סרגיי אחרומייב

סרגיי אחרומייב
Сергѐй Фёдорович Ахромѐев
לידה	5 במאי 1923; כפר וינרדאי שבמורדוביה, ברית המועצות
התאבד	24 באוגוסט 1991 (בגיל 68); מוסקבה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות טרויקורובסקויה
מדינה	ברית המועצות
השכלה	האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה
השתייכות	הצבא האדום
תקופת הפעילות	מ-1940
דרגה	מרשל ברית המועצות
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה; החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה; מלחמת אפגניסטן ;
עיטורים
	עיטור לנין (23 בפברואר 1971); עיטור מסדר הדגל האדום (1982); עיטור מסדר ניצחון פברואר (1985); עיטור הכוכב האדום (30 בדצמבר 1956); עיטור לנין (28 באפריל 1980); עיטור לנין (7 במאי 1982); עיטור לנין (21 בפברואר 1978); מסדר גאורגי דימיטרוב (1988); מסדר 9 בספטמבר 1944 (1974); מהפכת סאור (1984); מסדר הרפובליקה העממית של בולגריה (1985); Order of the Red Banner (1982); Military Exploit Order (1985); מסדר סוחבאטאר (1981); 100th Anniversary of the Birth of Georgi Dimitrov Medal (1984); מסדר שירות המולדת בכוחות המזוינים הסובייטים, דרגה 3 (30 באפריל 1975); עיטור הכוכב האדום (15 בספטמבר 1943); עיטור מהפכת אוקטובר (7 בינואר 1988); עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה (11 במרץ 1985); גיבור ברית המועצות; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; פרס לנין לשלום; מדליית "חיזוק אחים לנשק"; מדליה על ההצטיינות בקרב; פרס לנין; מדליה על הצטיינות בהגנת גבולות ברית המועצות; מדליית וטרן הכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה על חיזוק הברית הקרבית; מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 ;

סרגיי פיודורוביץ' אחרומייב (ברוסית: Сергей Фёдорович Ахроме́ев ;‏ 5 במאי 1923 – 24 באוגוסט 1991) היה איש צבא סובייטי; מרשל ברית המועצות, ראש המטה הכללי בשנים 1984 - 1988. ב-1991 נטל חלק פעיל בניסיון הפיכה בברית המועצות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרומייב נולד בכפר וינרדאי שבמורדוביה. מגיל 14 למד בפנימיה צבאית. בשנת 1940 התנדב לצבא האדום ונשלח ללימודים בבית הספר לקציני חיל הים בלנינגרד. ביולי 1941, בעקבות התקרבות הצבא הגרמני אל העיר, הופסקו הלימודים, הוקמו יחידה לוחמת מהצוערים. אחרומייב לחם במסגרת היחידה בחזית לנינגרד עד דצמבר 1941, אז נפצע קשה באחד הקרבות. לאחר שהחלים מפציעתו, עבר קורס קצינים חיל רגלים מזורז בעיר אסטראחן. לאחר סיום הקורס לחם כמפקד מחלקה בקרב סטלינגרד ובהמשך לחם בחזית הדרומית. בקיץ 1943 מונה לקצין מבצעים בגדוד חי"ר. ביולי 1944 הועבר לשרת כסגן מפקד גדוד רובאי בחטיבת תותחים מתנעים.

לאחר המלחמה שירת כסגן מפקד ולאחר מכן מפקד גדוד תותחי סער. בשנת 1952 סיים אקדמיה צבאית של חיל שריון במוסקבה ולאחר מכן מונה למפקד רגימנט שריון. בשנת 1962 מונה למפקד דיוויזיה משוריינת. בשנת 1964 הועלה לדרגת גנרל-מיור. בשנים 1965 - 1967 למד באקדמיה צבאית של המטה הכללי. בתום הלימודים - מונה לראש מטה של ארמיית הטנקים השמינית. בשנים 1968 - 1972 פיקד על ארמיית הטנקים השביעית. ב-1972 - 1974 היה סגן מפקד הכוחות הצבאיים בהמזרח הרחוק.

בשנים 1974–1979 היה ראש אגף המבצאים במטה הכללי של ברית המועצות. בשנת 1979 מונה לסגן ראש המטה הכללי ובשנת 1984 מונה לראש המטה הכללי. אחרומייב היה בין התומכים הגדולים של פלישת ברית המועצות לאפגניסטן. בתור מפקד אגף המבצעים תכנן את הפלישה ובהמשך ביקר כמה וכמה פעמים באפגניסטן וניהל את המבצעים בשטח. החלטת הדרג המדיני ב-1988 על הוצאת הכוחות הסובייטים מאפגניסטן היה אחד הגורמים העיקריים בהחלטתו של אחרומייב לפרוש מהשירות בדצמבר 1988.

לאחר פרישתו מהצבא שימש כיועצו הצבאי של נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבאצ'וב.

ב-19 באוגוסט 1991, בעת תחילת ניסיון הפיכה של החוגים השמרנים בשלטון הקומוניסטי, נפש אחרומייב עם משפחתו בסוצ'י. הוא לא ההיה בין הקושרים שתכננו את ההפיכה, אך כששמע עליה, החליט לחזור למוסקבה ולהצטרף אליהם. ניסיון ההפיכה לא צלח ואחרומייב העדיף להתאבד, כדי לא לעמוד למשפט. הוא שם קץ לחייו ב-23 באוגוסט במשרדו במוסקבה. נקבר בבית העלמין טרויקורובסקויה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סרגיי אחרומייב בוויקישיתוף

סרגיי אחרומייב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)