מיזוגיניה

מִיזוֹגִינְיָה (מיוונית: מיסוֹס = שנאה; גינֶה = אישה) היא שנאה כלפי נשים או זלזול בהן, המבטאים גישה סקסיסטית שלפיה נשים ראויות לסטטוס חברתי, פוליטי וכלכלי נמוך מזה של גברים. המונח הופיע במאה ה-17 בתגובה לחוברת שנכתבה נגד נשים. לאחר מכן נזנח, אך חזר להיות פופולרי באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, בגל השני של הפמיניזם.

למיזוגיניה שלל ביטויים אידיאולוגיים ומעשיים, החל בביטויי זלזול מפורשים או מרומזים המעידים על תחושת עליונות כלפי נשים וכלה בהתעללות פיזית ונפשית. דוגמאות למיזוגיניה כוללות הטרדה מינית, אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, ובמקרים קיצוניים רצח נשים וטרור מיזוגיני. מיזוגיניה משמשת גם מנגנון פסיכולוגי להצדקת אפליית נשים בחברה.

הסברים להתפתחות המיזוגיניה חוזרים לעתים לילדות המוקדמת ולקשר בין הילד להוריו, ובמיוחד לאמו. נטען כי בסביבות גיל שנתיים, ילד/ה שאינם משלימים כהלכה את שלב העצמאות והניתוק עלולים לחוש תלות עצומה באם, ולפתח רגשות שנאה וכעס כלפיה. נטען כי שילוב מוקדם זה של תלות ושטנה מאפיין את המיזוגן במשך כל חייו. התוצאה היא יחסי אהבה-שנאה: לצד התלות בנשים, המיזוגן חש שנאה כלפיהן ורצון לשלוט בהן. הוא יחוש מושפל ומאוים בכל אינטראקציה עם נשים, ולכן ינסה להשתיק את בת שיחו, להקטין אותה ו"להעמיד אותה במקום". דוגמה לכך היא הפסוק המקראי "ומוצא אני מר ממות את האשה".

נהוג לקשור גם בין מיזוגיניה לפטריארכיה, ולטעון כי שנאת נשים היא הן תולדה של התפקידים המגדריים והן אמצעי לאכיפתם.

מיזוגיניה אינה תופעה ייחודית לגברים, ויש לה גילויים גם בקרב נשים. לעתים מדובר במיזוגיניה מופנמת: הטיה תת-מודעת שהיא תוצאה של הפנמת הסטריאוטיפים המגדריים (לדוגמה, קישור של נשיות לחולשה). תופעת המיזוגיניה הנשית מקיימת זיקה הפוכה לתופעת הסולידריות הנשית (קרי, המיזוגיניה הנשית שוככת ככל שהסולידריות הנשית מתחזקת).

ראו גם

• מיזאנדריה (שנאת גברים)
• מיזולוגיה
• טרנסמיזוגניה
• שוביניזם

לקריאה נוספת

• יעל שמש, "'ומוצא אני מר ממות את האשה' (קהלת ז, כו): האומנם מצויה שנאת נשים במקרא?", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום יט (תשס"ט), עמ' 77–101

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזוגיניה בוויקישיתוף

• שנאת נשים, דף שער בספרייה הלאומית