כוכבה לוי
 | |
| כוכבה לוי מספר שנים לאחר הפיגוע במלון סבוי | |
| לידה |
31 בינואר 1944 ירושלים  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביולי 2019 (בגיל 75) |
| מדינה | ישראל |
| מקום קבורה | חדרה |
| ידועה בשל | הייתה בת ערובה של המחבלים בפיגוע במלון סבוי, וקישרה ביניהם ובין כוחות הביטחון |
| מספר צאצאים | 1 |
  | |
כוכבה לוי (31 בינואר 1944 – 26 ביולי 2019) הייתה ישראלית שנקלעה לפיגוע במלון סבוי בתל אביב ב-5 במרץ 1975, והוחזקה על ידי המחבלים כבת ערובה יחד עם עוד תשעה אורחים שהיו במלון. לוי שמשה כמתורגמנית בין המחבלים לבין כוחות הביטחון הישראלים, טיפלה בפצועים ומסרה מידע על המחבלים. במהלך האירוע היא חילצה גבר פצוע שגררה החוצה בהסכמת המחבלים. המחבלים מלכדו בלבנות חבלה את החדר שבו ריכזו את בני הערובה, וכשכוחות צה"ל פרצו לבניין הם הפעילו אותן. מבין עשרה בני הערובה נשארו בחיים שלושה, והיא ביניהם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוכבה לוי נולדה בירושלים כבת שנייה לזכריה, יליד ארץ ישראל ממוצא תימני, ורחל, ילידת החבל הכורדי בטורקיה שעלתה לארץ ישראל בילדותה. כשהייתה בת 3 הוריה התגרשו והאם עברה עם הבנות לתל אביב, שם קנתה בית בשכונת סומייל (היום ליד רחוב אבן גבירול). לאחר הגירושים האב ניתק את קשריו עם לוי ואחותה. אימהּּ נישאה שנית, עבדה כמטפלת בילדים, וילדה שני ילדים נוספים. כבת 8 כוכבה נאלצה לעזור בפרנסת המשפחה ועבדה כמנקה באטליז. עד כיתה ה' היא למדה בבית ספר דיזנגוף[1], וכשהייתה בת 10 פגשה בנציגי עליית הנוער שהציעו לילדי השכונה לעבור לגור בקיבוץ. היא רצתה בכך, ועברה לקיבוץ גבעת חיים מאוחד עם עוד כשלושים ילדים מכל הארץ. בראיון שקיימה היא סיפרה שבדיעבד זה היה אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לה[2]. את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל בקיבוץ פלמחים, ולאחר שחרורה חזרה לגבעת חיים. היא כתבה שירים וחלמה להיות סופרת ידועה[3] והביעה את רצונה ללמוד סִפרות באוניברסיטה, אך הקיבוץ הציע לה במקום זה לימודי בישול. ביומנה היא כתבה בגיל מאוחר יותר "לא בכיתי, לא מחיתי, אבל בליבי ידעתי שזה משום שאיני שייכת"[4]. בגיל 22 היא עזבה את הקיבוץ ועברה לבית אמה בתל אביב, ולאחר מכן נישאה. היא התגוררה עם בעלה, אברהם לוי, ברחוב הירקון בתל אביב ונולדה להם בת[5][2]. בעת הפיגוע הייתה בת 31, וילדתה בת 8.
הפיגוע במלון סבוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפיגוע במלון סבוי
ביום רביעי, 5 במרץ 1975 שהתה לוי במלון סבוי הסמוך לחוף הים בתל אביב. בסביבות השעה אחת עשרה בלילה הגיעו שמונה מחבלים לחוף בסירה, ותוך כדי ירי ברחובות נכנסו למלון. הם ירו בפקיד הקבלה, סרקו את החדרים וריכזו בחדר על הגג את המתארחים שלא הספיקו לברוח. התחילו חילופי אש בין כוחות הביטחון הישראלים לבין המחבלים[6], בתוך החדר נפצעו מהאש בני ערובה, אחד מהם גבר שנפצע קשה ברגליו[7]. נפצע גם אחד המחבלים, ועל פי הסרט הדוקומנטרי "סבוי" אחד המחבלים נהרג. בשחזור המוצג בסרט, שנעשה על פי יומנה של לוי, היא מתקרבת אל המחבלים על ארבע כדי לא להיות חשופה לחלון, ואומרת להם בערבית "תסלחו לי. אני יכולה לתרגם. אני אגיד להם בעברית שיפסיקו לירות"[8]. המחבלים הסכימו, ומאותו רגע היא שימשה כמתורגמנית ואשת הקשר עם הישראלים.
לוי שמעה ערבית בשכונת ילדותה סומייל ואימהּּ הכירה את השפה[5][2], אבל היא עצמה לא ידעה ערבית מעבר למילות נימוסין. למחרת האירוע היא סיפרה "דבר משונה. מעולם לא ידעתי שאני יודעת לדבר בערבית – עד אתמול בלילה, בבית דיברו רק עברית. פתאום דיברתי ערבית, פתאום הבנתי כל מילה. זה כמו אדם שלא יודע לשחות, זורקים אותו למים והוא שוחה ומציל את עצמו. לתרגם את כל הבקשות והדרישות שלהם? מעולם לא דיברתי כך, עכשיו אינני בטוחה שאוכל לדבר כמו שדיברתי אתמול. נדמה לי שזה היה לפעם אחת בלבד"[1].
המחבלים נתנו בידה נייר עם הודעה מודפסת בעברית ובערבית כדי שתקריא לישראלים. מאחורי גדר אבן ליד המלון השתופף רוברט וגנר, חובב רדיו ישראלי שצותת לקשר המשטרתי. הוא שמע על האירוע מיד בתחילתו ומיהר למקום עם ציוד הקלטה ומוט "בום" למיקרופון[9], וכל אותו לילה הקליט את הקולות. הקלטותיו נחשפו רק ב-2011, כששני יוצאי סיירת מטכ"ל שהשתתפו בפריצה למלון הגיעו אליו בביתו ליד מאלגה בספרד[10][11]. בהקלטה נשמע לפתע קול אישה צלול קורא "הלו? אתם שומעים אותי?"[12] השעה היא בסביבות 24:00[13], עם כוחות הביטחון ברחוב נמצא רובי פלד, איש יחידה 504 של אגף המודיעין בצה"ל, והוא עונה לה במגפון "כן!" לוי אומרת "אני פה איתם. אני אתרגם הכל", ומתחיל משא ומתן בינו לבין המחבלים בתיווכה. היא אומרת "הם רוצים את השגריר הצרפתי והשגריר היווני. הם אומרים שאו שהם ייצאו מפה בשלום, עם השגריר במטוס, או מוות לכולנו יחד איתם"[14]. המחבלים דרשו שחרור של עשרה אסירים וקבעו אולטימטום לעוד שבע שעות[10].
בעזרת ידיעת השפה והתיווך שלה בין המחבלים לישראלים לוי יצרה קשר אנושי עם מפקד חוליית המחבלים. היא הפצירה בו להוציא מהבניין את הגבר הפצוע קשה ברגליו שנותר בחדר על הגג לאחר שהמחבלים הורידו את בני הערובה לקומה נמוכה יותר. אחד המחבלים כבר עמד לירות בו, וכוכבה התחננה על חייו בפני המפקד עד שנעתר לה לבסוף, ובעזרת מחבל אחר היא הורידה את הפצוע לקומת הכניסה. בכניסה ליד הדלפק שכב פקיד הקבלה הירוי, הוא היה פצוע קשה ונאנק "געוואלד...געוואלד", ומחבל ירה בו והרג אותו[2]. בשעה 03:10 נשמע קולה של לוי: "חבר'ה, תקשיבו לי היטב. יש פה פצוע, הורדתי אותו למטה"[15]. היא אמרה שהוא בכניסה והמחבלים מבקשים שיבואו לקחת אותו. הישראלים חששו וסירבו להיכנס לבניין כדי להוציא אותו, והמחבלים סירבו להסתכן ולצאת איתו החוצה. כוכבה ביקשה ממפקד החוליה שיתיר לה להוציא אותו בעצמה, היא הבטיחה לו שאין בכוונתה לברוח, ונתנה לו את דיברתה שתוציא את הגבר ותחזור פנימה. הוא ניאות ואמר לה שיהיה מאחוריה עם נשק דרוך ואם הוא ימות היא תמות איתו[16]. היא קראה למתווך "אתה מקשיב לי? אני ארד למטה, אני אסחב את הפצוע, אני אוציא אותו מהדלת. עכשיו תקשיב, הבחור יהיה מאחוריי עם נשק דרוך. אם אתם תעזו לנגוע או לעשות משהו, אני איננה"[17]. היא ירדה לכניסה וגררה את הפצוע כבד הגוף החוצה. בקטע דוקומנטרי שצולם מרחוק מול פתח הכניסה של המלון היא נראית גוררת את האיש ואומרת לו "תעזור לי עם היד, תעזור לי עם היד שאני אציל אותך!", כדי שייתמך על ידו ויקל עליה לגרור אותו. היא אומרת למחבל "רוּח מין הוּן, רוּח מין הוּן" (לך מפה) כדי שלא יראו אותו ואולי ינסו לירות בו ואז הוא יפגע בה, מניחה את הפצוע מחוץ למפתן ונכנסת חזרה פנימה כפי שהתחייבה למחבל[18].
לוי העבירה בזהירות מידע על מיקום המחבלים, מיקום בני הערובה ומצב הפצועים. כשאיש המודיעין רובי פלד שאל אותה כמה מחבלים יש היא השיבה ו' במקום הספרה 6, כי חששה שהם יבינו[2]. למעשה היו שמונה, אבל שניים היו על הגג והיא לא ראתה אותם. השיח בין פלד לבין לוי ובין המחבלים נמשך לסירוגין כשהשעות נוקפות, ופלד מרגיע את המחבלים שהשגרירים בדרך. היא סיפרה שהם שינו כל הזמן את דרישותיהם, היו מוכנים לוותר על חמישה מהאסירים, ואחר כך לוותר על כולם ובלבד שייצאו בשלום. הם הורו לה לכתוב את דרישותיהם החדשות על דף שמצאו וזרקו את הדף מטה, אך איש לא אסף אותו[19].
ישראל החליטה מראש לא לקבל את דרישותיהם, וכל אותו זמן ארבעה צוותים של סיירת מטכ"ל התכוננו לפריצה לבניין מארבע נקודות שונות. בשעה 05:15 פרצו החיילים לבניין, והמחבלים פוצצו את לבנות החבלה שבחדר הממולכד. כוכבה לוי הייתה בחדר סמוך עם מפקד המחבלים, ליד החלון שבעדו תקשרה עם פלד. ברגע שהתחיל הירי היא נכנסה מתחת למיטה ולא נפגעה מהלבנים שנפלו. בשחזור שנעשה בסרט "סבוי" על פי יומנה, המחבל דוחף אותה אל מתחת למיטה[20]. ידידהּּ שהיה בחדר עם בני הערובה נמלט לחדר השירותים ברגע שהחיילים פרצו וגם הוא לא נפגע. כל שבעת בני הערובה שנותרו בחדר נספו. בפריצה נהרגו שני לוחמי צה"ל.
לאחר הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוי זכתה לשבחים רבים, מפקדים בסיירת מטכ"ל הזמינו אותה אליהם ונתנו לה תמונה עם הקדשה "לכוכבה בתודה ובהערכה מהיחידה"[2]. מפקד משטרת מחוז תל אביב, ניצב דוד עופר, בא לביתה עם זר פרחים[21], והיא הוזמנה להיות אורחת מרכז ההסברה ביום העצמאות[22].
אך לכך נוסף גוון מזלזל. בעת השיח עם המתווך הישראלי הוא שאל אותה מי היא, והיא ענתה "אני כוכבה לוי מרחוב הירקון". באותן שנים רחוב הירקון הסמוך היה מרכז לזנות, ובעיתונים למחרת לוי תוארה כיצאנית[23]. לאחר מכן נאמר שאין זה נכון, הטעות הוסברה בכך ששוטרים שהיו ברחוב בעת הפיגוע הכירו יצאנית בשם זהה שפעלה באזור והניחו שזו היא. בין אם ההסבר נכון ובין אם לאו, היא נפגעה, בראיון איתה במהדורת החדשות בטלוויזיה "מבט" למחרת הפיגוע, היא ממעטת בדיבור ועיניה מושפלות[24]. לוי שהתה במלון עם ידיד שהיה לה קשר רומנטי איתו, ושניהם היו נשואים לאחרים. הידיד שנפצע קיבל יחס של גיבורים, וראש הממשלה יצחק רבין ביקר אותו ליד מיטתו בבית החולים. היחס כלפי לוי היה אחר, בהקלטה מכינוס של אנשי צבא ומשטרה בכירים לצורך הפקת לקחים מהאירוע, אחד הדוברים אומר ששאלו אותו כל מיני דברים בלחישה וברצונו לתקן טעות קבל עם ועדה, היא אינה פרוצה. דובר אחד שואל "מה היא עשתה בלי בעלה?" דובר שני אומר "זו שרמוטה, לא פרוצה", והנוכחים פורצים בצחוק[25]. במגזין האמריקאי טיים התפרסה שבועיים לאחר האירוע כתבה שבה היא תוארה כ"יצאנית שחרחורת קטנה שנכנסה למלון כדי להתחמק ממצוד משטרתי"[26]. לוי תבעה את העיתון וזכתה בפיצוי בסך 80,000 ל"י[27].
את העלבון הזה היא נשאה למשך חייה, היא נסוגה לאלמוניות ולא הצליחה לשקם את תדמיתה הציבורית. ליוותה אותה גם אימת אותו הלילה, היא פחדה להתקרב לים, נדרכה לשמע דיבור בערבית, ורעש מים זורמים היה מעביר בה רעד משום שבהתפוצצות בחדר נשברו צינורות ומים שטפו מהם לתוך הבניין ולרחוב[2].
בכספי התביעה שקיבלה ממגזין "טיים" היא הוציאה לאור ספר שירים פרי עטה[28], וארבע שנים אחרי האירוע יצא לאור הספר "בל יעלה השחר" שכתב אביעזר גולן על פי יומנה, אותו מסרה לגולן בעצמה[29]. שמונה שנים לאחר הפיגוע התגרשה מבעלה.
כוכבה לוי נפטרה ב-26 ביולי 2019, והובאה לקבורה בבית העלמין החדש בחדרה[30]. השאירה אחריה בת יחידה, שלושה נכדים וחמישה נינים[31].
בספטמבר 2022 הוקרן בכאן 11 סרטה הדוקומנטרי של זהר וגנר, "סבוי", על גבורתה של כוכבה לוי[32]. הסרט זכה בפרסי הבימוי לסרט תיעודי והעריכה בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2022[33], בשלושה פרסי אופיר[34] ובשבחי המבקרים.[35]
בשנת 2023 החליטה מועצת נאות חובב לקרוא רחוב על שמה[36].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטה של זהר וגנר "סבוי", סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 01:14:50), סרט דוקומנטרי על כוכבה לוי שמשלב שחזור על פי יומנה ועל פי תחקירים ממקורות אחרים, יחד עם סרטונים, צילומים והקלטות מליל הפיגוע- ורדי בן-יעקב, "רק היום נולדתי' ־ אמרה כוכבת המו"מ. כוכבה לוי, מעריב, 7 במרץ 1975, המשך
- מסע הלחישות, כתבה בהעולם הזה גיליון 19 במרץ 1975, על הרכילות כלפי כוכבה לוי. המגזין מכה על חטא משום ששבועיים לפני כן, לאחר הפיגוע, עמוד השער היה "גיבורת סבוי היא יצאנית".
- קולות הקרב במלון סבוי 1975 באדיבות דובר צה"ל, קטעים מתוך הסלילים שהקליט רוברט וגנר, בהם נשמעת בין היתר כוכבה לוי
- יהושע כהנא, חייל בחופשה הסתער ראשון, מעריב, 7 במרץ 1975, המשך - תיאור ליל הפיגוע שעה אחר שעה
- כוכב נולד, "העולם הזה", גיליון 1958 מ-12 במרץ 1975, עמוד 18 - כתבה וראיון עם כוכבה לוי שבוע לאחר הפיגוע
- מיכל יעקב יצחקי, "לא חשבתי לברוח מהמלון לרגע. דאגתי לבני הערובה", באתר ישראל היום, 22 באפריל 2015, ראיון עם כוכבה לוי, כשהייתה בת 71.
ריקי רט, אמא שלי סיכנה את חייה: הפצעים הפתוחים של גיבורת הפיגוע במלון סבוי, בעיתון מקור ראשון, 13 בספטמבר 2022- יעל גרטי, אחותה של כוכבה לוי: "אם היא הייתה גבר אשכנזי, היא הייתה יוצאת משם עם מדליות", באתר ynet, 30 באוגוסט 2022
- הלכה לעולמה כוכבה לוי, גיבורת הפיגוע במלון סבוי - ריאיון לאולפן עם יואב בנימיני, סרטון בערוץ "ynet", באתר יוטיוב (אורך: 06:00)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 ורדי בן-יעקב, "רק היום נולדתי" ־ אמרה כוכבת המו"מ. כוכבה לוי, מעריב, 7 במרץ 1975, המשך
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 מיכל יעקב יצחקי, "לא חשבתי לברוח מהמלון לרגע. דאגתי לבני הערובה", באתר ישראל היום, 22 באפריל 2015
- ^
דקה 1:48 בסרט "סבוי"
- ^ הסרט "סבוי" דקה 51:47
- ^ 1 2 יעל גרטי, אחותה של כוכבה לוי: "אם היא הייתה גבר אשכנזי, היא הייתה יוצאת משם עם מדליות", באתר ynet, 30 באוגוסט 2022, אחותה של כוכבה לוי מספרת עליה
- ^ אבי רז, "הייתי בן־ערובה שש שעות", מעריב, 7 במרץ 1975, דיווח של אברהם עזיקרי שהיה בן ערובה
- ^ על פי הסרט "סבוי" המחבלים מדברים על אחד מהם ששמו "חאדר", שנהרג בחילופי האש הראשונים. בנוסף מוזכר מחבל אחר שנפצע ברגלו
- ^ דקה 10:55 בסרט "סבוי"
- ^ כאן דוקו, סבוי - מאחורי הקלעים, יוצרת הסרט זהר וגנר מספרת על הפקת הסרט
- ^ 1 2 גילי כהן, 40 שנה לאחר הפיגוע במלון סבוי: תיעוד חילופי האש והמו"מ עם המחבלים, באתר הארץ, 2 באפריל 2015
- ^ אייל לוי, נזכרים בפיגוע במלון סבוי: "שאנחנו נכנע? מדובר בצה"ל בלב תל אביב!", באתר מעריב אונליין, 7 באפריל 2015, לוחמים בפריצה למלון מדברים בעקבות גילוי הקלטות
- ^ דקה 13:44 בסרט "סבוי"
- ^ לפי הסרט הדוקומנטרי "סבוי" בדקה 14:21, ולפי כתבה מהשטח ב-1975
- ^ דקה 14:25 בסרט "סבוי
- ^ יהושע כהנא, חייל בחופשה הסתער ראשון, מעריב, 7 במרץ 1975, המשך
- ^ דקה 36:06 בסרט "סבוי"
- ^ דקה 36:32 בסרט "סבוי"
- ^ דקה 38:48 בסרט "סבוי"
- ^ כתבה וראיון עם כוכבה לוי שבוע לאחר הפיגוע
- ^ דקה 59:11 בסרט "סבוי"
- ^ מפקד המשטרה הביא לכוכבה זר פרחים, מעריב, 13 במרץ 1975
- ^ גיבורת "סבוי" אורחת מרכז ההסברה ביום העצמאות, 14 באפריל 1975
- ^ כתבה בעיתון דבר מ-7 במרץ 1975 רומזת: "היא דמות ידועה בין תושבי האזור"
- ^ מבט | המתווכת של סבוי מדברת, באתר כאן ארכיון, 6 במרץ 1975
- ^
הקלטה מתוך תחקיר לאחר האירוע, דקה 1:09:39 בסרט "סבוי"
- ^ The World: The Raid: 'A Score to Settle'
- ^ 80,000 ל"י פיצויים מ"טיים" לכוכבהי לוי על שכתב שהיא יצאנית, דבר, 26 ביוני 1975
- ^ נורה פן, כוכבה לוי כותבת שירים, מעריב, 22 בפברואר 1976
- ^ הספר "בל יעלה השחר", באתר "סימניה", ספרו של אביעזר גולן שנכתב על פי יומנה של כוכבה לוי
- ^ כוכבה לוי באתר GRAVEZ
- ^ איבדנו אישה מיוחדת וצנועה, באתר ערוץ 7, 2 באוגוסט 2019
- ^ סרטה של זהר וגנר "סבוי", סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 01:14:50)
- ^ זוכי פסטיבל הקולנוע ירושלים 2022, באתר פסטיבל הקולנוע ירושלים
- ^ יאיר רוה, פרסי אופיר 2022: רשימת הזוכים המלאה, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 18 בספטמבר 2022
- ^ יעל שוב, היא הפגינה גבורה יוצאת דופן אבל שמה הוכפש. הסרט הזה מנקה אותו, באתר "Time Out ישראל", 9 באוגוסט 2022
אבנר שביט, היא גילתה גבורה מדהימה בזמן פיגוע. במקום לבנות לה אנדרטה, קראו לה "שרמוטה", באתר וואלה, 11 באוגוסט 2022
מרלין וניג, סבוי: אות הגבורה של כוכבה לוי, גיבורה טרגית, באתר מגזין פורטפוליו, 25 באוגוסט 2022
שי רגב, הצד שלא הכרתם: "סבוי" של כאן 11 הוא הנקמה של כוכבה לוי, באתר מעריב אונליין, 10 בספטמבר 2022
שחר טפיארו, הסרט "סבוי" עושה צדק עם גיבורת הפיגוע משנת 1975, כוכבה לוי, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2022 - ^ אילנה קוריאל, רחוב על שם הגיבורה מהפיגוע ב"סבוי": "תזכה לכבוד שנמנע ממנה בחייה", באתר ynet, 4 ביוני 2023
