מרד הנשים באבאוקוטה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל פמיניזם | ||
מרד הנשים באבאוקוטה היה מרד של נשים מהעיר אבאוקוטה בניגריה שהתרחש בעקבות הטלת מס נוסף לנשים עובדות בתקופת הממשל הקלוניאלי הבריטי בסוף שנות הארבעים. תנועת ההתנגדות בראשות איגוד נשות אבוקוטה (AWU) הובילה את המרד בהצלחה ובעקבותיו נערכו שינויים בשלטון המקומי.
רקע למיסוי הקולוניאלי באבוקוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבאוקוטה היא העיר הגדולה ביותר במחוז אוגון בדרום מערב ניגריה. העיר הוקמה בשנת 1830 ותושביה היו תתי קבוצות של היורובה (Egba people ו-Owu people). סביב שנת 1850, הממשלה הבריטית הקולוניאלית החלה להרחיב את שליטתה באבוקוטה וניהלה משא ומתן עם אנשי אגבה. ההסכם הבטיח לבריטים נתיבי מסחר פתוחים בשטחים של אגבה בתמורה ממשלת לאגוס הכירה בעצמאות וגבולות העיר[1]. הסכם זה נתן לאנשי אגבה אוטונומיה חלקית בתחום הכלכלי. אך לאחר מספר שנים, ב-1897, התפתח משבר הפוליטי בעקבות מלחמות בין קבוצות בעיר, נתיבי המסחר נחסמו ומסיונרים שגרו בעיר גורשו[2]. הממשלה הבריטית דרשה ארגון מחדש של הממשל בעיר וכך נולדה ממשלת אוגבה המאוחדת (The Egba United Government (EUG)). המבנה החדש, כפה איחוד של כלל השליטים האזוריים באבאוקוטה כמועצה. בראש המועצה עמד השליט (מלך בשפה המקומית oba) של אזור אגבה אליק. המבנה הפוליטי החדש יצר מתחים והדגיש זהויות של תתי קבוצות[3].
עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הממשלה הקלוניאלית לא התערבה בנעשה באבאוקוטה. המלחמה נתנה לממשל עילה להתערבות והעיר השתלבה במדינה הקולניאלית[3]. המלחמה באירופה הובילה לעלייה במיסים על יבוא, אך ההכנסות ממיסים אלו לא הספיקו והפקידים המקומיים ביקשו אישור ממשרד המושבות לאפשר הטלת מיסוי ישיר, אך סורבו. על מנת להגדיל את ההכנסות, הפקידים מקומיים החלו להטיל קנסות בתחום התברואה, שהשפיעו בעיקר על נשים שעסקו בסחר וחקלאות. במשך הזמן הקנסות בוטלו והוחלפו במיסוי ייחודי לנשים[1].
ב-1 בינואר 1918, תושבי אבאוקוטה החלו לשלם מיסים על בסיס מגדרי והמיסוי לגברים ונשים היה נפרד. מיסוי נשים לא היה חלק ממודל המיסוי הסטנדרטי של ממשלת המושבות, אך התבסס על ההנחה שנשים מיורובה עובדות ויש להן הכנסה עצמאית. נשים רבות היו מעורבות בייצור וסחר של מוצרי מזון או סחורות אחרות ושלטו בשווקים באזורים בהן חיו[4]. ועל כן גברים אירופיים ובני יורובה החזיקו בתפיסה כי לנשים היה כסף משלהן. באבאוקוטה המיסוי קולוניאלי נתפס כלא הוגן ובאופן ניכר פוגע בנשים[1]. שישה חודשים לאחר הטלת המס, החל מרד המכונה מלחמת אדובי (Adubi War). המרד התרחש בין יוני לאוגוסט 1918. 30,000 מורדים בני אגבה הרסו את מסילת הרכבת, קווי הטלגרף מדרום לאבאוקוטה והרגו אזרחים אירופאים. לאחר דיכוי המרד הבריטים ביטלו את העצמאות הכלכלית של העיר, הטילו מיסוי ישיר והנהיגו עבודות כפייה באזור[5]. המיסוי על נשים נותר על כנו. בסוף שנות ה-40, נטל המיסים הפך לבלתי נסבל כאשר הרשויות הקולוניאליות גבו יותר ויותר מיסים ממדינות החסות למימון מלחמת העולם השנייה באירופה, נאסר ייצוא לגרמניה, הממשל המקומי קנה סחורה במחירים נמוכים ומעבר לכך החרימו מזון וסחורות[4]. הנשים הסוחרות סבלו גם ממסים עקיפים כגון מיסי שוק ומיסים על הסחורה[1].
מרד הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתוצאה מהמיסוי העושק על נשים הוקם ב-1945 איגוד נשות אבוקוטה (AWU) בהנהגתה של פונמילאיו רנסום-קוטי, מנהלת בית הספר המקומי ששמעה על הקשיים של הנשים הסוחרות. ה-AWU, היה בעל אג'נדות פוליטיות ואיחד את הסוחרות בשוק ונשים נוצריות מהמעמד הבינוני. איגוד נשות אבוקוטה אתגר הן את השלטון הקולוניאלי והן את המבנה הפטריארכל. על מנת לסיים את משטר מיסוי, ה-AWU הציע חלופות למס האחיד על נשים, כגון מיסוי על חברות זרות. דרשו להשוות את תחילת גיל תשלום המיסים לנערות (15) לזה של נערים (16). אך הן גם דרש השקעות ביוזמות מקומיות ותשתיות, כולל תחבורה, תברואה, חינוך, ביטול הסמכות השלטונית של הממשלה המקומית והחלפתה בנציגים מקומיים, כולל נשים. החברות ב-AWU היו מאורגנות במאבק נגד הממשלה הקולניאלית והשתמשו בטקטיקות התנגדות שונות. נשים רבות סירבו לשלם מיסים, חלקן נכלאו או נקנסו[1].
בין אוגוסט 1946 מאי 1947, איגוד נשות אבוקוטה שלח עצומות לשליט המקומי המסורתי ונציגות אף נפגשו עמו, אבל הדבר לא הוליד כל שינוי. המצב למעשה החריף כאשר השליט המקומי הגדיל את "שיעור המס האחיד על נשים, בתמיכת בבריטים שהתגוררו בעיר". בעקבות העלאת המיסים, AWU ארגן הפגנות המוניות, למשל צעדה לכיוון ארמון המנהיג המסורתי בדרישה לביטול המיסוי האחיד. באמצע אוקטובר 1946, פונמילאיו רנסום-קוטי הובילה כאלף נשים בצעדת במחאה על העלאת המס לכיוון הארמון. התגובה הרשויות הקולניאליות כללה שימוש בגז מדמיע ומכות.
למרות הדיכוי בכוח של ההפגנות, איגוד נשות אבוקוטה המשיכו במחאה ופרסמו מסמך המפרט את העוולות והאשמות נגד הממשלה המקומית והשליט המסורתי. לאחר פרסום המסמך נערכה הפגנה מחוץ לארמון במשך יממה (מ-29 עד 30 בנובמבר 1947) בהשתתפות מעל עשרת אלפים נשים[6].
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחאה הביאה את רשויות להבטיח לנשים ש"המיסוי יושעה וההחלטות הסופיות בנושא תועברו אליהן בתוך שלושה ימים". אולם, לא היה שינוי במדיניות והאלימות ומעצרים של נשים נמשכה. ב-8 בדצמבר מעל 10,000 נשים חזרו להפגין מול הארמון, בדרישה לשחרור הנשים שנעצרו. עשר נשים שוחררו וההפגנה הסתיימה. ה-AWU המשיך לשלוח עצומות לממשל הבריטי וב-3 בינואר 1949, השליט המסורתי ויתר על המלוכה ומערכת הממשל המקומי השתנתה[4]. ארבע נשים קיבלו עמדות בשלטון המקומי[7].
איגוד נשות אבוקוטה השיג ניצחון משמעותי בניגריה הקולוניאלית. הן המשיכו לקדם זכויות נשים בניגריה ולהוות שחקן משמעותי בתנועה הלאומית הניגרית. האיגוד היה ממובילי פעילות פמיניסטית, אנטי קולניאלית ולאומית בניגריה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Judith A. Byfield, Taxation, Women, and the Colonial State: Egba Women's Tax Revolt, Meridians: feminism, race, transnationalism Volume 3, Number 2, 2003, עמ' 250 - 277
- ^ "Abeokuta | Nigeria". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-05-01.
- ^ 1 2 Toyin Falola, Colonialism and Violence in Nigeria, Indiana University Press, 2009, עמ' 57 - 58
- ^ 1 2 3 Judith A. Byfield, Feeding the Troops: Abeokuta (Nigeria) and World War II, African Economic History 35, עמ' 77 - 87
- ^ Toyin Falola, Ann Genova, Historical Dictionary of Nigeria (Historical Dictionaries of Africa), Scarecrow Press, 2009(הקישור אינו פעיל)
- ^ "The Abeokuta Women's Revolt. | World Pulse". World Pulse (בצרפתית). 2010-04-13. נבדק ב-2017-05-05.
- ^ Gloria Chuku, Navigating the Colonial Terrain through Protest Movements: A Discourse on the Nigerian Women’s Motives
