שאנדור פרי
 | |
| לידה |
29 בספטמבר 1895 ג'נג'ש, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
9 ביוני 1986 (בגיל 90) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Fuchs Sándor |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| השכלה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד |
| מספר צאצאים |
1 |
  | |
שאנדור פרי (במקור עד 1945 פוקס-Fuchs, בהונגרית: Feri Sándor; ג'נג'ש, 29 בספטמבר 1895[1] – בודפשט, 9 ביוני 1986) היה עורך דין יהודי-הונגרי דוקטור למדע המדינה ולמשפטים (1959) נשיא בית המשפט העליון של הרפובליקה העממית ההונגרית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שאנדור פוקס נולד במשפחה יהודית כבנם של איגנץ פוקס (1866–1932), סוכן בעיר ג'נג'ש, ושל מריה קלר (1871–1960)[2][3] הוא סיים את לימודיו בעיר הולדתו, ב"גימנסיה הראשית המלכותית הממלכתית ההונגרית". הוא החל את לימודיו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד) ביולי 1914, אך גויס לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית באביב 1915 ונשלח לחזית המזרחית הרוסית כמועמד לקצונה. בקיץ 1916 נפל בשבי הרוסי. בשנת 1917 נלקח ליקטרינבורג על גבול סיביר שם בא במגע עם הבולשביקים ולאחר מכן הפך לאחד ממפקדי היחידה של משמר סמולני בפטרוגרד. הוא חזר להונגריה ב-1920 והשיג דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת סגד על שם פרנץ יוזף והפך למתמחה לעורך דין. בשנים שלאחר מכן עבד כעיתונאי כלכלי ופקיד בנק. הוא עבר את בחינת לשכת עורכי הדין ב-1927 ועבד כעורך דין שכיר במשרד עורכי הדין של רוברט פלאדי (מקודם פראגר) עד 1937.
בין השנים 1937–1940 ניהל משרד עורכי דין עצמאי בבודפשט. ב-1937 הצטרף למפלגת הקומוניסטים של הונגריה הבלתי חוקית. הוא הפך לפעיל של "הסיוע האדום". במהלך מלחמת העולם השנייה שיתף פעולה עם הפוליטיקאי ההונגרי האנטי פשיסטי ואנטי גרמני אנדרה בייצ'י-ז'ילינסקי כחבר בתנועת ההתנגדות והוביל סמינר פוליטי בסדנה של מרגיט קובאץ' (קרמיקאית מפורסמת יהודייה-הונגרייה). הוא הסתתר אחרי מבצע מרגרטה במרתף סגור ומוקף בחומה.
בשנת 1944, ביוזמתו ברחו עובדי הדפוס בסקשפהרוואר שנידונו למוות. בשנים 1944–1945 היה היועץ המשפטי של הסניף ההונגרי של הקומיסריון העממי הסובייטי לענייני פנים (נ.ק.ו.ד.) והיועץ המשפטי המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית, ולאחר מכן עמד בראש המחלקה המשפטית של מפלגת העובדים ההונגרית (MDP). משנת 1946 כיהן גם בתפקיד נוטריון ציבורי בדצמבר 1949 מונה ל"נשיא בית המשפט העליון" של הרפובליקה העממית ההונגרית.[4] מכיוון שערך דיווח כתוב על עוולות הבלתי חוקיות שבוצעו על ידי רשויות אכיפת החוק הוא גורש מהמפלגה בתחילת 1953 והודח. אחרי מות סטלין טוהר ושוקם ב-1954 והוחזר לו תפקידו כשופט. בסוף 1956 תיווך כמתורגמן בין ממשלת יאנוש קאדאר לבין הסובייטים. הוא הוצא לגמלאות ב-1957, בין השאר בגלל השתתפותו במועצת המשפט שטיהר, שיקם ושחרר את הגנרל שלושה כוכבים בלה קיראי (חסיד אומות העולם) באוקטובר 1956. מ-1957 עד 1960 עבד כיועץ משפטי של חברת סחר חוץ חקלאי Agrimpex.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הייתה רוז'ה מולנר (1898–1980), בתם של נאנדור מילר ואנדיאלקה מילר, הם נישאו ב-2 בספטמבר 1923 בבודפשט.[5]
בתו היא קלרה פרי. נכדתו היא אנה סיגטי.
עבודותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- החוק ההונגרי באמצעות התפתחות סוציאליסטית (בודפשט, 1950)
- כמה סוגיות של חוק ומוסר (בודפשט, 1962)
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מדליית הנצחה של הפרטיזנים ההונגרים (1956)
- דרגת הזהב של מדליית הצטיינות העבודה (1965)[6] - כהוקרה לפעילותו בתנועת הפועלים במשך עשרות שנים
- מסדר הכבוד למולדת הסוציאליסטית (1967)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában
- Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X
- Révai új lexikona VII. (Fej–Gak). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2001. ISBN 963-927-241-8
- Új magyar életrajzi lexikon II. (D–Gy). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. ISBN 963-547-414-8
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Születési bejegyzése a gyöngyösi izraelita hitközség születési akv. 67/1895. folyószáma alatt".
- ^ "Fuchs Ignácné Keller Mária halotti bejegyzése a Budapest XIV. kerületi állami halotti akv. 421/1960. folyószáma alatt".
- ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a gyöngyösi izraelita hitközség esketési akv. 19/1893. folyószáma alatt".
- ^ Magyar Közlöny (1950. január 5.) 2. szám
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 1326/1923. folyószáma alatt".
- ^ Magyar Közlöny (1965. október 8.) 57. szám