלא גם יחסים רומנטיים. מחקרים מציגים כי נשים מבוגרות נוהגות לחזור לאותו המקום ולאותו ה"חבר" שהיה להן בחופשתן הקודמות, הן נוהגות לשמר את היחסים עם אותו הגבר לאורך זמן ובמקרים רבים נוהגות לשלוח לו כסף ומתנות. אין זה נכון באופן גורף לגבי כל הנשים אשר מהוות חלק מצרכני תיירות המין.[10]
מודל תיירות רומנטית בברבדוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיירות רומנטית היא מודל בעולם תיירות המין אשר לרוב ניתן למצוא במדינות מתפתחות כמו ג'מייקה, הרפובליקה הדומיניקנית וברבדוס. מודל זה מתאר את מערכת היחסים הנוצרת בין נשים עשירות לבין נערים וגברים מקומיים במדינות מתפתחות. מודל תיירות המין ותיירות רומנטית בברבדוס מציג מערכת יחסים שונה ממה שידוע על תיירות מין וזנות במדינות מתפתחות במערב. במודל זה אין תשלום ישיר עבור יחסי מין אלא תשלום בצורת מתנות ותמיכה כלכלית עבור מערכת יחסים, חברה ואינטראקציות רומנטיות בטבען. הגבר במודל זה אינו מציע רק שירותי מין, אלא מציע גם את האישיות, הקסם האישי, החברה והזמן שלו. על אף שהאישה היא זו שמשלמת עבור היחסים הללו, הגבר נתפס כדמות הדומיננטית במערכת יחסים זו: הוא מוביל את האישה, רוקד איתה, יוצא איתה בערב, מזמין אותה לשתות - הכל כחלק מתהליך החיזור ומערכת היחסים.[11]
דמות הג'יגולו בתיירות רומנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמות הג'יגולו, בניגוד לדמות הזונה אשר לרוב נתפסת בחברה כדמות מנוצלת מינית וכלכלית, מתקבלת לרוב כדמות חזקה ואף בצד המנצל ולא בצד המנוצל. את הג'יגולו ניתן למקם בתיירות המין בענף התיירות הרומנטית. ניתן למצוא אותו לרוב מטייל לאורך החופים האקזוטיים במטרה למצוא נשים מבוגרות בעלות הון, לפתות אותן ולזכות בתמיכתן הכלכלית בתמורה לתשומת הלב שלו ובהמשך בתמורה גם ליחסי מין.
תיירות מין ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחלק מענף תיירות המין, נעשה ניצול של ילדים לשם פדופיליה. לפי העיתונאית בגנאל Bagnal)l[12]) נראה כי כשני מיליון ילדים ברחבי העולם הפכו קורבנות של פעילות זו. ארגון ECPAT מעריך כי יותר ממיליון ילדים ברחבי העולם נכנסים לתחום מדי שנה.[13] כדי לצמצם את התופעה מדינות רבות חוקקו חוקים על מנת לאפשר העמדה לדין בגין התעללות ופגיעה מינית בקטינים גם אם ההתעללות נעשתה במדינה שאין לה שום חוק הגנת הקטין. ברובן הכמעט מוחלט של מדינות העולם יש חוק האוסר על תיירות מין קטינים מתחת לגיל 18, אף שיש מדינות בהן ההגבלה היא מגיל 16, או אף 14.נכון לשנת 2001 דווח כי ישנם מעל מיליון ילדים העוסקים בזנות רק באסיה. מאז שנות השבעים כחצי מיליון ילדים אולצו לעסוק בזנות, כ-200,000 בקנדה, מעל 2 מיליון בארצות-הברית והם בגילאי 14–17. קיים קושי לאמוד את המספרים במדויק משום שלעיתים מחשיבים רק נשים בזנות כחלק מהספירה. כדי לצמצם את התופעה מדינות רבות חוקקו חוקים על מנת לאפשר העמדה לדין בגין התעללות ופגיעה מינית בקטינים גם אם ההתעללות נעשתה במדינה שאין לה שום חוק הגנת הקטין. ברובן הכמעט מוחלט של מדינות העולם יש חוק האוסר על תיירות מין עם קטינים מתחת לגיל 18, אף שיש מדינות בהן ההגבלה היא מגיל 16, או אף 14. יש ביקוש הולך וגובר לזונות צעירות בשל הרומנטיזציה שיש למיניות בוסרית, חדוות נעורים ומאפיינים של תמימות וילדותיות. גם הסרסורים עושים שימוש בפיתוי מסוג זה ומנסים להציג את המנטליות התמימה וחסרת הדאגות של הילדים, אושר פשוט, אשר מושך את התיירים משום שההתמודדות עם הילדים קלה מאשר עם זונות בוגרות בשל היכולת הקלה לכאורה לספק אותם. על-אף שלרוב הקטינים בזנות בתאילנד המגיעים ממעמד נמוך לא קיימים המאפיינים האלו באופן גלוי, הם לרוב מופיעים מלוכלכים, מוזנחים ופצועים ואילו הזונות הצעירות כלל אינן מפגינות ילדותיות אלא מיניות מבוגרת בשל הניסיון למשוך לקוחות. פורנוגרפיית ילדים מתרחשת לרוב כשלב מקדים לפני כניסתם לעולם הזנות, הדבר נעשה לעיתים כדי לרכך את התנגדות הילדים, או לנרמל זנות קטינים אך גם כמקור הכנסה נוסף בשל צורך כלכלי להתמודד עם התמכרויותהם לסמים.[14]
ארצות-הברית מובילה בצרכנות פורנוגרפיית קטינים והתעשייה מגלגלת במדינה קרוב לשישה מיליארד דולר בשנה קלנדרית אחת. גם לאינטרנט תרומה רבה בהתפתחות והפצת פורנוגרפיית הילדים ברחבי העולם, יחד עם הקושי של רשויות החוק לאכוף פורנוגרפיה מסוג זה.
לילדים, בניגוד למה שלעיתים מקובל לחשוב, יש יכולת גבוהה יותר להידבק ולהפיץ מחלות מין ביחס למבוגרים בשל גופם הלא מפותח, מערכת חיסונית חלשה יותר ופציעות הנגרמות מיחסים מיניים. חוסר שימוש באמצעי מניעה בזנות קטינים הוא נפוץ ומתרחש בעקבות האמונה השגויה שקטינים אינם יכולים להדבק במחלות מין, לרבות איידס, ולהפיץ אותן. בחלק מהמקומות קיימת אמונה שמין עם בתולה עשוי להוות תרופה לאיידס וידוע כי בתאילנד כ-50% מהנערות בזנות חולות בנגיף HIV.
מעדויות של ילדים בזנות בתאילנד עולה כי הם פונים לענף זה לאחר שעבדו במספר עבודות בעבר והן היו פחות רווחיות עבורם, מתוך הצורך לסייע לרווחת המשפחה. כמו כן, מציינים הילדים כי ההטבות הן יותר מתשלום סטנדרטי עבור עבודה, כמו למשל העובדה שהם זוכים לישון במקומות לינה טובים כמו מלונות וזוכים לאכול אוכל מיוחד או לאכול במסעדות. הילדים העוסקים בזנות רואים עצמם כמי שעושים פעילות זו במסגרת חברתית, כאחריות וחובה למשפחותיהם, ויש להם קושי לתפוש את הזנות כדבר פוגעני ומנצל. הם לרוב אינם משתמשים במילה המפורשת זנות. הילדים בזנות רואים זאת כמעשה חברי בו המבוגר משלם להם ומתייחס אליהם יפה ואילו המין הוא דבר נלווה לחברות עם המבוגרים הזרים, כאשר הם לרוב מקבלים מהם הלוואות ועזרה כלכלית במהלך השנה ולא רק בתום ביצוע האקטים המיניים.
כיום קיימת תוכנית למניעת סחר, פורנוגרפיית וזנות ילדים אשר אומצה בשנת 1992 על ידי האו"ם בוועדה לזכויות האדם. הישג נוסף במאבק התרחש בשנת 1996 כאשר נערכה בשוודיה ועידת הקונגרס הראשונה נגד ניצול מיני של ילדים בה השתתפו חברים מ-120 מדינות. הנציגים נשבעו לשתף פעולה ולהטיל סנקציות על פדופילים, סוחרים, סרסורים ומנצלים מינית ילדים לצד סיוע לקורבנות התופעה. התופעה רחבת ההיקף של זנות קטינים עלתה למודעות בזכות קמפיינים של ארגונים בינלאומיים אשר סייעו להעביר חקיקה בינלאומית של עונש מאסר עד 17 שנים לבגירים שקיימו יחסי מין עם קטינים בחו"ל, גם אם הם שבו למולדתם.
מעמדה החוקי של תיירות המין[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדינות אוסטריה, גרמניה, הולנד, הונגריה, יוון, טורקיה, שווייץ, במחוזות מסוימים במדינת נבדה שבארצות הברית ובמדינות קווינסלנד, ניו סאות' ויילס ו-ויקטוריה שבאוסטרליה הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע לכל דבר. במדינות שבהן העיסוק בזנות חוקי, גם תיירות המין היא חוקית, במסגרת המגבלות החלות על העיסוק בזנות. גם במדינות אלה תיירות מין לשם פדופיליה או שמעורב בה סחר בנשים, אסורה.
בארצות הברית, לעומת זאת, זנות היא בלתי חוקית, למעט אזורים מסוימים של המדינה נבדה. אלה הפכו ליעד תיירות מין מרכזיים בעבור האמריקאים בגלל אופיין של המדינות. בניגוד לשאר מדינות העולם, בארצות הברית קיים חוק נגד שידול לזנות, כלומר הלקוח השוכר זונה הוא המבצע את העבירה. בישראל, לעומת ארצות הברית, הן הזונה והן הלקוח אינם מבצעים עבירה, אלא רק מי שמרוויח מכך בעקיפין, משמע הסרסור שלה, בעל בית הזונות ועוד (חוק איסור צריכת זנות, שנכנס לתוקף ביולי 2020, שינה את המצב בישראל, ומביא להפללת הלקוח של שירותי זנות).
אמנה של האו"ם הקוראת להפסקת דיכוי וניצול נשים וכן אנשים בזנות אומצה בשנת 1949. אמנה זאת מאפיינת את הזנות כדבר שאינו עולה בקנה אחד עם כבוד וערך האדם. תחת אמנה זו נדרשות ממשלות להעניש כל אדם המנצל זנות של אחר, גם אם היא בהסכמה, וקוראת לממשלות לפעול באמצעים המתאימים, לרבות חקיקה, כדי לעצור ולדכא סחר בבני אדם וזנות ככלל.
תיירות מין באמסטרדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
תיירות המין באמסטרדם הפכה אותה לאחד היעדים המקובלים והמוכרים ביותר עבור תיירות מין במדינות מערביות. תיירות המין באמסטרדם מוכרת בעיקר בעקבות רובע החלונות האדומים, אך היכולת לצרוך ולספק שירותי מין אינה כרוכה רק בעבודת מין וזנות. כיום באמסטרדם זנות היא חלק בלתי נפרד מתעשיית מין רחבה ובעלת השפעה כלכלית רבה הכוללות חנויות מין, מופעי מין, בתי חשפנות, בתי בושת ומוזיאונים של מין וארוטיקה. ישנם שני גורמים עיקריים אשר תרמו לצמיחתה של תעשיית המין בהולנד - האחד נוגע להתאגדותם של ארגונים לטובת שימור ותמיכה בתיירות המין וכן התפתחותן של התאגדויות של עובדות ועובדים בתעשיית המין. דוגמה לארגון אשר צמח באמסטרדם מתוך תעשיית המין הוא PIC (Prostitution Information Center). מרכז זה, אשר יושב במרכז רחוב החלונות האדומים, מנוהל על ידי זונה לשעבר ומהווה מרכז מידע לתיירים ולזונות בעצמן - שיעורים על מחלות מין והסברים, מתן מידע על עלויות ומחירים מקובלים ברחוב ואף מתן שיעורים לזונות מתחילות.
הגורם המשפיע השני נוגע להתפתחותה של תעשיית המין בהמשך לתהליך הגלובליזציה העולמי. תעשיית המין באמסטרדם כיום היא תעשייה מיוחדת בשל אופייה הבינלאומי. גם ספקי השירות וגם הלקוחות של תעשיית המין ההולנדית מגיעים מכל העולם ומייצגים בכך את השפעות תהליך הגלובליזציה. באזור כמו רחוב החלונות האדומים ניתן למצוא זונות שחלקן מקומיות וחלקן מהגרות. כמו כן, הלקוחות משתנים לפי תקופות השנה- בתאריכים של חגים לאומיים במדינות שונות ניתן להבחין בגל של תיירות מין של גברים מאותה המדינה אל רחובות אמסטרדם.[15]
תיירות מין בהוואנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהשוואה לתיירות מין וזנות במדינות ויעדים מערביים, תהליך הסחר בשירותי המין המסופקים בהוואנה הוא תהליך מעודן יותר, אשר לרוב לא כולל צד שלישי בדמות סרסור. הסיבה לאי-מעורבות מצד שלישי היא האופי המעודן יותר של תהליך הסחר במין. תיירות המין בהוואנה התאפיינה והתעצבה בעקבות תהליכים כלכליים ותרבותיים בקובה. קובה, בדגש על הוואנה, הפכה ליעד מועדף על תיירים רבים מצפון אמריקה ואירופה בשנות התשעים. בעוד הכלכלה הקובנית התקשתה להיבנות מחדש בהתאם לדרישות העולם המודרני והשוק הקפיטליסטי החדש, אזרחים קובניים רבים מצאו את עצמם מתמודדים אל מול שוק עבודה חדש אשר עבר שינוי משמעותי. בשנת 1999, למרות המערכת הכלכלית בה המדינה סבסדה מגורים, אוכל, חינוך ומערכת בריאות, בכל הנוגע לטובין היה על האזרחים לשלם בדולרים במחירים שווי ערך לאלו שניתן למצוא בארצות הברית. האזרחים המקומיים ראו את כמות התיירים שהלכה וגדלה, הפכו עדים לבגדים והמועדונים המערביים, המכוניות החדשות, בתי המלון והמועדונים שהיו זמינים עבור התיירים המערביים בלבד והחלו להרגיש אי-סיפוק שנבע מכך שהמותרות הללו לא היו זמינים עבורם. בעקבות התהליכים הכלכליים והתרבותיים הללו החלו נשים מקומיות בהוואנה, ומספר גברים מקומיים, להפוך את עצמן ל"זמינות מינית" עבור תיירים מערביים. בשעה אחת יכלו הנשים הללו להרוויח כפול ממה שיכול להרוויח פרופסור באוניברסיטה מקומית.
הסחר במין בקובה והימצאותם של ספקים וצרכנים צמחו מהשינויים הכלכליים והתרבותיים הללו. התשתית ואופי הסחר של תיירות המין התעצב בהמשך לשינויים חוקתיים אשר נוגעים בעיקר לכלכלה והוספת אלמנטים של הון פרטי. ישנם מספר שינויים עיקריים שאפשרו ליותר ויותר נשים להיכנס לשוק תיירות המין ולהרוויח כסף ובכך הון פרטי ישירות מתיירים המגיעים להוואנה. שינויים אלו כללו את היכולת להשכיר חדרים פרטיים ודירות למשך מספר שעות או ימים, את היכולת להיות בעלים פרטיים של מועדון או מסעדה והאופציה להפוך כלי רכב בבעלות פרטית למוניות. שינויים אלו אפשרו להתמודד עם מגבלות שהקשו בעבר על סחר במין כגון האיסור של מקומיים להיכנס לבתי מלון, מועדונים ומסעדות של תיירים. באמצעות השינויים הללו יכלו נשים מקומיות לשבת במסעדות ומועדונים עם התיירים, לקחת אותם לחדרים פרטיים לטובת מין ולבסוף לקבל מהם בתמורה דולרים אמריקאים איתם יכלו לקנות בחנויות החדשות שנפתחו בהמשך לצמיחת התיירות והקפיטליזם, והסחר בהן מתקיים במטבעות זרים כמו דולר. אנשים פרטיים שלא עובדים בענף התיירות הרגיל פיתחו באמצעות הנהלים החדשים תשתית חדשה ונפרדת לתיירות מין.[15]
תיירות מין בהודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות השמונים המאוחרות התפתחה בגואה פעילות של נשים פמיניסטיות שנלחמו בתיירות המין באזורן מתוך התנגדות לניצול ודיכוי נשים. מרבית התיירים שהגיעו לגואה היו גברים מערביים הטרוסקסואלים אשר הגיעו לצורך חופשה מפנקת, והאזור הפך לקרקע פורייה לסחר בנשים, אדמות ומשאבים. התיירות בהודו מהווה חלק נכבד מכלכלת המדינה והממשלה הפדרלית והשלטון המקומי מרוויחים מאוד מתיירות המין - הן משיתופי פעולה עם חברות נסיעות מערביות המספקות טיולים הכוללים בתוכם את האפשרות לרכוש מין בתשלום, הן באישור תוכניות והקמת מלונות יוקרתיים המיועדים לקהל יעד של אותם גברים מערביים. בנוסף, התערבותה של הממשלה כוללת אישור ושיווק מסעות פרסום אגרסיביים וסקסיסטיים המשווקים את גואה כ'גן עדן אקזוטי למחפשי מין', במסגרתם מופיעות נשים מקומיות וזרות בעירום מרומז ובתנוחות משפילות.
נוסף לכך, גם האזרחים ההודים משלמי המיסים תורמים לתשתית תיירות המין ללא ידיעתם. בכספי המיסים עושים שימוש ונבנים מלונות, מתקנים, פארקים וחוות נופש אליהם אין למקומיים רשות להיכנס מבנים אלה לעיתים אף נבנים על אדמותיהם של המקומיים כך שהם נעקרים מהם לאזורים מרוחקים ללא תשתית ראויה, מי שתייה ראויים ועוד.
כחלק מהתנגדותן של הפמיניסטיות מגואה, יצאו הנשים נגד פסטיבלים שונים המציגים את המקומיות כזמינות למין, קמפיינים נגד תיירות מין בערים שונות בהודו וניסיון ליצור קשר עם מחוקקים בעלי השפעה ודיפלומטים. הן דרשו איסור בנייה והרחבה של מלונות, אכיפת איסור על עירום ויצירת ביטחון במרחב ללא ניצול מיני. מאבקן זה של הנשים בגואה עורר סולידריות נשית גם בקרב נשים במערב, שהצטרפו לגינוין וחשיפתן של סוכנויות נסיעות בארצות מערביות המשווקות טיולים הכוללים מין בתשלום, וכן החלו בכתיבת מכתבים לנשות גואה כדי לחזק את פעילותן, כמו גם לפוליטיקאים מכהנים לטובת שינוי המדיניות הקיימת.[16]
תיירות מין בתאילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיירות המין בתאילנד נהפכה בשנים האחרונות לנפוצה ביותר. על פי ההערכות, מתוך 14 מיליון תיירים המגיעים לתאילנד מדי שנה, כארבעה מיליון גברים מגיעים, בין השאר, למטרת תיירות מין. בנוסף, רבים המגיעים לתאילנד למטרת טיול בלבד לא יפסחו ברוב המקרים על האטרקציות המיניות שהיא מציעה במועדוני החשפנות, במכוני הליווי ולעיתים במסיבות הפולמון הנתפסים לעיתים כחלק מהחוויה התיירותית.[17]
תיירות המין בתאילנד היא ענף המגלגל הון רב לקופת המדינה. לפי ההערכות המתונות ביותר, היא מזרימה לכלכלת המדינה לפחות 100 מיליון דולר בשנה. המוקדים העיקריים של תיירות המין בתאילנד הם בנגקוק, פוקט, פאטאיה והאי קו סמוי. כשמעבר לזונות הרגילה שלעיתים תחת כיסוי של מכוני עיסוי, קיימים גם מועדוני ליידי בויז ומופעי פינג-פונג. בנוסף ניצול מיני של קטינים, בנים ובנות לצורכי זנות.
תיירות המין בתאילנד החלה לפרוח במלחמת וייטנאם, כאשר החיילים האמריקאים חזרו מהקרב ומילאו את הבארים והמועדונים, השתמשו ב"שירותיהן" של הנשים וכך כאשר חזרו לארצם השמועה נפוצה.
בתרבות התאילנדית הזנות היא בילוי גברי מקובל. מחקרים טוענים כי כ-75 אחוז מהגברים בתאילנד הולכים לזונה באופן קבוע. ההערכות כיום הן שיש כשני מיליון נשים העוסקות בזנות. מחציתן נושאות את הנגיף HIV, הגורם למחלת האיידס. בשוק זה מנוצלים כ-35 אלף ילדים מתחת לגיל 15, יותר ממחציתם כבר נדבקו באיידס.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, הזנות בתאילנד אינה חוקית. חל שם איסור על סרסרות ועונש חמור על העסקת ילדים בזנות קיימים משנת 1960, אך בפועל אין ענישה של ממש, ובפרט לא ענישה כלפי הלקוחות עצמם.[18]
ב-21 בפברואר 2017 ראש ממשלת תאילנד פריות צ'אן-אוצ'ה הורה למשטרה לפרק את תעשיית המין בפאטאיה. "אני לא תומך בזנות" אמר פריות.
תיירות מין באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזנות אינה חוקית באוקראינה, אף על פי כן היא נפוצה למדי וזוכה להתעלמות נרחבת מצד הממשלה והרשויות. מעריכים שכ-50 אלף נשים אוקראיניות עובדות בזנות רק בקייב עצמה, כאשר 20% מהן הן קטינות, כ-30% נרקומניות ו-20% מהן חולות איידס.[דרוש מקור] תיירות המין בקייב עלתה ככל שהמדינה משכה מספר גדול יותר של תיירים זרים. 90 אחוז מהזונות בקייב הן בנות שמגיעות לעיר הגדולה בחיפוש אחר חיים טובים יותר. סטודנטיות רבות עוסקות בזנות, במיוחד אלה שבאו ממקומות אחרים באוקראינה.
בניסיון להפחית את הזנות בקייב הגוברת, אוכפי החוק האוקראיני אימצו שיטה חדשה של כתיבת הערות לא נעימות להורים של אלה שנעצרו בקשר לזנות. שוטרים יודיעו להורים שבתם נעצרה ברגע שהיא מכרה את גופה. ברגע שההורים של הילדה יידעו איך הבת שלהם מתפרנסת, בדרך כלל תהיה שערורייה בבית והיא תעזוב את העסק, כך אוכפי החוק מאמינים.[19]
תיירי מין יהודים באומן[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשבעים אלף יהודים נוסעים מדי שנה לקבר רבי נחמן מברסלב. מבין המוני העולים, התפתחה תעשיית לוואי של תיירות מין. ישראל כהן, כתב האתר החרדי כיכר השבת מעריך כי רק 5% מהנוסעים צורכים את שירותי הזנות, שהם כמה אלפים בשנה.
ביקורת רבה מקיר לקיר הובעה כלפי אלו הצורכים את שירותי הזנות הללו, הן מקרב הקהילה היהודית-ישראלית באומן, הן מקרב קהילת ברסלב בארץ המעודדת ומארגנת נסיעות לאומן והן מקרב מבקרי הנסיעות לאומן, שהשתמשו בתופעה זו כסיבה נוספת מדוע יש לאסור את הנסיעה לאומן בראש השנה. כחלק מהמלחמה בתופעה, הקימו חסידי ברסלב משמרות צניעות שיפקחו ויעקבו אחר תיירים שצורכים את שירותי הזנות, מתוך תקווה שהם יתביישו לצרוך את השירותים הללו בידיעה שמישהו עוקב ומתעד אותם, משמרת זו מומנה בתחילה מתרומות של 5$ שנתבקשו הנוסעים לתרום בעת קניית כרטיס הנסיעה אך מימונה הופסק לבסוף בשל חוסר נכונותם של הנוסעים לתרום למען מטרה זו.[20]
תיירות מין ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זנות ברומניה אינה חוקית . הממשלה שקלה לחוקק ולהסדיר אותה (בשנת 2007). אך האגודה לקידום נשים ברומניה מתנגדת שזנות ברומניה תהיה חוקית, שכן הם רואים בזנות "צורה אחרת של אלימות נגד נשים ונערות"[21]
בשנים האחרונות חלה עליה בתיירות הזנות ברומניה. צעירים ישראלים רבים מגיעים למקום על מנות לצרוך זנות, כמו לצורכי מסיבות רווקים.[22]
תיירות מין בדנמרק[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לשנת 2014 דנמרק הייתה המדינה היחידה בעולם בה זואופיליה לא הייתה אסורה על-פי חוק, דבר שמשך תיירים רבים לצורכי תיירות זואופילית.[23]
תיירות מין בקולומביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים 2017–2018, נעצרו ישראלים בחשד להפעלת רשת מין בקולומביה.[24] באותה שנה גורש אסי בן מוש, ישראלי, שעל פי החשד ביצע עבירות סמים ושידל בעצמו קטינות לזנות כחלק מהפעלת קאסות (מספרדית, "בית") שהוסבו למלונות תיירות.[25] אל הקאסות הורשו להיכנס תיירים זרים בלבד, ובעיקר ישראלים, שהיו צורכים במלונות סמים ומקימים מסיבות מין עם צעירות קולומביאניות שחיו במלונות אלו על בסיס קבע.[26] כמו גם הועלו האשמות כי התבצעו מעשי אונס קבוצתיים של קטינות העוסקות בזנות בידי ישראלים. הישראלים היו מאתרים קטינות העוסקות בזנות ומזמינים אותן להגיע למסיבות מין בית בקרטחנה. כאשר הבנות היו מגיעות אל בית הנופש הסבירו להן כי הגברים נסעו לאזור כפרי מחוץ לעיר ולכן הן הועברו באוטובוסים אל האתר כאשר נותנים להן מריחואנה עם טבק, חומר מצמיא ולכן הן היו מקבלות במקביל מים מהולים בסם האינדי,[27] סם הידוע כמעורר מינית בקרב בעלי חיים.[28] שם היו ”הן נתפסות על ידי שנים, שלושה, חמישה גברים ואונסים אותן”.[27] בו בעת בעקבות התפרעויות של תיירים ישראלים[29] והפגנות מרובות של אזרחים כנגד פעילותם של תיירים אלו החלה קולומביה להקשות על כניסת תיירים מישראל אל המדינה.[30]
תיירות מין באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר הקדושה משהד משמשת מוקד לתיירות מין של גברים שיעים מעיראק ולבנון, המגיעים אליה לשם "נישואין זמניים" ("מותעה") עם נשים מקומיות.[31][32]
תרומת האינטרנט והטכנולוגיה לתיירות המין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעת האינטרנט והיכולת לפרסם קבצים ומדיה בזריזות ברשת העולמית השפיעו רבות על תיירות המין ברחבי העולם. עם התפתחות רשת אינטרנט גלובלית קמו קבוצות שונות ברחבי העולם ופורומים הממליצים על נשים המספקות שירותי מין בתשלום בכל עיר בעולם, אתרים מומלצים, עלויות כספיות וכן סכנות בערים שונות בעולם. כמו כן, חלה עלייה בסוכנויות הנסיעות השונות אשר מוכרות דילים לחופשה בעלת אופי מיני, שם יש האפשרות לבחור ולרכוש אישה בטרם הנסיעה, לבחור ממגוון האופציות המוצעות מה היא עתידה לבצע ולהזמין זאת גם בטרם ההגעה ליעד. כל זאת, ללא ידיעתה ובטיפולה של סוכנות הנסיעות אל מול הסרסור שלה . עדויות וראיונות עם נשים העוסקות בזנות בתיירות המין עולה כי לרוב הן נכנסו לזנות בגיל צעיר למדי, כיום הן עובדות מסביב לשעון, עם מגוון רב של לקוחות ואינן מרוצות מחייהן. חלקן הגדול אף מעידות כי הן ניסו לשים קץ לחייהן ללא הצלחה.[33] ענף פופולרי בשנים האחרונות כחלק מסחר בבני אדם, הוא ייבוא כלות מחו"ל, אשר נתפש מצד הנשים כסוג של 'מימון'. אתרים רבים מציגים נשים לראווה בפרופילים אישיים שם הן מעלות תמונות שלהן, תחביבים ומידע אישי על כל אחת וכדי להמשיך ולגלוש, לראות עוד תמונות ולדבר עם הנשים יש צורך לשלם למפעילי האתרים. מפעילי האתר מנהלים את כל הביורוקרטיה הדרושה לנישואין, לאשרת שהייה וכן קיימות אופציות שונות לייבוא הכלה - סיורים במדינה ופגישות עם הכלות, סיור VIP מזורז ועוד. לא פעם עולה מיחסים אלו תהליך היפרדות מהיר בשל נטייה של הגברים המייבאים לנהוג באלימות כלפי הנשים הזרות. קיימת גם תופעה נפוצה של שימוש מופרז בייבוא נשים זרות, לאחר ההיפרדות עם ניסיון של הגבר לייבא אישה נוספת והרשויות באוסטרליה דיווחו על גברים שעסקו במלאכה מסוג זה מעל לשבע פעמים ונעצרו.[34]
תיירות המין לוקה בגזענות כאשר לא אחת נערכת השוואה בין הנשים במדינות השונות - כחלק מהניסיון לפתות גברים לרכוש חבילת מין בארץ זרה או ייבוא כלה ממדינה אחרת עולים מוטיבים של הנשים המערביות, שלרוב מאופיינות כחסרות לב ורגש, אשר כל מה שמעניין אותן זה כסף. זאת לעומת הנשים המקומיות - צנועות, מתייחסות בכבוד, מרוצות ממתן תשומת לב ומחוות פשוטות ולא דורשות הרבה.[33]
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
צעירים רבים המגיעים למדינות בחו"ל בין אם בכוונה לצרוך זנות או שכך קרה המקרה, מכניסים נשים מקומיות להיריון ועוזבים. ילדים אלו גדלים ללא אב, לאחר שהם גדלים מנסים למצוא ולהשיג מידע על אביהם בבקשת הפרטים ממשרד הפנים, שמקבל מדי שנה פניות רבות מאזרחים מתאילנד וכו' בבקשות לקבלת זהות ההורה, כשהאחרונים מסרבים למסור פרטים אלו.[דרוש מקור] תיירות המין של ישראלים בקולומביה מחזקת גורמים אנטישמים בקולומביה ומובילה למדיניות עוינת כלפי כלל הישראלים.[35]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "הם יעשו כאילו שהם אוהבים את הנשים האלה כדי לקבל את הכסף שהם זקוקים לו", באתר מאקו, 3 בנובמבר 2020
- דינה היימן, תיירות מין בתאילנד, מסע אחר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Pettman, Jan Jindy. 1997. Body politics: International sex tourism. Third World Quarterly 18 (1): 93-108
- ^ Garofalo, G .(2005). Review: Bodily "Sex tourism, marginal people and liminalities" Feminist interventions, 81,131-132.
- ^ Goldberg, Eleanor (25 ביולי 2014). "Legalizing Prostitution Could Reduce HIV Infections Nearly In Half". HuffPost. נבדק ב-2017-10-16.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Barbara G. Brents, Kathryn Hausbeck, Violence and Legalized Brothel Prostitution in Nevada: Examining Safety, Risk, and Prostitution Policy, Journal of Interpersonal Violence 20, 2005-03-01, עמ' 270–295 doi: 10.1177/0886260504270333
- ^ [1](הקישור אינו פעיל, 29.3.2020)
- ^ Pettman, Jan Jindy. 1997. Body politics: International sex tourism. Third World Quarterly 18 (1): 93-108.
- ^ ברנן, ד. (2006). "סקס תמורת ויזות". בתוך: ארנייך, ב והוכשילד, א. (עורכות). האישה הגלובלית (עמ' 199–218). תל אביב: בבל.
- ^ Dmitry Sudakov, Women going on sex tours look for big bamboos and Marlboro men, PravdaReport, 2007-06-29 (באנגלית)
- ^ Hildegard Klein, Female Sex Tourism in the Caribbean – A “Fair Trade” or a New Kind of Colonial Exploitation?, www.researchgate.net, DEC 2015
- ^ Nagel, Joane. 2000. States of Arousal/Fantasy islands: Race, sex, and romance in the global economy of desire. American Studies 41 (2): 159-181,.
- ^ Phillips, Joan. 2008. Female sex tourism in barbados: A postcolonial perspective. The Brown Journal of World Affairs 14 (2): 201-212,.
- ^ Janet Bagnall work=Montreal Gazette (2007). "Sex trade blights the lives of 2 million children; Canada is not doing enough to fight the international scourge of sex tourism".
- ^ http://www.drclas.harvard.edu/revista/articles/view/5*(הקישור אינו פעיל, 29.3.2020)
- ^ R. Barri Flowers, The Sex Trade Industry's Worldwide Exploitation of Children, The ANNALS of the American Academy of Political and Social Science 575, 2016-09-08, עמ' 147–157 doi: 10.1177/000271620157500109
- ^ 1 2 Wonders, Nancy A., and Raymond Michalowski. 2001. Bodies, borders, and sex tourism in a globalized world: A tale of two cities—Amsterdam and havana. Social Problems 48 (4): 545-571.
- ^ Bacchetta, Paola. 1988. Indian women fight sex-tourism. Off our Backs 18 (1): p12
- ^ full moon parties, drugs, sex tourism, dead tourists and the dark side of thai tourism (באנגלית)
- ^ דינה היימן, תיירות מין בתאילנד, באתר מסע אחר
- ^ הכול על תיירות סקס בקייב 2020 - טיול סקס - מדריכי תיירות סקס בעולם, באתר www.tiulsex.com
- ^ שמעון איפרגן, "אצלי זה גם תפילות וגם פלז'ר", באתר מאקו, 17 ביוני 2015
- ^ הכול על תיירות סקס בבוקרשט 2020 - טיול סקס - מדריכי תיירות סקס בעולם, באתר www.tiulsex.com
- ^ איתי רום, בוקרשט, נדל"ן, קומבינות, מאכערים, זונות ושמועות על כסף שמתגלגל ברחובות. רומניה 2007 - מה באמת עושים שם הישראלים?, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2007
דורון חלוץ, מסע אפלולי בבירת המין של אירופה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011
איתי שטרן, תלונות רבות בעקבות הכתבה על בוקרשט ב"אולפן שישי": "מעודדת תרבות אונס", באתר הארץ, 14 במאי 2017
ניב שטנדל, מה שקורה ברומניה - מביש בישראל, באתר מאקו, 14 במאי 2017 - ^
שלמה פפירבלט, דנמרק תפעל לאסור מין עם חיות בעקבות העלייה ב"תיירות זואופילית", באתר הארץ, 21 באוקטובר 2014
- ^ קולומביה: ישראלים נעצרו בחשד להפעלת רשת מין, באתר ישראל היום
- ^ שמעון איפרגן, דיווחים בקולומביה: הוצא צו הסגרה בינלאומי נגד אסי מוש, באתר מאקו, 7 באוגוסט 2018
- ^ מערכת תכניות קשת, חי בלילה, "כל אלו שלמטה הן זונות, הן חיות פה, יש להן דירה", באתר מאקו, 7 באוגוסט 2018
- ^ 1 2 תחקיר בקולומביה: ישראלים ארגנו "מסיבות אונס" - אמת או עלילה?, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר)
- ^ Adolescentes fueron sometidas a un denigrante “tour de la violación” en Cartagena
- ^ איתמר אייכנר, סמים בקולומביה: מאות ישראלים סולקו מפסטיבל, באתר ynet, 27 באפריל 2018
- ^ מתוך תחקיר, חי בלילה, מערכת תכניות קשת, בתוך ה"בונקר" של אסי מוש בטגנגה, באתר מאקו, 11 באוגוסט 2018
- ^ רז צימט, "תאילנד של השיעים": בירת הסקס של איראן מפלגת את הציבור, באתר וואלה!, 18 באוקטובר 2018
- ^ חזי סימנטוב, מכת מדינה באיראן: נישואין שנמשכים שעתיים - למטרת מין בלבד, 2 בדצמבר 2018
- ^ 1 2 Bacchetta, Paola. 1997. Smash sex tourism! Off our Backs 27 (3): p9
- ^ Bacchetta, Paola. 1983. Fighting sexual slavery globally. Off our Backs 13 (7): p18
- ^ מערכת תכניות קשת, חי בלילה, סקס, סמים וקידוש: תיעוד נוסף מהקאסות בקולומביה, באתר מאקו, 8 באוגוסט 2018
| עבדות | ||
|---|---|---|
| עבדות מודרנית | סחר בבני אדם • שימוש צבאי בילדים ובנערים • גיוס חובה • סחר בילדים • סחר במין • תיירות מין • עבדות מין • חטיפת נשים • עבדות חוב בדרום מזרח אסיה | .jpg)
|
| היסטוריה | צמיתות • שוק עבדים • תמיכה בעבדות • עבדות בתנ"ך • עבד עברי • ביוון העתיקה • ברומא העתיקה • ספינת עבדים • עבדות בסין • עבדות ברוסיה • עבדות באימפריה העות'מאנית • סחר העבדים הערבי • עבדות באסלאם • עבדות באפריקה • סחר העבדים האטלנטי • עבדות בברזיל • עבדות בקובה • עבדות בארצות הברית • מדינת קונגו החופשית | |
| התנגדות לעבדות | התנועה לביטול העבדות • ציר זמן של ביטול העבדות והצמיתות• חוק סחר העבדים 1807 • מרד העבדים בהאיטי • מסילת הרכבת המחתרתית • חוק העבד הנמלט 1850 • מלחמת האזרחים האמריקנית • התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית • ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם | |
| עבדות בתרבות | אוהל הדוד תום • שורשים • הרפתקאותיו של האקלברי פין • 12 שנים של עבדות | |
