תיאטרון הטכניון

תיאטרון הטכניון הוקם בשנת 1986 במסגרת מצומצמת, כחלק מהמחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות. המייסד היה פרופ' אוריאל זוהר, כמנהל, במאי ומורה. בתיאטרון הועברו שבעה קורסים, ולמדו בו כ-300 סטודנטים מדי שנה. התיאטרון העלה עד 2014 למעלה מ-52 הצגות בסגנונות שונים, מחזות ישראלים מאת חנוך לוין ויהושע סובול, מחזות יהודיים כמו הדיבוק ובין היתר, ניתן לציין מחזות קלאסיים מאת מולייר, שייקספיר, פייר דה מאריבו, הנריק איבסן וברנרד שו. הועלו גם הצגות מאת אוריאל זוהר עצמו, וכן הצגות מפרי עטם של השחקנים. התיאטרון התפתח במיוחד בתחום תיאטרון הפרינג'. הוא הוזמן לפסטיבלים אוניברסיטאיים רבים בעולם, וזוכה להכרה בינלאומית. כיום מעבירים את הקורסים השונים שני דוקטורים מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת חיפה.

פרופ' אוריאל זוהר המנהל האמנותי של תיאטרון הטכניון

מחזות והצגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי זוכה פרס אופיר סכנדר קובטי מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון השתתף בהצגה "סוף-סוף" במסגרת התיאטרון, וזו הועלתה גם בירושלים בשנת 2001, במסגרת "פסטיבל תספיס".
שלמה פלסנר מהפקולטה להנדסת חשמל השתתף במחזות הקולקטיביים "המזרן הרך" ו"נישואים מעורבים" באולם צ'רצ'יל.
ההצגה "שלשלאות שקופות" מאת שלי בליטי מהפקולטה להנדסה כימית הופיעה בפסטיבל ברטיסלאבה (סלובקיה) בשנת 2006, בגרנדה (ספרד), בסינמטק חיפה, ובפסטיבל נוה יוסף של החוג לתיאטרון קהילתי באוניברסיטת חיפה ב-2007. שחקנים: ענת ניסני ונדב שובל.
ההצגה "אויב העם" מאת איבסן, בהשתתפות פרופסור רוני נבון מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, זכתה לציון לשבח ב"פסטיבל בנוונטו" באיטליה ב-2009, והופיעה באולמות בחיפה ובעספיא.
ההצגה "הבגד הבלתי נראה" מפרי עטו של פרופ' אוריאל זוהר^[1], הופיעה בפסטיבל הבינלאומי של האוניברסיטה הממלכתית בסנקט פטרבורג ב-2012.
מבחר מן המחזות שהועלו על בימת תיאטרון הטכניון: ליל העשרים והפלשתינאית מאת יהושע סובול (בפסטיבל בקלן), יעקובי ולידנטל מאת חנוך לוין, טרטיף והקמצן מאת מולייר, "טלמה" על פי (המלט) מאת שייקספיר, אויב העם מאת איבסן, משחק של אהבה ומזל מאת מאריבו (בפסטיבלים בפריז ובליאז'), "לא! פיגמליון" על פי פיגמליון (מחזה) מאת ברנרד שו, העצם מאת בירגו דיופ ופיטר ברוק (בפסטיבלים במורסיה ואליקנטה), "סקס שקרים ווידאוטייפ" על פי הסרט מאת סטיבן סודרברג (בפסטיבל בליון צרפת), מועדון ארוחת הבוקר על פי הסרט מאת ג'ון יוז, הדיבוק על פי ש. אנ-סקי, "בלב ים" מאת סלאבומיר מרוז'ק, "אנדרטה הפוכה" מאת יוסף מונדי, "סולם אל סאלאם", "סינדרלה ושלושת הגמדים", "1=3=3/2" (בפסטיבל בליאז'), "להתקרב דרך אגב", "נישואים מעורבים", "סודות", "סוף-סוף", "הבירוקרטיה של המוות", "להצחיק את הקהל", "המזרן הרך", "PlayBack" (בפסטיבל בירושלים), "התמונה החסרה", "רואה בשדות זרים", "ביעור חמץ" (מאת איתי הראל ובבימויו)^[2], "מערכונים קומיים", "הפוך על הפוך", "פעימות", "אור"...