שלי מירון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלי מירון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 6 במאי 1979 (בת 44)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה יש עתיד
חברת הכנסת
1 בפברואר 2023 – מכהנת
(שנה ו־12 שבועות)
כנסות ה-25
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלי טל מירון (נולדה בט' באייר ה'תשל"ט, 6 במאי 1979) היא פוליטיקאית ישראלית, המכהנת כחברת הכנסת העשרים וחמש מטעם יש עתיד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירון נולדה ב-1979 בירושלים לאב כורדי ולאם אמריקאית. בוגרת בית הספר "רובין" למחול ולמוזיקה במגמת ריקוד.

שירתה בחיל האוויר שש שנים כדוברת, קצינת הדרכה בטייסת AH-1 קוברה, קצינת מבצעים ומפקדת קורס קצינות מבצעים. בתפקידה האחרון שימשה כדוברת חיל האוויר הישראלי. השתחררה בדרגת סרן ושירתה במילואים כמפקדת מרכז תקשורת.

במשך כעשור, שימשה כמנהלת פיתוח עסקי ומנהלת פרויקטים בחברת הייטק, בדרום מזרח אסיה.

לקחה חלק ב"מחאת הסרדינים", לצמצום מספר התלמידים בכיתות. כיהנה כראש הנהגת ההורים בבית הספר היסודי "ארזים" בתל אביב.

בשנת 2018 הצטרפה למפלגת "יש עתיד", והתקדמה לתפקיד מנהלת מרחב מרכז של המפלגה. בשנת 2018 טל מירון התמודדה ברשימת "יש עתיד" למועצת עיריית תל אביב-יפו, אך לא נבחרה. לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, היא הוצבה במקום ה-25 ברשימת "יש עתיד", שזכתה ל-24 מנדטים. לאחר התפטרותו של חבר הכנסת יואל רזבוזוב בינואר 2023, נכנסה טל מירון לכנסת והושבעה כחברת כנסת בחודש פברואר באותה השנה.[1]

היא חברה בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת הקליטה והעלייה. בנוסף היא מכהנת כממלאת מקום בוועדת הכלכלה של הכנסת.

טל מירון הינה יושבת הראש של השדולה למען החטופים, ושל השדולה למען נפגעות אלימות מינית ומגדרית במלחמת חרבות ברזל. במקביל היא יושבת בראש השדולה למען נשים עגונות בישראל, וחברה בשדולה למען קהילת הלהט"ב בכנסת.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלת תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב ואם לשתי בנות.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלי מירון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך זה הוא קצרמר בנושא חברי הכנסת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.