קאייטנו רה

קאייטנו רה
Cayetano Ré
	אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה	7 בפברואר 1938; אסונסיון שבפרגוואי
פטירה	26 בנובמבר 2013 (בגיל 75); אלש, ספרד
שם מלא	קאייטנו רה רמירס
גובה	1.63 מטר
עמדה	חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1973–1974 ; 1974–1975 ; 1975–1978 ; 1978–1980 ; 1981–1982 ; 1983–1984 ; 1984 ; 1985 ; 1985–1987 ; 1987–1988 ; 1989 ; 1992 ; 1996 ; 1999 ; 2000	אלדנסה ; אלמריה ; אלדנסה ; אונטיניינט ; קורדובה ; אלצ'ה ; גוארני ; סרו פורטניו ; פרגוואי ; נקקסה ; ריאל בטיס ; טמוקו ; סרו פורטניו ; סאוטה ; גוארני
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

קאייטנו רה רמירס (בספרדית: Cayetano Ré Ramírez, נולד ב-7 בפברואר 1938 באסונסיון שבפרגוואי, נפטר ב-26 בנובמבר 2013 באלצ'ה שבספרד) היה כדורגלן ומאמן פרגוואי. כשחקן, שיחק רה בעמדת החלוץ מסוף שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. את רוב הקריירה שלו בילה בספרד, והוא נודע בשל תקופותיו באלצ'ה, בברצלונה ובאספניול. כשחקן ברצלונה, היה מלך שערי הליגה הספרדית לעונת 1964/1965. בנוסף, שיחק גם במדי נבחרת פרגוואי לפני מעברו לספרד. לאחר פרישתו ממשחק החל לעבוד כמאמן, והוא אימן מספר קבוצות בספרד, במקסיקו, בפרגוואי ובצ'ילה. הישג השיא שלו היה הדרכת נבחרת פרגוואי לשמינית גמר מונדיאל 1986.

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רה החל את הקריירה שלו במדינת הולדתו, בקבוצה סרו פורטניו. בזכות יכולתו הטובה גם ייצג את מדינתו במדי נבחרת פרגוואי. הוא השתתף עמה במונדיאל 1958 ואף כבש שער בניצחון נבחרתו 3-2 על סקוטלנד. נבחרתו סיימה את שלב הבתים במקום ה-3 וסיימה את דרכה בטורניר. בסך הכול שיחק ב-25 משחקים במדי הנבחרת, אך לא ידועה כמות השערים שהבקיע.

ב-1959 עבר רה לספרד, והוא הצטרף לאלצ'ה שמהליגה הראשונה. רה השתלב במהרה במדינה החדשה, ובעונתו הראשונה בקבוצה, תחת המאמן ססאר רודריגס אלברס, היה המבקיע המוביל של הקבוצה עם 12 שערי ליגה ב-29 משחקים, לצד 3 שערים ב-9 משחקים בגביע הספרדי. לקראת העונה הבאה הובא חלוץ פרגוואי נוסף לקבוצה, חואן אנחל רומרו, ואנטוניו בריוס מונה לתפקיד מאמן הקבוצה. רה המשיך לשחק בעקביות אך הוא שימש בעיקר כינור שני לרומרו, ובשל כך כבש פחות - 5 שערים ב-27 משחקים בליגה. אלצ'ה הייתה מועמדת לירידה לליגה השנייה והייתה במקום האחרון באמצע העונה, אך יכולת טובה לקראת סופה העלתה אותה למקום ה-14 והיא השתתפה בפלייאוף על מקום בליגה הראשונה מול סאוטה. במשחק הראשון הפסידה אלצ'ה 1-0, ובגומלין הבקיע רה שניים מארבעת שערי קבוצתו, שניצחה 4-0 ונשארה בליגה הראשונה. בעונת 1961/1962 המשיך לשמש שחקן תומך לרומרו, וב-23 משחקי ליגה הבקיע 8 פעמים, מתוכם 3 צמדים.

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1962 עבר רה מאלצ'ה לברצלונה, מהבכירות בכדורגל בספרד. משחק הבכורה הרשמי שלו במדי ברצלונה היה בגמר גביע ערי הירידים מול ולנסיה, שהביסה את ברצלונה 6-2 וזכתה בתואר לאחר תיקו 1-1 בגומלין. במשחקו השני במדי הקבוצה, ב-7 באוקטובר 1962, גם הבקיע שערים ראשונים - צמד בניצחון 5-2 על דפורטיבו לה קורוניה. במשחק הבא, בגביע ערי הירידים מול בלננסש, הבקיע שער בכורה בטורניר זה, ולאחר שכבש גם נגד מאלגה, השלים רצף של 3 משחקים בהם הוא כובש, בפרק זמן של שבוע. ב-27 בינואר 1963, בקלאסיקו הראשון שלו מול ריאל מדריד, הבקיע את השער היחיד לזכות ברצלונה, שהובסה 5-1. בסך הכול בעונתו הראשונה בברצלונה הבקיע 8 שערי ליגה ב-18 משחקים. ברצלונה זכתה בסוף העונה בגביע הספרדי, אך רה שותף רק במשחק אחד, בשמינית הגמר מול קבוצתו לשעבר, אלצ'ה.

בעונת 1963/1964 שב לשתף פעולה עם המאמן ססאר, שמונה לתפקיד המאמן בברצלונה, ורה הגביר את קצב הבקעת השערים שלו. ב-15 באוקטובר 1963 הבקיע את שערו היחיד בגביע מחזיקות הגביע, בניצחון 3-1 על שלבורן. ב-10 בנובמבר הבקיע שלושער ראשון בספרד, בניצחון 5-4 על לבאנטה בביתה. שבוע לאחר מכן כבש שער ניצחון במשחק מול ריאל אוביידו. ב-1 במרץ 1964 כבש צמד לרשתה של לבאנטה וב-19 באפריל הבקיע רה שלושער שני לעונה זו, במשחק בו הביסה ברצלונה את יריבתה העירונית אספניול. במחזור הבא והאחרון בליגה, בניצחון 3-2 על ריאל בטיס, כבש שער נוסף וקבע את מאזנו על 17 שערי ליגה. הוא עזר לברצלונה להגיע למקום ה-2. במשחקי הגביע שנערכו לאחר סיום הליגה כבש 6 שערים -8, עד שקבוצתו הודחה על ידי ריאל סרגוסה בחצי הגמר.

עונת 1964/1965 הייתה עונת שיא עבור רה, שהבקיע 26 שערי ליגה, יותר מכל שחקן אחר, ובזכות כך זכה בתואר ה"פיצ'יצ'י", מלך שערי הליגה הספרדית. העונה החלה עם 5 שערים ב-4 המשחקים הראשונים של הליגה. ב-18 באוקטובר 1964 הבקיע צמד בניצחון 4-0 על אתלטיק בילבאו. ב-8 בנובמבר הבקיע שער בקלאסיקו בו הפסידה ברצלונה 4-1 לריאל מדריד. הוא הבקיע צמדים במשחקים מול ריאל אוביידו ולבאנטה, וב-14 בפברואר 1965, במשחק בו ניצחה ברצלונה את סביליה הבקיע שלושער. גם בקלאסיקו השני לעונה זו, ב-28 בפברואר, הבקיע שער, וברצלונה הפסידה 2-1. ב-4 באפריל כבש בפעם האחרונה בליגה לעונה זו, צמד בניצחון 2-0 על ולנסיה. למרות הצלחתו האישית של רה, ברצלונה כשלה בליגה, החליפה את ססאר בפתיחת העונה, והיא סיימה במקום ה-6 בלבד. בגביע ערי הירידים לא הצליח להבקיע באף אחד מהמשחקים בהם שותף, וברצלונה הודחה על ידי שטרסבורג ברבע הגמר. בגביע כבש 3 שערים, ופעם נוספת הדיחה ריאל סרגוסה את ברצלונה.

המעבר לאספניול וסוף הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 1965/1966 החלה כרגיל עבור רה, שכבש שערים בודדים במשחקים מול סבדל וולנסיה וכן שלושער מול ריאל בטיס. אולם, התגלע סכסוך בינו לבין הנהלת המועדון בנוגע לחידוש חוזהו, ומשום כך הוסר מסגל הקבוצה החל מסוף נובמבר 1965. בפברואר 1966 עבר מברצלונה ליריבתה העירונית, אספניול, אם כי הוא לא הורשה לשחק במשחקי הליגה שכן המעבר בוצע מחוץ לחלון ההעברות של הליגה הספרדית, ולכן הוא שותף רק במשחקי הגביע הספרדי וגביע ערי הירידים. בבכורה הרשמית שלו במועדון, במשחק גביע ערי הירידים מול בראשוב, גם כבש שער ראשון בקבוצתו החדשה, שניצחה 1-0. בהמשך כבש שני שערים בגביע הספרדי, אך אספניול הודחה בשלב מוקדם על ידי ריאל בטיס.

בעונת 1966/1967 החל רה לשחק באופן שגרתי באספניול, אך הוא לא זכה להצלחה אישית או קבוצתית כבימיו בברצלונה. בעונה זו הבקיע 6 שערים ב-28 משחקי ליגה, והוא סייע לאספניול להגיע למקום ה-3, הגבוה ביותר בתולדות המועדון. בעונה הבאה הידרדרה אספניול למקום ה-9 בלבד, ורה כבש 9 פעמים ב-30 משחקי הליגה בהם פתח. אחד מהשערים היה השער היחיד בניצחון 1-0 על קבוצתו לשעבר, ברצלונה, ב-21 בינואר 1968. בנוסף, ב-7 באפריל כבש שער ניצחון במשחק מול ולנסיה, שהסתיים בתוצאה 3-2. בעונת 1968/1969 הציגה אספניול יכולת דלה, ורה כבש 5 שערי ליגה בלבד. הוא לא הצליח לכבוש אף שער ב-9 המשחקים האחרונים לעונה, בהם ניצחה אספניול רק פעם אחת, והיא סיימה את העונה במקום ה-15, בעקבותיו ירדה לליגה השנייה.

בליגה השנייה הציג רה יכולת טובה יותר, ובמהלך עונת 1969/1970 הבקיע 17 שערים ב-33 משחקים, כולל 3 צמדים. אספניול סיימה את העונה במקום ה-3 ועלתה חזרה לליגה הראשונה. בעונת 1970/1971 המשיך רה באספניול, אך בגיל 32, גיל יחסית מבוגר לשחקן כדורגל, התקשה להפגין יכולת טובה. הוא פתח ב-15 משחקים, נכנס כמחליף במשחק נוסף וכבש 3 פעמים בלבד; אף שחקן אספניול לא כבש יותר שערי ליגה בעונה זו, והקבוצה סיימה את העונה במקום ה-11. רה, שלא רצה לסיים את דרכו בעולם הכדורגל, עזב את אספניול בקיץ 1971 ושיחק במהלך עונת 1971/1972 בטראסה, קבוצה קטנה מקטלוניה ששיחקה בליגה השלישית. בעונה שלאחר מכן שיחק בבדלונה, גם היא קבוצה קטלאנית מהליגה השלישית, והוא פרש ממשחק ב-1973, בגיל 35.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר פרישתו החל רה לעבוד כמאמן והוא אימן קבוצות מהליגות הנמוכות בספרד - אלדנסה, אלמריה ואונטיניינט. ב-1980 החל לאמן את קורדובה, והוא העלה אותה מהליגה השלישית לליגה השנייה, אך לאחר שבתחילת עונת 1981/1982 ניצחה משחק אחד מתוך 10, פוטר מתפקידו. לקראת סוף עונת 1982/1983, במרץ 1983, החליף את קרייגה (לואיס סיד) באימון אלצ'ה, קבוצתו הראשונה בספרד, שהייתה אז בליגה השנייה. הוא נשאר בתפקיד עד אמצע עונת 1983/1984, כשהקבוצה במקום ה-9, אז הוחלף על ידי רוקה אולסן, שהצליח להדריך את הקבוצה לליגה הראשונה.

לאחר מכן שב רה למדינת הולדתו, פרגוואי, והוא אימן לפרקים קצרים את גוארני ואת סרו פורטניו. ב-1985 החל לאמן את נבחרת פרגוואי והקמפיין הראשון שלו עמה היה מוקדמות מונדיאל 1986. פרגוואי שיחקה בבית עם נבחרות ברזיל ובוליביה, והודות לניצחון ביתי על בוליביה ותוצאות תיקו במשחקי החוץ מולה ומול ברזיל, היא סיימה במקום השני שמוביל לפלייאוף. בפלייאוף פגשה פרגוואי את צ'ילה, ניצחה אותה 3-0 במשחק הראשון וסיימה בתיקו 2-2 במשחק השני, ובזכות כך העפילה למונדיאל, שנערך במקסיקו. בשלב הבתים של המונדיאל, ניצחה פרגוואי את עיראק וסיימה בתיקו עם הנבחרות מקסיקו ובלגיה, והיא העפילה לשמינית הגמר מהמקום השני בביתה. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות נבחרת פרגוואי שהיא מגיעה לשלב זה במונדיאל. בשמינית הגמר הובסה על ידי אנגליה 3-0 והודחה מהטורניר. רה סיים את תפקידו ב-1987, לפני הקופה אמריקה.

המשך דרכו של רה הייתה מגוונת יותר. הוא אימן את נקקסה המקסיקנית בשנה שלאחר מכן. בדצמבר 1988, באמצע עונת 1988/1989, שב לספרד כדי לאמן את ריאל בטיס, שהייתה בקשיים בליגה הספרדית וניצחה רק פעמיים ב-15 מחזורים. רה לא הצליח להרים את הקבוצה, הוא עזב אותה עוד לפני סיום העונה, ובטיס ירדה לליגה השנייה. ב-1992 אימן את טמוקו בנדרה הצ'ילאנית. ב-1996 שב לפרגוואי, לקדנציה שנייה וקצרה בגוארני. בפברואר 1999 חזר לספרד ומונה לתפקיד המאמן של סאוטה שמהליגה השלישית. הוא עזר לה לעלות מהמקום ה-11 למקום ה-7, ובסוף העונה סיים את תפקידו. ב-2000 אימן לפרקים קצרים את גוארני ואת סרו פורטניו, פעם נוספת.