לי אורפז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לי אורפז
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1977 (בת 47 בערך)
ניו יורק, ארצות הברית
תחום יצירה צילום, וידאו ארט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לי אורפז (נולדה ב-1977) היא אמנית ומרצה לאמנות ישראלית, עוסקת בצילום ווידאו ארט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורפז נולדה בניו יורק, והיא בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל (BFA), בעלת תואר שני מבצלאל באמנות ובצילום (MFA).

אורפז עסקה בראשית דרכה בהדרכת ילדים ונוער בצילום, בבית ספר בלוד במסגרת קרן קרב ובמוזיאון הרצליה, ושמשה כאסיסטנטית לצלם מיכה קירשנר. אורפז לימדה צילום בגימנסיה הרצליה, במכון אבני, ובמוסררה. כיום מלמדת במכללת אורנים, ובבצלאל, האקדמיה לאמנות ירושלים. בנוסף לכך, אורפז היא צלמת עצמאית, העוסקת בצילום פורטרטים, צילום למגזינים, צילום מוצרים, רפרודוקציות, עבודות אמנות, עיצוב פנים ואופנה.

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורפז היא אמנית צילום ווידאו אשר אינה מגישה את החומר מעובד, מנוסח וערוך לצופים. היא אמנית שמבקשת מהצופים להביט ולסקור את עבודותיה, לעמול ולמצוא את ההקשרים והזיקות ביניהן, ולפענח את התמות שאינן נפתרות באופן חזותי ובהיר, אלא אחרי העמקה, מחשבה תאורטית ורעיונית ועיבוד רגשי[1]

אורפז מנסה ללכוד את המציאות בצילומיה. האור, מופיע בצילומים כאמצעי המעכב את הראייה ואף חוסם אותה. הדימויים שלה, בצילומים ובעבודות הווידאו מקיימים מתח שבין תנועה לנייחות, הם מופיעים ונעלמים, קיימים ועוזבים, וכמו מיצבי הווידאו עצמם משאירים רק את זכרם בחלל. אורפז עוסקת בזיכרון ובהיעלמותו, בזיכרון אישי וקולקטיבי ומייצרת תחתיו ובמקומו דימויים חידתיים[2]

בתערוכת היחיד השנייה שלה בשנת 2011 "כלֹא היה" בגלריה עינגא עסקה אורפז במצבי תודעה. תהליכי החיפוש והעיסוק בזיכרון נועדו לבסס תהליכי הבנה והשלמה עם העבר, עם האירועים והעובדות, עם זאת מתקיימת בעבודותיה רמיזה למצבים של חלום, פנטזיה והזיה, בהם מתערער הביטחון בשיפוט המציאות ומוטל ספק בעובדות ובזיכרון[3] הצילום של אורפז בתערוכה זו מופנם ומצומצם, ומגיש לצופה חומר גלם להרהורים, למחשבות ולהתמודדות עם שאלות במגוון הקשרים - רעיוניים ורגשיים.

בתערוכת היחיד השלישית של אורפז "ההווה מתמשך" שהוצגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בשנת 2016, מצלמת אורפז במגוון אמצעים נוספים : באמצעות רחפן מגבוה, בעזרת טכנולוגיה צבאית של ראיית לילה ובמצלמה תרמית הקולטת גופים על פי חתימת החום שלהם. השימוש במגוון אמצעים מאפשר למבט שלה לשוטט, להרחיב את השטח המצולם פיזית וגם רעיונית, וכך לפתור את המגבלות האנושית. מכשירים אלה כמו גם עבודותיה נוסכים תחושת של עצמה וביטחון מחד, אך מאידך - מדגישים את תחושת האיום, הקטנות והזמניות של האדם[4]

אורפז מציגה את השתייכות הפרט למבנה חברתי גדול ממנו, עוסקת בחוקי המשחק הקפיטליסטי, בזיוף ובשייכות לסיטואציות מהונדסות. היא מציעה אפשרות אחרת מזו המקובלת של חיים בכאן ועכשיו, בתוך עידן מזויף שכולו מחוות מאולצות, באמצעות התייצבות מחוץ לזמן. הזרוּת מייצגת עבורה אפשרות יחידה של חיוּת, ושל מודעות לזמן האנושי[5]

בעבודותיה, אורפז מקיימת דיאלוג מתמיד גם עם הארכיון המשפחתי שלה המכיל תצלומים מאמצע המאה העשרים ועד סיומה, תמונות אשר צולמו על ידי אביה וסבה, שהיו צלמים. דיאלוג זה מאפשר לה לגעת בעבר ובהווה, בהשתייכות, בזיכרון, במציאות המשתנה ובמקומה שלה בתוך מציאות זו.

אורפז עוסקת בחיים ובמשמעותם. בזיכרון העבר, בהתמודדות הסתמית והיום-יומית בהווה ובוחנת את העתיד. היא משתמשת בדימויים מינוריים, מונוכרומטיים, לעיתים זמניים- הבוקעים, מופיעים ונעלמים לתוך עצמם. אורפז מציגה רמיזות ומקטעי מידע המחייבים את הצופה למחשבה והרהור, על מנת לבחון ולהתחקות אחר התמות הרגשיות, הערכיות והרעיוניות המוצגות וכדי לפענח את כוונותיה.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 - תערוכת יחיד, גלריה מנשר, אוצר: רועי קופר, תל אביב
  • 2011 - כלֹא היה, תערוכת יחיד בגלריה עינגא, תל אביב, אוצר: רועי קופר
  • 2016 - ההווה מתמשך, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, אוצר רן קסמי אילן

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 - האשכנזים, גלריה המדרשה, תל אביב, אוצר: דורון רבינא.
  • 2008 - במהירות האור, וידאו זון 4, הביאנלה הבינלאומית הרביעית לווידאו ארט בישראל, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון, אוצרים: אייל דנון וגלית אילת.
  • 2008 - True Love, גלריה שי אריה, תל אביב, אוצרת: טלי בן נון.
  • 2008 - דימוי מראה, קו גבול, אמנים צעירים מטיוואן-ישראל, טייואן, אוצרת: טזאי פיי שאן מרמייד, גלריה עינגא, תל אביב, אוצרות: נטע אשל, ענת אהובי ורויטל גל.
  • 2009 - My Camp, גלריה עינגא וגלריה מנשר, תל אביב אוצר: ליאב מזרחי.
  • 2009 - ArTLV הביאנלה לאמנות תל אביב יפו, אוצרות: עדנה מושנזון ומעין שלף.
  • Power Shows 04 - 2009 המוזיאון באוניברסיטה לאמנות, טיי פה, טייואן, אוצרת: טזאי פיי שאן.
  • 2009 - חייב להיות משהו יותר מזה, גלריה קו 16, אוצרת: מעין שלף.
  • 2010 - התכתבויות, גלריה יפו 23, ירושלים, אוצר: רועי ברנד.
  • 2010 - בין לבין, מוזיאון אשדוד לאמנות, אוצרים: יובל ביטון ורוני כהן בנימיני.
  • 2011 - 24.42H, גלריה FUORI CAMPO, סיינה, איטליה.
  • 2011 - עושים מקום: צילום עכשווי ישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת: נילי גורן.
  • Israel Now - 2011, מוזיאון לאמנות עכשווית, MACRO Testaccio, רומא, איטליה, אוצרת: מיקול די וירולי.
  • 2012 - הזוכים, תערוכת הפרס משרד התרבות, מוזיאון חיפה לאמנות.
  • 2014 - How to talk about things that don’t exist, הביאנלה ה31 סאו פאולו-2013, פסטיבל הקולנוע ירושלים.
  • 2014 - מעל ומעבר לקשת, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון אוצר: רן קסמי אילן.
  • 2016 - The Dance Party, גלריה Ecarta, פורטו אלגרה, ברזיל The Yud Video Project 2016 המוזיאון לאמנות עכשווית סן פרנסיסקו, ארה״ב.
  • 2017 - ארוג ופרום- עבודות חדשות באוסף המוזיאון, ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2002 - מענק יצירה בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב
  • 2006 - מלגת הצטיינות, בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב
  • 2007 - מלגת הצטיינות, בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב
  • 2012 - מועצת הפיס לתרבות ואמנות
  • 2013 - פרס האמן הצעיר, משרד התרבות
  • 2015 - מענק מטעם עמותת ארטיס לפיתוח פרויקט
  • 2016 - תמיכה בקטלוג, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
  • 2017 - פרס עידוד היצירה, משרד התרבות והספורט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדלשטיין, סרג'יו, הביאנלה הבינלאומית הרביעית לווידאו-ארט בישראל, תל אביב : המרכז לאמנות עכשווית, המרכז לאמנות עכשווית, 2008.
  • בולגרו, אורית, הזוכים 2013: פרסי משרד החינוך התרבות והספורט לאמנות. משרד המדע, תרבות והספורט, 2012.
  • ברנד, רועי, התכתבויות, יפו 23, 2010.
  • גורן, נילי, עושים מקום : צילום ישראלי עכשווי מאוסף המוזיאון, תל אביב : מוזיאון תל אביב לאמנות 2012.
  • הלר, סורין, הביאנלה רמת השרון לאמנים צעירים : 18-28 באוקטובר 2008.
  • מזרחי, ליאב, My camp: מן המחנה אל טעם החיים, גלריה דולינגר, 2010.
  • סבג, אבי, מוסררה מיקס 10#: פסטיבל אמנות רב תחומי ובינ"ל, מוסררה בית הספר לצילום, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהב, גליה, הארץ, הווה מתמשך, מוזיאון הרצליה, 19.2.16
  2. ^ אורית בולגרו, פרס האמן הצעיר, 2013.3.
  3. ^ סמדר שפי, לי אורפז מציגה בגלריה עינגא מיצג העוסק בדמדומי הזיכרון, באתר הארץ, 24 במאי 2011
  4. ^ פלג, רותם, חגית, החדר שלי עבר למוזיאון, פורטפוליו 3.2.16 https://www.prtfl.co.il/archives/86714
  5. ^ קסמי, אילן, רן, לי אורפז - ההווה מתמשך 24/7, קטלוג התערוכה, מוזיאון הרצליה