מותו של יוסיף סטלין
יוסיף סטלין, המנהיג השני של ברית המועצות, מת ב-5 במרץ 1953 במעונו האישי לאחר שלקה בשבץ מוחי בגיל 74. לאחר מותו, הוכרזו בברית המועצות כ-4 ימי אבל והעיתונות הישראלית דיווחה על כך בהרחבה[1].
גופתו של סטלין נחנטה ונקברה במאוזוליאום של לנין, סטלין היה קבור במקום עד 1961, אז הועבר לבית הקברות של חומת הקרמלין (לשם הועבר כחלק מקמפיין הדה-סטליניזציה של יורשו, ניקיטה חרושצ'וב).על ארגון הלווייתו של סטלין היו אחראים ראש סניף מוסקבה של המפלגה הקומוניסטית, ניקיטה חרושצ'וב, ראש הנ.ק.ו.ד., לברנטי בריה, יו"ר הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית, גאורגי מלנקוב ושר החוץ, ויאצ'סלב מולוטוב.
מחלתו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריאותו של שליט ברית המועצות, יוסיף סטלין החלה להידרדר לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה. הוא סבל מטרשת עורקים (כתוצאה מעישון כבד), שרד שבץ מוחי קל לקראת מצעד הניצחון של הצבא האדום במוסקבה ואף שרד התקף לב חמור באוקטובר 1945[2].
עשרות שנים לאחר מותו, ההיסטוריון הצבאי, דמיטרי וולקוגונוב (אנ') תיאר כיצד ב-28 בפברואר 1953 סטלין, לברנטי בריה, ניקיטה חרושצ'וב, גאורגי מלנקוב, ויאצ'סלב מולוטוב נפגשו ונהנו בערב של בידור ושתיה[3]. לאחר שהאורחים התפזרו ב-04:00 בלילה (ב-1 במרץ), פרש סטלין למגוריו והורה לאנשיו באופן מפורש לא להפריע לו לישון. בנוסף לכך, סטלין אמר לשומרי ראשו שהם חופשיים לפני שהלך לישון (פעולה חריגה ביותר שכן ידוע שהיה בודק את שומרי ראשו בלילות ומוודא שהם ערניים). סטלין היה נוהג להתעורר בשעות הבוקר המאוחרות, אך באותו יום הוא לא קם ומשרתיו חשבו שהוא ישן יותר מהרגיל. מספר שעות לאחר מכן, החלו אנשי ביתו לשמוע קולות מחדרו של סטלין המעידים על כך שכנראה התעורר אך הזמן עבר וסטלין עדיין לא יצא מחדרו. בסופו של דבר, בשעה 23:00 נכנסה בזהירות לחדרו עוזרת ביתו של סטלין, שם היא מצאה אותו שכוב על הרצפה בפיג'מה שרוי בשתן של עצמו, הוא היה מחוסר הכרה ולא הגיב לניסיונות להעיר אותו.
ב-2 במרץ, בשעה 07:00, זומנו בריה וקבוצת רופאים כדי לבדוק את סטלין. לאחר בדיקה, מצאו רופאיו של סטלין כי לחץ דמו עומד על 190/110 והגיעו למסקנה שסטלין, שסבל לאורך השנים מבעיות יתר לחץ דם סובל כרגע גם משבץ מוחי שפוגע בעורק השמאלי של המוח. ביומיים הבאים, סטלין קיבל מגוון טיפולים להורדת לחץ הדם, שכבר עלה ל-210/120. הרופאים ניסו פעמיים למרוח שמונה עלוקות על צווארו ופניו במהלך היומיים הבאים ללא הצלחה. מצבו של סטלין הידרדר במהרה וב-5 במרץ, בשעה 21:50 מת סטלין. מיד לאחר מותו, נלקחה גופתו של סטלין למקום לא ידוע, שם בוצעה בגופתו נתיחה שלאחר המוות. מיד לאחר הניתוח, הגופה עברה חניטה, ניסיונות לאתר ולגשת לדוח הנתיחה המקורי לא צלחו ונכון להיום טרם נמצא דו"ח הנתיחה המקורי.
הלווייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 במרץ, ארון המתים של סטלין הוצג בהיכל העמודים בבית האיגודים, שם הוצב במשך שלושה ימים לעיניי העוברים והשבים. ב-9 במרץ הגופה הועברה לכיכר אדומה, במאוזוליאום של לנין[4][5]. מולטוב, מלנקוב, חרושצ'וב ובריה נשאו הספדים לזכרו. בזמן קבורת הגופה התקיימה דקת דומייה ברחבי ברית המועצות כשפעמוני הקרמלין צלצלו נערכה הצעדה ובו 21 רובאים ירו מהקרמלין. מיד לאחר מכן, להקה צבאית ניגנה את המנון ברית המועצות ולאחר מכן נערך מצעד צבאי של פיקוד מוסקבה לכבודו של סטלין.
במאמציהם לחלוק כבוד אחרון לסטלין, מספר אזרחים מרחבי ברית המועצות שהגיעו ללוויה, נמחצו ונרמסו למוות לאחר שנמעכו ונחנקו כתוצאה מתדחוקת קהל[6]. מספר ההרוגים המדויק לא ידוע והסובייטים תחילה הסתירו את האירוע מהתקשורת הסובייטית אך חרושצ'וב העריך כי כ-109 אנשים מתו באסון, אם כי ייתכן שמספר ההרוגים האמיתי הגיע למאות או אלפי אנשים.
תאוריית קונספירציה לגבי נסיבות מותו של סטלין[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש הטוענים כי סטלין נרצח, והמוציא לפועל העיקרי של תוכנית זו היה לברנטי בריה בשיתוף עם כרוסטלב, אחד משלושת הקצינים השומרים של סטלין. לפי גרסה זו, מה שגרם למות סטלין היה נוזל מדלל דם שקוף וחסר טעם בשם וארפין שלברנטי בריה מזג ליינו של סטלין. כרוסטלב סייע בכך שאמר לשומרי הראש כי אין להפריע לסטלין במהלך הבוקר ובכך מנע טיפול רפואי בזמן[7]. אך גרסה זו נשללה על ידי מרבית חוקרי התקופה, הרופאים ואנשי המפלגה.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מותו של סטלין גרם לזעזוע רב בעולם הקומוניסטי. פולחן האישיות הסתיים רק שנים לאחר מותו, בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, בה הוקעו פשעיו בידי חרושצ'וב ב"נאום הסודי". הפצת תוכן הנאום חוללה שבר וזעזוע בקרב הקומוניסטים בעולם.
בשנים הראשונות שלאחר מותו הייתה גופתו החנוטה של סטלין מוצבת לצד גופתו של לנין במאוזוליאום של לנין במוסקבה. לאחר שמחליפו, ניקיטה חרושצ'וב, צבר כוח פוליטי די הצורך, וכחלק מקמפיין הדה-סטליניזציה שלו, בצעד סמלי הוצאה גופתו של סטלין ב-31 באוקטובר 1961 בלילה ונקברה בקבר רגיל בבית הקברות של חומת הקרמלין, שמעליו הונחה מצבה עם פסל בדמותו. במהלך המבצע הקיפו אנשי משטרה את הכיכר האדומה כדי למנוע סקנדל ציבורי. יושב ראש הק.ג.ב. באותה עת, אלכסנדר שלפין שעמד בראש המבצע, אמר בראיון כי הוא ממש פחד שסטלין יתעורר ויצעק "מה אתם עושים לי ארורים שכמותכם!". בנוסף הוא אמר כי חרושצ'וב היה חייב לעשות זאת על מנת לבסס את שלטונו שכן מיליונים עדיין העריצו את הרודן המנוח.
משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינות ויישויות מדינתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש ממשלת פולין, בולסלאב ביירוט
ראש ממשלת בולגריה, וולקו צ'רבנקוב
ראש ממשלת רומניה, גאורגה גאורגיו-דז'
נשיא צ'כוסלובקיה, קלמנט גוטוולד
ראש ממשלת גרמניה המזרחית, אוטו גרוטווהל
נשיא פינלנד, אורהו קקונן
הרפובליקה העממית ההונגריתראש ממשלת הונגריה, מתיאש ראקושי- משרד ההגנה של הרפובליקה העממית הפולנית, קונסטנטין רוקוסובסקי
המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, פלמירו טוליאטי
ראש ממשלת מונגוליה, יומג'אגין טסדנבאל- המזכיר הכללי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, ולטר אולבריכט
- המזכיר הכללי של המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, פייטרו נני
המזכירה הכללית של המפלגה הקומוניסטית הספרדית, דולורס איברורי
ראש ממשלת הרפובליקה העממית של סין, ג'ואו אנלאי
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
ראש ממשלת אלבניה, אנוור הוג'ה לא נסע למוסקבה כדי להשתתף בהלוויה מחשש שעזיבתו תעודד מרד פנימי במפלגת הפועלים של אלבניה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מותו המסתורי של סטלין, ממצאים חדשים, באתר "רגעים היסטוריים", 11 ביולי 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ברק בר-זוהר, "בַּאבוד רשעים": על מותם של בניטו מוסוליני, אדולף היטלר ויוסיף סטלין בעיתונות העברית., קשר 60, 2023, עמ' 180-202
- ^ Medvedev, Zhores A. (2006). The Unknown Stalin. London: I.B. Tauris. p. 6. ISBN 978-1-85043-980-6.
- ^ Volkogonov, D. (1999). Autopsy for an Empire. The Free Press.
- ^ Ganjushin, Alexander (5 במרץ 2013). "Russia on the day of Stalin's funeral: A photo look back". Rossiyskaya Gazeta. נבדק ב-17 בינואר 2018 – via Russia Beyond.
On 9 March, Stalin's embalmed body was interred in the Lenin Mausoleum, which was renamed the Lenin–Stalin Mausoleum from 1953 to 1961.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rosenberg, Jennifer. "Why Did Russia Move Stalin's Body?". ThoughtCo. נבדק ב-6 באוגוסט 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Evtushenko, Evgenii (1963). "Mourners Crushed at Stalin's Funeral". Seventeen Moments in Soviet History. נבדק ב-5 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ * הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה, הוצאת כתר, ״מותו המסתורי של יוסיף סטלין״, עמ׳ 109, מאת ג’יילס מילטון