ניסן רזניק
 | |
| לידה |
1918 פינסק |
|---|---|
| פטירה | 2017 (בגיל 99 בערך) |
| ידוע בשל | פרטיזן יהודי, ממארגני ארגון הפרטיזנים המאוחד |
  | |
ניסן רזניק (17 במאי 1918–2017)[1] היה פרטיזן יהודי וממארגני "הבריחה" בפולין וברומניה. למד ראיית חשבון וכיהן כראש מועצה אזורית חוף אשקלון (1959-1956). עוטר לאחר מותו באות המציל היהודי.[2]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסן רזניק נולד בדנייפרופטרובסק וכשהיה בן שנה חזרו הוריו לפינסק בשנת 1920. היה מראשי תנועת הנוער "הנוער הציוני". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר לוילנה, שם היה מראשי הקואורדינציה הציונית[3].
ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות. בין הקורבנות הראשונים של ההשמדה הגרמנית היו רבים מיהודי וילנה, שנרצחו בקרבת מקום, בפונאר. רזניק היה ממניחי היסוד הרעיוני והארגוני של תנועת ההתנגדות פפא"ו, ארגון הפרטיזנים המאוחד, שהוקם בגטו וילנה על ידי חברי תנועות הנוער השונות והקומוניסטים ותכננה התנגדות מזוינת. ארגון הפפא"ו היה ארגון מחתרת יהודי אנטי-גרמני שפעל בגטו וילנה. הארגון איחד בתוכו יהודים קומוניסטים, בונדיסטים, וציונים. הקריאה למרד באה לידי ביטוי בכרוז שהוקרא ב-31 בדצמבר 1941. עם חיסול הגטו ב-1943 וכישלון תוכנית ההתנגדות הצטרף עם אחרים לפרטיזנים שלחמו ביערות ליטא. לאחר השחרור היה ממארגני ה"בריחה" בפולין ורומניה. רזניק עבר לאיטליה והמשיך בפעילותו בענייני עלייה, בריחה וחינוך במוסדות הפליטים[4].
בשנת 1947 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ ניצנים שעל גבול מצרים. ב-7 ביוני 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נערך הקרב על ניצנים, אשר הסתיים בכיבושו של קיבוץ ניצנים על ידי חיל המשלוח המצרי. כמה עשרות מן המגינים הישראלים נהרגו. רוב האחרים, כולל ניסן רזניק, נפלו בשבי (97 גברים ו-7 נשים). לאחר נפילת ניצנים הם הובלו למשטרת מג'דל והוצעדו ברחובות העיירה. לאחר מכן הובלו לעזה. הם עמדו בלחץ חקירות, אך מסרו רק פרטים מזהים. לאחר מכן הועברו לאל עריש, שם שהו כשלושה שבועות בתנאים קשים, נתונים למלקות והשפלות. משם הועברו למחנה עבאסיה שליד קהיר, שם רוכזו כל שבויי צה"ל.
הפצועים קשה רוכזו בבית חולים צבאי בעיר קובה וקיבלו טיפול רפואי גרוע. הנשים נכלאו מחוץ למחנה עבאסיה בתנאי רווחה יחסית. בתחילה כיהנו חמישה מאנשי ניצנים בוועד שנבחר על ידי השבויים, אולם הם לא הצליחו להביא להטבת תנאי השבויים. המכות וההתעללויות נמשכו, וביקורי נציג הצלב האדום בקהיר בכלא לא סייעו להקלת המצב. נציג הצלב האדום לא עמד על כך שיינתן לו להיפגש עם השבויים ביחידות, ולאחר שעזבו המשיכו להתעלל בהם.
בסוף אוקטובר 1948, לאחר מבצע יואב, כבש צה"ל את האזור מחדש. חברי ניצנים חזרו מן השבי לאחר הסכם שביתת הנשק עם מצרים, אשר נחתם ב-24 בפברואר 1949. סעיף מס' 9 התייחס לשבויים: "כל שבויי המלחמה הנמצאים בידי כל אחד מהצדדים להסכם זה, המשתייכים לכוחות המזוינים הסדירים והבלתי סדירים של הצד השני יוחלפו". בסעיפי משנה של סעיף זה נקבע כי החילופין יחלו תוך עשרה ימים בפיקוח מנגנון האו"ם. רזניק חזר יחד עם השבויים.[5]
בשנת 2003 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "ניצנים באפר" בהוצאת יד ושם.
הוא המשיך בפעילותו הציבורית ופעל עם משפחתו כשליח תנועת הנוער הציוני לארגנטינה כשהוביל גרעיני התיישבות שעלו לישראל.
כשעזב את הקיבוץ למד ראיית חשבון וניהל במשך שנים רבות משרד עצמאי.
הוא כיהן כראש המועצה השני של מועצה אזורית חוף אשקלון בשנים 1959-1956.
נפטר ב-2017 ונטמן בבית העלמין קריית שאול.[6] הותיר אחריו שתי בנות.
בשנת 2023, לאחר מותו, הוענק לו אות המציל היהודי ”להוקרת המסירות, התעוזה והגבורה שגילה ניסן רזניק בהצלת יהודים אחרים במהלך השואה במסגרת מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה” כדברי המעניקים ד"ר חיים כץ, יו"ר המרכז העולמי של בני ברית בירושלים ואריה ברנע, יו"ר הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודיים בשואה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניסן רזניק, ניצנים מאפר: סיפורו של חבר הנוער הציוני ממקימי ארגון הפפ"או בגטו וילנה, הוצאת יד ושם, 2003[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מתן צורי, הפרטיזן מהגטו, מציל הילדים שגורש לאושוויץ: היהודים שהצילו יהודים בשואה, באתר ynet, 29 בינואר 2023
- ניסן רזניק, חבר המחתרת היהודית בגטו וילנה ופרטיזן באתר ארכיון בית לוחמי הגטאות
- ניסן רזניק באתר הפרטיזנים
- עדותו של רזניק ניסן באתר יד ושם
- עדות מצולמת של ניצול השואה – ניסן רזניק באתר משואה
- מאת אריה דיין, קובנר? הוא מילא תפקיד שולי, באתר הארץ, 21 באפריל 2003
- רזניק ניסן באתר "יהודים שהצילו יהודים בשואה"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קיימת סתירה בין המקורות לגבי תאריך הלידה. בעדותו ביד ושם ציין כי נולד בשנת 1919 ובשאר המקורות מופיע כי נולד בשנת 1918.
- ^ ניסן רזניק באתר הגבורה
- ^ ראובן מירן, ניצנים מאפר, יד ושם, 2003
- ^ ניסן רזניק, באתר איגוד יוצאי וילנה והסביבה, 17/02/2020
- ^ ניסן רזניק, באתר משואה, 30/01/2020
- ^ ניסן רזניק באתר בזכרון
- ^ רזניק, ניסן, ניצנים מאפר (2003) באתר איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
