קבר ישו
קבר ישו או קבר ישוע הוא המקום בו על פי האמונה הנוצרית נקבר ישו, הדמות המרכזית בתאולוגיה הנוצרית[1][2]. על פי המסורת הנוצרית ישו נקבר במתחם עליו נבנתה כנסיית הקבר, כנסייה ברובע הנוצרי בעיר העתיקה של ירושלים[3]. זו התחנה הארבע עשר ב"וויה דולורוזה", דרך הייסורים אותה עבר עד מותו. באתר נמצאים שני האתרים הקדושים ביותר לנצרות, גבעת הגולגולתא בה נצלב ישו, והקבר בו על פי המסורת הנוצרית נקבר וקם לתחייה[4], ולפיכך עומד הקבר ריק. צליבת ישו, קבורתו, ותחייתו שלושה ימים לאחר מכן, הן מוטיבים מרכזיים באמונה הנוצרית.
בבשורת פטרוס (אנ') שבבשורות האפוקריפיות מכונה קברו של ישו "גן יוסף"[5].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור באזור מתחם כנסיית הקבר הייתה מערכת קברים החצובים בסלע. כאשר הגומחה הייתה חצובה בסלע ורק הפתח נראה כלפי חוץ. רק בשנת 325 החלו האדריכלים הביזנטיים בבניית הכנסייה. מערכת הקברים הייתה פשוטה למדי. כדי לשוות לקבר מראה מרשים, הוא עוטר בידי הארכיטקטים של קונסטנטינוס בעמודים נאים ועיטורים רבים. עיצוב הקבר נעשה בשלבים. ראשית, נחצב הסלע מסביב לקבר, תוך הקפדה שלא לגעת בחדר הקבורה עצמו. לאחר מכן עוצב הגוש שנותר לבדו במרכז, שעוטר בעמודים, פורטיקו וגג מוזהב. על מראהו החוקרים למדים דרך עיטורי צפחות של צליינים מהמאה הרביעית.
הבזיליקה חולקה באמצעות ארבעה טורי עמודים שהסתיימו ממזרח באפסיס מעוטרת ב-12 עמודים ומעליהם גביעי כסף. הקבר הוקף בעמודים שהתנשאו לגובה 7 מטר, שהופרדו על ידי זוג אומנות. העמודים נתחמו באמבולטוריום, מעין פרוזדור עגול, וממזרח קיר ובו שבעה פתחים ומעבר להם פורטיקו. מעל לעמודים שהקיפו את הקבר נישאה כיפת עץ. קירות המבנה מהמאה הרביעית השתמרו עד לגובה של 11 מ' וכמוהם הקיר הצפוני של החצר, אך העיטורים נהרסו ברבות השנים, מרביתם בפלישה הסאסאנית וכיבוש ירושלים בשנת 614.
ב-21 במרץ 630 נכנס הרקליוס לירושלים בתהלוכת ניצחון, החזיר את הצלב האמיתי לכנסיית הקבר וחנך אותה מחדש[6]. פטריארך ירושלים מודסטוס חידש את הכנסייה. השרידים מלמדים כי אופי הבנייה היה של שיקום, ולא בנייה מן היסוד. אולם בשנת 638 נכבשה ירושלים על ידי הערבים. מאז דעכה לא נהנתה עוד מהתקציבים הרבים שזרמו אליה מביזנטיון. במאה העשירית ניזוקה הכנסייה משריפה שפרצה בה. אך המשבר הגדול ביותר אירע בשנת 1009, אז הורה החליף הפאטימי, עלי אל חכאם, על השמדת הקבר והכנסייה. זאת משום שלדבריו הוא מושל בפקודת האל, וכעס על מה שנראה בעיניו תחבולה של הכמרים, הקשורה לירידת "האש הקדושה" בשבת האור. אולם לפי ההיסטוריון ויליאם אל-סורי, אל-חאכם הרס את כנסיית הקבר כדי לְהָזֵם שמועות לפיהן נולד לאם נוצרייה. רק בשנת 1042 שיקם את האתר קיסר האימפריה הביזנטית, קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס.
ב-1947, הניחו הבריטים צינורות ברזל עבים שהחזיקו את האדיקולה, אך לא נגעו במצבת הקבר עצמו[7]. הן נותרו במקומם במשך 70 שנה, עד שהוסרו בשיפוץ שהובילה האוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה[8].
מתחם הקבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור באזור מתחם כנסיית הקבר הייתה מערכת קברים החצובים בסלע. העובדים חצבו סביב מערת הקבר כדי לבליטו, כך שהיא נשארה כמבנה קטן אֲדִיקוּלָה, או הֵיכַלית, הניצבת על משטח מישורי, ואת אדיקולת הקבר דפנו בשיש. מעל האדיקולה נבנתה רוטונדה, מבנה אדריכלי עגול עשוי עמודים עם גג כיפה גדול. מתוך פתח הרוטונדה יוצאות 12 צורות מוארכות. אלו מסמלות שנים עשר השליחים, תלמידיו של ישו, במטאפורה של קרני שמש בוהקות, המביאות אור ותקווה. הפתח בכיפה מתקשר לתחייתו של ישוע ומתאר את עלייתו לשמיים. בשפות שונות הכנסייה לא נקראת כנסיית הקבר, אלא דווקא "כנסיית התחייה". זאת כדי להדגיש כי במקום לא רק נקבר ישו, אלא גם קם לתחייה.
האדיקולה מקיפה את חדר הקבורה ומהווה חלק חשוב בקבר הקדוש. זהו מקדש קטן המורכב מלוח שיש המכסה את גומחת הקבורה שבה, לפי האמונה הנוצרית, הונח ישו לאחר צליבתו. ב-1808 נשרפה האדיקולה ומאז 1810 עומדת במקומה אדיקולה שבנתה הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים. מעל לקפלה מתנוסס עיטור חרוטי גדול, המסמל את הכתר הרוסי, כהודיה לצאר על מימון הקמת האדיקולה מחדש.
מתחם הקבר באדיקולה נחלק לשניים: חדר המבוא הידוע בשם "קפלת המלאך", וחדר נוסף בו נמצא הקבר עצמו. הקפלה נמצאת במרכז המבנה מתחת לרוטונדה. בחדר המבוא לקפלה כַּן אבן. זהו חלק מאבן הגולל אשר סגרה על פי הקבר. על פי הברית החדשה כשהגיעו מרים, אם ישו ומרים המגדלית לקברו של ישו, ניצב מעל הקבר מלאך אשר הודיע להן: "הוא איננו פה, הוא קם לתחיה". הקפלה נקראת על שם אותו מלאך. בחדר המבוא לקפלה דלת נמוכה מוליכה לחדר הקבר עצמו. מעל לפתחה, תבליט המתאר את ישו הקם מקברו, מימינו הנשים שבאו לפקוד את הקבר, מרים המגדלנית ומרים אם-ישו, ומשמאל המלאך. לצדי הקפלה שני פתחים עגולים שנועדו להוצאת "האש הקדושה" בשבת האור.
על פי המסורת הנוצרית, הייתה זו חלקת הקבר הפרטית של יוסף הרמתי, אשר תרם את חלקת משפחתו לטובת אדונו[9]. הוא זה שנשא את ישו והניחו על גבי אותו לוח מאבן גיר. ברבות השנים הונח על הלוח כיסוי שיש המגן עליו ומעליו שלושה תבליטים. ב-26 באוקטובר 2016 הכיסוי הוסר זמנית לצורך שיקום וניקוי[7]. כתוצאה מכך נחשף הלוח המקורי לראשונה מאז 1555[10]. מתחת ללוחות התגלה חומר מילוי עתיק וכן לוח שיש נוסף שתוארך לתקופה הצלבנית ועליו סימן צלב. המבקרים בקבר יכולים לראות את לוח השיש ואת החדר שמסביב, המעוטר באיקונות דתיות ונרות. בסך הכל בחדר הקבורה 43 מנורות הבוערות יומם ולילה: 13 שייכות ללטינים, 13 ליוונים אורתודוקסים, 13 לארמנים ו-4 לקופטים.
-
הרוטונדה ותחתיה האדיקולה -
"אבן המלאך", לפי המסורת זו חתיכה מאבן הגולל שחסמה את פתח מערת הקבורה -
קרני האור חודרות מפתח הרוטונדה אל האדיקולה -
טקס הוצאת "האש הקדושה" בשבת האור -
לוח השיש המגן על "אבן המשיחה" עליה טוהרה גופת ישו
.jpg)
זיהוי הקבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לאתרים קדושים היסטוריים רבים, שלעיתים קרובות מתברר שהם מבוססים יותר על מסורת אדוקה מאשר על עובדה היסטורית, רוב ההיסטוריונים והארכאולוגים מזהים את כנסיית הקבר כממוקמת מעל קברו האמיתי של ישו. יש לכך כמה עדויות תומכות. למשל, בתחילת המאה ה-1 לספירה היה האתר מחצבה שלא בשימוש ומחוץ לחומות העיר. קברים המתוארכים למאות ה-1 לפני הספירה ולספירה נחפרו בקיר המערבי שהותירו החוצבים. בנוסף, האלמנטים הטופוגרפיים של אתר הכנסייה תואמים את תיאורי הבשורה, האומרים שישוע נצלב על סלע שנראה כמו גולגולת מחוץ לעיר. גם עם בניית החומה השלישית בשנים 41–43 לספירה, והכנסת האזור בין חומות העיר, התושבים המקומיים נמנעו מלבנות עליו. לפי ההיסטוריונים אוסביוס וסוקרטס מקונסטנטינופול, הקהילה הנוצרית בירושלים קיימה במקום תפילות וטקסים ליטורגיים עד המרד הגדול בשנת 66 לספירה.
בשנת 135 בנה הקיסר הרומי אדריאנוס מקדש לוונוס מעל האתר. זו אינדיקציה אפשרית לכך שהאתר נחשב כקדוש על ידי הנוצרים, ואדריאנוס רצה לתבוע את המקום לדת הרומית המסורתית. אולם לפי דעה אחרת, המקום נבחר בשל היותו מפגש הקארדו והדקומנוס. הבישוף מליטון מסרדיס ציין בסוף המאה ה-2 כי האתר נמצא "באמצעו של הרחוב, בטבורה של העיר"[11], תיאור המתאים למצב בשטח באותה עת. הקיסר קונסטנטינוס, אשר הקים את כנסיית הקבר, בדק היטב את המסורת הנוצרית המקומית. זאת משום שהאתר הנבחר היה יקר ולא נוח. לצורך הקמת הכנסייה היה עליו להרוס מבנים גדולים ומשמעותיים, במיוחד המקדש שבנה אדריאנוס. זאת בזמן שמדרום הייתה חלופה קרובה ונוחה הרבה יותר – השטח הפתוח בפורום של אדריאנוס – אשר סביר כי היה נבחר, אלמלא חשיבותו המקודשת של אתר הקבר לקהילה הנוצרית המקומית. במהלך החפירות לבניית הכנסייה נחשף הקבר המקורי, לפי עדות הראייה של אוסביוס מקיסריה, אבי ההיסטוריה הכנסייתית.
מיקומים חלופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האותנטיות של הקבר הייתה נושא לדיון אקדמי ותאולוגי במשך מאות שנים, ולעדות נוצריות שונות עשויות להיות אמונות ופרשנויות שונות לגבי המיקום המדויק של קבורתו ותחייתו של ישו. על אף שהאמונה הרווחת בנצרות היא כי קברו של ישו שוכן בכנסיית הקבר, ישנן אמונות נוספות ביחס למקום קבורתו.
- מערת תלפיות היא מערת קבורה שהתגלתה ב-1980 בשכונת תלפיות מזרח בירושלים. במערה נמצאו עשר גלוסקמאות, שעל שש מתוכן כתובות. על אחת הגלוסקמאות מופיעות המילים "ישוע בר יוסף" (מאוית: יסוע בר יהוסף) אשר חוקרים וארכאולוגים מסוימים ייחסו לישו הנוצרי. וכן ארונות עם שמות משפחתו וקרוביו של ישו, "מריה" (אמו של ישו), ״יעקוב בר יוסף [אחוי דישוע]״ (אחיו של ישו), ״יוסה״ (אחיו, או אביו של ישו), "מתי" (תלמידו הראשון של ישו), "יהודה בר ישוע" וגם מריאמנה מרה (זיהוי אפשרי למרים המגדלית). על אף שזיהוי זה עורר מחלוקת רבה, הוא עורר עניין במערה כ"מערת הקבורה של ישו".
- גן הקבר – בשנת 1867 נחשף קבר חצוב בירושלים שלימים נקרא "גן הקבר". הוא נחשב בעיני חלק מהפרוטסטנטים לקברו של ישו. הקבר תוארך על ידי הארכאולוג גבריאל ברקאי למאות ה-7–8 לפני הספירה[12].
- רוזהבל – מקדש הממוקם ברובע חאניאר במרכז העיר סרינגאר שבקשמיר. בשנת 1899 טען מייסד תנועת האחמדיה, מירזא ע'ולאם אחמד, שזהו קברו של ישו[13]. אמונה זה מצויה בקרב המאמינים האחמדים, אך נדחתה על ידי הסונים המקומיים אשר מטפלים במקדש[14]. המקומיים מאמינים שקבור שם חכם מוסלמי בשם "יוזאסף", לצד קדוש מוסלמי אחר, מיר סעיד נאסרודין.
- כיריסוטו נו האקה – בכפר שינגו ביפן קיים אתר המכונה "קבר ישו" המתיימר להיות מקום מנוחתו האחרון של ישו[15]. בכפר גרים כביכול צאצאיו האחרונים של ישו, משפחת סאג'ירו סוואגוצ'י[16]. על פי טענות המשפחה, על הצלב בגולגולתא לא ישו מת, אלא אחיו, איסוקירי[17], בעוד שישו ברח דרך סיביר למחוז מוּטסוּ, בצפון יפן[18]. שם הוא שינה את שמו לטורהי טורה דייטנקו, הפך לחקלאי אורז, והתחתן עם אישה מקומית בת עשרים בשם מייוקו. הם גידלו שלוש בנות באזור שלימים נוסד הכפר שינגו, ומת בגיל 106. על פי האגדה, גופתו נחשפה על ראש גבעה במשך ארבע שנים. עצמותיו של ישו נאספו, על פי מנהגי התקופה, ונקברו בתל באזור[19][20].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי שילר, כנסיית הקבר בירושלים, אריאל-כתב עת לידיעת ארץ ישראל 42–42 א'
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Experience the Tomb of Christ Like Never Before | National Geographic, סרטון בערוץ "National Geographic", באתר יוטיוב (אורך: 02:44)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lidz, Franz. "The Little-Known Legend of Jesus in Japan". Smithsonian (באנגלית). נבדק ב-2019-10-19.
- ^ Romey, Kristin (28 בנובמבר 2017). "Exclusive: Age of Jesus Christ's Purported Tomb Revealed". National Geographic.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Complete compendium of Church of the Holy Sepulchre". Madain Project. נבדק ב-18 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Church of the Holy Sepulchre, Jerusalem". Jerusalem: Sacred-destinations.com. 21 בפברואר 2010. נבדק ב-7 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Walter Richard (1894). The Gospel According to Peter: A Study. Longmans, Green. p. 8. נבדק ב-2022-04-02.
- ^ זאב רובין, תולדות ירושלים בתקופת הביזאנטית. בתוך: אלי שילר (עורך), תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית, אריאל, תשנ"ג, עמ' 44
- ^ 1 2
ניר חסון, לראשונה זה מאות שנים: הוסרו אבני השיש מעל קבר ישו, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2016
- ^ ניר חסון, כלוב הברזל שכיסה את קבר ישו בירושלים הוסר אחרי 70 שנה, באתר הארץ, 26 בפברואר 2017
- ^ זיו ריינשטיין, ויה דולורוזה בירושלים: סיור "סוף הדרך", באתר ynet, 21 ביולי 2011
- ^ Romey, Kristin (31 באוקטובר 2016). "Unsealing of Christ's Reputed Tomb Turns Up New Revelations". National Geographic. Church of the Holy Sepulchre in Jerusalem's Old City. נבדק ב-2 בפברואר 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Melito of Sardis, On Easter
- ^ Gabriel Barkay, The Garden Tomb, published in Biblical Archaeology Review March/April 1986
- ^ J. Gordon Melton The Encyclopedia of Religious Phenomena 2007 "Ahmad specifically repudiated Notovitch on Jesus' early travels to India, but claimed that Jesus did go there late in His life. The structure identified by Ahmad as Jesus' resting place is known locally as the Roza Bal (or Rauza Bal)."
- ^ Times of India Tomb Raider: Jesus buried in Srinagar? 8 May 2010 "One of the caretakers of the tomb, Mohammad Amin, alleged that they were forced to padlock the shrine ... He believed that the theory that Jesus is buried anywhere on the face of the earth is blasphemous to Islam."
- ^ לימור גל, מעמד הר האוצרות, באתר הארץ, 8 בינואר 2008
- ^ "From Japanese text of the sign included in this article". אורכב מ-המקור ב-11 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Japan Travel: Jesus in Japan". Metropolis. אורכב מ-המקור ב-2006-08-25. נבדק ב-2006-12-13.
- ^ שחר שילוח, גדול ביפן, באתר nrg, 3 באוקטובר 2006
- ^ "The Japanese Jesus Trail". BBC. 9 בספטמבר 2006. נבדק ב-2006-12-13.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Land of the Rising Son". Fortean Times. במאי 1998. אורכב מ-המקור ב-2007-03-10. נבדק ב-2006-12-13.
{{cite web}}: (עזרה)
