מאיר ספיר
מאיר ספיר (12 ביולי 1901 – 6 באוגוסט 1960) היה ממובילי ההתיישבות בקבוצת כנרת. שימש כמפקדה האחרון של תנועת הבריחה בתקופה של הקמת המדינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיר ספיר נולד בוילנה בשנת 1901 בשם מאיר ספירוב ליעקב ומינה ספירוב. למד בגמנסיה "קגן" שבעיר ובמקביל הצטרף לתנועות הציוניות צעירי ציון והחלוץ. עוד בהיותו בגולה הצטרף מאיר לקבוצת וילנה ויחד איתה יצא לחוות הכשרה בעיר הולדתו[1].
קבוצת כנרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 באוגוסט 1920 עלה מאיר ארצה, במסגרת העלייה השלישית, יחד עם קבוצת ההכשרה שלו. תחילה התיישבה הקבוצה, כחלק מקבוצת הר כנרת, במעלה רכס פוריה (מצפון מערב למושבה כנרת). ב-31 בדצמבר עזבה הקבוצה את הר כנרת והחלה לנדוד ברחבי הארץ תוך חיפוש עבודה בתחומים שונים (סלילת כבישים, בנייה, חציבה, נגרות וכוו'). ב-1922 פנה בנציון ישראלי לחברי הקבוצה לבוא להתיישב בקבוצת כנרת[2]. לאחר התלבטות קצרה ומתוך רצון לחזור לעבודה החקלאית, נענתה הקבוצה להזמנה וב-23 בספטמבר 1922 (ראש השנה תרפ"ג) הצטרפו מאיר וחבריו לקבוצת כנרת.
המוסד לעלייה ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1948 מונה מאיר כמחליפו של שאול אביגור כראש המוסד לעלייה ב' באירופה וכאחראי לסיוע ליהודים להגיע ארצה. מאחר שבתקופה זו בוטלו המגבלות של הגעת ספינות ארצה, פעל מאיר בעיקר בארגון העולים והעברתם לערי נמל בים השחור ובים התיכון תוך התמקדות באותן מדינות שהטילו מגבלות על הגירת יהודים (ביחוד בגוש המזרחי). כמו כן הוטלה על מאיר המשימה לסייע לארגון הרכש של ההגנה בהשגת נשק ותחמושת ברחבי אירופה.
תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים מילא מאיר שורה של תפקידים ציבוריים:
- מזכיר "מועצת פועלי תל אביב" (בתקופת מלחמת העולם השנייה).
- יושב ראש ועדת התכנון החקלאי של עמק הירדן והגליל התחתון.
- המוסד לביקורת של תנועת מפא"י.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיר נישא לרבקה בת יונה וחנה שפרירי[3]. לזוג נולדו 3 ילדים (נעמי, רות ויעקב). לאחר פטירת הוריה של רבקה, עברו לגור בביתם שנבנה בקבוצת כנרת[4]. מאיר נפטר ב-1960 והובא למנוחות בבית הקברות כנרת[5][6][7][8][9][10].
הוריו של מאיר לא זכו לעלות לארץ ונפטרו בוילנה, אחותו הגדולה, ברטה, יחד עם בעלה יחיאל ושלוש בנותיהם, נספו בפונאר בסביבות 1941.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1964 נערכה בהיכל התרבות שבתל אביב עצרת מרכזית בנושא "ההעפלה והגבורה". במהלך הטקס העניק לוי אשכול לרבקה ספיר מדליון ההעפלה כהוקרה לפעילותו של בעלה מאיר[11][12][13].
ב-1965 הועלה הרעיון להקים במכללת אוהלו את מוזיאון "הבריחה" על שם מאיר ספיר[14], כדי שישמש לשמירת חומרים היסטוריים הקשורים לארגון. רק ב-1974 החל תהליך הקמת המוזיאון[15], והמקום נחנך ב-1976[16].
מאיר אהב לזמזם ניגונים חסידיים, ולפי דבריה של נכדתו, הללי שמר, זיכרון זה היה מקור ההשראה לשיריה של נעמי שמר שירו של אבא ו"חבלי משיח".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיר מלמד, לפני ארבעים שנה - נר לנשמת אחינו מאיר ספיר, דבר, 21 באוגוסט 1960
- שלמה כנרתי ויאני אבידב, על מות מאיר ספיר, דבר, 2 בספטמבר 1960
מאיר ספיר (1901-1960), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בנוסף למאיר כללה קבוצת וילנה גם את אהרון אוצין, אברהם אס, מיכאל אלחנס, גנסיה ברוידה, שלמה ברודניק, יהודה בוטרימוביץ', אברהם גולדינזון, בתיה הירשוביץ, שמואל זנדברג, מאיר מלמד, יוחנן מורשקין, מרדכי נוביק, רבקה ניויזשסקה, משה נתנזון, שרה פולצנסקיה, יהודה סמירין, שמואל סמירין, שלום סמירניצקי, ברוך סטוצקי, אריה פרופורץ, יוסף פריד, צבי פרוסקין, דוד כהנא (קפלן), מרדכי רובינשטיין, חנה קרקינובסקיה, לאה ריבך, אסתר שוקסטיסקיה ורבקה שוקשטוליסקי
- ^ הפנייה נעשתה לאחר שרבים מחברי קבוצת כנרת עזבו את היישוב עקב התגייסות לגדוד העבודה ולמעבר ליישובים חדשים בעמק יזרעאל
- ^ רבקה שפרירי (שוקשטוליסקי) הייתה גם היא חברת "קבוצת וילנה"
- ^ בית שפרירי (בית נעמי שמר) – בקבוצת כנרת
- ^ מאיר ספיר נפטר, דבר, 7 באוגוסט 1960
- ^ מת מאיר ספיר, למרחב, 7 באוגוסט 1960
- ^ מת מאיר ספיר, מעריב, 7 באוגוסט 1960
- ^ מאיר ספיר למנוחות, קול העם, 8 באוגוסט 1960
- ^ מאיר ספיר - למנוחות בכנרת, דבר, 8 באוגוסט 1960
- ^ מאיר ספיר למנוחות, על המשמר, 8 באוגוסט 1960
- ^ מדליות הוענקו גם לעדה סרני, אלמנתו של יהודה ארזי, אלמנתו של יוסף כצנלסון ועוד.
- ^ פעילי העפלה בעצרת בתל אביב, מעריב, 29 ביולי 1964
- ^ אשכול מעניק מדליוני העפלה בעצרת בהיכל התרבות, הַבֹּקֶר, 29 ביולי 1964
- ^ בית הבריחה, דבר, 11 באפריל 1965
- ^ מאיר הראובני, תצוגת זכרון לתנועת 'הבריחה' תיפתח ב'אוהלו', מעריב, 6 במרץ 1974
- ^ שאול אביגור, התנועה שזעזעה מצפון העולם - עם פתיחת "ביתן הבריחה" ב"אהלו" שבכנרת, דבר, 31 באוקטובר 1976
