ריגוברטו אוראן

ריגוברטו אוראן
Rigoberto Urán
	אוראן במדי קבוצת קוויק סטפ, 2014
לידה	26 בינואר 1987 (בן 37); אוראו (אנ') קולומביה
כינוי	ריגו
גובה	173 ס״מ
משקל	63 ק"ג
תחום	כביש
התמחות	טיפוס
קבוצה נוכחית	EF Education–EasyPost
קבוצות עבר	קוויק סטפ (2014–2015) ; קבוצת סקיי (2011-2013) ;
הישגי שיא	מקום שני באולימפיאדת לונדון (2012) (מרוץ אופני כביש) ; מקום 2 בטור דה פראנס 2017 ; מקום 2 בג'ירו ד'איטליה 2013 ; מקום 2 בג'ירו ד'איטליה 2014 ; מילאנו–טורינו 2017 ; גרנד פרי קוויבק 2015 ; 2 קטעים בג'ירו ד'איטליה (2013, 2014)
	rigobertouran.com
	מאזן מדליות
מתחרה עבור קולומביה
המשחקים האולימפיים

ריגוברטו אוראן אוראן (בספרדית: Rigoberto Urán Urán; נולד ב-26 בינואר 1987) הוא רוכב אופני כביש קולומביאני בקבוצת EF Education–EasyPost. סגן אלוף אולימפי (לונדון 2012), סיים שני בטור דה פראנס 2017 ובג'ירו ד'איטליה 2014 ו-2013, כשבג'ירו ניצח שני קטעים באותן המהדורות וקטע אחד במהדורה של 2017 בטור דה פראנס. במרוצים חד יומיים הישגיו הבולטים הם ניצחונות בגרנד פרי קוויבק 2015 ומילאנו–טורינו 2017.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת טנקס וקבוצת יוניבט (2006 - 2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005, אוראן ניצח את אליפות קולומביה עד גיל 19. הוא הפך למקצוען בשנת 2006, כאשר הצטרף לקבוצת טנקס - סאלמיליאנו. בעונת 2006, הוא סיים במקום ה-31 באליפות העולם עד גיל 23.

2007: ניצחון בקטע בטור דה סוויס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן ניצח את הקטע השביעי בטור דה סוויס, וסיים במקום התשיעי הכללי. הוא סיים שני באליפות קולומביה בנגד שעון.

קאס ד'פארן (2008 - 2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2008: שלישי בג'ירו די לומברדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן חתם בקבוצה הספרדית, קאס ד'פארן (כיום נקראת מוביסטאר). הוא סיים שני בוולטה אה קטלוניה, 16 שניות אחרי גוסטבו סזאר המנצח. הוא ניצח את הקטע הרביעי בטור של גרמניה, וסיים שלישי במוניומנט ג'ירו די לומברדיה.

2009: השתתפות ראשונה בגרנד טור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן השתתף לראשונה בגרנד טור, כאשר נבחר לסגל קאס ד'פארן לטור דה פראנס, וסיים במקום ה-50 הכללי. הוא השתתף באליפות העולם בשווייץ, וסיים במקום ה-101.

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן השתתף לראשונה בג'ירו ד'איטליה, תוצאתו הטובה ביותר הייתה מקום שביעי בקטע ה-16, שהיה נגד שעון. הוא סיים במקום ה-35 הכללי. מסייע לחבר קבוצתו, דויד אררויו, לסיים במקום השני. הוא סיים שביעי בטור דה סוויס, ואף הגיע שני בקטע ה-2 וה-5. בוואלטה אספנייה, אוראן סיים במקום ה-33 הכללי, והגיע חמישי בקטע ה-11. הוא סיים שמיני במרוץ גראן - פימונטה, ובמקום ה-11 בג'ירו די לומברדיה.

סקיי (2011 - 2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2011: חמישי בלייז'–בסטון–לייז', ושלישי בגרנד פרי קוויבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן הצטרף לקבוצת סקיי (כיום נקראת אינאוס) הבריטית. הוא סיים שביעי בוואלטה אנדלוסיה, ורביעי בוולטה אה קטלוניה. אוראן סיים חמישי במוניומנט לייז'–בסטון–לייז', 24 שניות פער מהמנצח פיליפ ז'ילבר. בטור דה פראנס, הוא סיים שלישי בקטע השלישי וסיים במקום ה-23 הכללי. הוא סיים שמיני בקלאסיקה סן סבסטיאן, שלישי בגרנד פרי קוויבק, ושלישי בג'ירו ד'לאמיליה.

2012: מדליית כסף באולימפיאדת לונדון וניצחון בגראן פימונטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן סיים במקום ה-12 במרוץ פריז - ניס, הוא ניצח את הקטע הרביעי בוולטה אה קטלוניה, וסיים במקום ה-5 הכללי. הוא סיים שביעי בג'ירו ד'איטליה (5:57 דקות אחרי ריידר הייסדל המנצח) וניצח את דירוג הצעירים במרוץ. אוראן זכה במדליית הכסף באולימפיאדת לונדון (2012), לאחר שהפסיד לאלכסנדר וינוקורוב בספרינט. הוא סיים במקום ה-29 בוואלטה אספנייה, וניצח את מרוץ גראן פימונטה, וסיים שלישי בג'ירו די לומברדיה.

2013: שני בג'ירו ד'איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן סיים עשירי בוואלטה או אלגראבה. בג'ירו ד'איטליה, הוא ניצח את הקטע העשירי וסיים במקום השני הכללי, 4:43 דקות מוינצ'נצו ניבאלי המנצח. בנוסף לכך, בוואלטה אספנייה, הוא סיים במקום השני בקטע ה-16, וסיים במקום ה-27 הכללי.

קוויק סטפ (2014 - 2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2014: שני בג'ירו ד'איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן סיים שלישי בטור של עומאן. בג'ירו ד'איטליה, הוא ניצח את הקטע ה-12 שהיה נגד שעון, בפער של 1:17 דקות מדייגו אוליסי השני ו1:34 מקאדל אוונס השלישי. בקטע נגד השעון השני (קטע 19) הוא סיים שלישי, 1:26 מנאירו קינטנה שניצח. אוראן סיים שוב במקום השני בדירוג הכללי, 2:58 מנאיירו קינטנה המנצח. הוא נבחר גם לוואלטה אספנייה, וסיים שני בקטע העשירי. אך פרש לפני הקטע ה-17.

2015: ניצחון בגרנד פרי קוויבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן פתח את עונת 2015 עם ניצחון באליפות קולומביה בנגד שעון. הוא סיים רביעי במקצה הכביש באליפות, וסיים שביעי בסטראדה ביאנקה. הוא סיים שלישי בטירנו - אדריאטיקו, לאחר שפיגר ב-31 שניות אחרי נאירו קינטנה המנצח. הוא סיים חמישי בוולטה אה קטלוניה, בפער של 18 שניות מריצ'י פורט. הוא סיים חמישי בטור דה רומאנדי. בג'ירו ד'איטליה, הוא סיים שלישי בקטע 19 ו-20, אך לא היה חלק מהמאבק בדירוג הכללי וסיים במקום ה-14 הכללי. בטור דה פראנס, הוא סיים שלישי בקטע ה-17, ובמקום ה-42 הכללי. הוא סיים עשירי בקלאסיקה סן סבסטיאן, וניצח את גרנד פרי קוויבק. הוא זכה במדליית כסף באליפות העולם יחד עם קבוצתו, קוויק סטפ, בנגד השעון הקבוצתי.

קנונדייל דראפאק (2016 - היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2016: שלישי בג'ירו די לומברדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן חתם בקבוצת קנונדייל דראפאק. הוא סיים עשירי בוולטה אה קטלוניה. בג'ירו ד'איטליה, הוא סיים שביעי (11:47 דקות אחרי וינצ'נצו ניבאלי המנצח). הוא סיים עשירי בגרנד פרי קוויבק, שלישי בג'ירו ד'לאמיליה, במילאנו - טורינו, ובג'ירו די לומברדיה לאחר שהפסיד לאסטבן צ'אבס בספרינט.

2017: שני בטור דה פראנס, וניצחון במילאנו - טורינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן פתח את העונה עם מקום שמיני בוואלטה אנדלוסיה, ומקום שמיני בטירנו - אדריאטיקו. הוא סיים תשיעי בוואלטה אל פאייס ואסקו, וסיים שמיני ברוט דו סוד. אוראן רשם את אחת ההופעות המוצלחות שלו בגרנד טור, כאשר סיים שני בטור דה פראנס, 54 שניות פער מכריס פרום שניצח. בנוסף לכך, אוראן ניצח את הקטע התשיעי במרוץ. אוראן סיים בג'ירו ד'לאמיליה, וניצח את מרוץ מילאנו - טורינו.

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן סיים שביעי באליפות קולומביה במרוץ כביש. הוא סיים שלישי בטור של קולומביה, וניצח את הקטע החמישי במרוץ. הוא סיים עשירי בטירנו - אדריאטיקו. בטור של סלובניה, הוא ניצח את הקטע השלישי במרוץ וסיים שני כללי (1:50 דקות אחרי פרימוז' רוגליץ' המנצח). בטור דה פראנס, הוא פרש לפני הקטע ה-12 מהמרוץ. הוא סיים שישי בקלאסיקה סן סבסטיאן, ובוואלטה אספנייה סיים בפער של 6:07 דקות מסיימון ייטס המנצח, וסיים במקום השביעי. הוא סיים שני בג'ירו דל'אמיליה^[1]. 8 שניות אחרי אלסנדרו דה מרקי (אנ'). אוראו סיים רביעי בג'ירו די לומברדיה.

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוראן סיים שישי בטור של קולומביה, וסיים במקום ה-14 בטור של קליפורניה. הוא סיים שלישי במרוץ לה רוט דיד'אוקסיטאני (רוט דו סוד לשעבר), וסיים שביעי בטור דה פראנס (5:15 דקות מאיגן ברנל המנצח). בוואלטה אספנייה, הוא פרש לפני הקטע השישי בשל תאונה.