מינוי יהושע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מינוי יהושע בן נון הוא סיפור מקראי שהתרחש לאחר ארבעים שנה בהם בני ישראל שהו במדבר ולפני הכניסה לארץ ישראל, כאשר משה נשאר בעבר הירדן ונדרש מנהיג חדש שיוביל את בני ישראל אחריו.

משה ויהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעם הראשונה שיהושע מופיע היא במלחמת עמלק, שם משה מצווה עליו לכנס צבא ולהילחם בעמלק שתקף את ישראל, בקרב בו יהושע ניצח את עמלק. לאחר המלחמה, אומר ה' למשה שיכתוב זיכרון בספר וכן ישמיע ליהושע שעמלק ימחה מתחת השמים.

בהמשך, התורה מספרת שיהושע ליווה את משה להר סיני לקבל את התורה[1] וחיכה לו למרגלות ההר לבדו עד שירד[2].

יהושע בן נון היה משרת משה כפי שמתואר בסיפור אלדד ומידד[3]: ”וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם”. התלמוד מספר שאלדד ומידד התנבאו שיהושע יכניס את עם ישראל לארץ[4].

לאחר מכן, בשליחת המרגלים, משה שולח את יהושע בתור נציג שבט אפרים ואף משנה את שמו מהושע ליהושע[5][6]. יהושע וכלב הם שני המרגלים הבודדים שלא הוציאו את דיבת הארץ רעה, אלא עמדו לצידם של משה ואהרון, עודדו את העם ואמרו לו כי הוא אכן ראוי להיכנס לארץ ולכובשה מהכנענים.

במדרש רבה מובא הסבר למינוי יהושע:

אמר לו הקב"ה: יהושע הרבה שירתך והרבה חלק לך כבוד והיה הוא מעריב ומשכים בית הוועד שלך. הוא היה מסדר הספסלים והוא פורש את המחצלאות. הואיל ושימשך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל

המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שה' אומר למשה לעלות אל הר העברים כדי למות שם, משה מבקש מהקב"ה למנות מנהיג לעם כדי שלא יהיו כצאן שאין להם רועה. הקב"ה נענה לבקשה ומצווה את משה למנות את יהושע שהוא: ”איש אשר רוח בו”, להאציל מהוד משה עליו כדי שיכירו במינוי כל העדה. עוד מצווה הקב"ה שבשעה שיהושע יהיה נצרך לשאול את הקב"ה, ישאל באורים ותומים על ידי אלעזר הכהן.

משה עושה כאשר ציווה אותו ה', לוקח את יהושע ומעמיד אותו לפני העם. שם הוא סומך את ידיו עליו ומצווה אותו בכל הדברים שציווה אותו ה'[7].

חכמים אמרו שפני משה זרחו כחמה ולאחר האצלת ההוד ממשה ליהושע גם פני יהושע זרחו אך כזוהר הלבנה. התלמוד מספר שזקני אותו הדור אמרו "אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה"[8]. ישנם כמה הסברים לדברים אלו: רבי יהונתן אייבשיץ מסביר שהבושה הייתה מכיוון שכל הודו של יהושע היה מהאצלת משה עליו ולא היה לו אור עצמי, כמו שהירח רק מחזיר את אור השמש אך לא מאיר בפני עצמו. הנצי"ב בהעמק דבר פירש שכמו שהירח יכול לזרוח רק כשהשמש שוקעת, כך יהושע היה יכול להתחיל להנהיג רק כשמשה ימות.

משה פונה לעם ואומר להם שיהושע יעבור לפניהם בכניסתם לארץ ומחזק אותם שלא יראו מפני העמים היושבים בארץ מכיוון שה' נמצא איתם. כמו כן, פונה משה ליהושע ומחזק אותו שהוא יביא את העם לארץ וה' ילך לפניו ויהיה איתו[9].

כחלק מהמינוי יהושע שר עם משה את שירת האזינו[10].

מימוש המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שמת משה, ה' פונה ליהושע ומצווה אותו לעבור את הירדן כדי לרשת את הארץ, מבטיח לו שכמו שעם משה לא התייצב איש בפניהם כך גם איתו ומחזק אותו שהוא ינחיל את הארץ לבני ישראל. כמו כן, ה' מחזק את יהושע לשמור את כל התורה שציווה משה ולא לסור ממנה כדי ללכת בדרכים חכמות וכדי להצליח את דרכו. הקב"ה מסיים בחיזוק נוסף ליהושע שהוא עמו בכל אשר ילך.

לאחר מכן, יהושע מורה לשוטרי העם לעבור בקרב המחנה ולצוות את העם להכין צידה, מכיוון שעוד שלושה ימים יעברו את הירדן כדי לרשת את הארץ. יהושע גם פונה לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה ומזכיר להם את ההבטחה שהבטיחו למשה - טפיהם, נשיהם ומקנם יישארו בעבר הירדן המזרחי והגברים יעברו בתור חלוצי צבא בכיבוש הארץ עד שכל השבטים ינחלו את נחלתם בעבר הירדן המערבי. השבטים נענים ליהושע ומודיעים לו שיעשו את כל אשר ציווה אותם, וכמו ששמעו למשה ישמעו אליו וכל איש שלא ישמע אליו יומת. גם השבטים מחזקים את יהושע ואומרים לו ”רק חזק ואמץ”[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]