צום תשעה בטבת
צום תשעה בטבת הוא תענית ביום ט' בטבת המופיע במגילת תענית בתרא. יחד עם שאר הרשימה, יום ט' בטבת נזכר כיום שראוי להתענות בו גם בשולחן ערוך.[1] אולם, בניגוד לשאר התעניות ברשימה, שניתן להן טעם על שם אירוע היסטורי שהתרחש בהן או על שם פטירת דמות חשובה בתולדות עם ישראל, על תענית זו נאמר "לא כתבו רבותינו מה היא הצרה שאירעה בו".
עובדה זו הביאה חכמים וחוקרים לאורך הדורות להעלות השערות שונות על מה נקבעה תענית זו.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תענית צדיקים
ט' בטבת מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה במגילת תענית בתרא, חיבור מהמאה החמישית או השישית לספירה המצוטט לראשונה בהלכות גדולות,[2] והועתקה ממנו לארבעה טורים ולשולחן ערוך.
סיבות לצום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בה סיבה לצום זה, אלא מצוין: ”לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו”.[3] היו שהסבירו שזה נובע מכך שחז"ל לא ידעו את סיבת הצום, ואחרים כתבו שחז"ל ידעו את סיבת הצום אך הסתירו אותו.
הקביעה ש"לא כתבו רבותינו על מה הוא" נראית כמסתירה אחריה סוד, מה שסקרן רבים והביא להשערות רבות.[4]
מות עזרא הסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברשימת הצומות כפי שהיא מופיעה בספר הלכות גדולות, נאמר ש"בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה",[5] ופטירתו של עזרא הסופר בתשעה בטבת נזכרת במקורות נוספים.[6] אף על פי שמדברי הלכות גדולות משתמע שפטירת עזרא היא אירוע נפרד מקביעת הצום, יש שהציעו שפטירת עזרא היא הסוד שעליו נקבע הצום.[7] היו שהסבירו את סיבת העלמת הסיבה בכך שעזרא היה דומה למשה רבנו עליו נאמר: "ולא ידע איש את קבורתו".[8]
רבי אברהם זכות כתב שעזרא נפטר בי' בטבת[9] וכך מופיע גם בסליחות בנוסח הספרדים. רבי יוסף דוד מציע ליישב את הסתירה בכך שנפטר בי' בטבת אך מכיוון שכבר יש צום בי' בטבת הקדימו את הצום על מותו לט' בטבת.[10]
היו שטענו שלא נהוג כלל לקבוע צומות על מות אנשים[11] ועל כן דחו פירוש זה.[12]
מות ר' יהוסף הנגיד ופרעות בגרנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מותו של רבי יהוסף הנגיד[13] ופרעות גרנדה בשנת ד'תתכ"ז - 30 בדצמבר 1066. בספר הקבלה של הרב אברהם אבן דאוד נכתב על כך: "ועמד על כנו ר' יהוסף הלוי בנו (של רבי שמואל הנגיד) ...ויקנאו בו סרני פלשתים עד שנהרג ביום השבת בתשעה בטבת שנת ד'תתכ"ז הוא וקהל גרנאטה וכל הבאים מארצות הרחוקות לראות תורתו וגדולתו ואבלו היה הולך בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. ומימי רבותי' ז"ל הקדמונים שכתבו מגילת תענית וגזרו תענית בט' בטבת ולא ידעו על מה הוא ומכאן ידענו שכוונו ברוח הקדש ליום זה."[14]
ישנן עדויות סותרות לגבי התאריך המדויק של האירוע, היו שכתבו כ' בטבת[15] והיו שכתבו י' בטבת,[16] דבר שמקשה על הסבר זה.
רבים תמהו על דברים אלו, שכן לא סביר שייקבע צום ברוח הקודש על מקרה שייתרחש בעתיד.[17]
לקיחת אסתר לבית אחשוורוש או מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמ"א בספרו מחיר יין העלה סיבה אפשרית לצום, אלו דבריו:[18] ”ואמר שלקיחה זו (של אסתר למלך) היתה בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו, נקט זה החדש יותר מכל חדשי השנה להיות שבעל הלכות גדולות ז"ל כתב כל יומי דראוי להתענות כו', וכתב ט' בטבת ולא כתב על מה מתענין בו כי לא כתבו רבותינו טעמו, לכן קאמר שמחת אסתר היתה בחדש העשירי בחדש טבת.” דבריו לא ברורים, היו שכתבו שהוא מתכוון לומר שסיבת הצום היא מפני שאז נלקחה אסתר המלכה אל המלך אחשוורוש,[19] הרב יאיר חיים בכרך הבין שסיבת הצום היא מיתת אסתר.[20]
במדרש לקח טוב[21] מובא שאסתר נלקחה בה' בטבת, אותו תאריך שבו הגיעה בשורת חורבן בית ראשון ליהודים שגלו עם יהויכין לבבל.[22]
ערב עשרה בטבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יהונתן אייבשיץ מבאר שמחצות היום, כבר 'מתחיל ענין היום הבא', ועשרה בטבת נחשב לצום חמור, ולכן הנהיגו להתענות כבר בערב עשרה בטבת. כסימוכין לדבריו הוא מביא, שאף שחורבן הבית היה בי' באב, אך בתשעה באב החל החורבן, וכן מהוראת חז"ל להתוודות כבר בערב יום כיפור.[23]
יום לידת ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יום לידת ישו, והדבר הוסתר מפחד הנוצרים,[24] המקור לכך הוא התאריך המקובל בנצרות - 25 בדצמבר שנת 1 לפני הספירה - שמקבילו בלוח העברי הקבוע הוא ט' בטבת ג'תשס"א.[25] פרופסור שאול ליברמן הביא ראיה ממקורות קדומים שכבר במאה השישית הייתה מסורת על ט' בטבת כתאריך לידתו.[26]
מות שמעון כיפא[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב ברוך תאומים-פרנקל כתב: "מצאתי בכתב יד שבט' טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים נקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים".[27] כוונתו היא למותו של פטרוס, בהתאם לנאמר בספר תולדות ישו שרווח אצל היהודים בימי הביניים שפטרוס היה למעשה מרגל פרושי שתול בקרב הנוצרים הראשונים.
רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם כותב "ביום זה מת בו שמעון הפריץ".[28] הלברשטאם הבין שמילת פריץ מדברת על הסיקריקים המתוארים ביוסיפון וכתב שהוא היה אחד מהם, ייתכן שכוונתו לשמעון בר גיורא המכונה שמעון הפריץ ביוסיפון.
מות בר כוכבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב מרדכי הכהן העלה השערה שיום זה הוא יום מותו של שמעון בר כוכבא.[29]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים סיימונס, "סיבות לתענית תשעה בטבת", סיני 106 (1990), עמ' קלח-קנא.
- יוסף ויכלדר, מסתורין בתשעה בטבת, המבשר התורני גיליון 216, ג' בטבת תשע"ד, באתר אוצר החכמה
- משה בלוי ואליהו לוין, שמעון כיפא – צדיק או משומד, קולמוס גיליון 34, תשס"ו, עמ' 10–13, 29., באתר אוצר החכמה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'
- ^ רבי שמעון קיירא, הלכות גדולות, הלכות ט' באב, מהדורת עזריאל הילדסהיימר, חלק א', מקיצי נרדמים, ירושלים, תשל"ב, עמ' 397, באתר היברובוקס
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'
- ^ Sid Z. Leiman, "The Scroll of Fasts: The Ninth of Tebeth", JQR 74 [2] (october 1983), pp. 174-195.
- ^ רב יהודאי גאון, הלכות גדולות, עמ' לט, הלכות תשעה באב, באתר היברובוקס
- ^ למשל, יוסף אבן אביתור, סליחת "אזכרה מצוק", וראו עוד אצל אליצור, למה צמנו, עמ' 197–199.
- ^ למשל כל בו, עמ' כז, תשעה באב, באתר היברובוקס; מגן אברהם, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף קטן ו'
- ^ רבי יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, חלק ב, דרשה לט' בטבת.
- ^ ספר יוחסין השלם שנת 3450
- ^ בית דוד סימן שט"ז
- ^ צום גדליה על מות גדליה בן אחיקם חריג בשל היותו סיום היישב היהודי בארץ ישראל
- ^ הרב אריה ליב ן' שלמה גורדון, פירוש עיון תפלה בתוך סדור אוצר התפלות, ספרד, הוצאת נהורא דאורייתא, ירושלים תש"ך, חלק ב' עמ' 108
- ^ הרב ישעיהו שטיינברגר ר"מ בישיבת הכותל, במאמרו "שמונה תשעה ועשרה בטבת", בספר הזיכרון אישי מועד עמ' 109, העלה סיבה נוספת לקביעת הצום והיא מותו של "רבי יהושפט הלוי" בדבריו הסתמך על הערות אדולף נויבאואר למגילת תענית שבתוך סדר החכמים וקורות הימים חלק ב, (אוקספורד תרמ"ח) אך שם נכתב רבי יהושפ הלוי וכוונתו לרבי יהוסף הנגיד
- ^ סדר החכמים וקורות הימים
- ^ רבי משה אבן עזרא כתאב אלמחאצרה ואלמדאכרה, בתרגומו של אברהם שלמה הלקין, עמ' 66, ירושלים תשל"ה
- ^ עבדאללה בן בלקין, מד'כראת אל-אמיר עבדאללה אכ'ר מלוך בני זירי בגרנאטה אל-מסמאת בכתאב אל-תביאן, עמ' 54, הוצאת לוי פרובנצל, קהיר 1955
- ^ ביניהם, הרב אהרון וירמש, מאורי אור, חלק ה' - עוד למועד, מיץ, תקפ"ב עמ' קי ועוד
- ^ רמ"א, מחיר יין, ירושלים תשט"ז, עמ' מד, פרק ב פסוק טז, באתר היברובוקס
- ^ חיים סימונס שם
- ^ מקור חיים, אורח חיים, סימן תק"פ.
- ^ על מגילת אסתר, פרק ב' פסוק ט"ז.
- ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ג, פסוק כ"א.
- ^ יערות דבש חלק א, דרוש ב, תוכחת מוסר שדרש הגאון בט' טבת תקל"ד בק"ק מיץ.
- ^ הדיין יהודה ליב מקרוטושין, תוספות חדשים למגילת תענית פרק אחרון (דיהרנפורט, ה'תק"ע), בשם חכם אחד. כך כתב גם שי"ר באגרתו לשד"ל בי"ז באלול ה'תרי"א (אגרות שי"ר אגרת ל"ג עמ' 202).
- ^ רבי אברהם בר חייא, ספר העיבור, מהדורת לונדון תרי"א עמוד 109, המחבר עצמו מפקפק באמינות מסורת זו.
- ^ שאול ליברמן, שקיעין, הוצאת במברגר - וואהרמן, ירושלים תרצ"ט, עמ' 9-10
- ^ רבי ברוך תאומים-פרנקל, הגהות מהגאון מוהר"ר ברוך פרענקיל ז"ל, מגיני ארץ, שולחן ערוך, או"ח, חלק שני, סימן' תק"פ, באתר היברובוקס
- ^ דברי יציב, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף ו', עמ' רג, באתר היברובוקס
- ^ מרדכי הכהן, אישים ותקופות, ירושלים תשל"ז, עמ' 102, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)