אלברט פורטר

אלברט פורטר
Albert G. Porter

אלברט פורטר
לידה	20 באפריל 1824 לורנסבורג, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	3 במאי 1897 (בגיל 73) אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	אלברט גלטין פורטר
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות קראון היל, אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת דפאו מכללת הנובר
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית
שגריר ארצות הברית באיטליה 6 ביוני 1889 – 9 ביולי 1892 (3 שנים ו־4 שבועות) תחת נשיא ארצות הברית בנג'מין הריסון → ג'ון סטלו ויליאם פוטר ←
מושל אינדיאנה ה־19 10 בינואר 1881 – 12 בינואר 1885 (4 שנים) סגן מושל אינדיאנה תומאס האנה → אייזק גריי אייזק גריי ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השישי של אינדיאנה 4 במרץ 1859 – 3 במרץ 1863 (4 שנים)

אלברט גלטין פורטר (באנגלית: Albert Gallatin Porter;‏ 20 באפריל 1824 – 3 במאי 1897) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1859–1863 וכמושל אינדיאנה ה-19 בשנים 1881–1885. בראשית דרכו הוא היה חבר המפלגה הדמוקרטית, וב-1856 הוא הצטרף למפלגה הרפובליקנית לאחר שהורחק על ידי סיעת תומכי העבדות של הדמוקרטים. הוא היה האדם השני שנולד באינדיאנה וכיהן כמושל המדינה. הוא קיבל באי רצון את מינוי מפלגתו לתפקיד. תקופת כהונתו כמושל עמדה בסימן תחילת תהליך התיעוש של המדינה שנמשך כמה עשורים. במהלך המחצית השנייה של תקופת כהונתו השיגה המפלגה הדמוקרטית שליטה על האספה הכללית של אינדיאנה ברוב גדול והיא ביטלה את המינויים של פורטר, והחלישה את מעמדו של המושל לדרגה הנמוכה ביותר בכל ההיסטוריה של המדינה.

ראשית חייו

אלברט פורטר נולד בעיר לורנסבורג שבאינדיאנה כבנם של תומאס ומיירה טוסי פורטר. אביו, שהיה ותיק מלחמת 1812, היה פקיד בבנק החוואים והמכונאים. בנק זה, שהוקם על ידי ממשלת אינדיאנה ב-1818, נסגר לאחר הפאניקה של 1819 . לאחר מכן שימש אביו כמה שנים כפקיד המחוז עד שהמשפחה עברה למחוז בון שבקנטקי, זאת לאחר שאימו של פורטר ירשה את החווה של אביה שם. החווה הגדולה שכנה בסמוך לנהר אוהיו באזור שהיה הכי נוח לשמש כנקודת חציה, ופורטר החל לנהל את המעבורת שבבעלות אביו, שהעבירה כרכרות ונוסעים מעבר לנהר.

מהכסף שהרוויח בעבודתו במעבורת, נרשם פורטר ב-1839 ללימודים בקולג' הנובר, אך עד מהרה אזל כספו ולא עלה בידו להמשיך את לימודיו. הוא קיבל הצעה מדודו שהוא ישלם עבורו את שכר הלימוד עד תום תקופת הלימודים, זאת בתנאי שהוא יעבור למוסד לימודים מתודיסטי. פורטר הסכים, ועבר ב-1843 ללמוד באוניברסיטת אסברי, כיום אוניברסיטת דה פאו , שם הוא סיים את לימודיו. בשנה שלאחר מכן הוא עבר לאינדיאנפוליס, שם הוא קיבל משרה במשרד מבקר המדינה ולזמן קצר שימש כמזכירו האישי של מושל המדינה ג'יימס וייטקומב. וייטקומב השפיע על פורטר לשאוף לקריירה במשפטים, וכתוצאה מכך הוא החל ללמוד משפטים במשרדו של פיליפ ספונר. ב-1845 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של אינדיאנה והחל לעבוד במשרד עורכי הדין באינדיאנפוליס בראשותו של היירם בראון. ב-1846 נשא פורטר לאישה את בתו של בראון, מינרווה, ולזוג נולדו חמישה ילדים.

פורטר עבד במשרה שנייה ככתב של העיתון אינדיאנפוליס ג'ורנל, בה הוא כיסה את החלטות בית המשפט העליון של אינדיאנה, ותוך כדי כך זכה למוניטין בבית המשפט. בשנים 1851–1854 הוא שימש כפרקליט העיר, לאחר שהתמודד על המשרה מטעם המפלגה הדמוקרטית. ב-1853 הוא מונה למשרת הרשם של בית המשפט העליון שהתפנתה. בשנה שלאחר מכן הוא נבחר למשרה זו בזכות עצמו ברוב גדול ושימש בה עד 1856. באותה שנה הוא הוא מצא את עצמו מעורב בסכסוך בין סיעת תומכי העבדות לבין סיעת מתנגדי העבדות במפלגה הדמוקרטית במדינה. סיעת תומכי העבדות גברה ופורטר מצא את עצמו בין מתנגדי העבדות שהורחקו מהמפלגה, וכתוצאה מכך הוא הצטרף לשורות המפלגה הרפובליקנית שהוקמה אז. בסיוע גיסו, החל פורטר לארגן את המפלגה הרפובליקנית במחוז מריון, והתמודד על מושב במועצת העיר מטעם הרפובליקנים. בתפקיד זה הוא שימש בתקופת כהונה חלקית אך התפטר ב-1859 לאחר שב-1858 הוא ניצח בבחירות לקונגרס.

חבר בית הנבחרים של ארצות הברית

בבית הנבחרים של ארצות הברית כיהן פורטר עד 1863 לאחר שנבחר לתקופת כהונה שנייה פעם אחת. כחבר בית הנבחרים במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, הוא תמך ברוב צעדי החקיקה של המלחמה. תרומתו המרכזית היית החקירה שהוא ניהל בעצמו על מסילות הברזל, שקיבלו שטחי קרקע עצומים מהממשלה במהלך המלחמה ובשנים שקדמו לה. פורטר חישב את שוויין של ההעברות הללו, ואיזן אותן אל מול דרישות התשלומים של חברות הרכבות עבור העברת האספקה והאנשים, ובכך חסך לממשלה שקופתה הייתה דלה, מיליוני דולרים. ב-1862 הוצגה מועמדותו לתקופת כהונה שלישית בבית הנבחרים, אך הוא דחה את המועמדות בשל השכר הדל ששולם עבור המשרה והצורך שלו להרחיב את חסכונותיו.

פורטר שב לאינדיאנפוליס, שם הוא עמד בראש אחד ממשרדי עורכי הדין המובילים באינדיאנה. שותפו המפורסם ביותר היה מי שלימים יכהן כנשיא ארצות הברית, בנג'מין הריסון. הוא לקח על עצמו תיקים משמעותיים מאוד, כולל התיק "אקס-פרטה מיליגן" (Ex parte Milligan), שהסתיים לאחר שבית המשפט העליון של ארצות הברית פסק שלמבדין פ. מיליגן , שנעצר במהלך המלחמה בשל פעילות חתרנית, ונשפט והורשע בבית דין צבאי, צריך היה להשתחרר, שכן לבית הדין לא הייתה שום סמכות לנהל משפט כל עוד בתי המשפט האזרחיים עדיין היו פעילים.

פורטר זכה במועמדות הרפובליקנים למשרת מושל אינדיאנה ב-1876, אך דחה את המועמדות. ב-1878 הוא מונה על ידי הנשיא רתרפורד הייז כמבקר מחלקת האוצר של ארצות הברית. כמבקר הוא פיקח על יישובם של מספר מחלוקות באוצר שהחלו עוד בימי מלחמת האזרחים. ב-1880, כאשר היה פורטר עדיין בוושינגטון, בחרה בו מפלגתו שוב כמועמד למשרת המושל ללא ידיעתו. כאשר הוא קיבל את הידיעה, כבר הדפיסה המפלגה כרזות בחירות ומנהיגי המפלגה הצליחו לשכנע אותו להתמודד על התפקיד לטובת המפלגה. באי רצון הוא קיבל את המועמדות ושב לאינדיאנפוליס.

מושל אינדיאנה

תקופת השליטה הרפובליקנית בבית המחוקקים

אחד הדברים הבולטים במסע הבחירות של פורטר היה השינוי הפתאומי באופן לבושו. בוושינגטון הוא נודע בשל סגנונו ואופן לבושו, אך כאשר הוא קיבל את המועמדות למשרת המושל, הוא החל להתלבש כמו חוואי, כולל חבישת כובע קש. מסע הבחירות היה נמרץ למדי, ופורטר נסע לכל מחוזות אינדיאנה למעט חמישה כדי לשאת בהם נאומי בחירות. בשל תמיכתו בשובתים בשביתת הרכבות הגדולה של 1877 , עלה בידו לקבל את תמיכתם של "אבירי העבודה", שגייסו עבורו את קולותיהם של פועלים רבים. בבחירות הכלליות ניצח פורטר בהפרש קטן יחסית של 7,000 קולות. הוא היה הרפובליקני הראשון שנבחר כמושל לאחר 12 שנים, ויחד עם רוב חזק של הרפובליקנים באספה הכללית של אינדיאנה, הוא החל תקופה של שליטה רפובליקנית במדינה שנמשכה שנות דור לאחר מכן. זמן קצר לאחר השבעתו, הציגה המפלגה את מועמדותו למושב בסנאט של ארצות הברית, אך הוא דחה את המועמדות.

תקופת כהונתו של פורטר התמקדה בעיקר בהמשך הפיתוח התעשייתי של המדינה ובביצוע עבודות ציבוריות. הוא דאג למדידתה של ביצת קנקקי הגדולה שצפון-מערב המדינה ולהכנת התוכניות לייבושה. באותה תקופה הייתה ביצה זו אחד אזורי ההצפות הגדולים ביותר בארצות הברית ושטחה הקיף כמעט עשירית משטחה של אינדיאנה, בנוסף לחלק גדול של אילינוי. התוכניות הוגשו לאספה הכללית שאישרה אותן, וכך בוצע טיוב של קרקעות בשטח של 800,000 אקרים (3,200 קמ"ר). כדי ליישם את המיזם, קידם פורטר גם את הקמתה של מחלקת הגאולוגיה וההיסטוריה הטבעית, קודמתה של מחלקת משאבי הטבע של אינדיאנה.

בין המיזמים המצליחים הנוספים של פורטר היו הקמתם של מועצת הבריאות המדינתית, והמוסד לתקנות הכרייה, ששיפר משמעותית את תנאי העבודה של הכורים במדינה, וכן קידום זכויות הנשים. ב-1881 הוא נשא נאם בפני האספה הכללית בו הוא האיץ בה להעניק זכות בחירה לנשים. אף על פי שקריאתו לא נענתה, חודש הדיון שהתקדם מעט מאוד מאז שהמושל ג'יימס ויליאמס העביר לאספה פנייה דומה כמה שנים קודם לכן. פורטר עשה שימוש בסמכויות המינוי שלו כדי לקדם את עניינן של הנשים, ומינה נשים למגוון של תפקידים בסוכנויות הממשלתיות של המדינה, אך בעיקר לתפקידים במועצות שפיקחו על מוסדות הרווחה של המדינה כמו בתי חולים ובתי יתומים. הוא גם אילץ רבים מהחברים הבלתי מקצועיים של מועצות מדינתיות חשובות לפרוש, והחליף אותם במומחים מהשטח.

תקופת השליטה הדמוקרטית בבית המחוקקים

לאחר כמה חודשי דיונים הסכימה לבסוף האספה הכללית להתפשר ולהעניק לנשים זכות בחירה וכן הסכימה להפעיל חוק יובש. הם הציעו תיקון לחוקת המדינה שכלל את שני הצעדים הללו. שתי הסוגיות היו אמורות לעלות למשאל עם יחדיו, ובבחירות אמצע הכהונה של 1882 לא אושר התיקון לחוקה ברוב גורף, ובאותן בחירות עבר הרוב בבית המחוקקים מהרפובליקנים אל הדמוקרטים.

המחצית השנייה של תקופת כהונתו של פורטר כמושל הייתה אחת התקופות הבלתי רגילות בהיסטוריה של אינדיאנה, כאשר בית המחוקקים נשלט באופן מוחלט על ידי המפלגה היריבה למושל. באופן טיפוסי למקרים כאלו, החלה האספה הכללית להטיל שררה כלפי המושל שמעמדו החוקתי החלש לא אפשר לו לשרוד. אחד מצעדיהם הראשונים של הדמוקרטים היה לבטל את כל המינויים של המושל. הוא הטיל וטו על הצעת החוק הראשונה שהתקבלה, אך עד מהרה עקפה האספה את הווטו הזה, ולקחה על עצמה את האחריות על מינוי כל החברים במועצות השונות של המדינה, סמכות שהמושל החזיק בה מאז מלחמת האזרחים. הם גם החלו בצעדי חקיקה שנועדו להחליש את כוחם של הרפובליקנים בכל רחבי המדינה, ראשית באמצעות הקמת מועצה מדינתית לניהול מחלקת המשטרה המטרופולינית של אינדיאנפוליס שהוקמה אז, ולקיחת השליטה עליה ממועצת העיר שנשלטה על ידי הרפובליקנים. לצד צעדים מגבילים נוספים כלפי המושל, הם החלישו את כוחה של הרשות המבצעת לנקודת השפל הנמוכה ביותר שלה בהיסטוריה של אינדיאנה. כמעט חמישים שנה יעברו עד שסמכויות אלו שבו לידיו של המושל.

צעד החקיקה היחידי שעלה בידו של פורטר להעביר באותה תקופה היה הצעת חוק למימון תוכנית רווחה בעקבות שיטפון שהחריב את אזורי נהר ובאש ונהר אוהיו ב-1883. באותה עת היה זה השיטפון החמור ביותר בהיסטוריה של המדינה, והוא החריב וגרם נזקים לעיירות וערים רבות, כך שהיה צורך חשוב לסיוע להם.

על פי חוקת אינדיאנה אז, היה המושל מוגבל בהגבלת כהונה כך שהוא לא היה יכול להיבחר לתקופת כהונה שנייה, וב-1884 סיים פורטר את כהותנו ושב לעיסוקו בעריכת דין.

שנותיו האחרונות

ב-1875 הלכה לעולמה רעייתו של פורטר, וב-1881 הוא נישא בשנית לקורנלה סטון. נישואים אלו הסתיימו זמן קצר יחסית לאחר מכן לאחר שסטון נפטרה ב-1886. באותה שנה ניסתה המפלגה להציג שוב את מועמדותו של פורטר למשרת המושל, אך הוא דחה את ההצעה. בוועידה הארצית של המפלגה של 1888 הוא היה נציג, שם הוא נשא נאום בו הוא הציג את מועמדותו של שותפו משכבר הימים, בנג'מין הריסון לנשיאות. הריסון זכה במועמדות ובמערכת הבחירות, וב-1889 מינה את פורטר לכהן כשגריר באיטליה. במהלך תקופת כהונתו כשגריר הוא פיקח על המשא ומתן עם איטליה בנוגע ללינץ' שבוצע באמריקאים-איטלקים בניו אורלינס ב-1891.

ב-1892 שב פורטר לאינדיאנפוליס, שם הוא בילה את שנותיו האחרונות בכתיבת ספר על ההיסטוריה של אינדיאנה. כתיבת הספר לא הושלמה מעולם והוא לא פורסם. לאחר התדרדרות הדרגתית במצב בריאותו, נפטר אלברט פורטר ב-3 במאי 1897 באינדיאנפוליס. הוא נטמן בבית הקברות קראון היל שבעיר.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 184-189.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלברט פורטר בוויקישיתוף

• אלברט פורטר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• אלברט פורטר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• אלברט פורטר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• אלברט פורטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)