פיצ'יפוי
פיצ'יפוי (ביידיש: פיטשי פוי, בצרפתית: Pitchi poï) הוא מקום דמיוני אליו האמינו יהודים עקורים בצרפת שיגורשו אליו, בזמן שהיו כלואים במחנה הריכוז דראנסי בהמתנה להובלה למחנה ההשמדה אושוויץ. הביטוי 'פיטשי פוי' ביידיש משמעו 'חור אבוד', והשתמשו בו על מנת לתאר מקום נידח ללא חשיבות.
המדיניות הנאצית הייתה להשאיר אסירים יהודים במצב של בורות לגבי היעד הסופי שלהם, אז פיצ'יפוי הומצאה כדי למלא את הוואקום הזה בידע שלהם. רוב האסירים נרצחו בהגיעם למחנות המוות שאורגנו על ידי הגרמנים.
בביוגרפיה של האמנית שרלוט סלומון, שהועברה ממחנה הריכוז דרנסי לאושוויץ בספטמבר 1943 ונספתה בשואה, מצטטת מרי פלסטינר (Mary Felstiner) מעדויות של ניצולי שואה את הנקודות הבאות: עבור חלקם, פיצ'יפוי היה שם ללא משמעות של גטו פולני, זהו שם ביידיש שבו השתמשו יהודי פולין; עבור חלקם, המילה "הדהדה כקללה נצחית"; עבור אחרים, "פיצ'יפוי הייתה מקום של עבודת כפייה".[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Felstiner, 1994, To Paint Her Life, pp. 197–199.
