ראטליף בון

ראטליף בון
Ratliff Boon
	ראטליף בון
לידה	18 בינואר 1781; מחוז פרנקלין, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
פטירה	20 בנובמבר 1844 (בגיל 63); לואיזיאנה, מיזורי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ריברויו, לואיזיאנה, מיזורי, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, המפלגה הדמוקרטית
	4 במרץ 1829 – 3 במרץ 1839; (10 שנים)
	4 במרץ 1829 – 3 במרץ 1839; (10 שנים)
	4 במרץ 1825 – 3 במרץ 1827; (שנתיים)
	4 במרץ 1825 – 3 במרץ 1827; (שנתיים)
	12 בספטמבר 1822 – 5 בדצמבר 1822; (12 שבועות ויום)
	→ ג'ונתן ג'נינגס ויליאם הנדריקס ←
	5 בדצמבר 1822 – 30 בינואר 1824; (שנה ו־8 שבועות)
תחת מושל אינדיאנה	ויליאם הנדריקס
	→ הוא בעצמו ג'ון ה. תומפסון ←
	8 בדצמבר 1819 – 12 בספטמבר 1822; (שנתיים ו־39 שבועות)
תחת מושל אינדיאנה	ג'ונתן ג'נינגס
	→ כריסטופר הריסון הוא בעצמו ←
	5 בדצמבר 1818 – 4 בדצמבר 1819; (52 שבועות)
	5 בדצמבר 1818 – 4 בדצמבר 1819; (52 שבועות)
	5 בדצמבר 1816 – 4 בדצמבר 1818; (שנתיים)
	5 בדצמבר 1816 – 4 בדצמבר 1818; (שנתיים)

ראטליף בון (באנגלית: Ratliff Boon;‏ 18 בינואר 1781 – 20 בנובמבר 1844) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ולאחר מכן המפלגה הדמוקרטית, שכיהן לזמן קצר ב-1822 כמושל אינדיאנה השני. טרם כהונתו כמושל הוא כיהן כחבר בשני בתי האספה הכללית של אינדיאנה וכסגן מושל המדינה, ולאחר מכן כיהן שוב כסגן המושל, ובשתי תקופות כהונה שירת כנציג מדינתו בבית הנבחרים של ארצות הברית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראטליף בון נולד במחוז פרנקלין שבקרוליינה הצפונית כבנם של ג'סי וקאשיה בון. בגיל צעיר הוא עבר עם משפחתו למחוז וורן שבקנטקי, שם הוא למד בבית ספר ציבורי ולאחר מכן הוא עבד כמתלמד אצל חרש כלי נשק בדאנוויל, קנטקי. ב-1801 נשא בון לאישה את דלילה אנדרסון ולזוג נולדו שבעה ילדים. ב-1809 הוא עבר למקום בו שוכנת כיום העיירה הקרויה על שמו, בונוויל, שבמחוז ווריק שבאינדיאנה עם פרוץ מלחמת 1812 הצטרף בון למיליציה של טריטוריית אינדיאנה, ובסופו של דבר הגיע לדרגת קולונל.

מחוקק באינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז ווריק התארגן ב-1813 ובון מונה על ידי מושל הטריטוריה, תומאס פוסי, למשרת גזבר המחוז. ב-1816 הוא נבחר לבית הנבחרים של אינדיאנה, שהייתה אז למדינה בארצות הברית, בו הוא כיהן שתי תקופות כהונה של שנה. במהלך שירותו בבית הנבחרים, היה הישגו העיקרי היה קידום חקיקה לחלוקת מחוז ווריק לשלושה מחוזות נפרדים. בדצמבר 1818 נבחר בון לסנאט של אינדיאנה, אך התפטר מתפקידו לאחר ששנה לאחר מכן נבחר לתפקיד סגן מושל המדינה.

סגן מושל אינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן מושל אינדיאנה הראשון, כריסטופר הריסון, התפטר מתפקידו לאחר שערורייה, ולא נותר לו מחליף בתפקידו. שני מועמדים התמודדו לזמן קצר נגד בון על המשרה, אך בבחירות הוא הביס אותם לאחר שזכה ב-7,397 קולות מול 3,882 הקולות שקיבל המתמודד שהגיע למקום השני. ב-1820 העביר בית המחוקקים המדינתי חוקים לצמצום מספר הזאבים. הזאבים גרמו לנזקים רבים באזור הספר. הוצע תשלום גבוה על עורות זאבים. בון ניצל את החוק החדש והרוויח יותר מ-700 דולר על ציד זאבים. הצלחתו הובילה לביטולו המהיר של החוק שגרם להפסד לקופת המדינה המוגבלת.

מושל אינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1822 נבחר בון לתקופת כהונה שנייה כסגן המושל כשותפו למרוץ של ויליאם הנדריקס. כאשר המושל המכהן, ג'ונתן ג'נינגס, התפטר כדי לאייש מושב שאליו נבחר בבית הנבחרים של ארצות הברית, הושבע בון במקומו, וב-12 בספטמבר 1822 היה למושל אינדיאנה השני, וכיהן בתפקיד עד להשבעתו של הנדריקס ב-5 בדצמבר אותה שנה. צעדו היחידי המשמעותי היחידי בתקופת כהונתו הקצרה כמושל היה קיום מפקד אוכלוסין בשטחים שנרכשו במסגרת הסכם סנט מרי והגשת המלצות ליצירת המחוזות באזור זה. המלצותיו אומצו על ידי האספה הכללית של אינדיאנה, שארגנה את גופי הממשל במחוזות וקבעה שלושה מושבים חדשים בבית הנבחרים כדי לתת ייצוג לתושבים שנמנו במפקד האוכלוסין. בון שב למשרת סגן המושל וכיהן בתפקיד עד 30 בינואר 1824, כאשר הוא התפטר כדי לאייש מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית אליו הוא נבחר.

חבר בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בון נבחר כאיש סיעתו של אנדרו ג'קסון וכיהן בבית הנבחרים מ-4 במרץ 1825 ועד 3 במרץ 1827.^[1] ניסיונו להיבחר לתקופת כהונה נוספת ב-1826 לא עלה יפה לאחר שנוצח על ידי תומאס ה. בלייק, שהתמודד על בסיס מצע של קידום עבודות ציבוריות, שאליו התנגדה מפלגתו של בון. במהלך התקופה שלאחר כהונתו בבית הנבחרים הוא היה פעיל בייסודה של המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה. עד לאותה עת, לא היו מפלגות רשמיות במדינה, ולכל הפוליטיקאים הייתה זיקה רופפת למפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. ב-1828 התמודד בון שוב לבית הנבחרים וניצח. הוא שירת בתפקידו שוב מ-4 במרץ 1829 ועד 3 במרץ 1839. במהלך תקופות כהונתו זו הוא שימש כיושב ראש הוועדה לקרקעות ציבוריות מ-1835 ועד לתום כהונתו בבית הנבחרים. בבחירות של 1839 הוא התמודד ללא הצלחה והובס על ידי אוליבר ה. סמית'.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה בה סיים את כהונתו בבית הנבחרים, עבר בון לעיר לואיזיאנה שבמיזורי. שם הוא התבלט והיה ליריב תקיף של תומאס ה. בנטון ושל סיעת תומכי העבדות בממשלת המדינה. ב-1844 הוא התמודד שוב בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית מתוך תקווה להביס את המועמד תומך העבדות, אך הוא פרש מן המרוץ עקב מצבו הבריאותי. מחלתו של בון נמשכה והבשורה על ניצחון מפלגתו הגיעה אליו זמן קצר לפני מותו.

ראטליף בון נפטר בלואיזיאנה ב-20 בנובמבר 1844. הוא נטמן בבית הקברות ריברויו שבעיר.