משתמש:סיון שר שלום/טיוטה
בליינש זבדיה (1967 - מחוז גונדר, אתיופיה), דיפלומטית, שגרירת ישראל באתיופיה, הצוערת הראשונה בת העדה האתיופית הראשונה של משרד החוץ של ישראל.
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בשנת 1967 בכפר אמבובר במחוז גונדר, באתיופיה לאביה הליקה כהנת גטה אסרסו (גטה זבדיה) ולאמה אדיס ראדה, בת זקונים למשפחה בת עשר נפשות. אביה, גטה זבדיה, היה בין מנהיגיה הבולטים של העדה האתיופית - קייס הקייסים אשר נהג להסתובב בין בני הקהילה היהודית וללמד תורה.[1] כמנהג הקייסים, הקים בית כנסת אשר הועמד לרשותו, לימד תורה בכפרים השונים והיה מעורב בקהילה היהודית.[2] אחיה הבכור, יוסף אספה גטה זבדיה היה חלק ממשלחת הכשרת מורים פלאשמורה אשר הגיעה לכפר בתיה בסיוע ממשלתי בחודש ינואר 1955. עם חזרתו לאתיופיה בשנת 1965 החל ללמד בכפר אמבובר עברית מקרא והיסטוריה כהכנה למעבר הקהילה למדינת ישראל עם עלייתו לשלטון של השליט הקומוניסטי מנגיסטו היילה מריאם וחזרתם של משלחת המחנכים אשר עוררה את קנאת הנוצרים המקומיים בשנת 1974, נרדפו קהילת ביתא ישראל ואף יוסף ומחנכים אחרים נעצרו וספגו התעללות קשה בידי השלטונות, בטענה שהסיתו כנגד המשטר. יוסף הוכר בתור אסיר ציון.[3]
עלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 סיימה את הלימודים בבית הספר התיכון באדיס אבבה, לא היה זה נפוץ לראות תלמידות רוכשות השכלה תיכונית אם כי זוהי הייתה נחלתם של הנערים הצעירים. משפנתה לחפש את דרכה באתיופיה, הפציר בה אחיה דוד, עובד הסוכנות היהודית אשר עלה בשנת 1973, לשנות את מסלולה וללמוד בישראל דרך מלגת לימודים מטעם המדינה.[4] בעת ההיא לא היו יחסים בין אתיופיה למדינת ישראל ואת אשרת הנסיעה קיבלה בליינש דרך שגרירות שוודיה. בגיל 17 עזבה את אתיופיה ללא הוריה ועלתה לישראל דרך קהיר. היא התגוררה עם קרובי משפחתה בבאר שבע ואת שפת העברית רכשה באולפן ציון שבירושלים. החינוך מבית הוריה היה הכוח המניע לרכישת השפה והעלאת המחשבה על השכלה גבוהה. אביה של בליינש התנגד לשירות בנות צבא ועל כן, עם תום האולפן פנתה ללימודי תואר ראשון ביחסים בינ"ל ובלימודי אפריקה ותואר שני בלימודי אפריקה מהאוניברסיטה העברית, כאשר במקביל עבדה בשלוש עד ארבע עבודות שונות.
שגרירת ישראל באתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום לימודיה ובעקבות מודעה בעיתון, הגישה מועמדתה ואף והתקבלה על ידי שר החוץ דאז, שמעון פרס, לקורס צוערים. בחודש אוגוסט 2013 מינה שר החוץ אביגדור ליברמן מינה את זבדיה לתפקיד שגרירת ישראל באתיופיה, והכריז כי מהלך זה הינו מסר חשוב לחברה הישראלית הנלחמת בגזענות נגד העדה האתיופית מעבר לעובדה כי זבדיה הינה דיפלומטית מוכשרת. [5] בליינש התקבלה בכבוד גדול אצל נשיא אתיופיה גירמה וולדה גיורגיס לוצ'ה, ואף שוחחה עימו באמהרית בעת מסירת כתב האמנה להתחייבותה לתפקיד. גיורגיס טען שכן בליינש מהווה דוגמת מופת לעם האתיופי כולו. נשיא מדינת ישראל בעת המינוי, שמעון פרס, בירך על מינוייה כשגרירה. זביידה בתגובה ציינה שזוהי סגירת מעגל מרגשת, הן בבחינת הליווי של פרס והן בבחינת חזרה לארץ הולדתה כנציגת מדינת ישראל. פרס הדגיש את הצטיינותה של זבדיה בכל מעשי ידיה וכן ציין שיוצאי אתיופיה ממלאים תפקידי מפתח בחברה הישראלית וכעת גם במשרד החוץ. [6]
פעילות דיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין תפקידיה פעלה ביוסטון, ארצות הברית, מונתה לקונסול ההסברה של ישראל בשיקאגו, ריכזה כנס ראשי ערים באגף התקשורת וההסברה ואף הגישה מועמדות לתפקיד שגרירת ישראל באתיופיה לצד מועמדים נוספים. זבדיה הביעה מעורבות בפעילות הארגון ART Joy Love, ארגון התנדבותי שהקים פרופ' דן אנגלהרד הפועל בבתי יתומים באוגנדה ואתיופיה, על מנת לתמוך ולהעשיר את הגורמים הרפואיים והטיפוליים המטפלים במדינות אלה בילדים נשאי איידס.[7] בתפקידה מקיימת מגעים לשיתופי פעולה בין חברות ישראליות ומשקיעים פוטנציאליים למדינת אתיופיה לשם קידום השקעות בטכנולוגיה, בריאות וחינוך.[8] ביום העצמאות ה-66 למדינת ישראל, הייתה זבדיה מבין 14 הנשים שהדליקו משואה בטקס הממלכתי בהר הרצל שבירושלים.[9] זבדיה מסבירה שתגובות הקהל להופעתה כדיפלומטית ישראלית מעוררות תגובות נרגשות ומפתיעות כל פעם מחדש, שכן הקהל העולמי מכיר את את ישראל כחד גונית באופן יחסי. [10]
משפחה וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשואה לסרקלאם, מהנדס במקצועו, הפועל לקידום הכלכלה הישראלית באתיופיה, והם הורים לבת ולתאומים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בליינש זביידה באתר שגרירות ישראל באתיופיה (באנגלית).
- בליינש זביידה, טקס הדלקת המשואות בסימן "זמן נשים" בחג העצמאות ה-66 למדינת ישראל, באתר משרד התרבות והספורט.
- לילך גביש, שיחה עם בליינש זביידה, קו האופק 28, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, גליונות מס' 28 ו-30.
- פנינה תמנו שאטה, בליינש זבדיה - שגרירת ישראל באתיופיה, אתר קולך: פורום נשים דתיות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שרון אופיר־רופא, כן, אני יכולה: סיפור חייה המרגש של שגרירת ישראל באתיופיה, Xnet לאשה. סיון שר-שלום בשיחה עם מר ישראל כרמל, מזכיר עמותת מדור לדור, מורשת יהדות אתיופיה
- ^ רחל שרעבי ואביבה קפלן, כמו בובות בחלון ראווה – מנהיגי העולים מאתיופיה בישראל, תל אביב: רסלינג, 2014, עמ' 54.
- ^ דב גולדפלם, הכשרת מורים ומדריכים לעדת 'ביתא ישראל' באתיופיה בשנות החמישים: ההחמצה הגדולה, מים מדליו תשס"ח-תשס"ט עמ' 359-362, ביטאון מכללת ליפשיץ, המכללה האקדמית ע"ש רא"מ ליפשיץ.
- ^ אופיר־רופא, כן, אני יכולה, Xnet לאשה
- ^ משרד החוץ, דברי שר החוץ ליברמן על מינויה של זבדיה בלייניש לשגרירה באדיס אבבה, אתר משרד החוץ
- ^ משרד החוץ, נשיא המדינה, שמעון פרס, ניפגש עם זבדיה בליינש, אתר משרד החוץ.
- ^ משרד החוץ, מומחי המרכז הרפואי הדסה הדריכו את צוותי בתי היתומים באתיופיה, אתר משרד החוץ
- ^ משרד החוץ, נשיא המדינה, שמעון פרס, נפגש עם זבדיה בלייניש
- ^ משרד התרבות והספורט, 14 נשים נבחרו להדליק את המשואות בטקס הממלכתי, אתר משרד התרבות והספורט
- ^ לילך גביש, באופן אישי – שיחה עם בליינש זבדיה, מגזין קו האופק, גליון 28, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, 15.7.2013