מי זאת עולה - נשים בתורה על פי הקבלה והחסידות

מי זאת עולה
נשים בתורה על פי הקבלה והחסידות
מידע כללי
מאת	ניר מנוסי
שפת המקור	עברית
הוצאה
הוצאה	הוצאת מגיד
תאריך הוצאה	2019
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	997007935670505171

מי זאת עולה הוא ספר מאת הרב ניר מנוסי העוסק בדמויות נשיות בתורה, על פי פירושים מתחום הקבלה והחסידות. זהו כרך ראשון מתוך טרילוגיה שעתידה לעסוק גם בנשים המופיעות בספרי הנביאים ובספרות חז"ל.

הספר יצא לאור בעברית בשנת 2019, הוצאת מגיד.

הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מציג גישה פמיניסטית-תרבותית, לפיה האישה שוות-ערך לגבר אך שונה ממנו בתכונותיה וברצונותיה. לחיזוק גישה זו, המחבר עושה שימוש נרחב במושגים קבליים על זהותם של האיש ושל האישה. הנחת יסוד נוספת היא שבנפש הנשית קיים מאבק מתמיד בין דמות האישה ה"כאוטית" לדמות האישה ה"מתוקנת". האישה הכאוטית מיוצגת בדמותה של לילית והאישה המתוקנת מיוצגת בדמותה של חוה. המחבר מסווג את הנשים בתנ"ך לפי דמות האישה הדומיננטית יותר בנפשן. כך למשל מתוארת לאה כאישה המקושרת לנשמתה של לילית, בעוד רחל מקושרת לנשמתה של חוה.

חלק מהפרקים בספר מוקדשים לסיפורים מורכבים בתנ"ך, כמו מעשה יהודה ותמר ומעשה שכם ודינה – כאשר הספר נותן פרשנות יצירתית המנסה להדגיש "נקודות אור" גם במעשה הבעייתי לכאורה, תוך יישום של המושג "עזות דקדושה" שמקורו בספר הזוהר. פרק נוסף מוקדש למערכת היחסים של המשולש אברהם אבינו שרה אמנו והגר צרת אברהם. המחבר מרחיב על הסיבות לכך שבאירוע הראשון שרה, שעוד נקראה "שרי", פועלת באופן אקטיבי בעוד אברהם פסיבי, ואילו באירוע במקביל השני שרה בשמה החדש פועלת באופן שונה תוך שאברהם הוא האקטיבי. הפרק האחרון מוקדש לאקטיביסטיות של בנות צלופחד ומשמעותה ביחס לזכויות האישה.

הספר מראה כי התנ"ך מכיר בזכויות האישה הרבה יותר מתרבויות מקבילות בעידן העתיק. ביחס לעת החדשה מועלית בספר הטענה כי לפי הקבלה זמן הגאולה מתאפיין בשיווי זכויות מלא לגברים ולנשים. באתר ההוצאה לאור מתוארת מטרת הספר: ”[להעביר] סיפור המשנה את כל מה שחשבנו שידענו על דמות האישה ביהדות – סיפור של נשיות הנמצאת במסע התפתחות מתמיד, ההולכת ועולה מדור לדור עד שמשחזרת את מלוא קומתה האבודה”^[1].

ביקורת על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיגלית בנאי תיארה את הספר כך: ”כתיבתו נגישה, קולנועית ומתפייטת, וניכר שהוא מכיר היטב את שני העולמות, החילוני והדתי... שפת הכתיבה שלו על לילית שונה מזו שעל שאר הנשים בספר, ונדמה כאילו דמותה מפעילה אותו כיוצר, את היצר החבוי בו, כאילו הוא כותב על לילית שמשתוללת בתוכו...”.^[2]