מברק גרינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העותק המקורי שנמצא לאחר המלחמה

מברק גרינג היה שדר ששלח הרמן גרינג, ראש הלופטוואפה ויורשו המיועד של אדולף היטלר כמנהיג גרמניה הנאצית, שבו הוא ביקש רשות לקבל על עצמו את הנהגת המשטר המתפורר ב-23 באפריל 1945. המברק גרם להיטלר הזועם לשלול מיד את מעמדו של גרינג, ולמנות יורשים חדשים, יוזף גבלס וקרל דניץ, כקנצלר וראש המדינה, בהתאמה.

מעמדו של גרינג כיורש הפוליטי של היטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן גרינג היה האיש השני בעוצמתו במפלגה הנאצית עוד לפני עליית הנאצים לשלטון ב-1933. במהלך השנים הראשונות של משטרו של היטלר, צבר גרינג תארים רבים, כולל נשיא הרייכסטאג, מושל פרוסיה, שר התעופה של הרייך והמפקד העליון של הלופטוואפה.

ב-1 בספטמבר 1939, עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, ופרוץ מלחמת העולם השנייה, נשא היטלר נאום, שבו קבע, שגרינג הוא ממלא מקומו אם משהו יארע לו. מעמד זה הודגש בצו משנת 1940, שבו הוכתר גרינג בתואר רייכסמרשל של הרייך הגרמני הגדול, דרגה שנוצרה במיוחד עבורו והייתה שנייה רק לתפקיד המפקד העליון של היטלר. ב-29 ביוני 1941, שבוע לאחר מבצע ברברוסה, הוציא היטלר צו סודי, שקבע רשמית שאם אי פעם יאבד את חופש הפעולה שלו, מטעמים של חוסר יכולת, היעלמות או חטיפה, על גרינג לפעול כסגנו, ובסמכותו המלאה לפעול בשמו של היטלר.

כתיבת המברק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 באפריל 1945, הצבא האדום עמד בשערי ברלין. היטלר, מזכירו האישי, מרטין בורמן ושר התעמולה, יוזף גבלס נשארו בפיהררבונקר, המתחם התת-קרקעי המבוצר ששימש את ההנהגה הנאצית ליד לשכת קנצלר הרייך, מתוך כוונה להוביל את הגנת ברלין נגד הסובייטים. גרינג עזב את ברלין ועבר דרומה, לאחוזתו באוברזלצבורג (בסמוך לקן הנשרים) ב-22 באפריל.

באותו יום, לאחר שהיטלר גילה שלא נשמעה כל פקודה להתקפת נגד של הכוחות הנאצים כנגד כוחות הצבא האדום, הפיהרר החל לדבר ארוכות כנגד הגנרלים שלו והודה בפומבי, לראשונה, שהמלחמה אבודה. היטלר הודיע אז שהוא מתכוון להישאר בברלין עד סוף המלחמה ואז להתאבד[1], הוא גם הצהיר שגרינג נמצא בעמדה טובה יותר לנהל משא ומתן על הסדר שלום.

כאשר מפקד הלופטוואפה, קרל קולר, שמע על הצהרתו של היטלר, הוא טס מיד לאחוזתו של גרינג באוברזלצברג כדי להודיע לו על החדשות. הסיבה לבהילות הייתה כנראה גם ההבנה שאם מתחילים בשיחות על הפסקת אש מוטב להתחיל אותם מוקדם ככל הניתן, וגם הרצון שלא להסתכן ביירוט ההודעה ברדיו.

אף על פי שגרינג ציפה מזה זמן ליום שבו יחליף את היטלר, הוא הופתע מההתפתחות הזו. גרינג חשש מחד גיסא, שהוא עלול להיות מסומן כבוגד אם ינסה להשתלט על הנהגת המדינה, ומאידך גיסא - שיאשימו אותו בהשתמטות אם ישב בחיבוק ידיים.

לאחר סקירת הצו מ-1941, שלא רק קבע אותו כיורשו של היטלר אלא גם העניק לו סמכות מלאה לפעול בשמו של היטלר אם היטלר אי פעם יאבד את חופש הפעולה שלו. ולאחר ששוחח עם קולר והנס לאמרס, מזכיר המדינה של קנצלריית הרייך, גרינג הגיע למסקנה שבהישארותו של היטלר בברלין, שם הוא עמד בפני מוות בטוח, היטלר נכנס למצב של חוסר יכולת למשול. כולם הסכימו כי על פי תנאי הצו, אם היטלר אכן יאבד את חופש הפעולה שלו, חובתו של גרינג תהיה להחליף את היטלר כמנהיג הרייך[1].

ב-23 באפריל שלח גרינג מברק מנוסח בקפידה, וביקש מהיטלר לאשר שבהתאם לצו מ-1941 גרינג אכן ימונה למנהיג גרמניה. הוא הוסיף שאם היטלר לא יענה עד השעה 22:00 באותו ערב, הוא יניח שהיטלר איבד את חופש הפעולה שלו ובהתאם לכך יקבל על עצמו את הנהגת הרייך כסגנו של היטלר.

תגובתו של היטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המברק הגיע לפיהררבונקר בשעה 00:56 ב-23 באפריל, והגיע לידיו של מזכירו מרטין בורמן, ששלט בגישה להיטלר, בורמן פירש את המברק כאיום לפתוח בהפיכה, בטענה שבמכתב אין בקשה לויתור על השלטון, אלא דרישה לויתור על השלטון, גבלס תמך בעמדתו של בורמן וטען שלמברק יש "ריח של הפיכה". לעומתם וולטר הוול, טען לזכותו של גרינג תוך שימוש בנימוק שמערכת התקשורת של הבונקר עלולה להיכשל בכל רגע, ובכך לנתק את היטלר משרשרת הפיקוד.

ב-25 באפריל, נשלח מטעמו של היטלר מברק לגרינג ובו הוא הודיע לו שהוא רואה במעשיו "בגידה מהדרגה הגבוהה ביותר", היטלר נתן לגרינג אפשרות להתפטר מכל תפקידיו "מטעמי בריאות" ובתמורה הוא יחוס על חייו. גרינג קיבל את ההצעה והתפטר בסיכומו של דבר. אולם, עד מהרה בורמן הוציא לגרינג צו מעצר והורה ליחידות האס אס לעצור את גרינג. ב-28 באפריל, היטלר גילה שמפקד האס-אס, היינריך הימלר ניסה לדון גם הוא בתנאי כניעה עם בעלות הברית.

ב-29 באפריל היטלר ניסח את צוואתו, בהמשך למברקו של גרינג, ולדיווחים שחיילי הצבא האדום נמצאים ברחובות שליד מעונו של היטלר, במסמך גרינג פוטר מכל תפקידיו ומשרדיו, וגורש מהמפלגה הנאצית. הצוואה הוכתבה על ידי היטלר למזכירתו האישית טראודל יונגה, באותו היום שבו היטלר התחתן עם אווה בראון, ולמחרת שניהם התאבדו.

היורש של היטלר היה לבסוף האדמירל קרל דניץ, לאחר שיוזף גבלס, שיועד בצוואה לתפקיד הקנצלר, התאבד אף הוא.

תרגום המברק לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mein Führer

קיבלתי היום תדריך מגנרל קולר על בסיס ההודעות שהוא קיבל מקולונל גנרל יודל והגנרל כריסטיאן, לפיהם האצלת לי סמכויות מסוימות והדגשת כי במקרה ויהיה צורך במשא ומתן, במיקומי הנוכחי אני אהיה במצב נוח יותר ממך בברלין.

ההבנות האלו היו כל כך מפתיעות ולא פשוטות עבורי, שאני מרגיש מחויב להניח, שבמקרה ולא אקבל ממך תשובה עד השעה עשר בערב, עלי להבין שאיבדת את חופש הפעולה שלך. במקרה כזה אני אראה את עצמי מחויב להחלטותיך, ואנקוט בפעולות הנדרשות לרווחת האומה והמולדת. אתה יודע מה הן תחושתיי כלפיך בשעות האלו, שהן הקשות ביותר בחיי, ואני לא יכול לבטא זאת במילים. מי יתן ואלוהים ישמור עליך ויאפשר לך למרות הכל להגיע הנה בהקדם.

הרמן גרינג הנאמן לך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, ניו יורק: שוסטר, 1960, עמ' 255