רנטו מורדו

רנטו מורדו
Renato Mordo
לידה	3 באוגוסט 1894; וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	5 בנובמבר 1955 (בגיל 61); מיינץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום לימודים	אוניברסיטת וינה; האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה (1917) ;
תחום יצירה	אופרה, theater management, דרמה, opera directing, אופרטה, פדגוגיה

רנטו מורדו (Renato Mordo;‏ 3 באוגוסט 1894 – 5 בנובמבר 1955) היה במאי תיאטרון ממוצא יהודי-יווני ויהודי-אוסטרי. ביים למעלה ממאתיים מחזות ואופרות בתיאטראות צ'כיה, פולין, גרמניה, יוון וטורקיה וכן בתיאטרון הבימה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בווינה, להורים יהודים (אב מקורפו ואם מווינה) שהמירו את דתם לנצרות פרוטסטנטית. למד תולדות האמנות וגרמנית באוניברסיטת וינה ובאוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה. לאחר שבגר, ב-1917, החל לביים בתיאטרון באוסטי נד לבם (אאוסינג) ובקטוביץ.

ב-1920 עבר לביים בתיאטרון המדינה באולדנבורג, שם היה למנהל האמנותי של התיאטרון ויזם את המודרניזציה שלו, פתיחתו לכל המעמדות ורענון הרפרטואר. את רעיונותיו ביטא בכתבי העת שייסד - "כתבים דרמטורגיים של תיאטרון המדינה של אולדנבורג" (Dramaturgische Blätter of the Oldenburger Landestheater) ו-Der Ziehbrunnen. הוא יצר קשרים עם מקס ריינהרדט, שהיה למנטור שלו.

ב-1923, על רקע חילוקי דעות עם הנהלת התיאטרון, לא חודש החוזה שלו. בשנים 1924–1925 היה מנהלו האמנותי של הפולקסתיאטר (Volkstheater) בווינה. בשנים 1925–1926 ניהל אמנותית את התיאטרון בברסלאו ובין השנים 1926–1928 עבד בתיאטרון הקומי בדרזדן. בין 1928 ל-1932 היה מנהל הדרמה והאופרה בתיאטרון המדינה בדרמשטאדט. מיד עם עליית הנאצים לשלטון עבר לתפקיד דומה בתיאטרון הגרמני בפראג וכן כיהן כמרצה באוניברסיטה הגרמנית למוזיקה ואמנויות הבמה של פראג.

ב-1939 נמלט מצ'כיה ליוון, שם ייסד באתונה את האופרה הממלכתית של יוון, והיה מנהלה. אחת מהזמרות שגילה וטיפח הייתה מאריה קאלאס. בשנת 1943 נאסר כיהודי על ידי כוחות הכיבוש הנאצים ונשלח למחנה הריכוז חיידרי. הוא שוחרר עם נסיגת הכוחות הגרמניים מיוון שנה לאחר מכן. בעת מלחמת האזרחים ביוון צידד בעמדות הקומוניסטיות, אך לא היה חבר מפלגה.

בין 1947 ל-1951 ביים ולימד אמנויות הבמה בבית האופרה של אנקרה. לאחר מכן שב לאתונה. בשנת 1952, הוזמן על ידי מכס ברוד לביים בתיאטרון הבימה, בה ביים את ההצגות "הציפור הכחולה" ו"מעשה בחייל".^[1]

ב-1952 זכה בחוזה לבמאי האופרה הראשי של תיאטרון המדינה במיינץ, שם נפטר שלוש שנים מאוחר יותר.