משתמשת:Vicile/Vicile/דליה דנון
דליה דנון (נולדה ב-1945) היא חוקרת אוצרת עצמאית, המתמחה באמנות מודרנית ואמנות ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דליה דנון נולדה בתל אביב, לרחל לבית פרקש ושלום לבית הופטמן. אביה, ממייסדי קן בית"ר בצ'כיה אשר שימש כמפקדו, סייע בארגון עלייתם הבלתי לגאלית של שלוש מאות מחברי התנועה לארץ ישראל. בשנת 1939, בדרכם לארץ ישראל, גורשה האנייה לקפריסין. לאחר ששהו כשלושה חודשים במחנות המעצר, עלו בני הזוג ארצה, לשכונת שפירא בתל אביב. שם, נולדו דליה ואחיה הבכור שלמה. בהמשך עברה המשפחה לחולון.
בשנת 1969 נישאה לשי דנון, שחקן תיאטרון הבימה. לזוג נולדו הבנים דני וגילי והמשפחה התגוררה בחולון. בשנת 1992 עברה המשפחה לתל אביב.
דני, יליד 1971 סיים בבגרותו לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטת סאסקס, אנגליה, ועבד כעורך דין בתל אביב. בהמשך, חי בהובוקן, ניו ג'רזי שם עבר בחינות הלשכה של מדינת ניו יורק והיה בעל משרד נדל"ן Urban Sanctuary"".
גילי א. דנון יליד 1975, קולנוען, משורר, מחזאי ואמן וידאו, סיים את בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב.
ב6 במאי 2005 נפטר דני והוא בן 34 ויום .עשרה חודשים לאחר מותו, נפטר אביו שי ממחלת הסרטן. בעקבות מותם של בנה ובעלה תוך שנה אחת, הגיעה דליה להחלטה שהדרך היחידה להתמודד עם הכאב, תהיה באמצעות עיסוק באמנות.
גלריית דנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1976 נפתחה "גלריית דנון", ברחוב בן יהודה בתל אביב, בניהול בעלה שי. בתחילה, הציגה הגלריה תערוכות של אמנים בראשית דרכם. ב-1981 עברה הגלריה לרחוב פרוג בתל אביב, והציגה תערוכות של אמנים ותיקים יותר, ביניהם משה רוזנטליס, יחיאל סגל, רות שלוס, שמשון הולצמן, יעקב וכסלר ומרסל ינקו.
בשנת 1994 עברה הגלריה לקומה הראשונה של המבנה ברחוב פרוג. תערוכת הפתיחה בחלל החדש הוקדשה לצייר רוברט בזה. במהלך השנים השתתפה הגלריה בירידי אמנות בחוץ לארץ. כמה מן האמנים שלה, הציגו בגלריות בבירות אירופה.
דליה נכנסה לתחום האוצרות, כשהפכה למנהלת שותפה בגלריה דנון יחד עם בעלה שי דנון.
לאחר פטירתו של שי ב-2006, החליטה דליה על כיוון חדש לגלריה, גלריה שתפנה לקהלים צעירים יותר, שילוב של אמנים מדור הביניים עם אמנים בראשית דרכם ועריכת תערוכות יחיד עם תערוכות קבוצתיות.
התערוכה הראשונה בגלריה המחודשת הייתה תערוכה של דויד אבידן, שהתבססה על עבודות מאוסף הגלריה, ומהארכיון של אבידן. חלק נכבד מהעבודות של אבידן היו מתערוכה שאבידן הציג בגלריה ב-1981, ולא זכתה למבקרים רבים. לעומת זאת, התערוכה החדשה, תערוכת הפתיחה המחודשת, זכתה לתהודה רבה, ומשכה קהל רב.
החל משנת 2006, ועד לסגירת הגלריה ב –2010 הפעילה דליה וניהלה את "גלריית דנון" תוך שינוי אופייה. עם סגירתה של הגלריה ממשיכה דליה לפעול כאוצרת עצמאית, ומציגה תערוכות רבות בחללים שונים.
אוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד ראשית שנות התשעים עבדה דליה בתחום החשבונאות. בשנת 1991החלה את לימודיה בפקולטה לאומנות באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2011 סיימה את ה M.A בתולדות האמנות. עבודת המאסטר שלה, עסקה בקבוצת אמני אקלים שפעלו בארץ מאוקטובר 1973 ועד לתחילת מלחמת לבנון הראשונה, 1982.
דליה עבדה כאסיסטנטית של פרופסור גילה בלס בתערוכה "ריאליזם חברתי בשנות ה-50 אמנות הפוליטית בשנות ה-90", שהוצגה במוזיאון חיפה לאמנות ב-1998, והמשיכה לעבוד לצידה של פרופסור בלס בתערוכה פנחס אברמוביץ - ''מעגלי יצירה'' מוזיאון הרצליה לאמנות, בית יד-לבנים, הרצליה. אוגוסט 1994.כמו כן, השתתפה במחקר לספרה של בלס ד"ר חיים גמזו: ביקורות אמנות, מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2006.
מ –2015 אוצרת בגלריה "מקום לאמנות בקריית המלאכה" בתל אביב.
דליה פעילה בעמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, שהוקמה על ידי ד"ר רות מרקוס, וחברה בוועד המייסד שלה. במסגרת העמותה אצרה סדרת מפגשי אמנות ותרבות ב"סמינר הקיבוצים" ובאוניברסיטת תל אביב.
תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2002 - קו הגוף כקו הנוף, גלריה דנון, דיטה לירון.
- 2003 - דינה סתר, גלריה דנון.
- 2004 - רותי סגל, גלריה דנון.
- 2004 - חוה שרף, גלריה דנון.
- 2005 - אלבום משפחתי, גלריה דנון, אוצרות משותפת עם אירית לוין.
- 2006 - דוד אבידן, גלריה דנון, אוצרות משותפת עם אירית לוין.
- 2007 - אנה פסטרנק, גלריה דנון.
- 2007 - מבט נמוך, גלריה דנון, אריה ברקוביץ'.
- 2008 - תבליט זיכרון, דבק ספרים, גלריה דנון, אביבית בלס ברנס.
- 2008 - עשן ואפר, גלריה דנון, בלו סמיון פיינרו.
- 2008 - אם זכרוני אינו מטעה אותי, גלריה דנון, ענת מיכאליס.
- 2008 - שולי בר נבון
- 2009 - מבטים על דיוקן, גלריה דנון, תערוכה קבוצתית.
- 2009 - דורון יהלום, גלריה דנון.
- 2012 - אי ילדות, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ניר הרמט.
- 2013 - טבע (לא) דומם, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ניר הרמט.
- 2014 - ססיליה, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ניר הרמט.
- 2014 - מרחב מחיה, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ורדה גנוסר.
- 2016 - כל הנותר, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ורדה גנוסר.
- 2016 - Object of desire/True Story, גלריה ויטרינה, המכון הטכנולוגי בחולון, גרי גולדשטיין.
- 2016 - קונטרה פונקט, הגלריה בקיבוץ כברי, אורית טוכמן ויונתן אולמן.
- 2016 - אולי ביום שני ואולי ביום שלישי, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תערוכה קבוצתית.
- 2017 - בדרך, בית האמנים, אוצרות משותפת עם ניר הרמט.
- 2017 - מהלכות שנים, גלריה בנימין, שרית אכטנברג.
- 2017 - Happily Ever After, הגלריה לאמנות יבנה, תערוכה קבוצתית.
- 2018 - אותו הים, בית האמנים, דנה אריאלי.
- 2018 - קורה, בית האמנים, רוני ראובן.
- 2018 - חדוה ראובן, בית האמנים.
- 2019 - Recompose, הגלריה בקיבוץ גבעת חיים איחוד, פנינה רייכמן ושחר קורנבליט.
- 2019 - והספינה עדיין שטה, בית האמנים, קבוצתית.
- 2020 - מארגים, מקום לאמנות בקריית המלאכה, קבוצתית.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2012 יצא לאור הספר "שניהם"/שי ודני דנון. בהקדמה לספר כותבת אסנת רבינוביץ': "זו פגישת היכרות ראשונה שלנו. היא עונה לשאלותיי המהוססות. אני מנסה להבין את רצונה של דליה. היא חוששת לשכוח. היא אינה יודעת איך תוכל לשמר את זכרה של שני יקיריה. אני מרגישה שיותר משהיא רוצה לכתוב עליהם ספר היא רוצה לקרוא אותו. לשם כך פנתה אליי. אכתוב את הספר, ארכיב את הפרטים, והיא תבדוק אותם מול ליבה. בשלב הזה דליה מסקרנת אותי יותר מאשר שי ודני. היא איבדה אותם בתוך פחות משנה. היא נוכחת וחזקה, הם נעלמים. אני מנסה לחשוב על הפורטרטים האבודים של שניהם מתוך עיני הדבש שלה. מה היא רואה? מה מואר ומה חשוך? מה יימצא ומה ייעלם? אני מחליטה לצאת לדרך לא נודעת.[...]