מבצע יהונתן (1956)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע יהונתן
תאריכי הסכסוך 11 בספטמבר 1956
מקום משטרה הירדנית בא-רהווה
עילה תגובה על תקרית דווימה
תוצאה ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

ירדןירדן ירדן

מפקדים
כוחות

סיירת צנחנים

חיילי משמר הלגיון

אבדות

אין

עשרות

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מבצע יהונתן הוא שם הקוד לפעולת תגמול שביצע גדוד צנחנים ב-11 בספטמבר 1956, כאשר פשט על בניין המשטרה הירדנית בא-רהווה, בדרום הר חברון על כביש חברון-באר שבע ליד הקו הירוק[1] פרסומה של הפעולה בא מאירוע הצלת חייו של מאיר הר-ציון, אז מפקד סיירת הצנחנים, על ידי הרופא הגדודי, סגן ד"ר משה אגמון (מוריס אנקלביץ') אשר ביצע בו ניתוח פיום קנה בתנאי שטח. על מעשהו זכה ד"ר אגמון לעיטור העוז.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת התגמול באה כתגובה על תקרית דווימה - התקפה מתוכננת של חיילי הלגיון על חיילי צה"ל שהיו באימונים באזור בית גוברין בה נרצחו 6 חיילי מילואים, חלקם עתודאים. תחילה הוחלט לתקוף את הכפר אידנא שמדרום-מערב לחברון. כאשר כוחות הצנחנים הגיעו לשטח הכינוס ליד אמציה, שונתה התוכנית ונקבעה פשיטה על בניין המשטרה הירדנית בא-רהווה.

כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח א': לוחמים בפיקודו של דוד (טרזן) בן עוזיאל, היו אחראים על פריצה וטיהור תעלות הקשר בחיפוי פלוגה ג' בפיקודו של אלישע שלם.

כוח ב': הסיירת בפיקודו של מאיר הר-ציון וסגנו מיכה בן ארי (קפוסטה) היו אחראים על ניווט הכוחות.

כוח ג': כוחות חבלה בפיקודם של מרסל טוביאס וירמי ברדנוב, היו אחראים על פינויהשלל ופיצוץ בניין המשטרה

כוח ד': לוחמי פלוגה ד' מגדוד 88 של הנח"ל המוצנח בפיקודו של זאב וקס (וקסי) עם סגנו יאיר לין, היו אחראים על כיבוש הבית הבודד של מגורי החיילים מול המשטרה.

כוח ה': בפיקודם של אריה בירו, עובד לדיז'ינסקי ועמוס נאמן היו אחראים על חסימות כוחות תגבור המגיעים מצפון

הפשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבניין המשטרה הייתה פלוגת חיילי משמר של הלגיון. אריק שרון אמר בתדרוך למפקדי הכוחות: "המשימה היא פריצה לתוך הבניין המבצר ופיצוצו על כל יושביו. לא יישאר חדר או אבן", וכן הוסיף: "אם לא מוצאים את המשטרה לא חוזרים לישראל".

הייתה התלבטות איך לפרוץ למשטרה. מאיר הר ציון, ממפקדי הפעולה, הכריע: "פשוט להיכנס דרך השער". במקביל ירה כוח חיפוי על המשטרה בררנט"ים ובבזוקות.

במסגרת הפשיטה בוצע טיהור העמדות שהיו מחוברות בתעלות קשר, טיהור פנים בניין המשטרה, הופעלו חסימות כנגד תגבורת ירדנית שהגיעה מכוון דאהרייה, נאסף שלל מסמכים והבניין פוצץ.

כעבור כמחצית השעה הושגו כל המטרות: בניין המשטרה פוצץ, תגבורת הלגיון נבלמה ונגרמו לה אבדות כבדות.

עיטור העוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמטכ"ל משה דיין החליט להעניק את צל"ש הרמטכ"ל, וזה היה נוסח הצל"ש:

הנני לציין לשבח את 337660, סגן מוריס אנקלביץ', על ביצוע ניתוח בפצוע אנוש בתנאי קרב, תוך גילוי אומץ לב למופת.

הייתה זו פעם ראשונה בצה"ל בה נפרשה ערכת ניתוח שדה ובוצע ניתוח בשדה הקרב ובכך נצלו חיים. ד"ר אגמון הבחין כי הר ציון חסר הכרה וכמעט לא נושם, הוא החליט לבצע פיום קנה ללא הרדמה. בכך הציל את הר ציון מחנק. מיד לאחר מכן פונה לבית חולים בבאר שבע. הניתוח, שארך 5 דקות, הציל את חייו של הלוחם שמשה דיין כינה "הלוחם הגדול ביותר שקם לעם היהודי"[2].

ב-1973 הומר צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לאגמון בעיטור העוז, על פי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל שהתקבל באותה שנה.

התגובות לפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע עורר סערה בירדן ותגובות חריפות בקהילה הבינלאומית. ועדת שביתת הנשק יצאה בהצהרה בה נאמר כי:” הועדה קובעת, כי חציית קו שביתת הנשק על ידי כוחות מזויינים ישראליים והפעולות התוקפניות אשר בוצעו, הן מעשים עוינים הדומים למעשי מלחמה, והפרות רציניות וגלויות ביותר מצד ישראל של סעיף 3 מהסכם שביתת הנשק”[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עזרי רקנטי, גיבור ישראל מאיר הר ציון נפצע אנושות בגרונו בהר חברון, עלון "דרומא", דצמבר 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המשטרה הייתה ממוקמת על כביש 60 הישן, מעל נחל חברון, בין מחסום מיתר ליישוב טנא עומרים. ניתן לראות את המקום - בשטח ובמפה - 300 מטר מזרחה מהכביש, בקואורדינטות 31°21′19.9″N 34°56′17.5″E / 31.355528°N 34.938194°E / 31.355528; 34.938194.
  2. ^ מקור:אריך גילאי ועזרי רקנטי
  3. ^ ישראל גונתה על ההתקפה על תחנת חרבת אל־רהווה, הארץ, 21 בספטמבר 1956
    19 ירדנים נהרגו בהתקפת צה"ל, הַבֹּקֶר, 13 בספטמבר 1956