רלה מזלי
 | |
| לידה |
1948 (בת 76 בערך) מעיין ברוך, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
  | |
רלה מזלי (נולדה ב-1948) היא סופרת ופעילת שלום, חברת אקדמיה לשוויון, ממייסדות ארגון פרופיל חדש ופרויקט 'האקדח על שולחן המטבח', קמפיין הפועל לצמצום מספר כלי הנשק במרחב הציבורי בישראל[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזלי נולדה בשנת 1948 בקיבוץ מעין ברוך. אמה הייתה פעילה ציונית שעלתה לישראל מקנזס סיטי בארצות הברית. מזלי גדלה בתל אביב. למדה פילוסופיה וספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב.
פרסומה הספרותי הראשון היה סיפור קצר "זה" בשנת 1981. אחריו פורסמו עוד כמה סיפורים קצרים בכתבי עת לספרות. ספרה הראשון, "מה שלא יהיה" הוא רומן על חיי נישואים שיצא לאור ב-1987. ספרה השני, "בבה סיטר" (1996), הוא ספר לילדים שכתבה עם בתה נועה מזלי. בנוסף מזלי מתרגמת ספרות מאנגלית לעברית.
מאז 1980 היא פעילה נגד מיליטריזם ונגד המיליטריזציה והכיבוש הישראלי. בשנת 1998 היא הייתה אחת המייסדות של התנועה הפמיניסטית "פרופיל חדש", המתנגדת למיליטריזם הישראלי ותומכת בסרבני מצפון. בשנת 2010 ייסדה יחד עם סמדר בן נתן את פרויקט 'האקדח על שולחן המטבח', התובע להפסיק נטילת כלי נשק על ידי מאבטחים לביתם על מנת למנוע רצח ואלימות כלפי נשים[2]. זאת לאחר ש-23 בני אדם נרצחו מירי כלי נשק של מאבטחים בין השנים 2010-2002, ומאחר שחברות האבטחה אינן אוכפות את החוק המחייב אותן לאסוף את כלי הנשק מהמאבטחים בתום המשמרת[3]. מזלי גם עבדה בארגון רופאים לזכויות אדם ושימשה כיועצת של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום וכן של קרן פורד.
מזלי כותבת ספרים, מאמרי פובליציסטיקה, מאמרים אקדמיים וסיפורים קצרים בנושא שוויון מגדרי, זכויות ילדים וחינוך לשלום.
בשנת 2005 הייתה אחת מאלף נשים שהיו מעומדות לפרס נובל לשלום במסגרת פרויקט 1000 PeaceWomen[4].
בשנת 2018, פעלה יחד עם חברי קואליציית הארגונים 'האקדח על שולחן המטבח', בדרישה שהשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, יבטל את התקנות החדשות שיזם להרחיב משמעותית את מדיניות נשיאת הנשק בישראל[5]. לאחר שארדן אישר תבחינים מקלים לקבלת נשק[6]. בדצמבר 2018, הארגונים עתרו לבג"ץ בבקשה להקפיא את רפורמת הנשק של ארדן[7]. במאי 2019, בעקבות העתירה, הורה בג"ץ שהרפורמה בתקנות נשיאת נשק תיבחן מחדש, שתהיה בחינה מסודרת של הקריטריונים, הסדרה של התנאים לקבלת רישיון בחקיקת משנה, ונתן ארבעה חודשים כדי לבדוק אם מאבטחים רשאים לקחת נשק לביתם[8]. ב-1 ביולי 2020 הייתה אמורה להיכנס לתוקף תקנה האוסרת על נשיאת נשק אבטחה לאחר המשמרת. אך השר לביטחון פנים אמיר אוחנה החליט לעקוף את התקנה, במקום לאכפה, זאת באמצעות הוראות שעה המבטלת אותה[9]. קואליציית הארגונים "האקדח על שולחן המטבח", פנתה לבג"ץ שהוציא צו על תנאי שמורה לשר אוחנה, לנמק מדוע שהקריטריונים לקבלת רישיון נשק לא ייקבעו בתקנות כנדרש[10].
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המלך ליר ושקספיר : מבחר מאמרים, תרגום ועריכה: רלה מזלי, כתר הוצאה לאור, 1986[11]
- מה שלא יהיה, הוצאת כרם, 1987[12]
- רלה מזלי ונועה מזלי, בבה סיטר, הוצאת משכל (ידיעות ספרים), 1996
- חגית גור, רלה מזלי, ספר הזכויות שלי, הוצאת עם עובד, 2003[13]
- קוראת בתמרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011[14]
- לא נצור: נשק קל במרחב האזרחי: כמה כלים וכמה פיקוח (יחד עם סמדר בן נתן, ניב חכלילי, גלית לובצקי), הוצאת אשה לאשה, 2017
באנגלית
- Maps of women's goings and stayings, Stanford University Press (2002), ISBN 978-0804732932[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספרים של רלה מזלי, באתר "סימניה"
- אתר פרויקט 'האקדח על שולחן המטבח'
- הפרופיל של רלה מזלי, באתר 1000PeaceWomen (באנגלית)
מאמרים פרי עטה
- חגית גור ורלה מזלי, גבר ואשה, מלחמה ושלום, פנים - רבעון לתרבות חברה וחינוך, גיליון 17, יוני 2001
- רלה מזלי, אלפי אקדחים לא מספקים ביטחון, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2004
- רלה מזלי, מלחמה נגד הנוער, באתר "העוקץ", 25 בספטמבר 2008
- רלה מזלי, חימוש יתר ותת פיקוח במרחב האזרחי, באתר "העוקץ", 9 במרץ 2017
רלה מזלי (1948-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גלית לובצקי, האקדח לא על שולחן המטבח: פחות נשק בבתים, יותר ביטחון, באתר "שיחה מקומית", 23 ביולי 2014
- ^ ורד לי, מדוע מאבטחים ממשיכים לצאת עם הנשק הביתה?, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2010
סמדר בן נתן, זה הזמן לאיסוף נשק בלתי מורשה, האם המשטרה באמת רוצה?, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2019 - ^ גילי כהן, חברות האבטחה לא אוכפות את החוק לאיסוף נשק, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2011
- ^ יואב שטרן, שמונה ישראליות מועמדות לנובל לשלום, באתר הארץ, 30 ביוני 2005
- ^ רלה מזלי, אקדח לכל אזרח: המסע היחצ"ני של השר ארדן ייגמר בדם, באתר "שיחה מקומית", 27 באוגוסט 2018
- ^ ענת יורובסקי, אצבע קלה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 באוגוסט 2018
חיים הר־זהב, חשיפה: הרפורמה של ארדן מאפשרת למעורערים בנפשם לקבל רישיון אקדח, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 22 באוגוסט 2018 - ^ לי ירון, ארגונים חברתיים עתרו לבג"ץ בבקשה להקפיא את רפורמת הנשק של ארדן, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2018
- ^ רחל בית אריה, הרפורמה בתקנות נשיאת נשק תיבחן מחדש, באתר פוליטיקלי קוראת, 20 מאי 2019
ניצן פינקו, בג"ץ יפקח מקרוב על בדיקת תנאי הסף ברפורמת הנשק של ארדן, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 20 מאי 2019 - ^ רלה מזלי, השר אוחנה החליט שמאבטחים יחזרו עם נשק הביתה. זו סכנה לציבור, באתר "שיחה מקומית", 27 ביולי 2020
- ^ העליון לאוחנה: נמק מדוע הקריטריונים לקבלת רישיון נשק לא יאושרו בכנסת, באתר וואלה!, 15 בפברואר 2021
- ^ אברהם עוז, ליר למבינים, כותרת ראשית, 9 ביולי 1986
- ^ עמיה ליבליך, הגבול הדק, כותרת ראשית, 30 במרץ 1988
- ^ יעל דר, גם לי יש זכות, באתר הארץ, 2 במרץ 2003
ילדים ונוער, באתר הארץ, 23 בפברואר 2003 - ^ רונית לנטין, ידענו והעדפנו לא לדעת, באתר "העוקץ", 7 בספטמבר 2012
- ^ חנה נוה, מסעות נשים, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2002