כשף של דיו
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| עטיפת הספר העברית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | קורנליה פונקה |
| איורים | קורנליה פונקה |
| שפת המקור | גרמנית |
| תורגם לשפות | אנגלית, ספרדית, קרואטית, איטלקית, פולנית, שוודית, תאי, עברית |
| סוגה | פנטזיה |
| הוצאה | |
| הוצאה בשפת המקור | Cecilie Dressler Verlag |
| מקום הוצאה |
גרמניה  |
| תאריך הוצאה | 2005 |
| מספר עמודים | 625 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | סדרת מרגנית |
| תרגום | חנה לבנת |
| סדרה | |
| ספר קודם | לב של דיו |
| הספר הבא | מוות של דיו |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 0000300137932 |
| הספרייה הלאומית | 003151192 |
  | |
כשף של דיו (בגרמנית: Tintenblut) הוא ספר פנטזיה לנוער, השני בטרילוגיית "לב של דיו" מאת קורנליה פונקה. הספר היה לרב מכר עולמי ותורגם ל-37 שפות.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלפה שנה מאז פגשה מגי לראשונה את אצבע-אבק ותרמה למותו של קפריקורן ומאז היא עברה לגור יחד עם הוריה, מו ורזה, וידידם דאריוס אצל אלינור. בשנה הזו המשיך אצבע-אבק לנדוד בדרכים עם הנער פאריד ולחפש אדם שיצליח לקרוא אותו חזרה לתוך הספר ממנו יצא, לב של דיו. הוא מוצא את אורפיאוס אשר כותב למענו קטע אשר אמור להחזיר אותו ואת פאריד לעולם הדיו. אורפיאוס אכן מקריא חזרה את אצבע-אבק אולם מסרב להמשיך להקריא את פאריד, בניגוד להסכם שנקבע. באסה, רוצח שכיר, יוצא מהמארב אך פאריד מצליח לברוח יחד עם פיסת הנייר שכתב אורפיאוס. הוא מחליט לבקר את מגי ולבקש שתקריא אותו אל תוך הסיפור, כדי שיוכל להצטרף אל אצבע-אבק ידידו.
כל תושבי ביתה של אלינור מופתעים לראות את פאריד ולשמוע את סיפורו. מגי מחליטה להיענות לבקשתו אך בתנאי שתקריא גם את עצמה לעולם הדיו. פאריד מסכים והם מבצעים את תוכניתם בלילה. כאשר הוריה של מגי מגלים בבוקר את היעלמותה ואת המכתב שהשאירה, יורד אבל כבד על הבית. היא אמנם כתבה שתחזור מהר אולם הם חוששים לה ולא בטוחים שתחזור. לאחר כמה ימים מגיעה מורטולה הזקנה בלוויתם של אורפיאוס, באסטה ושכיר חרב נוסף לביתה של אלינור ושובה את כל דיירי הבית. מורטולה תכננה לנקום במו ומגי על שרצחו את בנה קפריקורן באמצעות רציחתה של מגי, אולם תוכנית זו אינה אפשרית יותר לאור העובדה שמגי עברה לעולם הדיו. מורטולה מחליטה על תוכנית חלופית בה יקרא אורפיאוס אותה, את באסטה ואת מו לעולם הדיו ושם תדאג להרוג את מגי. רזה מצליחה לאחוז במו ברגע האחרון ומוקראת יחד עם כולם לעולם הדיו. אלינור ודאריוס נשארים שבוייו של אורפיאוס בביתה של אלינור.
בעולם הדיו, יורה מורטולה במו וממשיכה עם באסטה בדרכם לחפש את מגי. רזה מנסה להציל את חייו ופוגשת במרפאה מוזרה אשר מעבירה אותה למחנה האמנים הנודדים, שם הן מקוות שישתפר מצבו של מו. במחנה מגלים האמנים הנודדים וקרובי משפחתם כי למו יש צלקת ומראה דומה ל"עורבני-הכחול", אדם אגדתי אשר לכאורה מציל אמנים נודדים מפני אחד משליטי עולם הדיו, ראש-פתן האכזר. חלקם חוששים ממרגליו של ראש-פתן ומנסים להרחיק את מו הפצוע מהמקום, ללא הצלחה. בינתיים, אצבע-אבק חזר להתגורר עם אשתו רוקסנה. פאריד ומגי, שיצאו לחפשו, התפצלו: פאריד חזר לחיות עם אצבע-אבק ומגי עברה לגור עם פנוליו, מחבר "לב של דיו". כאשר היא שומעת שאביה הפצוע נמצא במחנה היא ממהרת יחד עם פאריד אל המחנה אך בהגיעם הם מגלים רק את חורבותיו. נראה שאנשיו של ראש-פתן הגיעו כדי ללכוד את האדם החשוד כעורבני-הכחול.
מגי יוצאת למסע בעקבות הוריה ופאריד ובהמשך אצבע-אבק מצטרפים אליה. בסוף המסע, מצליחה מגי לסגור על עסקה עם ראש-פתן לפיה מו ייצר עבורו ספר שיהפוך אותו לבן-אלמוות ובתמורה הוא ישחרר אותה ואת הוריה. מו מחבל בחשאי בספר ודואג שלא יישמר לזמן רב. ראש-פתן מנסה את הספר על אחד מעבדיו והוא אכן עובד. הוא מוודא עניין נוסף שמגי הסתירה: כתיבת המילים "לב" "כשף" ו"דיו" בתוך הספר הריק הורגת את העבד. העסקה מתבצעת למרות זאת וכל שבוייו של ראש-פתן משוחררים אולם בהגיעם ליער תוקפים אותם באסטה ושכירי חרב נוספים. אצבע-אבק משתמש במיומנותו באש כדי להביא לניצחון אולם פאריד ושני אמנים נודדים נוספים נהרגו בקרב. אצבע-אבק מחליף את חייו בתמורה לאלו של פאריד, ומת. פאריד חוזר לחיים ומשכנע את מגי להקריא את אורפיאוס לעולם הדיו, כדי שזה יכתוב המשך בו אצבע-אבק יחיה. אורפיאוס משכנע את פאריד להפוך למשרתו כדי שיוכל לכתוב על חזרתו לחיים של אצבע-אבק ושניהם מצטרפים למגי והוריה, אשר שואפים להתרחק מהאזור. רוקסנה כועסת מאוד על פאריד כי לדבריה "הוא היה צריך למות, לא אצבע אבק" ומתכננת לשמר את גופתו של אצבע-אבק ולהחביא אותה במקום נסתר.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביקורות בארץ ובעולם משבחות ברובן את הספר.[דרוש מקור] שחר אילן מהארץ כתב "ספר מותח עם רעיון מקורי"[דרוש מקור] ורונית רוקאס, מעכבר העיר כתבה "לעיתים נדירות בלבד אפשר למצוא בספרות הנוער אהבה כזאת עצומה לספרים. פונקה, בכשרונה, הצליחה לסחרר את הספרות..".[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כשף של דיו, באתר OCLC (באנגלית)