עצת יתרו
עצת יתרו הייתה הצעה למערכת משפטית היררכית שהציג יתרו בפני משה, מנהיגם של בני ישראל במדבר. לפני עצתו של יתרו, משה היה השופט היחיד של בני ישראל, בעוד מערכת המשפט שהציע יתרו והתקבלה בברכה, כללה שופטים רבים ברמות שונות, שבראשם עמד משה כשופט העליון של בני ישראל.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הגעת יתרו לעם ישראל, משה ישב ושפט את העם בצורה פשוטה: משה ישב ולפניו עמדו עם ישראל, כך בכל יום, חלק מהעם פנו לדרישה בנושאים תורניים,[1] לשאלות ברוח הקודש,[2] ולדיונים בנושאים ממוניים.[3]
החסרונות בשיטת השפיטה הזו היו רבים. היא הטילה עומס גדול על העם ומשה, ולפיכך לא הייתה יעילה מבחינת הטיפול בצורכי העם; מעמדו של משה נפגע מפני שהוא נתפס טועה במקרים שבהם נראית פסיקה לא נכונה, וכך מנהיגותו נפגמה בשל חוסר הבידול שלו עם העם.[4]
מערכת שיטור הייתה קיימת עוד לפני יתרו.[5]
הצעת יתרו למערכת היררכית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יתרו הציע למשה להעמיד מערכת של שופטים שתהיה מדורגת בצורה של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, שרי אלפים אחראים על אלף איש, שרי מאות אחראים על מאה איש וכן הלאה,[6] בכל קבוצה הממונה פונה למי שמעליו בהתאם לקושי השאלה, לפי שיטה זו יש 78,601 שופטים.[7][8]
הרב אברהם אבן עזרא סבר שזה מספר מוגזם[9] וריבוי שרים הוא דבר מזיק,[10] ולכן טען ששרי האלף הם אנשים שבכל מקרה ממונים על אלף אנשים (מסיבות אחרות) והם מונו לתפקיד זה, כמוהם יש 12 אנשים, וכן הלאה.[11]
הרב יצחק אברבנאל כתב ששרי אלפים נועדו לדיונים העוסקים באלפי שקלים, שרי המאות למאות שקלים, וכן הלאה, עוד פירש שיש דינים שההכרעה בהם מצריכה אלף איש או מאה איש וכן הלאה.[12]
רבי יצחק עראמה כתב שהדגש בהצעת יתרו היה מערכת חוקים שמשה ביקש מה', לפני כן כל דבר משה היה שואל את ה' או פוסק בעצמו לאחר שעצתו התקבלה ה' נתן מערכת חוקים למשה וממנה פסקו השופטים.[13]
הרב יעקב מדן טען שעצתו של יתרו באה בעקבות דיונים משפטיים רבים שהיו בעקבות השלל של מלחמת עמלק, משה לא קיבל את עצתו כי סבר שהצורך בו כשופט הוא לא רק משפטי אלא גם רוחני – הוראה לעם את תורת ה', רק לאחר שנה בקברות התאוה משה התמוטט ומינה מערכת שפיטה והוסיף לה את שבעים הזקנים האחראים על הפן הרוחני.[14]
יתרו התנה את דבריו באישורו של אלוהים,[5] ”אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלוהים ויכלת עמוד”, רשב"ם הבין שכוונת הכתוב היא שאם יהיה ציווי אלוהי לדון אז משה ידון בצורה כזו, אך לא נדרש אישור אלוהי למהלך.
המועמדים לשופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יתרו הציע לתפקיד השופטים ”אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת שונאי בצע” לדבריו אלו ניתנו פירושים רבים: רש"י פירש שהכוונה עשירים, יראים, נאמנים ושונאים כסף (בהתאמה). אבן עזרא פירש אנשים המוכנים לסבול, יראים, אמיתיים, ושונאי ממון.
רבי חיים בן עטר סבר שארבעת המידות הם כנגד ארבעת סוגי השופטים, שרי האלפים צריכים להיות אנשי חיל, שרי המאה יראי אלוהים, וכן הלאה.
בתיאור ביצוע הצעת יתרו מוזכרים רק אנשי חיל, רמב"ן פירש שאנשי חיל הוא שם כללי לכל המעלות, במדרש נאמר שמשה לא מצא אנשים עם כל המעלות.[15]
תאריך ההצעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאריך בואו של יתרו לעם ישראל שנוי במחלוקת, יש שטענו שבא קודם מתן תורה ויש שאמרו שבא לאחר מתן תורה.[16]
הפסוקים מתארים את תאריך ההצעה של יתרו כ"מחרת" ניתנו מספר פירושים לזיהוי יום המחר.
רש"י כתב שזה היה למחרת יום כיפור שאחר עלייתו של משה להר סיני. יש שסברו שהיה זה למחרת יום בואו: או קודם מתן תורה,[17] או לאחר מתן תורה,[18] כלומר למחרת כפשוטו ולפי סדר הפסוקים. לפי רמב"ן זה היה למחרת האירוע הקודם - הקרבת הקרבנות, אך ההקרבה הייתה ימים רבים אחרי בואו לעם ישראל.
רבי יצחק אברבנאל כתב שההצעה הייתה לפני מתן תורה והביצוע היה אחר מתן תורה.[19]
גרסת ספר דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר דברים נשנתה פרשה זו שוב אך עם שינויים.[20]
בגרסה של ספר דברים משה מספר שאין לו כוח לשפוט את העם, ועל כן הוא חשב על ההצעה לשפוט את העם בצורה של מערכת שפיטה היררכית, והוא מיישם את ההצעה, בכך הוא משמיט את חלקו של יתרו בהצעה, רמב"ן בביאורו לפרשה זו מסביר שמשה לא רצה להזכיר לעם את נישואיו לציפורה או שעצת יתרו התקבלה בשל ציווי האל, או מפני ענוותנותו של יתרו.
לפי ביאורו של הרב יעקב מדן לפרשה זו גרסת ספר דברים מציגה את השלב הסופי ביישום ההצעה שאכן נהגה על ידי משה – הוספת שבעים הזקנים.[14]
העלאת הצורך בחלוקת העומס[עריכת קוד מקור | עריכה]
יתרו, שהיה אדם מחוץ לעם ישראל הגיע והציע הצעה לשינוי בדרך השפיטה למשה, עצתו לכאורה נראית פשוטה, רבים תמהו למה משה לא חשב על כך לבד, ולמה אף אחד מהעם לא הציע מערכת היררכית כזו.
יש שכתבו שאם משה היה מציע כן זה היה נתפס כהשתמטות, והעם לא הציע כי העריץ את משה.[21] הרב לייב מינצברג כתב שענייני סדר ויופי הם מקצועם של בני יפת ולא של בני שם,[22] הרב יצחק אברבנאל תקף את האומרים שמשה לא הבין בהנהגה מדינית.
לפי פירושו של הרב יעקב מדן לפרשה משה לא קיבל את עצת יתרו בזמנו כי לא היה בה צורך – העומס על משה היה זמני והיה בה חוסר בהנהגה רוחנית, רק לאחר מכן משה התמוטט והקים מערכת שפיטה היררכית והנהגה רוחנית.[14]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גד אלדד, "רבות מחשבות בלב איש" – לגלגוליה של עצת יתרו, מגדים מו (תמוז תשס"ז), עמ' 81 - 90
- יהונתן אורן, ויבא יתרו, בירור זמן הגעת יתרו ומשמעותו, מכלול, חוברת כ"ז תשע"א 2010, עמ' 33 – 68
- הרב יעקב מדן, איפה ואיפה - עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר, מגדים, גיליון יז, אלול תשנ"ב, עמ' 81 - 86
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רס"ג בפירושו הארוך במקום
- ^ פירוש רלב"ג במקום
- ^ רבי אברהם סבע בספרו צרור המור במקום
- ^ התפתחות השלטון בעם ישראל מחשבותיו של שמרן עצמאי, ינואר 2019
- ^ 1 2 פירוש הרמב"ן לתורה במקום, וכך הוא בפירוש האבן עזרא במקום
- ^ כך בפירוש רש"י על התורה
- ^ כך לפי חז"ל (סנהדרין יח.), משום מה חז"ל ספרו רק את גילאי 20-26 ועל פיהם ביצעו את החישוב
- ^ תוספות (סנהדרין יח.) הקשו על חישוב זה כך: לאחר הוצאת שרי האלפים המאות והחמישים, ספירת שרי העשרות היא לא מ-600,000 אלא מ-581,400 ואם כך יש מספר נמוך יותר של שרים.
- ^ אחד הנימוקים של אב"ע הוא שלא ייתכן ששמינית מעם חכמים
- ^ אבן עזרא כתב זאת כביקורת על שיטת המשטר הפיאודלית ראו: אברהם מלמד, בפשע ארץ רבים שריה – פירושים פוליטיים למקרא, בית מקרא, גיליון קלד, תשנ"ג, עמ' 265 - 277, באתר JSTOR
- ^ פירוש האבן עזרא במקום, לדיון בפירושו ראו: מנחם רצון, שני פירוש ר' אברהם אבן עזרא על הצעת יתרו ומשמעותם המדינית, בית מקרא, גיליון קפב, תשס"ה, עמ' 281 - 291, באתר JSTOR
- ^ פירוש רבי יצחק אברבנאל במקום
- ^ רבי יצחק עראמה, עקידת יצחק, חומש שמות שער מג
- ^ 1 2 3 הרב יעקב מדן, איפה ואיפה - עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר, מגדים', גיליון יז, אלול תשנ"ב, עמ' 81 – 86, ראו גם דבריו פה באתר תורת הר עציון
- ^ שמות רבה, פרשה ל', פסקה י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קט"ז, עמוד ב'
- ^ רבי אברהם בן הרמב"ם בדעת חז"ל
- ^ לפי השפת אמת (זבחים קטז:) היה זה מיד לאחר מתן תורה ולפי ראב"ע היה זה לאחר בניית המשכן
- ^ פירוש רבי יצחק אברבנאל למקרא במקום
- ^ ספר דברים, פרק א', פסוקים ט'–י"ח
- ^ תולדות יצחק במקום
- ^ הרב לייב מינצברג, בן מלך חלק ה עמ' ט